ליודביט גאי

ליודביט גאי (בקרואטית: Ljudevit Gaj, שמו בלידה: לודוויג גאי Ludwig Gay;‏ 8 באוגוסט 1809 קראפינה, קרואטיה, האימפריה האוסטרית – 20 באפריל 1872, זאגרב) היה לשונאי, פוליטיקאי, עיתונאי וסופר קרואטי ממוצא גרמני, דמות מרכזית בתנועה הפאן-סלאבית ה"אילירית" ששאפה לתחייה לאומית של העם הקרואטי ולהקמת מדינה מאוחדת של הסלאבים הדרומיים. יחד עם הסרבי ווק קרג'יץ' מילא תפקיד חשוב באימוץ הניב השטוקאווי כיסוד לשפה הספרותית של הקרואטים והסרבים - השפה הסרבו-קרואטית. האלפבית הלטיני כפי שהותאם על יד גאי לניב השטוקבי של השפה הקרואטית נמצא בשימוש לא רק בקרואטיה של ימינו אלא גם בבוסניה והרצגובינה, במונטנגרו ובסרביה.

ליודביט גאי
Ljudevit Gaj

לידה	8 באוגוסט 1809 קראפינה, ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית), ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית
פטירה	20 באפריל 1872 (בגיל 62) זאגרב, ממלכת קרואטיה וסלבוניה, ארצות הכתר של אישטוואן הקדוש, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה	קרואטיה, האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	בית העלמין מירוגוי, זאגרב
מקום מגורים	לייפציג, ברטיסלאבה, בודפשט, וינה, ואראז'דין, קרלובץ, קרפינה, גראץ, בלגרד
כינויים נוספים	שמו בלידה: Ludwig Gay
פעילות בולטת	לשונאות, ממנהיגי התנועה לתחייה הלאומית הקרואטית
ידוע בשל	אלפבית לטיני לשפה קרואטית - פיתוח השפה הספרותית הקרואטית, מייסד ה"איליריזם" והעיתון הראשון בשפה הקרואטית
השכלה	אוניברסיטת פשט (חלקית)
מקצוע	סופר, משורר, עיתונאי, לשונאי
מפלגה	התנועה האילירית
השקפה דתית	נצרות קתולית
בת זוג	פאולינה קריזמניץ'

ביוגרפיה

ספרו של גאי, "קיצור יסודות הכתיב הקרואטי-סלבוני"

ליודוויט גאי בציור מאת פרנץ אייבל

ילדותו ותחילת דרכו

ליודביט גאי נולד בשנת 1809 בשם לודוויג גאי ביישוב קראפינה, בחבל זגוריה שבצפון קרואטיה. יישוב זה נמצא אז במחוז ואראז'דין שבממלכת קרואטיה, שהייתה בת חסות של הונגריה וחלק מהאימפריה האוסטרית. אביו של גאי, יוהאן (איוואן) גאי, היה מהגר גרמני ייתכן מסלובקיה (אז חלק מממלכת הונגריה), רוקח במקצועו, ואמו, יוליאנה לבית שמידט, הייתה אישה משכילה, גם כן בת למשפחה גרמנית שהגיעה לקרואטיה בשנות ה-1770. מצד האב, משפחת גאי הייתה משפחה גרמנית ששורשיה בהוגנוטים מבורגונדיה שהתיישבו במאה ה-17 ביישוב בטיזובצה, בשטחי סלובקיה של ימינו. בניה היו במאה ה-18 צמיתים של המשפחות מאריאשי ממרקושפאלווה ובטיזפאלווה. מכיוון שבסביבה חיו מספר רב של גרמנים ציפסרים המשפחה נטמעה בתוכם והייתה לגרמנית לכל דבר. אביו של ליודביט היה בן לענף של המשפחה שהתיישב בכפר הסלובקי מרקושובצה.

