קישווארדה

עיר בהונגריה

קישווארדההונגרית: Kisvárda, בגרמנית: Kleinwardein, ביידיש: קליינווארדיין) היא עיר במחוז סבולץ'-סטמאר-ברג, בצפון מזרח הונגריה בסמוך לגבול עם אוקראינה וסלובקיה, כ-300 ק"מ מבודפשט הבירה וכ-45 ק"מ צפונית מזרחית לנירג'האזה. קישווארדה היא העיר השלישית בגודלה במחוז ושוכנת על עורקי התחבורה הראשיים בין הונגריה לאוקראינה.

קישווארדה
Kisvárda
סמל קישווארדה
סמל קישווארדה
סמל קישווארדה
דגל קישווארדה
דגל קישווארדה
דגל קישווארדה
הככר המרכזית של העיר
הככר המרכזית של העיר
מדינה הונגריההונגריה הונגריה
חבל צפון המישור הגדול
מחוז סבולץ'-סטמאר-ברגסבולץ'-סטמאר-ברג סבולץ'-סטמאר-ברג
נפה נפת קישווארדה
ראש העיר טיבור ללסי
שטח 35.90 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 14,888 (1 בינואר 2024)
 ‑ צפיפות 469.59 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 48°13′35″N 22°05′04″E / 48.226388888889°N 22.084444444444°E / 48.226388888889; 22.084444444444 
אזור זמן UTC +1
http://www.kisvarda.hu

מקור השם

עריכה

משמעות השם קישווארדה היא "מצודה (vár) קטנה (kis)". השם ניתן לה על ידי הכובשים המדיארים בשלהי המאה ה-9, בעקבות מבצר גבעה שמצאו במקום. במסמכים מתקופת ימי הביניים מוזכר היישוב בשמות Warda ו-Warada. הקידומת kis (קטן) נתווספה לשם כדי להבדילו מהיישוב Nagyvárad (כיום אורדיאה, רומניה) שקיבל את הקידומת nagy (גדול).

היסטוריה

עריכה
 
טירת קישווארדה - משמשת כיום כבית תיאטרון
 
רחוב בקישווארדה בשנת 1894

בשנת 895 השתלטו המדיארים הפולשים על השטח, ששימש לאחר מכן כמרכז למערכת ההגנה שהוקמה על מבצר הגבעה שנמצא במקום. ב-1085 הדף לאסלו הראשון, מלך הונגריה, את התקפתו של הנסיך הקומני קוטסק (Kutesk) בקרב גדול והכניעו. לכבוד הניצחון בנה המלך כנסייה שהוקדשה לזכרם של פטרוס ופאולוס.

במאה ה-12, עם ירידת חשיבותו של היישוב כמבצר הגנה, הוא עבר לרשותה של משפחת גוטקלד (Gutkeled). אחד מענפי המשפחה, משפחת וארדאי (Várday), אימצה לה את שמו ופעלה רבות לפיתוח היישוב. הם השיגו הגנה מלכותית לבאים ליריד השבועי שהתקיים בו וב-1421 אף זיכו את היישוב במעמד של עיר. ב-1415 קיבל פלברט וארדאי אישור לבניית טירה במקום, ובאמצע המאה ה-15 הוחל בבניית טירת קישווארדה ששרידיה משמשים עד היום כמרכז לפעילות תרבותית. אישטוואן וארדאי, הארכיבישוף של קלוצ'ה והקנצלר של מתיאש הראשון, מלך הונגריה, הרחיב ב-1468 את האוטונומיה של העיר.

מספר התושבים לקראת סוף המאה ה-15 עבר את האלף, וקישווארדה הפכה ליישוב המרכזי של מחוז סבולץ'. ב-1591 נוסדה הגילדה הראשונה ביישוב. בתקופת הכיבוש העות'מאני, שנמשכה קרוב למאתיים שנה, התפתחות המקום נעצרה.

המהפכה החברתית בהונגריה במאה ה-19 הביאה להתפתחות מואצת של היישוב ואוכלוסייתה גדלה פי חמישה. רוב המסחר והתעשייה התבססו על מוצרי החקלאות מיישובי הסביבה. הוקמו טחנות קמח, מזקקות ומפעלים נוספים לייצור חומץ ועמילן. גורם נוסף שתרם להתפתחות המסחר הוא מסילת הברזל הצפון-מזרחית של הונגריה שנסללה בשנים 73–1870 ועברה דרך היישוב.

בשנות ה-60 של המאה ה-20, בעידודו של המשטר הקומוניסטי, הוחל בפיתוח מואץ של היישוב. אוכלוסייתה גדלה לכ-18,000 תושבים וב-1970 הוכרזה כעיר.

