מורטון פלדמן
מורטון פלדמן (באנגלית: Morton Feldman; 12 בינואר 1926 – 3 בספטמבר 1987) היה מלחין אוונגרד יהודי אמריקאי.
 | |
| לידה |
12 בינואר 1926 קווינס, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1987 (בגיל 61) באפלו, ניו יורק, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ניו יורק, תיכון לגארדיה |
| זרם | המאה ה-20, מוזיקה אליאטורית |
| סוגה |
מוזיקה אקספרימנטלית, מוזיקה קלאסית עכשווית, מוזיקה אוונגרדית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
.png){kind=small} |
  | |
פלדמן היה מחלוצי המוזיקה האליאטורית, סגנון ההלחנה המקושר לאסכולת ניו יורק ומאפשר למבצעים חופש נרחב בפרשנותם ליצירות. עבודתו של פלדמן מאופיינת במקצבים חופשיים ומרחפים; המוזיקה בדרך כלל שקטה ומתפתחת באיטיות תוך כדי חזרה על דפוסים א-סימטריים, אחרי 1977, פלדמן החל להתנסות ביצירות ארוכות במיוחד.
שנים ראשונות
עריכהפלדמן נולד בוודסייד, קווינס למשפחת מהגרים רוסית-יהודית, אביו אירווינג פלדמן (1893–1985) הגיע לניו יורק ב-1910 מפריאסלאב, ואמו פרנסס פלדמן לבית ברסקין (1897–1984), הגיעה לניו יורק מבוברויסק.[1] בילדותו למד פסנתר אצל ורה מורינה פרס, שלדבריו הנחילה לו "מוזיקליות ולא טכניקה."[2] מוריו הראשונים של להלחנה היה וולינגפורד ריגר, אחד מחסידיו האמריקאים הראשונים של ארנולד שנברג, ושטפן וולפה, שלמד אצל פרנץ שרקר ואנטון וברן.
קריירה
עריכהבתחילת 1950 הלך פלדמן לשמוע את הפילהרמונית של ניו יורק מבצעת סימפוניה של אנטון וברן. אחרי הסימפוניה, התזמורת עמדה לנגן יצירה מאת סרגיי רחמנינוב, פלדמן עזב מיד לפני כן, נסער מהתגובה חסרת הכבוד של הקהל ליצירתו של וברן.[3] בלובי פלדמן פגש את ג'ון קייג', שיצא גם הוא מהקונצרט.[4] שני המלחינים התיידדו במהרה ופלדמן עבר לדירה בבניין בו גר קייג'. דרך קייג', פלדמן הכיר את האמנים ריצ'רד ליפולד, סוניה סקולה ורוברט ראושנברג, וכן מלחינים כמו הנרי קאוול, וירג'יל תומסון וג'ורג' אנטהייל.[5]
בעידודו של קייג', פלדמן החל לכתוב יצירות בשיטה שלא התבססה על הרמוניה או סריאליזם. פלדמן התנסה עם מערכות תווים לא סטנדרטיות, לעיתים קרובות באמצעות שרטוטי רשתות המציינים כמה צלילים צריכים להתנגן בזמן מסוים, אך לא אילו צלילים. ניסוייו של פלדמן במקריות בלחניו היוו השראה לג'ון קייג' בכתיבת היצירה Music of Changes.
פלדמן פגש דרך חברותו עם קייג' חברים בולטים בסצנת האמנות הניו יורקית, ביניהם ג'קסון פולוק, פיליפ גאסטון ופרנק א'והרה. פלדמן מצא השראה בציורי אקספרסיוניזם מופשט,[6] ובמהלך שנות ה-70 כתב מספר יצירות באורך כ-20 דקות כל אחת, ביניהן קפלת רותקו (1971, נכתבה עבור בניין בשם זה, המציג יצירות של מארק רותקו) ולפרנק אוהרה (1973). ב-1977, הוא פלדמן כתב את האופרה Neither[7] עם לברית מאת סמואל בקט.
בשנות ה-70 המוזיקה של פלדמן "השתנתה באופן קיצוני":[8] הוא התרחק מתיווי גרפי לכיוון הלחנה מדויקת יותר מבחינה ריתמית.
ב-1973, בגיל 47, התמנה פלדמן לפרופסור באוניברסיטת באפלו. לפני כן עבד במשרה מלאה בעסק הטקסטיל המשפחתי. במהלך שנות ה-1980 לימד גם באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
עם הזמן, פלדמן החל לכתוב יצירות ארוכות מאוד, בדרך כלל פרק אחד רציף, לעיתים נדירות קצרות מחצי שעה ולעיתים קרובות ארוכות הרבה יותר. עבודות אלה כוללות כינור ורביעיית מיתרים (1985, כשעתיים), לפיליפ גאסטון (1984, כארבע שעות) והקיצונית ביותר, רביעיית המיתרים II (1983, יותר משש שעות, ללא הפסקה). יצירות אלו מאופיינות בהתפתחות איטית מאוד ומורכבות בעיקר מצלילים שקטים. פלדמן עצמו הצהיר שצלילים שקטים הם היחידים שמעניינים אותו.
זמן קצר לפני מותו פלדמן נישא למלחינה הקנדית ברברה מונק. פלדמן מת מסרטן הלבלב ב-1987 בביתו בבאפלו, ניו יורק.
קישורים חיצוניים
עריכה
מורטון פלדמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מורטון פלדמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מורטון פלדמן, באתר ספוטיפיי
מורטון פלדמן, באתר Last.fm (באנגלית)- מורטון פלדמן, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
מורטון פלדמן, באתר AllMusic (באנגלית)
מורטון פלדמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מורטון פלדמן, באתר Discogs (באנגלית)
מורטון פלדמן, באתר Songkick (באנגלית)- מורטון פלדמן, באתר SecondHandSongs
- מורטון פלדמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מורטון פלדמן (1926-1987), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Morton Feldman «The Early Years»
- ^ Zimmermann 1985, 36.
- ^ Feldman, Morton. "Liner Notes." Give My Regards to Eighth Street: Collected Writings of Morton Feldman. Ed. B. H. Friedman. Cambridge: Exact Change, 2000. 4. Print.
- ^ Revill 1993, 101.
- ^ Feldman 1968.
- ^ Vigeland, Nils. "Morton Feldman: The Viola in my Life". Liner note essay. New World Records.
- ^ Ruch, A, Morton Feldman's Neither themodernword.com website, 17 May 2001. Retrieved October 30, 2012.
- ^ Feldman, Morton (2 בפברואר 1973). "Morton Feldman Slee Lecture, February 2, 1973". State University of New York at Buffalo. אורכב מ-המקור ב-2010-06-28. נבדק ב-17 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)