מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי
מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי (בערבית: محمد عبد الغني الجمسي; תעתיק מדויק: מחמד עבד אלע'ני אלגמסי; 9 בספטמבר 1921 – 7 ביוני 2003) היה מפקד בצבא המצרי, שכיהן כשר ההגנה ה־11 של מצרים. גמאסי כיהן כרמטכ"ל ה־8 של צבא מצרים בדרגת משיר, ובמהלך שירותו היה חלק מהמפקדים הבכירים במלחמת יום הכיפורים האחראים לתכנונו של מבצע צליחת תעלת סואץ וכיבוש קו בר-לב, וראש הצוות המצרי במשא ומתן עם ישראל שהוביל להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.
 | |
| לידה |
9 בספטמבר 1921 אל-בתאנון (ער'), מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 2003 (בגיל 81) קהיר, מצרים |
| מדינה |
 מצרים |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית המצרית |
| השתייכות | צבא מצרים |
| תקופת הפעילות | 1939–1978 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 משיר |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
קריירה מוקדמת
עריכהנולד בעיירה אל-כתאנון במחוז אל-מנופיה, כ-65 ק"מ מצפון לקהיר, למשפחת סוחרים מבוססת. ב-1936 סיים את לימודיו התיכוניים והחל ללמוד באקדמיה הצבאית המצרית אותה סיים ב-1939. הצטרף לחיל-הפרשים בצבא המצרי-בריטי שהפך לחיל השריון ושירת בו במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה עד 1944. ב-1948 וב-1949 יצא להשתלמויות בארצות הברית בנושא שריון.
ב-1951 קיבל תואר המקביל לתואר שני מהקולג' המצרי לפיקוד ומטה[1]. מדריכו בקולג' היה אחמד איסמעיל עלי. בעת מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952 היה גמאסי קצין מטה בגדוד סיור. ב-1956, במלחמת סיני, שימש כמפקד גדוד שריון אשר צלח את תעלת סואץ בגשר פירדאן אך קיבל פקודה לסגת לכיוון אסמאעיליה. ב-1957 נתמנה לראש מטה חיל השריון. ב-1960 יצא להשתלמות בנושא שריון בברית המועצות ועם שובו נתמנה למפקד בית הספר לשריון ואחר כך לראש ענף שריון במטה ההדרכה. ב-1965 השתלם במשך שנה וחצי באקדמיית נאצר. ב-1966 מונה על ידי איסמעיל עלי, שהיה ראש מטה כוחות היבשה, לראש אגף המבצעים של כוחות היבשה ולאחר מפלת הצבא המצרי במלחמת ששת הימים הפך לראש מטהו של איסמעיל עלי וסייע בשיקום כוחות היבשה. מסוף 1968 ועד תחילת 1969 שימש כראש אגף המבצעים של מפקדת כוחות חזית תעלת סואץ. לאחר מכן שימש כסגן ראש אגף המודיעין הצבאי. ב-1971 שימש כראש אגף ההדרכה. בינואר 1972 נתמנה לראש אגף המבצעים במטה הכללי ולאחר כחודש מונה גם כסגן הרמטכ"ל - תפקידים בהם נשא גם במלחמת יום הכיפורים.
מלחמת יום הכיפורים
עריכהבהכנות למלחמה עסק אל-גמאסי, בין היתר, בתיאום התוכניות עם הצבא הסורי. הוא עסק בכך במשך שלוש השנים שקדמו למלחמה. שני הצבאות הקימו צוותים שלמדו את תורות הלחימה ומבנה הפיקוד של הצבא העמית. אל-גמאסי שאף לשיתוף פעולה אמיתי. הוא ניסה להימנע משיתוף פעולה שהוא בבחינת הצגה פוליטית בלבד ודרש דיווחים אמיתיים לגבי נקודות חוזקה וחולשה של שני הצבאות. הוא היה אף מעורב בקביעת מועד פתיחת ההתקפה המשולבת של צבאות מצרים וסוריה. לטענתו, השיקול של קביעת יום ההתקפה ביום הכיפורים היה אחד מבין מספר שיקולים. פקטורים נוספים היו: אורך היום, ונתונים מטאורולוגיים והידרולוגיים של זירת הלחימה. ההתקפה תוכננה היטב גם מבחינת הסיוע הלוגיסטי המתוכנן לצבא ולמשק האזרחי.
