מוקצ'בו

עיר באוקראינה

מוקצ'בואוקראינית: Мукачево; בסלובקית: Mukačevo; בהונגרית: Munkács, מונקאץ'; בגרמנית: Munkatsch; ביידיש: מונקאטש, קרי "מוּנקאץ'") היא עיר הבירה של נפת מוקצ'בו במחוז זקרפטיה שבאוקראינה. אוכלוסיית העיר, שמנתה 86,061 נפש ב-2015, מורכבת מרוסינים, אוקראינים והונגרים.

מוקצ'בו
Мукачево
סמל מוקצ'בו
סמל מוקצ'בו
סמל מוקצ'בו
דגל מוקצ'בו
דגל מוקצ'בו
דגל מוקצ'בו
מראה העיר
מראה העיר
מראה העיר
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז זקרפטיהזקרפטיה זקרפטיה
תאריך ייסוד המאה ה־8 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 27 קמ"ר
גובה 120 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 85,569 (1 בינואר 2022)
קואורדינטות 48°27′N 22°45′E / 48.45°N 22.75°E / 48.45; 22.75
אזור זמן UTC+2
http://www.mukachevo-city.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית העירייה
טירת מונקאץ
טירת מונקאץ
אנדרטה לזכר יהודי מונקאץ' שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

גאוגרפיה ואוכלוסייה

עריכה

מוקצ'בו שוכנת על שתי גדות נהר הלאטוריצה, רובה בשמאלית, בנקודה בה משיקה שפלת הטיסה להרי הקרפטים. בסביבה קיימים מיני צמחייה אנדמיים לקרפטים המזרחיים. העיר נמצאת 42 ק"מ מבירת המחוז אוז'הורוד, בערך 50 ק"מ לכל כיוון מהגבולות עם הונגריה וסלובקיה ו-100 ק"מ מאלה של רומניה ופולין. מיקומה הפך אותה למרכז העירוני השני בגודלו בזקרפטיה ולצומת תנועה חשוב בין המדינות: מסילות הברזל המחברות את קייב לבודפשט ופראג עוברות בה.

במפקד 2001 עלה כי 77% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם כאוקראינים (אף כי רבים מאוד הם רוסינים, שממשלת אוקראינה לא מכירה בהם כקבוצה נפרדת). כמו כן היו 9% רוסים ו-8.5% הונגרים. אלה האחרונים היוו לפני מלחמת העולם הראשונה רוב בעיר אך התדלדלו עקב הגירה, גירוש והטמעה. כמו כן, נמנו מ-2001 1.9% גרמנים (שהיו בעבר קבוצה משמעותית) ו-1.4% בני רומה. מבחינה דתית, מתפלגת האוכלוסייה בין הכנסייה האורתודוקסית, הקתולית והאוניאטית, ויש אף אחת קלוויניסטית. במקום שוכן מנזר ניקולאוס הקדוש לנשים, הקיים מן המאה ה-11.

במוקצ'בו שורר אקלים ימי ממוזג (Cfb), והטמפרטורות נעות סביב ממוצע של 20 °C בשיא הקיץ ו3°C- בקרת חורף. יורדים בה כ-700 מ"מ משקעים מדי שנה.

היסטוריה

עריכה

בין המאה ה-9 למאה ה-11 הייתה מונקאץ' חלק מנסיכות קייב. כחלק מהתפוררות הנסיכות, האזור שבו שוכנת העיר נכבש על ידי ההונגרים ב-1018. ב-1397 מסר מלך הונגריה זיגמונד את חבל הארץ לנסיך פודוליה פיודור קוריאטוביץ', שעודד הגירת סלאבים לחבל הארץ. במאה ה-14 נבנתה על גבעה סמוכה מצודת פלנוק.

ב-1445 אחרי שהעיר הפכה למרכז אומנות, אמנות ומסחר היא זכתה למעמד של עיר קיסרית חופשית, כלומר עיר הנמצאת תחת חסותו הישירה של הקיסר ובעלת זכות לקיים שלטון עצמי פוליטי וכלכלי. במאה ה-16 היה האזור חלק מנסיכות טרנסילבניה, מדינת-חסות של האימפריה העות'מאנית. ב-1683 גירשו ההבסבורגים את הטורקים וסיפחו אותו שוב לממלכת הונגריה תחת שליטתם. נסיכת טרנסילבניה אילונה זריני, אמו של פרנץ ראקוצי, התבצרה בפלנוק וכוחותיה עמדו במצור הבסבורגי שנמשך שלוש שנים. לאחר כישלון המרד של ראקוצי הבן ב-1711, העביר הקיסר את הנחלות לבישוף לותר פון שנבורן, שמשפחתו יישבה גרמנים רבים באזור.