את בית הספר היסודי ואת השנה הראשונה של התיכון סיים גאי בקראפינה. אחר כך למד בגימנסיה הגרמנית בקרלובץ (קרלשטאט), אחר כך ב-1826 למד פילוסופיה בווינה ואחר כך באוניברסיטת גראץ ובשנים 1829–1832 למד משפטים באוניברסיטת פשט. בשובו לקרואטיה, עבד כמשפטן בזאגרב. כעבור שנתיים סיים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת לייפציג ומאז נודע בסביבתו כ"ד"ר ליודביט גאי". זמן קצר אחרי שחזר לזאגרב הצטרף לחבורה של צעירים, ביניהם הרוזן יאנקו דרשקוביץ', ששאפו לקדם את קרואטיה לפי דגם מערב אירופי.

כתיב אחיד על בסיס הניב השטוקאבי

מנעוריו הצטיין גאי בכישורים לשפות ונמשך לתחום הבלשנות. עוד בשנת 1826 חיבר גאי ספר על תולדות עיירתו בשפה הלטינית: Brevis descriptio loci Krapinae ואחר כך תרגם אותו בגרמנית תחת הכותרת "«Die Schlösser bei Krapina» (הטירות בקראפינה). בפשט הוא התוודע לסופר והבלשן הסלובקי יאן קולאר שדגל בפאנסלאביות ולאינטלקטואלים סלובקים אחרים. קולאר עודד אותו להמציא אלפבית קרואטי חדש לפי דגם האלפבית הצ'כי.

בשנת 1830 חיבר ופרסם גאי בעיר בודה ספר דקדוק של השפה הקרואטית בשם "Kratka osnova hrvatsko-slavenskog pravopisanja" ("קיצור יסודות הכתיב הקרואטי-סלאבוני"), שבו הציע לראשונה כתיב קרואטי אחיד. לפניו עסקו בנושא איגניאט ג'ורג'ביץ' ופאבאו אביר ויטזוביץ' (1713-1652). הספר של גאי הודפס במהדורה דו-לשונית, קרואטית וגרמנית.

עד לגאי השתמשו הקרואטים באלפבית לטיני אך בשבע שיטות כתיב שונות עבור הצלילים הספציפיים לשפתם. גאי הגה כתיב אחיד המבוסס על הניב השטוקאבי, הקרוב לשפה הסרבית, אף על פי שהניב הנהוג במקום הולדתו היה הקאיקאבי. הוא קיבל השראה מכתבי ויטזוביץ' ומהכתיב הצ'כי מיסודו של יאן הוס. השתמש בסימנים דיאקריטיים ובדיגרפים lj nj. הכתיב הלטיני שאומץ על ידי גאי כונה "גאיצה" או גאייביצה".

האיליריזם והתחייה הלאומית הקרואטית

ב-1834 הקים גאי בזאגרב בית דפוס בכתב "גאייביצה", שבו הוציא לאור ספרים רבים מן הספרות הקלאסית בקרואטית. הוא ועמיתים אחרים בתנועת התחייה הקרואטית (1863-1813) כתבו ופרסמו, בין היתר, שירים מקוריים "מעוררים" הידועים כ-budnice (בודנציה) ו-davorije (דאבוריה) שהפכו למעין "שירי עם" פטריוטיים מלהיבים ברוח הרומנטיזם והלאומיות.

ספר האורטוגרפיה של גאי עורר הדים רבים בכל רחבי קרואטיה. בשנת 1834 הצליח גאי, להבדיל מג'ורו מתיה 15 שנה לפניו, להשיג את אישור הקיסר ההבסבורגי פרנץ הראשון להוציא לאור עיתון יומי בקרואטית. העיתון, "Novine Horvatske" (חדשות קרואטיות), יצא לאור לראשונה ב-6 בינואר 1835 והחל מ-10 בינואר 1835 התלווה אליו גם מוסף לספרות, "Danicza horvatzka, slavonzka y dalmatinzka" (כוכב היום הקרואטי, הסלבוני והדלמטי). בעוד שעד סוף אותה השנה ה-Novine Horvatske פורסם בניב הקייקאבי, המוסף "דאניצה" פורסם בשני ניבים - שטוקאבי וקייקאבי במקביל.

