לדאק
לדאק היא טריטוריית איחוד השוכנת בצפון הודו, בין רכס קארקוראם להרי ההימלאיה הגבוהים. עד 2019 הייתה חלק ממדינת ג'אמו וקשמיר, והפחות מיושבת מכל מחוזות הודו. ב-31 באוקטובר 2019 קיבלה לדאק מעמד של טריטוריית איחוד עצמאית, לאחר שלילת מעמד מדינה מג'אמו וקשמיר[1], לאחר החלטה של הפרלמנט ההודי באוגוסט.
| |||
 | |||
| מדינה |
 הודו | ||
|---|---|---|---|
| בירת הטריטוריית איחוד |
לה  | ||
| שפה רשמית |
הינדי, אנגלית | ||
| תאריך ייסוד | 31 באוקטובר 2019 | ||
| שטח | 59,196 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בטריטוריית איחוד | 274,289 (2011) | ||
| ‑ צפיפות | 4.6 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 34°10′00″N 77°35′00″E / 34.166666666667°N 77.583333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC+5:30 | ||
| https://ladakh.nic.in/ | |||
  | |||
היסטוריה
עריכהבשנים 2002 – 2003 החלה דרישה בלדאק להפרדתה מג'אמו וקשמיר להפיכתה לטריטוריית איחוד.[2]
גאוגרפיה
עריכהגובה החבל נע בין 3,000 מטר מעל פני הים בעמקים שבין ההרים, ועד ל-6,500 מטר בפסגות. זהו אזור מבודד, שרק שני כבישים סלולים (אחד ממנאלי ואחד מקשמיר, שניהם בין הכבישים הגבוהים בעולם) מגיעים אליו, והם חוצים מעברי הרים בגובה העולה על 5,000 מטר. שלושת מעברי ההרים לרכב מוטורי הגבוהים בעולם נמצאים בלדאק, הגבוה מביניהם הוא מעבר קרדונג-לה המוביל מלה לעמק הנוברה.
ברכב ניתן להגיע לשם רק בעונת הקיץ, בין יוני לאוקטובר. בשאר עונות השנה הדרכים חסומות על ידי שלגים. כתוצאה מכך, עד לפני שנים לא רבות, היו הקשרים של תושבי לדאק עם העולם מעטים מאוד. החברה בלדאק היא חברה מסורתית חקלאית, שתושביה התאימו את אורחות חייהם לתנאי הטבע הקשים.
אורח החיים בלדאק
עריכהרוב תושבי לדאק מתגוררים בכפרים קטנים המפוזרים בחבל, ועיסוקם העיקרי הוא בחקלאות. האקלים הקשה, העונה החקלאית הקצרה הנמשכת חודשים ספורים בלבד, ומיעוט הקרקעות והמדרונות התלולים, מגבילים מאוד את האפשרויות החקלאיות ומחייבים את החקלאים להתאים את הגידולים לתנאי הטבע בחבל. את הגידולים החקלאיים מגדלים בעיקר באפיקי נחלים, שם אפשר למצוא אדמת סחף הראויה לעיבוד חקלאי, ועל מדרגות חקלאיות רחבות (טרסות), הנבנות בעבודת ידיים קשה. בין הגידולים: שעורה כגידול ראשי (בשל עמידותה בטמפרטורות נמוכות), חיטה, כמה סוגי ירקות, ועצי משמש ואגוז שאותם מגדלים באזורים הנמוכים יותר. הגידולים מושקים במי הפלגים, המועברים לכפרים ולשדות באמצעות תעלות.
ענף חשוב נוסף בחקלאות של לדאק הוא גידול בעלי חיים, כגון עיזים, כבשים, פרות, סוסים, יאק הבית ודזו. הדזו הוא בעל חיים נפוץ בחבל ומהווה מעין הכלאה בן יאק לפרה. הדזו עמיד בפני הטמפרטורות הנמוכות השוררות בלדאק, ונוח יותר לאילוף מאשר היאק.
בחורף משכנים את עדרי בעלי החיים בקומת הקרקע של בתי המגורים בני שתיים עד שלוש קומות, ובקיץ הם מובלים אל שטחי המרעה הגבוהים. לבעלי החיים בהם משתמשים החקלאים בלדאק יש חשיבות רבה, כי הם עושים עבודות חקלאיות חשובות: הובלת משאות, חרישה ודיש, גלליהם משמשים לדישון השדות, החלב שלהם משמש כמזון והצמר שלהם משמש כלבוש.