ב-1867, עם כינון השלטון האוסטרו-הונגרי המשותף, שכנה העיר במחציתה ההונגרית של הקיסרות עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. ב-1919 סופחה לצ'כוסלובקיה, אך ב-1939 שבה לשליטה הונגרית לאחר הפרת הבנות הסכם מינכן.

ב-1944 גורשו יהודי העיר לאושוויץ. ב-26 באוקטובר 1944 נכבשה מוקצ'בו על ידי הצבא האדום[1] והועברה שוב לצ'כוסלובקיה. ב-1945 סופחה לרפובליקה הסובייטית האוקראינית.

בתקופה שלאחר המלחמה (11 בינואר 1945) אוחדו לתוך המטרופולין של מוקצ'בו, חמישה כפרים ועיירות שהיו בקרבת העיר:

הקהילה היהודית ברוסוויגף מנתה ערב שואת יהודי הונגריה כ-1,500 יהודים והתקיימה בכפר ישיבה.

מ-1991 העיר היא חלק מאוקראינה העצמאית.

יהודים במוקצ'בו

עריכה
  ערך מורחב – קהילת יהודי מונקאטש

בשנות ה-20 של המאה העשרים חיו בעיר מעל 10,000 יהודים שהיוו מחצית מתושביה. רובם ניספו בשואה.

התיעוד הראשון של יהודי בעיר היה ב-1649, היא שנת ת"ט, לאחר פרעות ת"ח ות"ט. מס יהודים נגבה עוד ב-1760, ומכאן שהיה כבר בית-כנסת. לפי מסורת אחת, אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ברוך, שימש כמלמד בעיר. הרב הראשון המוכר נקרא יהודה לייב. ב-1825 מונה האדמו"ר צבי אלימלך שפירא. הוא סולק לאחר ארבע שנים, משום שאסר על פיטום אווזים מנימוק של צער בעלי חיים, דבר שקומם עליו את הרבים שעסקו בכך.

ב-1866 מונה הרב חיים סופר, קנאי קיצוני שנאבק בנאולוגים אך היה גם מתנגד לחסידות. ב-1880 נאלץ לפרוש בשל התנגדות החסידים. ב-1882 החלה פעילותה של חסידות מונקאטש. רבי שלמה שפירא, נכדו של רבי צבי אלימלך היה האדמו"ר הראשון. לאחר מותו ירשו בנו הרב צבי הירש שפירא, שכיהן ללא אישור הממשלה בגלל חוסר ידיעתו בהונגרית. ב-1913 כיהן נכדו, רבי חיים אלעזר שפירא, מתנגד קיצוני של אגודת ישראל והציונות, ויוזם הקמת שכונת "בתי מונקאטש" בירושלים. לאחר פטירתו החליף אותו חתנו הרב ברוך יהושוע ירחמיאל רבינוביץ', שנמלט לארץ ישראל בשואה.

בעיר התקיימה גם פעילות ציונית, והוקמה בה גימנסיה עברית ב-1924, בניהול הד"ר חיים קוגל. הוטלו עליה חרמות וקללות מצד האדמו"ר. העסקנים הציוניים בעיר הוציאו כתב עת בשם "יידישע שטימע". בין מלחמות העולם מנו היהודים 40% מתושבי העיר.

ב-1939 הושב החבל להונגריה, שגירשה יהודים בעלי אזרחות זרה (בייחוד מגליציה) ואלה נמסרו לגרמנים בקמניץ פודולסק ונרצחו. בשנים הבאות סבלה הקהילה מרדיפות ורבים גויסו לעבודת כפייה. באפריל 1944, לאחר הפלישה הגרמנית, רוכזו יהודי הפלך בשני גטאות. אחד יועד לשארית בני העיר, והשני לכ-15 אלף יהודים מהאזור כולו. בסוף אפריל פרצה במקום מגפת טיפוס, ומ-15 במאי ועד 24 במאי 1944 נשלחו כל יהודי העיר ברכבות להשמדה, רובם לאושוויץ-בירקנאו, וחלקם לפלאשוב. חלק מהניצולים שבו למוקצ'בו, וכיום מתגוררים בה כ-300 יהודים. בשנת 1990 נוסדה מחדש הקהילה היהודית בעיר ובית הכנסת ברחוב הקוסמונאוטים שוחזר.

אנדרטה לזכר יהודי העיר שנספו בשואה הוקמה על ידי תורמים אמריקאים.

בשנים האחרונות מקבלת הקהילה היהודית בעיר סיוע מהקהילות בז'יטומיר ובדניפרו.

ילידי המקום

עריכה

ערים תאומות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • ישעיהו ילינק, הגולה לרגלי הקרפטים : יהודי קרפטו-רוס ומוקצ׳בו 1848-1948, תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, המרכז לחקר התפוצות, 2003. 318 עמ׳
  • רז סגל, ימי חורבן: המרכז היהודי במונקאץ' בתקופת השואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, ,2011, 148 עמ׳
  • מונקאץ', בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 223–226 (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה