מארק בולאן
מארק בולאן (באנגלית: Marc Bolan; נולד בשם Mark Feld - מארק פלד; 30 בספטמבר 1947 – 16 בספטמבר 1977) היה זמר, פזמונאי וגיטריסט בריטי ממוצא יהודי. עיקר השפעתו נבעה מהלהיטים שהקליט, הסגנון האופנתי שהוביל והופעותיו על גבי במה עם להקתו טי רקס בתחילת שנות ה-70. בולאן היה ממובילי סגנון הגלאם רוק באותה עת.
 | |
| מארק בולאן ב-1973 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1947 סטוק ניוינגטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
16 בספטמבר 1977 (בגיל 29) ברנס, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Mark Feld |
| שם במה |
Marc Bolan |
| מקום קבורה |
Golders Green Crematorium |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1967–1977 (כ־10 שנים) |
| סוגה |
רוק |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה |
| חברת תקליטים |
EMI |
| בן או בת זוג |
גלוריה ג'ונס |
| צאצאים |
Rolan Bolan |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד לאב יהודי-אשכנזי סיימון פלד, ולאם נוצרייה-אנגלייה, פיליס[1][2], במזרח העיר לונדון, אנגליה שבממלכה המאוחדת. ובגיל צעיר עבר עם משפחתו להתגורר בווימבלדון. אביו עבד כנהג משאית, ובולאן הצעיר התחבר למוזיקת הרוק'נ'רול, ובמיוחד למוזיקאים האמריקאים צ'אק ברי וג'ין וינסנט. במקביל הושפע מסגנון המוד שהחל להופיע בלונדון באותה העת ונהג לשוטט רבות ולשבת בברים שבאזור הסוהו. הודות לכך, הופיע את הופעתו הפומבית הראשונה בפרק בסדרת טלוויזיה.
בגיל תשע קיבל בולאן את הגיטרה הראשונה שלו והחל לנגן מייד. בגיל 14 נשר מבית הספר, ובעקבות זאת נרשם לסוכנות דוגמנות ודגמן חליפות גברים בקטלוגי אופנה ועל גבי כרזות פרסום.
בגיל 17, החליט בולאן להשקיע את מירב מרצו בקידום הקריירה בתעשיית המוזיקה. בראשית הדרך בחר לנגן שירים בסגנון הפולק, שנשמעו קרוב מאוד למוזיקה שיצרו בוב דילן ודונובן. כדי להתאים את הופעתו לשיריו, שינה את שמו לטובי טיילר.
בראשית שנת 1967, לאחר ששינה את שמו שוב והפעם לשם שילווה אותו עד לסיום הקריירה שלו: מארק בולאן, הצטרף ללהקת John's Children שסגנונה היה בעל מאפיינים פאנקיסטים. יחד עם הלהקה הוציא לראשונה סינגל לו כתב את השיר Desdemona, שנאסר להשמעה ברשת הבי.בי.סי. בעקבות השורה בשיר: "lift up your skirt and fly".
עם התפרקות הלהקה עזב בולאן לפריז, צרפת, שם על פי דבריו, ליווה קוסם שלימד אותו מסודות אומנות החושים. באותה העת פנה לסגנון נאו-רומנטי, וכתב שירים שהופיעו מאוחר יותר באלבום הבכורה של להקת טי רקס.
טי רקס
עריכהכשלהקת "John's Children" התפרקה (בעיקר בעקבות גנבת ציוד הלהקה שאוחסן באולפן), הקים בולאן עם סטיב פרג'ין טוק את להקת טירנוזאורוס רקס. להקה זו, ניגנה מוזיקה שהתאפיינה בסגנון פולק פסיכדלי ורוק אקוסטי והתבססה על שיריו של בולאן.
הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, שחלק משיריהם זכו להשמעה ברדיו הודות לתמיכתו של שדרן הרדיו הוותיק והמוערך ג'ון פיל. הלהקה גם הופיעה בשלוש ההופעות החופשיות הראשונות שהתקיימו בהייד פארק בשנת 1968. באותה העת, נשא בולאן לאשה את חברתו ג'ון צ'יילד (מזכירת אמרגנו של סיד בארט).
בשנת 1970 הצליח בולאן בעזרת המפיק טוני ויסקונטי להקליט את להיטו הגדול הראשון "Ride a White Swan". השיר נחשב לפורץ דרך, ולמבשר תקופת הגלאם רוק (הרוק הזוהר).
הסגנון המוזיקלי לווה בהופעות מרשימות, בהן הוביל בולאן בשלל איפורי פנים ותלבושות צעקניות. באותה העת, הושפע מבולאן חברו המוזיקאי דייוויד בואי, אחריהם הלכו גם מיק ג'אגר, רוד סטיוארט ועוד.
להיטה הבא של טי רקס היה "Hot Love " ששהה בראש המצעדים במשך שישה שבועות, שהוחלף על ידי להיט נוסף של בולאן "Get It On"[3] ששהה 4 שבועות בראשי המצעדים, והצליח להגיע למקום ה-10 במצעדי הפזמונים בארצות הברית.
האלבום "Electric Warrior" שיצא בספטמבר 1971 הפך ללהיט של אותה שנה. בשנת 1987 הגיע האלבום למקום ה-100 ברשימת מאה האלבומים הגדולים של השנים 1967–1987 שערך מגזין רולינג סטון, ובשנת 2003 הגיע באותו מגזין למקום ה-160 ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים.
