מאדי ווטרס
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
מקינלי מורגנפילד (באנגלית: McKinley Morganfield; 4 באפריל 1913 או 1915 - 30 באפריל 1983), הידוע יותר בשם מאדי ווטרס (Muddy Waters), היה מוזיקאי בלוז אמריקאי. ווטרס נחשב כאב הרוחני של הבלוז של שיקגו וכאחד ממוזיקאי הבלוז הבולטים ביותר בכל הזמנים. ב-2004 נבחר על ידי המגזין רולינג סטון למקום ה-17 ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים.[1]
 | |
| לידה |
4 באפריל 1913 מיסיסיפי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1983 (בגיל 70) וסטמונט, ארצות הברית |
| שם לידה | מקינלי מורגנפילד |
| שם במה |
Muddy Waters  |
| מקום קבורה |
בית העלמין רסטוייל |
| מוקד פעילות |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1941–1982 (כ־41 שנים) |
| סוגה | בלוז, הבלוז של שיקגו, קאנטרי בלוז, דלתא בלוז, אלקטריק בלוז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה, מפוחית פה |
| חברת תקליטים | Aristocrat, צ'ס, Testament |
| צאצאים |
מאד מורגנפילד, ביג ביל מורגנפילד |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שנותיו המוקדמות
עריכהמורגנפילד נולד ב"פינת ג'אג" - אזור במדינת מיסיסיפי, הסמוך לנהר המיסיסיפי. אמו, ברטה ג'ונס, נפטרה כשהיה בן חמש, ולכן גדל אצל סבתו. הוא קיבל את כינויו כבר בילדותו, כשהירבה לשחק בבוץ ("Mud"). בגיל 13 החל לנגן במפוחית, וכשהיה בן 17 רכש את הגיטרה הראשונה שלו והחל לשיר עם להקת "סאן סימס פור". במקביל, פיתח את יכולת הנגינה בגיטרה והושפע משני אמני בלוז: סאן האוס - שבהשפעתו פיתח ווטרס את הצליל הכבד, היציב והנוקשה; ורוברט ג'ונסון - ממנו קיבל את טכניקת הפריטה של גיטרת הסלייד במקצבים מהירים יותר.
לאחר גיחה לסנט לואיס ב-1940, חזר ווטרס למיסיסיפי וניהל בר בו התקיימו גם הימורים ונגינת מוזיקה (של ווטרס עצמו). ב-1941 הגיע למיסיסיפי, בשליחות ספריית הקונגרס, המוזיקולוג אלן לומקס והקליט את ווטרס. הייתה זו הפעם הראשונה בה הוא שמע את קולו מוקלט. לומקס שלח אל ווטרס גם תקליט עם ההקלטה שלו ודבר זה עודד אותו להאמין ביכולתו להצליח כמוזיקאי.
בשנת 1943 עבר ווטרס מאזור הדלתא לשיקגו במטרה להפוך למוזיקאי מקצועי. הוא התגורר אצל קרוב משפחה, נהג במשאית ביום וניגן במועדונים בלילה. באותה עת, סצנת הבלוז בשיקגו הייתה תחרותית ביותר והמוזיקאי המוביל בה היה ביג ביל ברונזי. ברונזי תרם לקידומו של ווטרס בכך שאפשר לו להופיע לפני הופעותיו. ב-1945 קיבל ווטרס מדודו את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו, דבר שסייע לווטרס להתגבר בצליליו על רעש הקהל במועדונים.
לאחר מספר שנות נגינה במועדונים, שכללו גם מספר הקלטות שלא התפרסמו בשעתן, חתם ווטרס בחברת הקלטות קטנה בשם "Aristocrat" (שהפכה מאוחר יותר ל"צ'ס רקורדס") וב-1948 התפרסמו שני סינגלים שלו: "I Can't Be Satisfied" ו-"I Feel Like Going Home", אשר זיכו אותו בפופולריות הולכת וגוברת. בהמשך אותה שנה הוציא את להיטו הגדול, "Rollin' Stone", שהפך לסימן ההיכר שלו.
הצלחה בשנות החמישים
עריכהב-1950 הקליט ווטרס יחד עם הרכב של נגני בלוז מהשורה הראשונה, שכלל מפוחית, גיטרה, גיטרת סלייד, גיטרה בס, תופים ופסנתר, ונחשב לאחד מהרכבי הבלוז הטובים בהיסטוריה. בין להיטיו עם הרכב זה היו "Hoochie Coochie Man" ,"I Just Want To Make Love To You" ו-"I'm Ready", שלושה שירים שכללו מסר מאצ'ואיסטי, שלא היה אופייני לווטרס. מבקר המוזיקה של הרולינג סטון, רוברט פלמר, כתב לאחר שנים, כי להיטים אלו נועדו ליצור לו תדמית ופרסום שיאפשרו לו לפרוץ לתודעה ברחבי ארצות הברית כולה.
דיסקוגרפיה
עריכה- Muddy Waters Sings Big Bill Broonzy (1960)
- Folk Singer (1964)
- Brass and the Blues (1966)
- Electric Mud (1968)
- After the Rain (1969)
- Fathers and Sons (1969)
- The London Muddy Waters Sessions (1970)
- Can't Get No Grindin' (1973)
- "Unk" in Funk (1974)
- The Muddy Waters Woodstock Album (1975)
- Hard Again (1977)
- I'm Ready (1978)
- King Bee (1981)
ראו גם
עריכה- ווטרס - מכתש פגיעה שקרוי על שמו
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מאדי ווטרס
מאדי ווטרס, ברשת החברתית פייסבוק
מאדי ווטרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר AllMovie (באנגלית)
מאדי ווטרס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מאדי ווטרס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר ספוטיפיי
מאדי ווטרס, באתר AllMusic (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר דיזר
מאדי ווטרס, באתר Discogs (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר Songkick (באנגלית)- מאדי ווטרס, באתר Genius
- מאדי ווטרס, באתר SecondHandSongs
מאדי ווטרס, באתר בילבורד (באנגלית)
מאדי ווטרס, באתר טיידל (באנגלית)- נימוקי הבחירה ברשימת האמנים הבולטים ב"רולינג סטון"
- פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״מלך הדלתא״ באתר ״כאן״
- מאדי ווטרס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מאדי ווטרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Billy Gibbons, 100 Greatest Artists No. 17: Muddy Waters