מבצע אייזנהמר
מבצע אייזנהמר (בגרמנית: Unternehmen Eisenhammer; בעברית: מבצע פטיש ברזל) היה מבצע הפצצה אסטרטגי של תחנות כוח חשמל בברית המועצות בקרבת מוסקבה וניז'ני נובגורוד שתוכנן על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. המבצע איים להשבית כ-75 אחוזים מהחשמל ששימש את תעשיית ההגנה הסובייטית.[1][2] תוכנית המבצע נוצרה בשנת 1943 על ידי פרופסור היינריך שטיינמן (1899–1969), פקיד במשרד התעופה של הרייך. מתקפת ההפצצה אמורה הייתה להשמיד 12 טורבינות בתחנות כוח מים וקיטור בקרבת מוסקבה, ניז'ני נובגורוד, טולה, סטלינגורסק וריבינסק, וכן לתקוף תחנות משנה מסוימות, קווי מתח גבוה ומפעלים.[1]
אם ההתקפה הייתה מצליחה להשמיד רק שני שלישים מהטורבינות היא הייתה משביתה כ-75 אחוז מהחשמל ששימש את תעשיית ההגנה הסובייטית. רק שני מרכזי אנרגיה קטנים היו נשארים שלמים. באותה תקופה, לברית המועצות לא היו יכולות ייצור טורבינות והמתקן לתיקונים היחיד (בלנינגרד) נפגע קשות.[2]
תכנון המבצע
עריכהכדי להשיג את המטרה, חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, היה אמור להיעזר במפציצים ארוכי טווח מסוג מיסטל. להשמדת טורבינות מים, היו אמורות להטיל מוקשים צפים מיוחדים הנקראים "סומרבלון" (בגרמנית: Sommerballon; "בלוני קיץ") למים, וזרם המים היה אמור לסחוף אותם ישירות אל תוך הטורבינות.[1]
בשל מחסור במפציצים ובדלק, בעיות טכניות במוקש הצף וחדירת הצבא האדום לבסיסי קדמה, נדחה התוכנית שוב ושוב. עם זאת, בפברואר 1945, מבצע אייזנהמר חזר לתוכניות, וטייסת הקרב 200 אספה מטוסי סיור וכ-100 מיסטלים ליד ברלין והמתינה לתנאי מזג אוויר נוחים לתקיפת המפעלים סביב מוסקבה.[1][2]
לאחר הפצצה אווירית אמריקאית על מתקן הבדיקות העיקרי של התעופה הצבאית ברכלין, שהשמידה 18 מיסטלים, נדחתה התוכנית שוב ולבסוף נגנזה זמן קצר לאחר מכן.[1][2]
הערות שוליים
עריכה