בשנת 1972 הנפיק בולאן שני להיטים נוספים לראשי מצעדי הפזמונים: "Telegram Sam" ו-"Metal Guru". שניים מלהיטיו הגיעו למקום השני במצעדים: "Children Of The Revolution" ו-"Solid Gold Easy Action". כמו כן, יצא באותה שנה, הסרט הדקומנטארי בבימויו של מתופף להקת הביטלס לשעבר רינגו סטאר "Born to Boogie". סרט זה תיעד הופעה חיה של טי רקס בוומבלי וכן הקלטות באולפן חברת אפל, בהם התארחו רינגו סטאר ואלטון ג'ון. באותה שנה, הצליחה הלהקה במכירת אלבומים באופן חריג, עד כדי כך ששישית מכלל מכירות האלבומים בבריטניה היו מאלבומיה של הלהקה. על פי דיווחי מכירות, הלהקה מכרה 100,000 אלבומים מדי יום, מכל מקום, אף סינגל של הלהקה לא הגיע למכירת מיליון עותקים.
בשנת 1973 התארח בולאן בלהקתו של ג'ף לין Electric Light Orchestra. באותה שנה, נראה כי חלה האטה בהצלחה המסחררת של הלהקה, אף על פי כן הוציאה הלהקה להיט גדול אחד "20th Century Boy". הלהיט הבא "The Groover" הגיע רק למקום ה-4 במצעדי הפזמונים.
האלבום "Zinc Alloy And The Hidden Riders of Tomorrow" שיצא בשנת 1974 הכיל את הלהיט ""Teenage Dream"" שהראה כי בולאן מנסה להעשיר את הסאונד של שיריו בעזרת הרחבת מספר הנגנים. באותה העת באו על סיומם נישואיו, והוא חי עם זמרת הליווי גלוריה ג'ונס שהביאה לעולם בשנת 1975 את בנו שנקרא רולאן בולאן. בולאן עבר להתגורר בארצות הברית ושם המשיך להקליט ולהוציא את אלבומיו, במקביל חלה הידרדרות במצב בריאותו עקב שימוש בקוקאין.
השנתיים האחרונות לחייו
עריכהבשנת 1976 עזב אחרון חברי להקת טי רקס את הלהקה, ובולאן פנה לקריירה עצמאית. הוא יצא למסע הופעות מצומצם בבריטניה, והופיע בתוכניות טלוויזיה שונות. בולאן המשיך להנפיק מספר סינגלים מצליחים עד למותו בשנת 1977.
בשנת 1977, הוזמן בולאן לערוך ולהנחות תוכנית אירוח בטלוויזיה שנקראה Marc, בה שר, שוחח והציג להקות ומוזיקאים עכשוויים. בולאן הרבה להציג בתוכניתו, לבד מגרסאות חדשניות לשיריו הישנים, להקות פאנק. התוכנית ששודרה בשעה בה שבו התלמידים מבתי הספר, זכתה להצלחה גדולה בקרב בני הנוער. הפרק האחרון בסדרה, כלל דואט היסטורי בין בולאן ודייוויד בואי. במקביל להצלחת התוכנית, יצא בולאן למסע הופעות כשהוא מלווה בלהקת הפאנק הצעירה The Damned.
מותו
עריכהמארק בולאן נהרג ב-16 בספטמבר 1977, שבועיים לפני יום הולדתו ה-30. בולאן נסע ברכב בו נהגה חברתו לחיים גלוריה ג'ונס בשובם ממסעדה כששניהם לא היו חגורים. ג'ונס איבדה שליטה על הרכב, שהתנגש בעמוד גדר ולאחר מכן בעץ. בולאן נפטר במקום וג'ונס שברה את ידה[4]. דווח כי חשש ממוות בטרם עת ומשום כך לא נהג ברכב, ואף לא החזיק ברישיון נהיגה[5][3][6].
גופתו של בולאן נשרפה בקרמטוריום, ומקום התאונה הפך למקום עלייה לרגל בקרב מעריציו ומוקירי זכרו.
קישורים חיצוניים
עריכה
מארק בולאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מארק בולאן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
מארק בולאן, באתר ספוטיפיי
מארק בולאן, באתר Last.fm (באנגלית)
מארק בולאן, באתר AllMusic (באנגלית)
מארק בולאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מארק בולאן, באתר דיזר
מארק בולאן, באתר Discogs (באנגלית)- מארק בולאן, באתר SecondHandSongs
בן שלו, מארק בולן, הזמר שתמיד נשאר בצל של דיוויד בואי, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014- מארק בולאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Rachel Porter, My life with Marc Bolan, express, Sep 3,2007
- ^ Paul Du Noir, Paul Du Noir on Marc Bolan of T-Rex, 5 במרץ 2011
- ^ 1 2 יוסי חרסונסקי, על השיר "Get It On" מתוך האלבום "Electric Warrior"
- ^ Paul Bignell, Mystery of Marc Bolan's death solved, Independent, 16 בספטמבר 2012
- ^ Phil Hebblethwaite, על מארק בולאן באתר ה-bbc, באתר bbc, 15 בספטמבר 2017
- ^ Mick Brown, Behind the glitter, The Telegraph, 31 August 2002