היפנוזה
| ערך ללא מקורות | |
היפנוזה (ביוונית: היפנוס - "שינה") היא בעיקרה תהליך נפשי בו האדם המוגדר כמהפנט מציע בעזרת סוגסטיות (בעברית: השאות), לאדם אחר המוגדר כמהופנט לחוות סדרה של שינויים שונים בתחושה, תפיסה, קוגניציה, רגש, תהליכים פיזיולוגיים והתנהגות מוטורית. אנשים בעלי היענות גבוהה לסוגסטיות מדווחים שסוגסטיות היפנוטיות יוצרות מצב תודעה חלופי השונה באופן מהותי ממצב של מודעות רגילה. רוב המהופנטים מתארים מצב זה כמצב מהנה של ריכוז מוגבר.
אנשי מקצוע בעלי הכשרה בהיפנוזה מנסים באמצעותה לייעל ולשפר את תהליך האבחון והטיפול בבעיה גופנית או נפשית. חוק השימוש בהיפנוזה בישראל אוסר על אנשים שלא הוסמכו בידי המדינה (והם אך ורק רופאים, פסיכולוגים, או רופאי שיניים) לטפל באמצעות היפנוזה. חוק זה גם אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידוריות[1].
ברוב מדינות העולם חלים חוקים לגבי היפנוזה, למשל חוקים המחייבים גילוי מראש לפני הפנוט.
מקור המושג
עריכההיפנוס היה, על פי המיתולוגיה היוונית, אל, האחראי על השינה (אחיו התאום של תנטוס - אל המוות, אביו של מורפיאוס, אל החלומות ובנה של ניקס אלת הלילה). הוא נראה כנער עירום בעל כנפיים המחזיק את פרי הפרג המביא לשינה ושכחה.
השימוש הראשון במונח היפנוזה במשמעותו המודרנית נעשה ב-1841 על ידי ג'יימס ברייד (James Braid), רופא מנתח סקוטי, שהשתמש במושג neuro-hypnotism לתיאור מצב גבולי בין שינה לעירות, מצב בו האדם ניחן ברגישות גבוהה ובקשב חזק בו-זמנית.
הטראנס ההיפנוטי
עריכהאחת מנקודות המחלוקת העיקריות בקרב חוקרים וקלינאים בתחום ההיפנוזה נוגעת בשאלה אם מדובר במצב תודעה ייחודי (קרי - הטראנס ההיפנוטי) או שמדובר בשרשרת תופעות "רגילות" (כגון ריכוז גבוה ומיקוד צר של הקשב) היוצרות את החוויה ההיפנוטית. מעבר למשמעות התאורטית, לסוגיה זו נודעת חשיבות בישראל משום חוק השימוש בהיפנוזה (ראו בהמשך), המחייב מומחיות במקצוע בסיסי (פסיכולוגיה, רפואה או רפואת שיניים) כתנאי מקדים להרשאה לעסוק בהיפנוזה. ההנחה המובלעת היא שאין מקצוע ההיפנותרפיה עומד בפני עצמו אלא משמש כפרוצדורה נלווית לתחום המקצוע הבסיסי.
שיטות
עריכה
שתי הגישות המרכזיות ליצירת טראנס היפנוטי הן הגישה הקלאסית והגישה האריקסוניאנית (של מילטון אריקסון).
בגישה הקלאסית משתמשים בטכניקות שונות, הנקראות "אינדוקציות" (השראות), להכנסה של האדם למצב היפנוטי; בשלב זה המטרה היא מיקוד הקשב של האדם ויצירת ריכוז וציפייה לתהליך ההיפנוטי, ולרוב יוצרים זאת באמצעות הנחיה למיקוד העיניים, למשל בחפץ מבריק כלשהו שהמהפנט אוחז בידו ומניע בתנועת מטוטלת קבועה, עד שהעיניים נעצמות בהדרגה. בשלב הבא נעשית העמקת הטראנס בעזרת טכניקות העמקה או הרפיה, למשל הנחיה של המהפנט על כך שגוף המהופנט הולך ונעשה רגוע יותר ויותר כשהמהפנט יספור בסולם מ-10 ומטה עד 0 (סולם SHSS - Stanford Hypnotic Susceptibility Scale). לאחר מכן נעשית עבודה טיפולית תוך שימוש בתופעות היפנוטיות (התנהגויות המאפיינות את הטראנס ההיפנוטי), למשל שימוש בסוגסטיה מילולית או לא-מילולית לשם יצירת דמיון מודרך, פעולה פיזית וכדומה של המהופנט השרוי בטראנס היפנוטי. בסוף התהליך נעשית סוגסטיה פוסט-היפנוטית המאפשרת לאדם להשתמש במה שנלמד במהלך ההיפנוזה גם מחוץ להֶקשר הטיפולי, למשל הצעה לשים לב יותר לגירוי מסוים או חלום מסוים ביומיום, או לבצע דפוס פעולות מסוים במצבים ספציפיים בהם נתקל לאחר ההיפנוזה ושעליהם דובר במהלכה; סוגסטיות אלו אמורות להפעיל את המהופנט גם לאחר ההיפנוזה, ונועדו ליצור שינוי ולסייע בקושי או במצוקה שבעקבותיהם הגיע המהופנט לטיפול (למשל פעולות להרגעת הגוף במקום לחץ ופחד כאשר נתקל בגירוי שיוצר אצלו פוביה או כאב). לסיום מבוצעת דה-היפנוטיזציה לשם הוצאה של האדם מהטראנס ההיפנוטי והחזרתו למצב התודעה הרגיל ולעולם המציאות.
בגישה האריקסוניאנית או גישה המכונה ההיפנוזה החדשה, המהפנט יוצר טראנס היפנוטי בטכניקות עקיפות, יצירתיות וטבעיות ללא הקפדה על הסדר הנ"ל. כמו כן, הגישה האריקסוניאנית מתאפיינת ב-utilization, כלומר התאמה של אינדוקציה, העמקה וטיפול למאפיינים הספציפיים של המטופל. בגישה זו הנחת היסוד היא שרוב התשובות לבעיותיו של המטופל נמצאות אצלו (באופן מודע או לא מודע) ותפקידו של המהפנט-המטפל הוא לעזור לו להביא את המשאבים החיוביים הללו ליישום בחייו של המהופנט-המטופל.
בנוסף לגישות המרכזיות הללו קיים מגוון רב של גישות וטכניקות אינדוקטיביות. דוגמה אחת היא גישתו של דייב אלמן (Dave Elman), מהפנט אמריקאי מוכר שפיתח מספר טכניקות לאינדוקציה מהירה, הנקראות שיטת אלמן, ומשתמשות בסדרה של פעולות שהמהופנט מתבקש לבצע ברצף מהיר. אחת הטכניקות נמשכת כארבע דקות וזוכה להצלחה רבה[דרוש מקור].
הִפְנוּט
עריכה
העוסקים בהיפנוזה טוענים כי מצב תודעה היפנוטי נפוץ באופן טבעי במרבית האנשים, וקשה להפרדה מריכוז גבוה מאוד בו המודעות לסביבה אובדת. לדוגמה, בזמן נהיגה יכול אדם למצוא את עצמו מתקדם בקטע דרך מוכר, ללא כל זיכרון על הנהיגה בקטע דרך זה. באופן דומה, אדם הצופה בטלוויזיה בריכוז רב מאבד את המודעות למתרחש ליד המסך, וילדים קטנים אף מאבדים את המודעות לקולות אחרים מסביבם, כגון קריאה בשמם.
החסם העיקרי בפני הפנוט הוא פחד, או אי מוכנות מלאה של המהופנט להתהפנט. בנוסף, יש צורך בתקשורת טובה בין מהפנט למהופנט. מהפנטים מנוסים טוענים שהם מסוגלים להפנט כמעט כל אחד, למעט אנשים בעלי מנת משכל נמוכה במיוחד (בעיקר אלו החסרים יכולת להתרכז). גם שיכורים מהווים אתגר למהפנט. מהפנטים טוענים גם כי האמונה לפיה לא ניתן להפנט אנשים עם כוח רצון רב היא מיתוס, ודווקא אנשים כאלה קלים להפנוט. קיימים חילוקי דעות בין חוקרים לגבי מידת הסוגסטביליות (היכולת להתהפנט) של כל אדם, יש הטוענים כי רוב האנשים יכולים להתהפנט במידה זו או אחרת, ויש הטוענים כי ההפנוט לא יצליח למשל אצל בעלי אישיות מסוימת או בעת בקשה של המהפנט מהמהופנט לבצע מעשה שמעורר התנגדות אצלו ואף מעשה נגד העקרונות והערכים שלו.
מלבד הוראות שמתבקש המהופנט לבצע תוך כדי היותו בהיפנוזה, משתמשים המטפלים גם בהשאות פוסט היפנוטיות (Post Hypnotic suggestions), פעולות שהמהופנט מתבקש לבצע לאחר תום פגישתו עם המהפנט, בהתרחש אירוע חיצוני מסוים - למשל אופן הסירוב להצעת סיגריה לאדם שנגמל מעישון.
שימושים
עריכההיפנוזה טיפולית
עריכההיפנוזה משמשת במגוון רחב של מקרים וטיפולים פסיכולוגיים ורפואיים, בהם התמודדות עם כאב, התמכרות, חרדה, ירידה במשקל, ריענון זיכרון ועוד. בחלק מהמקרים הללו השימוש נעשה למרות שמחקרים מדעיים הראו שאין תועלת בשיטה. לדוגמה, השימוש בהיפנוזה אינו מאפשר שחזור זכרונות. יתרה מכך, הוא עלול לגרום להופעה של זכרונות מזויפים [דרושים מקורות].
היפנוזה בידורית
עריכההיפנוזה משמשת גם כאמצעי בידור מול קהל. היפנוזה בידורית היא סוג של מופע שבו קוסם או מהפנט משתמש בטכניקות היפנוזה כדי לגרום לקהל להתנהג בצורה משעשעת או מוזרה. מופעים אלו פופולריים כבר מאות שנים, וניתן למצוא אותם במועדוני לילה, ירידים, ואפילו בטלוויזיה.
דמיון מודרך והיפנוזה
עריכהדמיון מודרך הוא שימוש בדמיונו של המטופל במהלך הטיפול. כאשר עבודה זו נעשית במהלך הטראנס ההיפנוטי, מדובר בהיפנוזה. בהיפנוזה משתמשים בטכניקות רבות ומגוונות בנוסף לדמיונו של המטופל-המהופנט. לפיכך, קיימים שני מרכיבים המבחינים באופן ברור בין דמיון מודרך להיפנוזה:
- בהיפנוזה, היעזרות בדמיונו של המהופנט לשם טיפול נעשית רק במהלך הטראנס ההיפנוטי.
- שימוש בדמיון במהלך ההיפנוזה הוא רק דרך אחת לעזור למהופנט-המטופל.
אחת התאוריות הקוגניטיביות טוענת שבגילאי הילדות המוקדמים נוצר אצל האדם מנגנון להשוואת נתונים (critical factor) המשווה כל נתון חדש לנתונים שהאדם כבר יודע, וחוסם נתונים הסותרים ידע קיים. מנגנון זה שמטרתו להגן עלינו מעודף אינפורמציה והצורך להחליט את אותן החלטות מחדש הוא המונע לעיתים מאדם לבצע את השינויים בעצמו. בתהליך ההיפנוזה עוקפים את מנגנון ההגנה, ומכניסים את המידע החדש ישירות לתוך התת מודע מבלי להתעמת בהכרח עם מידע קודם. זה יתרונה העיקרי של ההיפנוזה על השימוש בדמיון מודרך שאינו עוקף את מנגנון ההגנה ולכן יעילותו פחותה.
תאוריה זו רואה את מקורן של בעיות פסיכולוגיות רבות באדם הבוגר, ולעיתים אף בעיות גופניות, באירוע טראומטי ראשוני שקרה בעבר, בעיקר בשנות הילדות הראשונות, אשר קיבל חיזוק באירועים נוספים שקרו לאחר מכן, עד שנוצרה הבעיה הפסיכולוגית. האירוע הראשוני בדרך כלל נשכח מזמן. בתהליך הרגרסיה ההיפנוטית מחזירים את המהופנט אחורה בזמן כדי לאתר את הזיכרון הטראומטי הראשוני, ו"לנקות אותו" מאנרגיה רגשית. אם הייתה הצלחה באיתור האירוע הראשוני וטיפול בו - הבעיה הפסיכולוגית תיעלם מעצמה תוך פרק זמן קצר.
