ויקיפדיה

רבי עקיבא

תנא בן הדור השלישי
המונח "עקיבא" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו עקיבא (פירושונים).

רבי עקיבא[6] בן יוסף (נולד במאה הראשונה - מת בין שנת 132 לשנת 136 לספירה), מגדולי חכמי ישראל, היה תנא ארץ ישראלי, בן הדור השלישי של התנאים והיה מתומכי מרד בר כוכבא. מקובל כי נהרג על קידוש השם כאחד מעשרת הרוגי מלכות, אך יש שפיקפקו בכך[7]. התגורר בבני ברק[8] ובלוד[9][10].

רבי עקיבא
רבי עֲקִיבָא
ציור בדיוני של רבי עקיבא בהגדת מנטובה (משנת 1560)
ציור בדיוני של רבי עקיבא בהגדת מנטובה (משנת 1560)
לידה לפי המסורת בין שנת 16 לשנת 17
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
הוצאה להורג בין שנת 132 לשנת 136 (לפי המסורת: בגיל 120)
ט' בתשרי[1], ה' בתשרי[2] או י' בתשרי[3], ג'תתצ"ו
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית קיסריה, פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
שם מלא עקיבא בן יוסף
כינוי רבי עקיבא, רבי עקיבה
מקום קבורה ישראלישראל אזור קיסריה (לפי המדרש)
טבריה (זיהוי עממי מהמאה ה-13)
מדינה האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
מקום מגורים בני ברק, לוד
תקופת הפעילות דור שלישי לתנאים
השתייכות בית הלל ובית שמאי[4] בֵּית רבי עקיבא[5], עשרת הרוגי מלכות
רבותיו אליעזר בן הורקנוס, יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו
תלמידיו רבי מאיר, יהודה בר אילעאי, יוסי בן חלפתא, שמעון בן יוחי, אלעזר בן שמוע, רבי נחמיה, יוחנן הסנדלר
בני דורו רבי ישמעאל, אלעזר בן עזריה, רבי טרפון, רבן גמליאל, שמעון בן ננס, אלישע בן אבויה, רבי יוחנן בן נורי, רבי חנינא בן חכינאי
בת זוג רחל בת כלבא שבוע
אב יוסף
צאצאים יהושע בן רבי עקיבא
שמעון בן רבי עקיבא
אשת שמעון בן עזאי
אשת יהושע בן כפוסאי
יהושע בן קרחה (שנוי במחלוקת)
חותנים יהושע בן כלבא שבוע
חתנים שמעון בן עזאי, יהושע בן כפוסאי
מתחם קבר רבי עקיבא בטבריה

היה בר פלוגתא של רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוחנן בן נורי ואחרים. פיתח שיטה לפירוש המקרא שעל פיה יש לייחס משמעות לכל מילה ואף לכל אות במקרא. הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית.

ביוגרפיה

עריכה

מעט ידוע על חייו של רבי עקיבא ממקורות היסטוריים שמחוץ לספרות חז"ל שם המקורות סותרים לעיתים זה את זה, ורובם מעדיפים את העיצוב הספרותי של חייו. כך למשל קובעים חז"ל כי רבי עקיבא היה אחד מארבעה צדיקים שחיו מאה ועשרים שנה: "ארבעים שנה היה רבי עקיבא רועה, ארבעים שנה למד תורה, ופרנס [הנהיג] את ישראל ארבעים שנה”[11].

ראשית חייו ונישואיו לרחל

עריכה

שנת לידתו המדויקת אינה ידועה. יש המשערים שנולד בסביבות שנת 50 לספירה ולפי זה היה נער בעת פרוץ המרד הגדול[12] על פי המסורת נולד סביב 16, ונהרג בגיל 120 סביב שנת 136 לספירה. לדעת הרב יצחק אייזיק הלוי הוא נולד בסביבות שנת 17 לספירה[13], ועוד לפני המרד למד אצל רבי אליעזר ורבי יהושע[14].

מעט מאוד ידוע על תחילת דרכו, מעבר לשמו של אביו - יוסף[15]. לפי המסורת אביו היה גר[16], או צאצא של גרים, על פי האגדה, מבני בניו של סיסרא[17]. ידוע שהיה רועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל, לימים אשתו[18].

סיפורם של רבי עקיבא ואשתו מובא כחלק מרצף סיפורים על חכמים שעזבו את ביתם והלכו ללמוד תורה, לעיתים לתקופות ארוכות. החכמים דנים בשאלה לכמה זמן מותר לו לאדם להיעדר מביתו, אך מוסכם כי על אשתו להסכים לכך, ובלי רשותה הוא אינו רשאי לצאת. על פי אחת מהמסורות, רחל, בתו של כלבא שבוע, ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שילך ללמוד תורה. אביה של רחל כעס על כך והדיר אותה מנכסיו והם התגוררו במחסן תבן בעוני רב[19]. חז"ל מתארים את קשיי הפרנסה בהם היה נתון תוך לימוד התורה:

בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים, חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה.
עמדו עליו שכניו, ואמרו לו: "עקיבא, אבדתנו בעשן! מכור אותן לנו, וטול שמן בדמיהן, ושנה לאור הנר."
אמר להם: "הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן, ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם."

— אבות דרבי נתן פרק ו' הלכה ב'

על פי המסופר רחל עודדה את רבי עקיבא ללכת ללמוד תורה, והוא עזב אותה והלך ללמוד בבית המדרש במשך שתים-עשרה שנה בעוד היא וילדיה חיים חיי עוני ומחסור. למרות כל זאת כשחזר רבי עקיבא לביתו, שמע את אשתו אומרת: "אם מציית הוא לי, ישב שתים עשרה שנים נוספות". לאחר ששמע דברים אלה, הבין שאשתו נותנת לו רשות להמשיך בלימוד ושב לבית המדרש לשתים-עשרה שנים נוספות שבהן הוסיף דעת ותלמידים.

כשחזר לבסוף לביתו, והוא כבר רב מפורסם שתלמידיו רבים, יצאו לקראתו כל אנשי העיר, וגם רחל אשתו ביניהם. תלמידיו, שלא הכירו אותה ניסו לסלק אותה, אך הוא עצר בעדם ואמר להם: "שלי ושלכם - שלה הוא!" (כלומר כל הלימוד שלי, שבזכותו לימדתי אתכם - בזכותה הוא נעשה).

מסופר שגם כלבא שבוע בעצמו יצא לקבל את פני הרב הגדול, ולא ידע שהוא חתנו שהתכחש לו ובגללו הדיר את בתו מהצוואה. משהכיר בטעותו ביקש מרבי עקיבא להתיר את נדרו והלה נענה לו.

לימוד התורה

עריכה

על פי המסופר, החל רבי עקיבא ללמוד תורה רק בגיל 40, ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה, דבר זה מתיישב לפי הדעה שנולד בסביבות שנת 17 לספירה, אולם לפי הדעה שנולד בשנת 50 לספירה הדבר מתיישב בקושי עם העובדה שכבר כעשרים שנה לאחר החורבן הוא מופיע כאחד מגדולי חכמי יבנה. ב"אבות דרבי נתן" מתואר המהפך בחייו, מהפך ששימש השראה לרבים בדורות אחריו לחולל שינוי בחיים גם בגיל מבוגר, וכנגד כל הסיכויים:

בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו - למה נכתבה? בית זו - למה נכתבה? דבר זה - למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים...

— אבות דרבי נתן פרק ו' הלכה ב'

ילדיו

עריכה

אין בנמצא פרטים היסטוריים על ילדיו, ומתוך מדרשים המופיעים בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, ניתן לדלות רק מעט פרטים. אבות דרבי נתן מזכיר כי לרבי עקיבא היו בנים ובנות, אך לא נוקב בשמותיהם או במספרם.

היה לו בן בשם רבי יהושע[20]. לדעת רש"י[21] ורשב"ם[22] זהו רבי יהושע בן קרחה, וכונה כך משום שרבי עקיבא היה קירח. אך תוספות[23] חולקים על כך, וסוברים שהם שני אנשים שונים. בתלמוד ירושלמי מסופר שעשה משתה לשמעון בנו[24].

חתנו היה רבי יהושע בן כפוסאי[25].

בתלמוד הבבלי[26] מסופר על בת, שחוזי הכוכבים אמרו לרבי עקיבא כי ביום חתונתה יכישנה נחש ותמות. כאשר הגיע ליל חתונתה, נעצה סיכה בכותל, ובבוקר התברר כי בכך הרגה את הנחש. ואמרו שהיא ניצלה בזכות צדקה שנתנה את מנתה לעני. מקור נוסף בתלמוד הבבלי[27] מתאר שבתו של רבי עקיבא עשתה לבן עזאי בדומה למה שעשתה אמה, כלומר נישאה לתלמיד חכם שעזב אותה והלך ללמוד תורה.

במסכת מועד קטן מסופר, מעשה ומתו שני בניו של רבי עקיבא ביום אחד ובאו המונים ללוותם. ישב על ספסל גדול ואמר, "לא לכבודי באתם, אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו"[28].

רבותיו ותלמידיו

עריכה

רבותיו המובהקים של רבי עקיבא היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ומראשי הסנהדרין[29]. משני רבותיו אלו, רבי עקיבא דבק והתקשר במיוחד לרבי יהושע, ממנו אף למד את תורת הסוד היהודית. בהקשר זה נאמר עליו שמבין הארבעה שנכנסו לפרדס, היה רבי עקיבא היחיד שיצא ממנו בשלום[30]. הוא גם למד אצל רבי טרפון ונעשה לו תלמיד חבר, ואף למד ושימש את נחום איש גמזו, ממנו למד מידות טובות וכן את דרישת התורה בריבוי[31]. וכמו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", היה רבי עקיבא אומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד"[32].

על פי התלמוד, דמותו של רבי עקיבא הותירה את חותמה בקרב הוגים רבים. התוספתא מאירה את דמותו כתלמיד נועז, ומספרת עליו פעמיים שהכריע במעשה בניגוד לדעתו של רבן גמליאל, בפניו, בעניינים שרבן גמליאל היה בהם בדעת מיעוט, מפני שרבי עקיבא יישם את הכלל, שהלכה כרבים למול מועטים[33].

היו לו חמישה תלמידים חשובים מוסרי תורתו, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע[34]. במדרש רבה נכתב שהיו אלו שבעה תלמידים, ומובאות שם שיטות שונות לגבי זהותם[35]. במקום אחר אמרו "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא."[36] כלומר, משנתו של רבי יהודה הנשיא, אשר הביא לחתימת המשנה, נשענת על מסורותיו של רבי מאיר, שאותן קיבל מרבי עקיבא.

מות תלמידיו

עריכה

התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24,000 תלמידים מגבת ועד אנטיפטרס, שמתו בזמן אחד – בין פסח לשבועות – מפני שלא נהגו כבוד זה לזה[34]. ויש גורסים שהיו לו 300 תלמידים (מדרש תנחומא פרשת חיי שרה): "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם..." לפי מדרש זה, רבי עקיבא השאיר אחריו שבעה תלמידים, ולא חמישה: "...ואילולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו, לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו"[37].

על פי הנוסח הספרדי של אגרת רב שרירא גאון, שבה נכתב שתלמידי רבי עקיבא מתו בשמדא, הסיק שי"ר[38] וחוקרים נוספים[39][40]. ש"המגפה" הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, על כך שבתי המדרש לא היו יכולים להכיל מספר כה רב של לומדים, ועל כך שהדבר עשוי להסביר מוות של תלמידים רבים כל כך בפרק זמן קצר. לפי דעה זו, "תלמידיו" - מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית.

ד"ר גוני בן ישראל קסוטו עמדה על כך שהמספר "12" הוא מספר חוזר בסיפור רבי עקיבא ורחל, כנראה לשם העיצוב הספרותי ולא משום שהוא אמת היסטורית: למד שתים-עשרה שנה, וחזר עם שנים-עשר אלף תלמידים. לאחר מכן יצא לשתים-עשרה שנים נוספות וחזר עם עשרים וארבעה אלף תלמידים[41].

לפי מסורת יהודית, מות תלמידיו ממגפה במהלך ספירת העומר, הוליד את מנהגי האבלות הנוהגים בימים אלו, הכוללים איסור תספורת וגילוח, ואיסור להתחתן.

השפעתו על הדורות שאחריו

עריכה

לרבי עקיבא השפעה מכוננת על דרך הקריאה בתורה שבכתב והפירוש שלה. הוא ראה בתורה טקסט קדוש ומושלם אשר כתוב באופן מושלם. משכך, אין בה מילים מיותרות ואף לא אותיות מיותרות. כל מה שכתוב הוא נכון ונדרש, ועל החכמים מוטלת החובה להבין מדוע הטקסט נכתב כפי שנכתב. לשם השוואה, בר-הפלוגתא העיקרי של רבי עקיבא היה רבי ישמעאל, אשר שיטתו הייתה פשוטה ואינטואיטיבית יותר, ואשר קבע כי "דברה תורה בלשון בני אדם". לעומתו נאמר על רבי עקיבא ש"היה דורש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות"[15], ואכן שיטתו גברה על זו של רבי ישמעאל, ובדורות שאחריו נוהגים לדרוש כמוהו כל מילה וכל אות. שניהם מכונים בספרות חז"ל בתואר "אבות העולם"[42].

סמכותו התורנית

עריכה

רבי עקיבא זכה להערצה כחכם וסמכות תורנית. היה מרבה לדייק בשינויי לשון בתורה ולחדש מזה הלכות, ובתלמוד מסופר כי היה "קושר כתרים לאותיות תורה" ואפילו משה רבנו, לאחר שראה אותו במראה נבואי התפעל ממנו ואמר, "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?"[43].

מאמרו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה"[44]. התפרש על ידי מפרשים ראשונים רבים, כנוגע בבעיה פילוסופית מפורסמת של הידיעה והבחירה, כלומר שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו[45]. אך ישנם[דרוש מקור] כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ" (ספר זכריה, פרק ד', פסוק י'). לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה[דרוש מקור].

על הפסוק (ויקרא, י"ט, י"ח), "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבא: "זהו כלל גדול בתורה"[46]. במסכת אבות הובא בשמו שהיה נוהג לומר: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם". בניסיון לדון בבעיית הרוע בעולם, הוא החזיק בתפיסת התאודיציה, שעל פיה עשייתו של אלוהים תמיד היא לטובה, "כל דעביד רחמנא - לטב עביד" (=כל שעושה הקב"ה - לטוב עושה)[32].

הרב קוק ראה ברבי עקיבא את "איש האהבה" - דמות שמתמזגות בו כל האהבות: האנושית, הלאומית והאלוהית ביחד, באופן יוצא דופן[47]. ידועה אמרתו של רבי עקיבא על ספר שיר השירים כי "כל הספרים קודש ושיר השירים קודש קודשים"[48]. כמו כן, ידועה אמרתו שמתנגדת להזדקקות לצדקה: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות"[49]. הוא היטיב להכיר את הפן של הזדקקות לבריות, הן משום שעם נישואיו לרחל היה עני מרוד, ובהמשך ימיו היה גבאי צדקה עבור עניים[50].

בתלמוד הירושלמי מסופר שרבן גמליאל רצה לנדות את רבי עקיבא משום שעיכב את העדים שראו את הירח בחידושו, ורבי יהודה (בר אלעאי או הנחתום) הזדעק להכחיש מעשה זה: ”חס ושלום שרבי עקיבא נתנדה!”[51].

גדולתו

עריכה
  פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מאמרותיו

עריכה

חלקו במרד בר כוכבא

עריכה
 
מטבע ממרד בר כוכבא המציג את ארבעת המינים ומסביב הכיתוב 'לחרות ירושלם' בכתב עברי קדום. ארבעת המינים מוצגים לשיטת רבי עקיבא - רק אחד מכל מין (גם הדס וערבה), ומכאן שאנשי בר כוכבא נטלו ארבעת המינים לשיטתו.

ישנה מחלוקת באשר למידת השתתפותו והשפעתו של רבי עקיבא על מרד בר כוכבא.

בתלמוד הירושלמי, בסוגיה "נלכדה ביתר",[54] מופיע מקור יחידאי שבו נזכר רבי עקיבא בקשר למרד בר כוכבא.[55] על פי עדותו של תלמידו המובהק רבי שמעון בן יוחאי במקור זה, רבי עקיבא ראה במנהיג המורדים, שמעון בן כוסבא (בר כוכבא), משיח שעתיד לגאול את ישראל ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב"[56] – "דרך כוזבא מיעקב". מיד לאחר דברי רבי שמעון בן יוחאי, מסופר שכשרבי עקיבא היה רואה את "בר כוזבה" (בר כוכבא) היה אומר עליו: "זהו מלך המשיח", ואילו רבי יוחנן בן תורתא, שהיה בין החכמים שהתנגדו למרד במלכות, ענה לו: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך (כלומר, תקבר באדמה ועשבים יצמחו בה) ועדיין בן דוד לא יבא".

הרמב"ם תיאר את רבי עקיבא כ"נושא כליו של בן כוזיבא המלך"[57]. לדידו, רבי עקיבא לא היה היחיד שתמך בבר כוכבא וראה בו משיח, אלא רבי עקיבא דימה "הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג, נודע להם שאינו". הרב י"ל מימון שיער כי דברי הרמב"ם שאובים ממקור קדמון עתיק[58]. דוד רוזנטל חידש בשם אביו כי הנוסח התימני של מסכת סנהדרין (כת"י הרב הרצוג) מכיל את דבריו של הרמב"ם: "תנא ר' עקיבה נושא כלים שלבן כוזבא הוה". עם זאת, רוזנטל לא דחה את האפשרות שהמעתיק של כתב יד זה שילב את דברי הרמב"ם אל תוך נוסח הגמרא[59]. הרב ד"ר מרדכי סבתו סבר שיש לקבל את נוסח כתב יד הרב הרצוג כמשקף נוסח מקורי קדום שממנו שאב הרמב"ם את דבריו[60].

עמדה הפוכה הציג החוקר הרב יצחק אייזיק הלוי, אשר כתב[61] שרבי עקיבא לא נטל כלל חלק פעיל במרד, בהסתמך על דברי הגמרא[62] שרבי עקיבא נהרג בידי הרומאים על כך שהפר את הגזרה שלא לעסוק בתורה, ואילו היה שותף במרד, היו הרומאים מענישים אותו על המרידה עצמה. וביחס לדברי הרמב"ם כתב: "אין חפצנו לדבר על דברי הרמב"ם... שהדבר ידוע כי בעניינים כאלה לא עסקו רבותינו הראשונים, ולא היה זה מעין מלאכתם".

אגדות הקשורות לעושרו

עריכה

כאמור רבי עקיבא התחיל את חייו כעני מרוד. אולם לאחר מכן התעשר ונקשרו אגדות שונות בעושרו.