הקהילה היהודית

עריכה

יהודי קישווארדה נזכרים לראשונה בתעודה רשמית משנת 1730 ולאחר מכן במפקד אוכלוסין משנת 1747. הם התיישבו במקום על פי היתר מיוחד של הרוזן אסטרהאזי בעל האחוזה במקום.

 
מבנה בית הכנסת - משמש כיום כמוזיאון

הקהילה התארגנה ב-1796 עם הקמתה של החברה קדישא. בשנת 1801 נבנה בית הכנסת הראשון של הקהילה ובאותה תקופה הוקם גם בית ספר יהודי ברמה גבוהה. הקהילה הקימה שורה של מוסדות צדקה: "אגודת נשים", "עושה חסד", "גמילות חסדים", "מלביש ערומים" ועוד. בשנותיה הראשונות הייתה כפופה לקהילת קאליב, אך החל מ-1844 הפכה לקהילה עצמאית. ומשנת 1885 היו כפופים אליה יהודי כפרי האזור: איאק, אנרץ', דומבראד, דגה, פניישליטקה, גיולהאזה, יקה, קקצ'ה, נירקאראס, פפ, פאטרוהה, רטקזברנץ' וסבולצ'באקה[1]

היהודים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחותו הכלכלית של היישוב ורוב המסחר הקמעונאי היה בידם. היו ביניהם מנהלי וחוכרי אחוזות גדולות, בעלי מחסנים עבור התוצרת החקלאית שהובאה מיישובי הסביבה, וגם היזמים והבעלים של רוב מפעלי תעשיית המזון במקום. הבנקים הראשונים שנפתחו ביישוב היו בבעלות יהודית.

 
שלט בבית הכנסת, לזכר הקהילה

בשנת 1900 מנה בית הספר היהודי כ-370 תלמידים ופעלו במסגרת הקהילה ישיבה גדולה ותלמודי תורה אחדים. ב-1901 נבנה בית כנסת חדש גדול ומפואר. המצב הכלכלי של חלק מהיהודים הידרדר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-1930, אך לאחר מכן הייתה התאוששות כלכלית שנבעה מההתחמשות המוגברת של הצבאות באירופה.

חוקי ההפליה, שנחקקו ופורסמו בשנת 1938 בעקבות התקרבות הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים ביישוב. הבנקים הופקעו מבעליהם היהודים, פקידים יהודים במשרות ציבוריות פוטרו ופעילות הסוחרים היהודים הוגבלה. ב-1942 גויסו הצעירים היהודים לשירות העבודה במסגרת הצבא ההונגרי. רובם נשלחו לאוקראינה, ורבים מהם נספו שם.

ב-8 באפריל 1944 הוחל בריכוז היהודים מישובי הסביבה לגטו שהוכן בקישווארדה. שבוע לאחר מכן, ב-15 באפריל, הוחל גם בריכוז יהודי קישווארדה לתוך הגטו. בסך הכל רוכזו בגטו קרוב כ-7000 יהודים ששהו שם בתנאי צפיפות קשים. ב-29 וב-31 במאי אותה שנה גורשו יהודי הגטו ב-2 משלוחים למחנה ההשמדה אושוויץ[2].

עם סיום מלחמת העולם השנייה חזרו ליישוב כ-800 ניצולים והקימו מחדש את הקהילה. לאחר המרד ההונגרי בשנת 1956, רוב יהודי הקהילה עלו לישראל או היגרו לארצות הברית. ב-1975 נמכר מבנה בית הכנסת הגדול למועצת העיר ומ-1983 הוא משמש כמוזיאון.

שנה מספר היהודים בעיר[3] כלל האוכלוסייה
1840 500
1880 1,483 5,006
1910 3,036
1920 3,454
1930 3,658
1941 3,770 14,782

ילידי המקום

עריכה
השינויים באוכלוסיית היהודים
שנה מספר
היהודים
% מכלל
האוכלוסייה
1770 50 -
1784/5 118 -
1840 500 22.5%
1869 1,238 28.2%
1890 2,091 32.4%
1900 2,614 31.6%
1910 3,036 30.3%
1920 3,454 30.2%
1930 3,658 25.8%
1941 3,770 25.5%
1946 804 5.5%
1948 650 -
1953 355 -
1977 160 -
1996 22 -

קבוצות אתניות[5][6]

עריכה

ערים תאומות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קישווארדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר זיכרון לקהילת קליינווארדיין והסביבה
  2. ^ יהודי קישווארדה שנרצחו בשואה
  3. ^ מפקדי האוכלוסין של יהודי הונגריה, 1993
  4. ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 10964/1882. Forrás: Névváltoztatási kimutatások 1882. év 3. oldal 39. sor
  5. ^ המפקד איפשר לכל נפקד להשתייך ליותר מלאום/קבוצה אתנית אחת. לכן סכום האחוזים יכול לעבור את ה-100%
  6. ^ 1 2 Detailed Gazetteer of Hungary