המדינות והטריטוריות של הודו

המדינות והטריטוריות של הודו הן החטיבות הפדרליות של הודו, המחולקת ל-28 מדינות ול-8 טריטוריות איחוד (בהן "טריטוריית הבירה הלאומית" דלהי). גבולות המדינות והטריטוריות ומספרן נתונים לשינוי, אשר נמצא בסמכות הפרלמנט ההודי בכפוף לאישור האספה המחוקקת המדינתית.

מ-1956 קיימות שתי מחלקות של חטיבות מנהל מקומי הודיות: מדינות, בעלות פרלמנט וממשלה הנבחרים על ידי תושביהן, וטריטוריות האיחוד, בהן הממשלה מוקמת על ידי הנציב הכללי הממונה על ידי נשיא הודו.

בתקופת הודו הבריטית

הודו הבריטית התחלקה לשני סוגי מדינות – פרובינציות, בשליטה ישירה של המנהל הבריטי, ונסיכויות, בשליטת נסיכיהן. בשלב בו עברה הודו מידי חברת הודו המזרחית הבריטית לידי הכתר הבריטי, היו בהודו שש פרובינציות אשר נשלטו ישירות על ידי המושל הכללי של הודו, שמינה לכל אחת מהפרובינציות מושל, מפקח או אדמיניסטרטור. מושלי מדינות אלו היו כפופים למושל הבריטי. ערב הכרזת העצמאות היו כבר 17 פרובינציות.

הנסיכויות נוהלו על ידי שליט מקומי, שהכיר בסמכות הבריטית. היו מאות נסיכויות, בגדלים שונים. ברוב הנסיכויות היה נציג של המושל הכללי ש"ייעץ" לראג'ה המקומי בענייני השלטון.

פרט לשלטון הבריטי, שלטו בחלקי הודו שונים בתקופות שונות (בעיקר בערי סחר לאורך החופים) גם ההולנדים, הדנים, הצרפתים והפורטוגזים. ערב הכרזת העצמאות של הודו ב-1947, הודו הצרפתית כללה את פודוצ'רי, קאריקל, ינאון, צ'נדנגאר ומהאה, והודו הפורטוגזית כללה את דאמאן ודיו, דאדרה ונאגר האוולי וגואה.

אחרי הכרזת העצמאות

הקמת הודו ופקיסטן בשנת 1947 לוותה בחלוקת הפרובינציות והנסיכויות בין שתי המדינות החדשות שהוקמו (ראו: חלוקת הודו). היו פרובינציות ונסיכויות שהועברו בשלמותן לפקיסטן או להודו והיו כאלו (כמו פנג'אב ובנגל) שפוצלו בין המדינות, על מדינת ג'אמו וקשמיר ניטש סכסוך שלא נפתר עד היום.

בחוקת הודו, שהתקבלה ב-26 ביוני 1950 נקבעו ארבעה סוגי מדינות, שנודעו על פי הסעיפים שהתייחסו עליהן בנספח לחוקת הודו. מדינות חלק א', שנשלטו בידי מושל שמונה על ידי נשיא הודו ואספה מחוקקת, מדינות חלק ב', שנשלטו על ידי רג'פרמורק ובית נבחרים, מדינות חלק ג' שנשלטו על ידי נציב כללי שמונה על ידי נשיא הודו ומדינות חלק ד', שכללו רק את איי אנדמן וניקובר, שנשלטו על ידי סגן מושל שמונה על ידי ממשלת הודו. בסעיף 370 של החוקה נקבע מעמד מיוחד לג'אמו וקשמיר, והיא הייתה המדינה ההודית היחידה בעלת דגל משלה.

ב-1956 חוקק חוק ארגון מחדש של המדינות, שארגן מחדש את גבלות מדינות הודו על פי קווי חלוקה לשוניים, וכן תוקנה חוקת הודו ליצור שתי סוגי מדינות הודיות: מדינות, שנשלטו על ידי בית הנבחרים שלהם ובראשם הועמד מושל, וטריטוריות איחוד שנשלטו על ידי נציב כללי שמונה על ידי נשיא הודו.

במהלך הגדרת המדינות בהודו ניטש מאבק בין הממשל המרכזי לבין הנסיכים (הראג'ות) על מידת עצמאותם, מאבק שנמשך עד שנות ה-60 והסתיים בניצחון השלטון המרכזי.

במהלך השנים שמאז הכרזת העצמאות ויתרו צרפת ופורטוגל בהדרגה על החזקותיהן בהודו, חלק מהשטחים שהוחזרו להודו (כמו גואה) הוכרזו כמדינות או טריטוריות איחוד.

ב־1972 נעשה ארגון מחודש של מדינות צפון-מזרח הודו: מגהלאיה הופרדה מאסאם והפכה למדינה נפרדת, בעוד ארונאצ'ל פרדש, טריפורה ומיזוראם שהיו חלק מאסאם, היו לטריטוריות איחוד. מניפור וטריפורה, שהיו טריטוריית איחוד, הפכו למדינות.

ב־1987, בימי ממשלת רג'יב גנדי, הפכו שלוש טריטוריות האיחוד הגדולות יחסית האחרונות למדינות: גואה, מיזוראם וארונאצ'ל פרדש. גואה הייתה עד אז חלק מטריטוריית איחוד בשם גואה, דאמאן ודיו, אך דאמאן ודיו הפכה לטריטוריית איחוד נפרדת ולא נכללה במדינה החדשה.

