מחזיר גרושתו
מחזיר גרושתו הוא כינוי הלכתי למי שגירש את אשתו בגט ולאחר מכן מבקש לשאתה בשנית. אם בינתיים נישאה לאיש אחר, והתאלמנה או התגרשה ממנו, אינה יכולה לחזור לבעלה הראשון לעולם. אם טרם נישאה לאחר, היא רשאית להינשא לו בשנית, אלא אם הוא כהן.
| מקרא | ספר דברים, פרק כ"ד, פסוקים א'–ד' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות גירושין, פרקים י"א-י"ג |
| שולחן ערוך | אבן העזר, סימן י' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שנ"ו ספר החינוך, מצווה תק"פ |
  | |
פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם יש מצווה ועדיפות מיוחדת בהחזרת גרושתו שטרם נישאה לאחר על פני נישואין לאשה אחרת.
לאחר שנישאת לאחר
עריכהבמקרא (דברים, כ"ד, א'–ד') נאמר כי אסור לאדם לשאת את גרושתו בשנית לאחר שנישאה לאחר:
...וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה...
איסור זה מוזכר גם בדברי הנביא ירמיהו, והוא משמש אותו כמשל ליחס בין ה' לבין עם ישראל:
לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד? הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא! וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה'.
פירוש: למרות שישראל עבדו עבודה זרה, הנמשלת כבגידת אשה בבעלה, מוכן ה' לחדש את הקשר עמם כמקדם.
איסור זה נמנה כאחד מתרי"ג המצוות,[1] והעובר עליו במזיד - נענש על ידי בית הדין במלקות.
טעם המצווה: ”כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב – ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם 'ולא תחטיא את הארץ', כי זה סיבה לחטאים גדולים” (פירוש הרמב"ן, דברים שם). טעם נוסף: כדי למנוע אפשרות שהבעל הראשון, המתחרט על גירושיו, יפעל לפירודה של אשתו מהשני (רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בפירושו "משך חכמה", שם).
האיסור חל רק כאשר נישואי האשה הן לבעל הראשון והן לשני תקפים הלכתית, ולו גם בדרך של קידושין ללא נישואין, אך לא במקרה של קיום יחסי אישות ללא קידושין.[2]
כאשר נעשה האיסור, הילדים הנולדים מנישואין אלה אינם ממזרים.[3]
החשיבות בהחזרת גרושתו
עריכהבתורה לא נאמרה מצוות עשה מיוחדת להחזיר את הגרושה בטרם נישאה לאחר. פוסקי ההלכה חלוקים בשאלה האם כאשר בני הזוג רוצים בכך הדבר נחשב כמצווה.[4]
בספר החינוך (מצווה תקפ) נכתב: ”קודם שתינשא [לאחר] – מותר להחזירה, וגם ראוי לעשות כן”. כך גם סבר רבי שמעון בן צמח דוראן (אלג'יר, ראשית המאה ה-15), כי יש מצווה בדבר, אך לא כתב כל נימוק.[5]
הרדב"ז, מרבני ארץ ישראל ומצרים בדור גירוש ספרד, סבר אחרת:[6]: ”מחזיר גרושתו – איני רואה בה שום מצווה”. לדעתו אמנם יש יתרון בנישואי בני זוג המכירים זה את זה, אבל זוג שהתגרש ואף נדרו שלא להינשא בשנית – מוכח שהייתה שנאה ביניהם: ”וכל זמן שהיה נשוי עמה היו בקטטה, הילכך איני רואה כאן מצווה [המצדיקה] להתיר בשבילה נדר”.
על תשובה זו העיר רבי שמואל ויטאל, בנו של המקובל רבי חיים ויטאל:[7]: ”בעיניי אין מצווה גדולה ממנה, ובפרט אם היא אשתו הראשונה, או אם יש לו בנים ממנה”, וזאת הן מבחינת הסיכוי לחידוש שלום הבית והן מבחינת טובת הילדים. הוא מסתמך על המדרש[8] המרחיב את הפסוק ”וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם” (ישעיהו נ"ח, ז) גם לגבי בת זוג שנתגרשה.[9] אפשר שגם הרדב"ז אמר את דבריו רק במקרה שעל פי ראות עיני בית הדין הנישואין השניים לא יעלו יפה.