בהמשך השתכנע גאי שלניב הקייקאבי אין מסורת ספרותית מספקת וגם אינו מובן מספיק לחלקים נרחבים של העמים הקרואטי והסרבי. לכן כעבור שנתיים, בתחילת שנת 1836 כששינה את שמות עיתוניו ל-"Ilirske narodne novine" (חדשות העם האילירי") ו-"Danica ilirska" ("כוכב הבוקר האילירי") התחיל להשתמש בניב השטוקאבי בלבד, שבו נכתבה ספרות ענפה בחוף הדלמטי, בעיקר בדוברובניק, ושהוא מובן לא רק לקרואטים, אלא גם לסרבים, לתושבי קרניולה העליונה, שטיריה התחתונה (שטיריה הסלובנית) וקרנטניה או קרינתיה הסלובנית שבסלובניה של ימינו.

גאי קרא לשפה הדרום-סלאבית הספרותית אותה קידם "אילירית" על סמך ההנחה המקובלת באותה תקופה בקרב ההיסטוריונים המקומיים כי האילירים היו סלאבים והיו אבותיהם הישירים של הסלאבים הדרומיים של ימינו. השם עתיר היוקרה ההיסטורית "אילירי", שכבר היה בשימוש רשמי בעת הכיבוש של נפוליאון באזור ("הפרובינקיות האיליריות") (1813-1809) נועד גם לאחד תחתיו את כל הניבים והשפות הדרום-סלאביות, מבלי לפגוע בגאוות דובריהם. גאי הקים מועדון "אילירי" ראשון עוד בימי לימודיו באוניברסיטת גראץ.

האיליריזם מיסודו של גאי ואחרים היה תנועה פוליטית-תרבותית קרואטית שהתפתחה בשנים 1830–1843 במקביל לתחייה הלאומית הקרואטית וביקשה בהתחלה ליצור איחוד בין הקרואטים לסלאבים דרומיים האחרים שחיו בתחום האימפריה ההבסבורגית, דהיינו בבוסניה ובחלק מסרביה. האיליריזם בישר במידה מסוימת את הרעיון ה"יוגוסלבי" של איחוד העמים הסלאבים הדרומיים.

תחילה (במאמרו "עמנו" משנת 1835) חשב גאי אפילו על הקמת "איליריה רבתי" (Magnum Illyricum) שתשתרע מהרי האלפים ועד לים השחור. בראשיתו רעיון האיחוד של "האילירים" נהנה מאהדת אותם הגורמים בקיסרות האוסטרית שביקשו לבלום את תביעות ההונגרים. זאת אחת הסיבות שהוא עורר הסתייגות רבה בנסיכות סרביה.

בסופו של דבר שמה התנועה האילירית דגש בראש ובראשונה על איחוד השפה הקרואטית מול ניסיונותיה של הונגריה לכפות את שפתה ותרבותה על הקרואטים.

השתתפותו במאבק הלאומי הקרואטי

בשנת 1840 ערך גאי ביקור באימפריה הרוסית, בסנקט פטרבורג ובמוסקבה וזכה לקבלת פנים אוהדת על ידי הרוזנים אובארוב ובנקנדורף ועל ידי חבר האקדמיה, מ.פ. פוגודין. ידיעה זו גרמה בקרב החוגים המנהיגים של אוסטריה והונגריה פקפוקים לגבי נאמנותו הפוליטית של גאי כלפי השלטונות. כדי להרגיעם הכריז גאי בשנת 1841 באופן רשמי: "נצור, אלהים, את חוקת הונגריה, את ממלכת קרואטיה ואת האומה האילירית!". המפלגה הלאומית האילירית זכתה להצלחה בבחירות לאספת נציגי המחוזות שהתקיימו ב-1841 בוואראז'דין וב-1842 בזגרב.