בממשלת אטאל ביהארי ואג'פאיי השלישית ב־2000 הוקמו שלוש מדינות חדשות, שלושתן כפיצול אזור שנחשב מוזנח ממדינות קיימות: ג'הרקאנד פוצלה מביהר, צ'האטיסגאר פוצלה ממאדהיה פרדש ואוטראקהאנד שפוצלה מאוטר פרדש.

המדינה האחרונה שהוקמה בהודו היא טלנגאנה, שפוצלה מאנדרה פרדש ב-2014.

ממשלת מודי השנייה קידמה שני שינויים במדינות הודו: מדינת ג'אמו וקשמיר פוצלה ב־2019 לשתי יחידות, שהוגדרו שתיהן כטריטוריות איחוד: ג'אמו וקשמיר ולדאק^[1]. ב־2020 אוחדו טריטוריות האיחוד דאמאן ודיו ודאדרה ונאגר האוולי לטריטוריית איחוד אחת, דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו.

מעמד וסמכות המדינות

חוקת הודו קובעת כי בראש כל מדינה יעמוד מושל הממונה בידי נשיא הודו לכהונה בת חמש שנים הניתנת לקיצור. בדומה לנשיא, סמכויות המושל הן טקסיות בעיקרן, והממשל מנוהל בידי מועצת שרים בראש ראש השרים, אשר מקבלת אימון מהאספה המחוקקת המדינתית. במקרה והממשלת המדינה מאבדת את הרוב באספה טרם תום כהונתה מוחל משטר הנשיא על המדינה, כאשר הממשל המרכזי מנהל את עסקיה עד להקמת ממשלה חליפית.

לכל מדינה יש בית מחוקקים עצמאי. בחלק מהמדינות יש בית מחוקקים דו-ביתי, שהבית העליון מכונה מועצה מחוקקת והבית התחתון אספה מחוקקת. במדינות בהן יש בית מחוקקים חד-ביתי הוא מכונה אספה מחוקקת.

חלוקת הסמכויות בין הממשל המרכזי לממשלי המדינות נכללה בנספח התשיעי לחוקת הודו.

רשימת המדינות וטריטוריות האיחוד

מדינות וטריטוריות הודו

הודו מחולקת לקבוצות מדינות על פי מיקומן הגאוגרפי, צפון-מזרח הודו, צפון-מערב המדינה נקרא לרוב צפון הודו, מרכז היבשת הוא גם מרכז הודו והדרום מתחלק לצד המזרחי והצד המערבי.

מדינות

	מדינה	אזור	עיר בירה	שנת הקמה	אוכלוסייה (2023)	שטח (קמ"ר)
26	אוטר פרדש	מרכז	לאקנאו	1950	236,687,000	243,286
27	אוטראקהאנד	מרכז	דהראדון	2000	11,637,000	53,483
19	אודישה	מזרח	בובנשוואר	1950	46,276,000	155,820
1	אנדרה פרדש	דרום	אמראוואטי	1953	53,156,000	160,205
3	אסאם	צפון-מזרח	דיספור	1950	35,713,00	78,550
2	ארונאצ'ל פרדש	צפון-מזרח	איטנגאר	1987	1,562,000	83,743
4	ביהר	מזרח	פטנה	1960	126,756,000	94,163
10	ג'הרקאנד	מזרח	ראנצ'י	2000	39,466,000	74,677
6	גואה	מערב	פאנאג'י	1987	1,575,000	3,702
7	גוג'ראט	מערב	גנדינגאר	1960	71,507,000	196,024
9	הימאצ'ל פרדש	צפון	שימלה	1971	7,468,000	55,673
8	הריאנה	צפון	צ'אנדיגאר	1966	30,209,000	44,212
23	טאמיל נאדו	דרום	צ'נאי	1950	76,860,000	130,058
24	טלנגנה	דרום	היידראבד	2014	38,090,000	114,840^[2]
25	טריפורה	צפון-מזרח	אגרטלה	1972	4,147,000	10,492
13	מאדהיה פרדש	מרכז	בופאל	1956	86,579,000	308,252
16	מגהלאיה	צפון-מזרח	שילונג	1972	3,349,000	22,720
14	מהאראשטרה	מערב	מומבאי	1960	126,385,000	307,713
17	מיזוראם	צפון-מזרח	אייזול	1987	1,238,000	21,081
15	מניפור	צפון-מזרח	אימפאל	1972	3,223,000	22,347
28	מערב בנגל	מזרח	קולקטה	1950	99,084,000	88,752
18	נאגאלנד	צפון-מזרח	קוהימה	1963	2,233,000	16,579
22	סיקים	צפון-מזרח	גנגטוק	1975	689,000	7,096
20	פנג'אב	צפון	צ'אנדיגאר	1966	30,730,000	50,362
5	צ'האטיסגאר	מרכז	ראיפור	2000	30,180,000	135,194
12	קרלה	דרום	טריוונדרום	1956	35,776,000	38,863
11	קרנאטקה	דרום	בנגלור	1956	67,692,000	191,791
21	ראג'סטאן	צפון	ג'איפור	1956	81,025,000	342,269

טריטוריות איחוד

	טריטוריית איחוד	עיר בירה	אוכלוסייה (2023)	שטח (קמ"ר)
A	איי אנדמן וניקובר	פורט בלייר	403,000	8,249
D	ג'אמו וקשמיר	סרינגאר, ג'אמו	13,603,000	42,241
C	דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו	דאמאן	(2011) 586,956	603
G	דלהי	ניו דלהי	21,659,000	1,490
E	לדאק	לה	3000,000	59,146
F	לקשאדוויפ	קאוואראטי	69,000	32
H	פודוצ'רי	פודוצ'רי	1,377,000	492
B	צ'אנדיגאר	צ'אנדיגאר	1,231,000	114