על פי דעה אחת במדרש, משה רבנו החזיר את אשתו צפורה לאחר גירושיה.[10] כמו כן, נאמר בתלמוד הבבלי על אביו של משה, עמרם, שהחזיר את אשתו יוכבד לאחר גירושיה.[11]
הלכות המחזיר גרושתו
עריכהבכמה פרטים הלכתיים הנוגעים לשמחת הנישואין קיימת הבחנה בין הנושא אשה חדשה לבין המחזיר את גרושתו:
הנושא אשה חדשה פטור מלצאת למלחמה במשך שנה: ”כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה - לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח” (דברים כ"ד, ה); פטור זה אינו חל על המחזיר גרושתו.[12]
אין נושאים אשה חדשה בשלוש הרגלים, מפני ש"אין מערבין שמחה בשמחה", כדי ששמחת החג ושמחת הנישואין לא יאפילו זו על זו;[13] לעומת זאת, מותר להחזיר את גרושתו בימי החג, מפני שהשמחה איננה רבה כמו בנישואי אשה חדשה.[14] על פי זה התירו פוסקי ההלכה לשאתה גם בימי האבלות הנהוגים בספירת העומר.[15]
בסעודת נישואין של אשה חדשה תיקנו בברכת הזימון הוספה מיוחדת: "ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו ושאכלנו משלו". לדעת כמה פוסקים, בסעודת נישואין של המחזיר גרושתו אין מוסיפים זאת.[16] כמו כן, יש מתירים לאבל, האסור במשך שנת האבל על אביו ואמו להשתתף בחתונה, להשתתף בסעודת נישואי מחזיר גרושתו.[17]
נישואי כהן לגרושתו
עריכהכהן, האסור בגרושה, אסור גם בגרושתו[18]. מכיוון שגירושין של כהן הם בלתי הפיכים, רצו חז"ל למנוע גירושין פזיזים, וקבעו, ביישובים מסוימים שבהם התגוררו כהנים מרובים, שהגירושין יתבצעו באמצעות גט מקושר: גט מקופל ותפור, ועל כל קיפול נדרשת חתימת עדים מיוחדת, ובכך הושהה זמן הכנתו.[19]
הערות שוליים
עריכה- ^ רמב"ם, "ספר המצוות, לא תעשה שנו; אליעזר ממיץ, "ספר יראים", סימן לג. "ספר החינוך", מצווה תקפ.
- ^ שולחן ערוך אבן העזר י: "המגרש את אשתו ואחר כך זינתה מותרת לחזור לבעלה אבל אם נתקדשה לאחר וגירשה או מת, אסורה לחזור לראשון"
- ^ כך דעת רוב החכמים (משנה מסכת יבמות משנה, מסכת יבמות, פרק ד', משנה י"ב), וכן פסק הרמב"ם (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק טו הלכה ב). רבי עקיבא (במשנה ביבמות שם) סבר אחרת – כי הוולד מנישואין אלה הוא ממזר.
- ^ ברוב המקורות שלהלן (פרט לספר החינוך) ההשלכה ההלכתית שנדונה היא מקרה שבו הבעל שגירש את אשתו נשבע שלא יישאנה בשנית, וכעת הוא מתחרט. אם החזרת הגרושה היא מצווה – ניתן לבטל את השבועה בתנאים מסוימים.
- ^ שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ט.
- ^ שו"ת רדב"ז, חלק ח סימן קנג.
- ^ שו"ת באר מים חיים, סימן פ.
- ^ ויקרא רבה פרשה לד, יד.
- ^ המדרש מספר על רבי יוסי הגלילי שדאג לפרנסת גרושתו ובעלה החדש כל ימי חייהם, על סמך פסוק זה. רבי שמואל ויטאל לומד מכאן קל וחומר שיש מצווה לשאתה שוב.
- ^ מכילתא דרבי ישמעאל על הפסוק המתאר את חזרתה של צפורה למשה "אחר שילוחיה". במדרש שם הדעות חלוקות האם משה גירש אותה באופן רשמי, או רק נפרד ממנה זמנית לצורך שליחותו במצרים.
- ^ בספר שמות, פרק ב', פסוקים א'–ב' משתמע שמשה נולד מיד לאחר נישואי הוריו, והדבר מעורר קושי, שהרי מרים ואהרן היו גדולים ממנו; לפיכך פירשו חז"ל, שעמרם התגרש מיוכבד בעקבות גזירת פרעה: ”כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו” (שמות א', כב), כדי להימנע מלהוליד ילדים, ומרים שכנעה אותו לשאתה מחדש (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד א').
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ח', עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה ז'.
- ^ "משנה ברורה", סימן תצג סעיף קטן א.
- ^ שו"ת מהרי"ט חלק א סימן סד; בית שמואל סימן סב סעיף קטן יז.
- ^ ברכי יוסף, יורה דעה, סימן שצא סעיף קטן ב.
- ^ ספר חרדים פרק ז' מל"ת מהתורה התלויות בראש הגויה אות ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"ס, עמוד ב'.