מסכת נדרים מונה שש דרכים בהן זכה בעושרו:

  • כסף שקיבל מכלבא שבוע חמיו לאחר שהתיר את הנדר שנדר להדיר את בתו רחל מהירושה.
  • באותם זמנים היה מקובל לשים בראש הספינה כעין איל של עץ, לסימן טוב, ובו היו מטמינים ממון רב. רבי עקיבא מצא תיבה כזו, וממנה נתעשר.
  • פעם נתן כסף לספנים לקנות לו סחורה, והביאו לו תיבה שהתברר שהייתה מלאה כסף.
  • רבי עקיבא לווה ממון רב מגבירה אחת, שהעמידה כערבים את הקב"ה ואת הים. במועד הפירעון נמנע מרבי עקיבא לשלם את החוב מחולי, והמלווה יצאה לים וביקשה מהקב"ה שיפרע את החוב. תוך כדי כך גלגלו הגלים לידה תיבה של אבנים טובות ומרגליות, וכאשר רבי עקיבא הגיע לשלם את החוב, היא אמרה לו כי הערבים כבר שילמו את החוב, ואף הביאה לו את העודף על החוב.
  • אשתו של טורנוסרופוס, שנתגיירה ונישאה לרבי עקיבא.
  • מהשר הרומאי קטיעה בר שלום שהוריש לו מכספו כשהוצא להורג.

מותו

עריכה

כמו שחלקו של רבי עקיבא במרד בר כוכבא אינו ברור דיו, כך גם נסיבות מותו. אין כל מקורות חיצוניים לחז"ל שעוסקים בכך, והמסורות מספקות מספר הסברים למותו.

כל המסורות (למעט מקור אחד[63]) מסכימות כי השלטון הרומאי גזר עליו מוות בייסורים, וכי נהרג על קידוש השם והיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. על פי המסופר בתלמוד, הרומאים עינו אותו במסרקות ברזל, והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקרא קריאת שמע, "עד שיצתה (=שיצאה) נשמתו ב"אחד" (=במילה "אחד" המסיימת את הפסוק הפותח את קריאת שמע)[64]. שנת מותו המדויקת לא ידועה אך משערים כי מת בין שנת 132 לשנת 136 לספירה. המסורת קובעת את תאריך מותו לט' בתשרי[65], ערב יום הכיפורים, ג'תתצ"ו (לפי מדרש משלי, סליחות וילקוט שמעוני), או ה' בתשרי (לפי גרסה אחת במגילת תענית ויעקב בן אשר) או י' בתשרי (לפי יוסף חיים מבגדאד).

אולם מסורות שונות[דרושה הבהרה] מספקות סיבות שונות לעונש שנגזר עליו. על פי מסורת אחת, הוא היה הסמכות הרוחנית הבכירה מאחורי מרד בר כוכבא, וייתכן כי גם נסיעותיו המרובות היו בשביל לעשות נפשות למרד ולגייס עבורו כספים בין קהילות יהודיות בגולה, ובשל חלקו המשמעותי במרד נשפט למיתה אכזרית.

מסורת אחרת מספרת שהוא נענש על שלימד תורה ברבים בניגוד לגזירה, ובעקבות זאת, תפסו אותו הרומאים, והוא נכלא. גם בבית הסוהר המשיך ללמד תורה ולהוציא תשובות הלכתיות במסווה[66]. משמשו שם היה רבי יהושע הגרסי. על פי המדרש, מי שגזר את דינו של רבי עקיבא היה טורנוסרופוס[67].

מסורת נוספת קובעת כי טורנוסרופוס חקר את רבי עקיבא והלה השיב לו בעזות פנים, עד שבכעסו גזר עליו גזר דין מוות: "בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס, אמר לו: לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי? נתחייבת עכשיו הריגה למלכות"[68].

מדרשים אחרים מספרים כי נגזר עליו למות משמיים, אם בגלל עיסוקו במיסטיקה, או כעונש על יחסו לרבי אליעזר. כך למשל, כשהיה ר' אליעזר על ערש דוויי הגיעו אליו חכמים לבקרו. "אמר להם (ר' אליעזר) 'למה באתם?' אמרו לו: 'ללמוד תורה באנו'. אמר להם: 'ועד עכשיו למה לא באתם?' אמרו לו: 'לא היה לנו פנאי' (כנראה שיקרו לו כדי לא להעציב אותו ולא רצו שיידע שהם נידו אותו, ולכן לא הגיעו). אמר להן: 'תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן' (כלומר, כולכם לא תמותו במוות טבעי, אלא תירצחו). אמר לו ר' עקיבא: '(המוות) שלי מהו?' אמר לו: 'שלך קשה משלהן' (תירצח באכזריות)"[69]. בדומה, במקום אחר נאמר "אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, בשחיטה השבתני - בשחיטה תהא מיתתו"[70].