ב-1843, כשאסרו זמנית השלטונות את השימוש במושגים "איליריזם", "אילירי" ו"איליריה", קיצר גאי את שם העיתון שלו ל-"Narodne novine" ("חדשות העם") ושינה את שם מוסף התרבות שלו בחזרה ל-"Danica Hrvatska, Slavonska i Dalmatinska", הפעם בכתיב חדש. אמנם בשנת 1845 אישרו שוב השלטונות ההבסבורגים את המונח "אילירי" אך במובן א-פוליטי ותרבותי בלבד.

לימים תפס המושג "יוגוסלאבי" את מקומו של "אילירי" במובן הפוליטי-תרבותי המאחד את העמים הסלאביים הדרומיים (להוציא את בולגריה) והמושג "קרואטיזם" (Kroatizam) תפס את מקומו באזורים של דוברי קרואטית. המונח "שפה קרואטית" השתרש סופית כמציין את השפה הסלאבית הדרומית המדוברת באזורים אלה והנכתבת באלפבית לטיני בלבד. תפקיד חשוב במיסודה מילא בית הדפוס של גאי בזאגרב.

בנוסף לעבודתו הבלשנית, היה גאי גם משורר. שירו הידוע ביותר הוא השיר הפטריוטי "Još Hrvatska ni propala/dok vi živimo" (קרואטיה עוד לא נפלה, כל עוד אנחנו חיים), "שיר מעורר" מסוג "בודניצה" שנכתב על ידו ב-1833 והפך להמנון של התנועה הלאומית ה"אילירית". השיר, שקיבל השראה מההמנון הפולני ("מארש דומברובסקי") בוצע לראשונה בפומבי בתיאטרון של זגרב ב-4 בפברואר 1835, על לחן מאת פרדו ליוואדיץ'.

אביב העמים ואחריו

בשנת 1848, שנת "אביב העמים" בה טולטלה הונגריה על ידי מאבקם של ההונגרים לזכויות לאומיות וחברתיות, תמך גאי בהתלהבות בתנועה הלאומית הקרואטית שביקשה להשיג את עצמאותה של ממלכת קרואטיה מממלכת הונגריה ושהתעמתה עם המהפכנים ההונגרים. ב-25 במרץ 1848 הוא נאם בפני ההמונים במרכז זאגרב ודרש במפורש את העצמאות מהונגריה. הוא ציפה שדרישה זו תמצא אוזן קשבת בחצר בווינה. בהמשך הוא עמד בראש משלחת בת 400 נציגים קרואטים שהגיעו לווינה כדי למסור לקיסר 24 דרישות של האומה הקרואטית (Zahtijevanija naroda). הוא הציע את מועמדותו של הברון קולונל יוסיפ יילצ'יץ' לתפקיד הפנוי של באן קרואטיה. (יל'ציץ' התמנה ממילא לפני יומיים על ידי הקיסר בתפקיד זה, אך הידיעה על כך עדיין לא הגיעה לקרואטיה). יחד עם וראניצ'ן ועם קוקולייביץ'-סקצינסקי, נבחר גאי בטריומווירט שניהל זמנית את קרואטיה והיה אחר כך חבר במועצה המיעצת של הבאן שקמה במאי 1848. הוא היה אחראי על נושאים של מדיניות. להבדיל מהבאן ילצ'יץ', סבר גאי שלסרביה תהיה תפקיד מרכזי באיחוד הדרום-סלאבים. ב-7 ביוני 1848 התפטר ועזב את החיים הפוליטיים עקב שערורייה שפרצה אחרי שהורה לעצור את נסיך סרביה, מילוש אוברנוביץ' והואשם על ידי הנסיך בניסיון לסחוט ממנו שוחד. בשנת 1867 הוא ביקר בשנית ברוסיה.