תוכנית חציית תעלת סואץ וכיבוש קו ברלב כונתה "מבצע באדר" וכללה, בנוסף לצעדי הטעיה מקדימים, גם מכת אש בעוצמה שלא נראתה קודם לכן באזור על ידי חיל האוויר והארטילריה המצרים. לאחר כיבוש קו ברלב היו אמורים הכוחות המצריים להתקדם אל קו המעברים (מעברי המיתלה והגידי) ולחכות לפקודות נוספות. לאחר חלקו הראשון של המבצע, שהתבצע בהצלחה גדולה מבחינת המצרים, נתקלו כוחותיהם בהתנגדות ישראלית עזה: ב-14 באוקטובר התבצעה התקפת נגד מצרית בשלושה ראשים. צה"ל בלם בהצלחה את שלוש המתקפות והסב למצרים אבדות כבדות. אל-גמאסי טען בספרו כי הישראלים קיבלו התראה מוקדמת אודות ההכנות המצריות באמצעות מידע שנאסף על ידי האמריקאים. ב-19 באוקטובר, לאחר שראש הממשלה הסובייטי, אלכסיי קוסיגין, הגיע לביקור במצרים ובידיו צילומי אוויר המוכיחים את היקף הכוחות הגדול שהצליחה ישראל להעביר לגדה המערבית של תעלת סואץ ולאחר שהרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי, ערך סיור בחזית, התקיים בקהיר דיון מכריע בהשתתפות סאדאת, איסמעיל עלי, א-שאזלי, אל-גמאסי, מובארכ ומוחמד עלי פהמי. א-שאזלי טען כי אסור היה להעביר שתי דיוויזיות משוריינות של הארמייה הראשונה, שהייתה בעורף המערך המצרי, בגדה המערבית של תעלת סואץ, אל הגדה המזרחית לסיוע בצעדים התקפיים וכי עתה חייבים להסיג יחידות חזרה אל מעבר לתעלת סואץ במטרה לבלום את התקדמות הישראלים. סאדאת, שחשש מגילוי בהלה שצעד כזה עלול לגרום בפיקוד המצרי הגבוה, הדיח במקום את א-שאזלי בטענה שהוא עבר התמוטטות עצבים ומינה את אל-גמאסי לרמטכ"ל בפועל. להדחה ולמינוי לא ניתן פרסום פומבי. אל-גמאסי תיאר בספרו את הרוח שפיעמה בצבא המצרי במילים: "הקרב היה קרב של כבוד למצרים. היינו צריכים לעבור אותו כדי לשחרר את אדמתנו וכדי למחוק את החרפה של תבוסת 1967"[3].
שיחות הקילומטר ה-101
עריכהמיד לאחר הפסקת האש שהוכרזה ב-24 באוקטובר 1973, עמד אל-גמאסי בראש צוות המשא ומתן עם הישראלים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. שיחות אלו היו השיחות הישירות הרשמיות הראשונות בין ישראל ומצרים מאז הסכם שביתת הנשק ב-1949, והן הסתיימו בהצלחה בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. ראש צוות השיחות מהצד הישראלי היה העוזר המיוחד לרמטכ"ל הישראלי, האלוף במילואים אהרן יריב. בין יריב לבין אל-גמאסי התפתח קשר טוב שנודע כ"כימיה" מוצלחת, והדיונים בין שני הצדדים היו יעילים והתנהלו ברוח אוהדת. גם לאחר מסמך 6 הנקודות, לייצוב הפסקת האש, שנחתם בנובמבר 1973, המשיכו שני הקצינים וצוותיהם במשא ומתן להסכם הפרדת הכוחות. המשא ומתן נפסק לאחר התערבותו של מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, שקצב ההתקדמות המהיר ואי מעורבותה הישירה של ארצות הברית במשא ומתן לא היו לרוחו[4].