בעונת הקיץ הקצרה תושבי לדאק עובדים עבודה מאומצת וקשה בשדותיהם, מהבוקר ועד הערב. גם במשך תקופת החורף הארוכה, כאשר לא ניתן לעבד את השדות, הם עובדים עבודה קשה (קישוש זרדים ועצים בחורף המושלג של לדאק הוא עבודה קשה, שאיבת מים לשתייה, איסוף וייבוש הגללים של בעלי החיים, וגם את הטיפול עצמו בבעלי החיים). עונת החורף היא גם הזמן המתאים לעיבוד חומרי גלם שונים, למשל סריגת צמר, עיבוד עורות ועוד.
קשיי המעבר בחבל ההררי, גם של בני אדם וגם של סחורות, הביאו לכך שהמזון של תושבי לדאק מבוסס ברובו על ייצור מקומי. המאכלים האופייניים מבוססים על מלח וחמאה. תושבי לדאק אינם אוכלים דגים לעולם, מתוך אמונה שהריגת בעלי חיים למאכל נעשית רק כשאין ברירה אחרת, ולפיכך הם הורגים רק בעלי חיים שבשרם יספיק לאנשים רבים ככל האפשר. גם הבתים בלדאק בנויים מחומרים מקומיים בצורה הזו: הבסיס בנוי מאבן וקירות הבית (החיצוניים והפנימיים) מלבני בוץ שהתייבשו בשמש.
חיי הקהילה של התושבים הבודהיסטים מנוהלים על ידי נזירים החיים במנזרים הרבים שבחבל. הנזירים עורכים את טקסי הדת, מנהלים את טקסי החתונות, ומלמדים את התושבים קרוא וכתוב וכן את התרבות הבודהיסטית. בחורף בעיקר נוהגים תושבי לדאק הבודהיסטים להתכנס ולהקשיב לסיפורים ולדקלומים של הנזירים במשך שעות.
ההתמודדות היומיומית של התושבים עם תנאי הטבע הקשים בחבל מבודד זה, מחייבים שיתוף פעולה והדדיות ברבים מתחומי החיים. ואומנם, בלדאק הבנייה של בתי המגורים מתבצעת בעבודה משותפת – בעת הצורך נאספים יחדיו כמה בתי אב ועוזרים למשפחה בבנייה; את בעלי החיים מקבצים יחד לעדר גדול, המובל לשדות המרעה כל פעם על ידי רועה ממשפחה אחרת; ולמבצעים הגדולים, כמו בניית תעלות וסלילת כבישים, נרתמים כל בני הכפר.
התחלת המודרניזם בלדאק
עריכהבמשך תקופות ארוכות הייתה אוכלוסיית לדאק מצומצמת מאוד. הסיבות העיקריות לכך הן בידודו של החבל, שחסרו בו שירותי רפואה ותברואה, שבהיעדרם מספר התינוקות שמתו סמוך ללידה היה גבוה; וחיי הנזירות, הנפוצים בלדאק גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, שגרמו לכך שתושבים רבים בלדאק לא נישאו ולא ילדו ילדים.
משנות ה-70 ואילך, מתרחשים בלדאק שינויים. מאפיינים של חברה מודרנית הולכים ובאים לידי ביטוי, בעיקר בבירת החבל, לה, ובסביבותיה, אך גם בכפרים. תחבורה אווירית המקשרת את לדאק עם העולם החיצון בכל עונות השנה, מפחיתה מן הבידוד והניתוק של החבל. מערכות מים, ביוב וחשמל הוקמו בעיר לה, ולאט לאט הם מגיעים לכפרים בחבל. הטלוויזיה והקולנוע, ההופכים לאמצעי מבוקש לבילוי בכל שעות הפנאי, והתיירים מכל רחבי העולם שממלאים את המקום – מחזקים גם הם את הקשרים של תושבי לדאק עם "העולם שבחוץ". גם פיזור האוכלוסייה בלדאק הולך ומשתנה כתוצאה מנהירה גדולה של תושבים מהכפרים לערים השוכנות בחבל.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לדאק
לדאק, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- טלי חרותי-סובר, התיירות פוגעת בחבל לדאק שבצפון הודו, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2009
- פועה בר, אנקת גבהים: מסע בין פסגות העולם של לדאק, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
- לדאק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ יואב קרני, זבנג וגמרנו: הודו מחלקת את קשמיר במהירות מסחררת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2019
- ^ Abhishek De, Ladakh streets erupted in joy in 2019. They are seeing anger now. Here is why, India Today, 7 בפברואר 2024