חייו הפרטיים

פסלו של ליודביט גאי בקראפינה

גאי התחתן בגיל 26 בשנת 1842 במריה ביסטריצה עם פאולנה קריזמניץ', אחייניתו של אב מנזר. לזוג נולדו חמישה ילדים: בת - ליבוסלבה, ובנים: ולימיר, סבטוסלב, מיליבויה ובוגדאן. ליודביט גאי הלך לעולמו בשנת 1872 בזאגרב, בירת ממלכת קרואטיה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, כשהיה בן 62. גאי הובא לקבורה בבית העלמין יורייבסקי בזגרב.

בשנת 1885 הועברה גופתו יחד עם שרידיהם של אנשי רוח ופעילים לאומיים קרואטים אחרים - וייקוסלב בבוקיץ', דימיטריה דמטר, פראנו קורלץ. וטרוסלב ליסינסקי וסטנקו וראז ולחלקת אדמה שהייתה בבעלותו ושהפכה לבית הקברות המרכזי מירוגוי של העיר זאגרב.

לאחייניתו של גאי, ליוביצה, הקדיש המשורר סטנקו וראז את שירי האהבה שלו.

מורשתו הלשונית

האלפבית בשימוש בשפה הסרבו-קרואטית השתרש בזכות ספרו של גאי לאורטוגרפיה. הגרסה הסרבית שלו נקראת ווקוביצה לפי הבלשן הסרבי בן התקופה, ווק קרג'יץ'. גם האלפבית הסלובני שהונהג באמצע שנות ה-1840 הוא גרסה של האלפבית "גאייביציה" שהוא נבדל ממנו רק בהיעדר האותיות ć ו-đ.

פרסים ואותות הוקרה

• 1842 - חבר בהתכתבות של האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות (באותם ימים נקראה "החברה הסרבית לספרות" ואחר כך "חברת המלומדים הסרבים")

הנצחה

• 211 רחובות ברחבי קרואטיה נקראים על שמו. שמו הוא האפונים הרביעי בתפוצה ברחובות המדינה.
• ב-27 בספטמבר 1891 הוקם לכבודו פסל (בעיצובו של איוואן רנדיץ') בככר המרכזית של יישוב הולדתו, קראפינה. גם הככר וגם הרחוב המוביל לבית המשפחה נקראו על שמו.
• 1966 - נפתח מוזיאון "ליודוויט גאי" בבית המשפחה לשעבר בקראפינה.

כתביו

ספרי עיון

• Brevis descriptio loci Krapinae
• 1830 Kratka osnova horvatsko-slavenskoga pravopisanja - Kurzer Entwurf einer kroatischslavischen

Ortographie

שירים

• שירים פטריוטיים:
  • Doletisze ptice, kukavice
  • Hajda braćo, hajd junaci (היידה אחים, היידה, צעירים)
  • Još Hrvatska ni propala (עדיין קרואטיה לא אבדה)

לקריאה נוספת

• Georges Castellan, Gabrijela Vidan, Antonia Bernard Histoire de la Croatie et de la Slovenie Editions Armeline, Crozon, 2011
• Elinor Despalatovic. Ljudevit Gaj and the Illyrian Movement New York: Columbia University Press, 1975

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליודביט גאי בוויקישיתוף

• אתר המוזיאון ליודביט גאי בקראפינה (אורכב 17.01.2019 בארכיון Wayback Machine)
• אתר העיר קראפינה - על המוזיאון ליודוויט גאי
• Jan Los art. Liudevit Gaj in Encyclopedic Lexicon Brockhaus-Efron vol.7a p.871 1892
• Nikša Stanči- Grafija i ideologija Hrvatski narod, hrvatski jezik i hrvatska latinica Ljudevita Gaja 1830 I 1835a godine Hrvatska akademija znanosti i umjetnost iIzvorni znanstveni èlanak 2005
• Vladimir B. Sotirović 25/5/2018 ,An Idea of the Yugoslav Unification 10on the site Policraticus
• אישים מפורסמים מזגוריה, באתר Visit Zagorje
• ליודביט גאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)