פחות מחודשיים לאחר תום המלחמה, ב-13 בדצמבר, מונה כרמטכ"ל צבא מצרים. בפברואר 1974 חתם עם דוד אלעזר על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. באותו חודש אף הוענקה לו הדרגה פריק (הגבוהה בדרגות צבא מצרים). בסוף דצמבר 1974, לאחר מותו של אחמד איסמעיל עלי, התמנה לשר המלחמה במקומו.
לאחר הפרישה
עריכהב-6 באוקטובר 1978, מספר שבועות לאחר החתימה על הסכמי קמפ דייוויד, פוטר על ידי נשיא מצרים, אנואר סאדאת, וסיים את שירותו הצבאי. נראה שפיטורין אלו באו על רקע חששו של סאדאת להתנגדותו של גמאסי לקו האסטרטגי של סאדאת שהוביל את מצרים להסכם שלום עם ישראל[5].
לאחר פרישתו מהשירות הציבורי ב-1981, הרבה גמאסי בנסיעות למדינות ערב הן כמרצה והן כיועץ צבאי למדינות שונות. עם לקוחותיו בתחום הייעוץ הצבאי נמנה גם סדאם חוסיין, נשיא עיראק. בשנותיו האחרונות סבל מבריאות לקויה[4].
ב-1994 יצא לאור ספרו "October War: Memoirs of Field Marshal El-Gamasy of Egypt", הסוקר את מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבטו.
העיתונאית תמר גולן, שהייתה מעורבת בתהליך שקדם לשיחות השלום בין ישראל ומצרים, סיפרה בראיון כי היה לה רומן עם גמאסי בשנים שלאחר פיטוריו. לטענתה, שירותי הביטחון של ישראל ומצרים ידעו על יחסיהם הקרובים, אך לא מנעו את פגישותיהם[6].
שמו של גמאסי מופיע באחד הציטוטים המפורסמים מהסרט הקומי-סאטירי "גבעת חלפון אינה עונה", כאשר ויקטור חסון (שייקה לוי) עולה בטעות על ג'יפ שעליו חיילים מאובקים וכהי עור. הוא סוקר את פניהם ושואל בחיבה ובהערכה: "גולני, אה?" והם מהנהנים בראשיהם ועונים: "גמאסי".
לקריאה נוספת
עריכה- איתן הבר זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, עמ' 121, 1975, הוצאת זמורה, ביתן, מודן
קישורים חיצוניים
עריכה
- מרשל עבד אל-עני אלגמסי, זיכרונות אלגמסי מלחמת אוקטובר 1973, הוצאה פנימית צהלית, 1994
מחמד עבד אל-ע'ני אלגמסי (1921-2003), דף שער בספרייה הלאומית- אלי אשד, איך ניצחתי את הישראלים: הגנראל גמאסי מרואיין בידי אהוד יערי, באתר "המולטי יקום של אלי אשד"
- ריאיון עם אל-גמאסי באל-אהראם (באנגלית)
- סקירת מלחמת יום כיפורים, אוניברסיטת אייר, עמ' 55 - 56 (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Kenneth W. Stein, The Talks at Kilometer 101, [1]
- ^ Opinion, www.defencejournal.com
- ^ חמיד חוסאין, The Fourth Round - A Critical Review of 1973 Arab-Israeli War[2],
- ^ 1 2 ידיעה על מות אל-גמאסי בלוס אנג'לס טיימס
- ^ שלמה גזית, הדחה הגיונית, באתר nrg, 20 בפברואר 2005
- ^ יוסי מלמן, רציתי לשנות את העולם, באתר הארץ, 7 ביוני 2006
| הקודם: אחמד איסמעיל עלי |
שר ההגנה של מצרים 1974 - 1978 |
הבא: כמאל חסן עלי |