מארק נתנסון
מארק אנדרייביץ' נתנסון (ברוסית: Марк Андреевич Натансон; נודע בכינוי Бобров, בּוֹבְּרוֹב; 25 בדצמבר 1850, שווינציאן, גוברניית וילנה, האימפריה הרוסית – 29 ביולי 1919, ברן, שווייץ) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, ממנהיגי הנרודניקים וחבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית בתחילת המאה ה-20.
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1850 שווינציאן, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
29 ביולי 1919 (בגיל 68) ברן, שווייץ |
| מפלגה |
זמליה אי ווליה, המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, People's Rights Party, המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (שמאל) |
  | |
קורות חיים
עריכהמארק נתנסון נולד במשפחת סוחרים יהודית בעיירה שווינציאן שבסביבת וילנה. לאחר סיום לימודיו בבית הספר המקומי עבר ללמוד רפואה בסנקט פטרבורג. כבר בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 החל להשתתף בפעילות נגד השלטון וסולק מהלימודים עקב פעילות מהפכנית. יחד עם אשתו היה נתנסון בין מארגני החוג של ניקולאי צ'איקובסקי. במהלך השנים 1869–1871 הוא נעצר מספר פעמים, ובסופו של דבר נשלח לגלות בגוברניית ארכנגלסק.
בשנת 1876 חזר לסנקט פטרבורג. היה בין מארגני בריחת פיוטר קרופוטקין ממעצר במבצר פטרופבלובסקיה. פעל נמרצות לאיחוד כל ארגוני הנרודניקים. פעילות זו הביאה להקמת ארגון "זמליה אי ווליה". הוא היה בין מארגני ההפגנה בכיכר מול קתדרלת קאזאן בסנקט פטרבורג. בשנת 1877 נתנסון נעצר שוב ונשלח למזרח סיביר. בהיותו בסיביר התחיל לעבוד כרואה חשבון במשרד מסילת הרכבת המקומית.
בשנת 1878 נעצרה גם אשתו, היא נשלחה לסיביר ונפטרה בשנת 1881.
בשנת 1889 חזר נתנסון לסראטוב, והמשיך לעבוד במשרדי מסילות ברזל. הוא פעל לאיחוד כל הארגונים המהפכניים, ובשנת 1893 הצליח להביא להקמת ארגון-גג חדש. בשנת 1894 נעצר שוב ונשלח למזרח סיביר ל-5 שנים.
עם סיום תקופת הגלות שב נתנסון לבאקו, ועבד בעירייה. בשנת 1904 הוא עזב את רוסיה, ועבר לשווייץ. לאחר התלבטויות הצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, והפך לאחד ממנהיגיה. לאחר מספר התנקשויות בפקידים בכירים, התחיל לתמוך במדיניות טרור אישי של המפלגה.
בשנת 1904 הציג נתנסון את המפלגה בוועידת פריז, שבה היה ניסיון לאחד את כל המפלגות המהפכניות ברוסיה. לאחר תחילת מהפכת 1905 הוא חזר לתחומי האימפריה הרוסית והתיישב בפינלנד (שהייתה אז בתחומי האימפריה). בוועידת המפלגה נבחר לחבר בוועד המרכזי (המוסד העליון של המפלגה). נתנסון הסתייג מפעילויות טרור, ולא תמך בהריגת גאורגי גפון (מעשה שבו היה מעורב פנחס רוטנברג). כאשר בשנת 1908 החלו שמועות על כך שיונה אזף הוא סוכן השלטונות, הוא לא האמין בכך והיה בין מגיניו.
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה גיבש נתנסון דעה שרק הפסד האימפריה הרוסית במלחמה יוכל להביא למהפכה. לאחר מהפכת פברואר שב לרוסיה. הוא התנגד למדיניות המפלגה באשר להמשך השתתפות רוסיה במלחמה, והיה בין מנהיגי הזרם השמאלי במפלגה. נתנסון תמך בהעמקת המהפכה, חלוקת האדמה לאיכרים ושלטון מלא לסובייטים. תמך באופן גלוי בוולדימיר איליץ' לנין ובמדיניותו.
לאחר מהפכת אוקטובר תמך נתנסון במהלך, ובכך גרם לפילוג במפלגה. בנובמבר 1917 היה נתנסון ביו מקימי מפלגה חדשה – "המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (שמאל)" (Партия левых социалистов-революционеров), ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה. הוא תמך בפיזור הוועדה המכוננת על ידי הבולשביקים. גם לאחר התקוממות של יולי 1918 נגד השלטון הבולשביקי, שאורגנה על ידי מפלגתו, המשיך נתנסון לתמוך בלנין. הוא הקים מפלגה חדשה, שהתפלגה מ"הסוציאל-רבולוציונרים השמאליים" – "מפלגת הקומוניזם המהפכני".
בתחילת שנת 1919 ציין נתנסון שיחסיו עם לנין התערערו. הוא נסע לשווייץ, ונפטר במהלך ניתוח.
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות חיים (ברוסית)
- מארק נתנסון, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)