מצד שני, הזכרונות שמתגלים לכאורה בטרנס היפנוטי מתבררים לא פעם כזכרונות מומצאים (ראו בהמשך). היה מספר רב של מקרים שבהם זכרונות שהומצאו לא רק שלא עזרו למטופלים אלא אף החמירו את מצוקותיהם[2].
סכנות
עריכהשינוי זיכרון
עריכהאחד משימושי ההיפנוזה הוא לשם רענון הזיכרון (לדוגמה: מקרים רבים של מה שנחשב כזיכרון מודחק). אולם מחקרים מראים שההיפנוזה לא תורמת תרומה משמעותית לשיפור ההיזכרות (ביחס לניסיונות רענון בתנאים דומים ללא שימוש בהיפנוזה). לעומת זאת, היפנוזה נוטה להגביר את הביטחון בוודאות הזכרונות. לכן רענון זיכרון בעזרת היפנוזה יכול ליצור זכרונות בדויים[3].
שאלת שטיפת המוח באמצעות היפנוזה
עריכההדיעות חלוקות האם ניתן לבצע שטיפת מוח באמצעות היפנוזה, וכך לגרום לאדם תמים לבצע פשע. חלק מהמחקרים השיבו בחיוב על השאלה[4], אחרים טענו שלא ניתן להבחין בשום דרך בין מעשה שאכן בוצע בהשראה היפנוטית למעשה שבוצע מרצון, ועל כן השאלה חסרת משמעות[5], ובקצה הנגדי ישנם חוקרים הגורסים שהדבר בלתי אפשרי[6][7].
חוקיות
עריכהבישראל
עריכהבישראל נחקק ב-1984 חוק השימוש בהיפנוזה האוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידור ובאופן כללי ללא רישיון[8][9]. בכך הייתה ישראל למדינה הראשונה שהסדירה את תחום ההיפנוזה בחוק.
בעולם
עריכהברוב הארצות מותרים מופעים, אולם בחלקן עם מגבלות[דרוש מקור]. לדוגמה, בבריטניה קבעה ועדה של משרד הפנים שמופעי בידור שכוללים שימוש בהיפנוזה מותרים, אולם עם מגבלות על תוכנם (לדוגמה: הקהל והמהופנטים הפוטנציאליים חייבים לדעת מראש שמדובר על מופע היפנוזה, ויש איסור על מספר דברים כגון "החזרת" המהופנט לגיל צעיר)[10].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אודי בונשטיין, היפנוזה - דרכה של הנפש ליצור את הגוף, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2014
קישורים חיצוניים
עריכה
היפנוזה, דף שער בספרייה הלאומית
חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ״ד–1984, באתר ויקיטקסט- הערך "היפנוזה", באתר ויקירפואה
- מהי היפנוזה, באתר משרד הבריאות
- הוועדה המייעצת לחוק ההיפנוזה - משרד הבריאות
- היפנוזה - רישוי מקצוע, באתר משרד הבריאות
- האגודה הישראלית להיפנוזה
- היפנוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^
פנים אמיתיות: ניסוי ההיפנוזה, באתר nana10, 26 בנובמבר 2017 - מתוך התוכנית "פנים אמיתיות"
- ^ טיפול בזיכרון מודחק - ערך ב"מילון הספקן"
- ^ אליזבת לופטוס, ז'קלין פיקרל, היווצרותם של זכרונות שגויים, Psychatric Annals 25, דצמבר 1995
- ^ Theodore Xenophon Barber: Antisocial and Criminal Acts Induced by "Hypnosis", A Review of Experimental and Clinical Findings, 1961
- ^ William C. Coe, Ken Kobayashi & Mark L. Howard: An approach toward isolating factors that influence antisocial conduct in hypnosis. p118-131,1971
- ^ John G. Watkins: Antisocial behavior under hypnosis: Possible or impossible? p95-100, 1971
- ^ Martin T. Orne: Can a hypnotized subject be compelled to carry out otherwise unacceptable behavior? a discussion. p101-117, 1971
- ^ ערן סויסה, נמרוד הראל מסעיר את קהילת הקוסמים, באתר ישראל היום, 19 באפריל 2013
- ^
שלבי החקיקה של הצעת חוק השימוש בהיפנוזה (תיקון - ביטול החוק), התשע"ח-2018, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ STAGE HYPNOTISM: REVIEW OF THE HYPNOTISM ACT 1952 מסקנות ועדה של משרד הפנים הבריטי, 1995