בתרבות

עריכה
  • השיר "רבי עקיבא"[71] נכתב על ידי דליה רביקוביץ', ועוסק באהבתם של רבי עקיבא ואשתו רחל. הולחן על ידי מוני אמריליו, והושמע בפסטיבל הזמר והפזמון 1970, בביצוע רבקה זהר וזכה במקום שני.
  • על דמותו ומשנתו נכתבו והולחנו מספר שירים. שירים אלו הפכו ל"שירי ספירת העומר" בציבור הדתי והחרדי, וזאת בשל המסורת על פטירת תלמידי רבי עקיבא בימים אלו.
  • בשיר "אומרים ישנה ארץ" של שאול טשרניחובסקי יש אזכור לר' עקיבא במילים - "עונה לו עקיבא, אומר לו הרבי: כל ישראל קדושים, אתה המכבי"
  • "אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך - שלי שלך שלך שלך זהו כלל גדול בתורה" - השיר מורכב מאמרתו של רבי עקיבא בתורת כהנים ומפסיקה במסכת אבות המתארת את הנהגת ה"חסיד". השיר מושר בלחן חסידי עממי, המוכר גם כ"רב הלילה".
  • "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו'" - המשנה המסיימת את מסכת יומא. המשנה מתארת את הקשר המיוחד בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. השיר הפך לאחד משירי ל"ג בעומר.
  • "הולך בדרכו עקיבא" - שירה של יהודית שיקמן, על סיפור חייו של רבי עקיבא. הלחין חיים בנט.
  • "ר' עקיבא" - שירו של יום טוב עהרליך, אף הוא על סיפור חייו של רבי עקיבא.
  • הספר "הפרדס של עקיבא" מאת יוכי ברנדס, מבוסס על דמותו של רבי עקיבא.
  • הצגה - "סיפור חייו של רבי עקיבא" - תיאטרון רגעי קסם[72].

קבר רבי עקיבא

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ציון קברו של רבי עקיבא מזוהה לראשונה על ידי עולי רגל[דרוש מקור: מי הראשון?] מהמאה ה-13 כ-1200 שנים אחרי פטירת רבי עקיבא, באתרה של העיירה התלמודית בית מעון, כיום בתחומי טבריה עילית, כיום לצד ציון שמיוחס בטעות[73] להרמח"ל, ציון ששימש בעבר כאות שילוט לקבר רבי עקיבא ונהפך לקבר בפני עצמו.

על הקבר הוקם מבנה המשמש כבית כנסת. לפי דעת חלק מעולי הרגל, גם אחת מנשותיו וכמה מבניו נקברו עימו.

הגאוגרף יהודה זיו מציע לזהות את קברו של רבי עקיבא על ראש חוטם הכרמל באתר שיח מנצור אל-עִקאב. הוא מבסס זאת על מדרש משלי (ט ב) בו נאמר שרבי עקיבא נקבר במרחק של כמה שעות הליכה מקיסריה במקום שנקרא "טריפולין של קיסרין". זיו מציע לקרוא את השם "טריפולין" כ-טריפילון שמשמעותו שלושה עמודים ומזהה את המקום בשלושת הערוצים שסוגרים את חוטם הכרמל מדרום ויוצרים שלושה עמודי סלע. בנוסף מצביע זיו על אפשרות השתמרות השם עקיבא בשם האתר (מנצור אל-עאקב)[74]

 
תצפית אל טבריה תחתית והכנרת ממתחם הקבר
 
מתחם הקבר בטבריה עילית

לקריאה נוספת

עריכה

Reprinted Cleveland: World Publishing, 1962; New York: Atheneum, 1970, 1975, 1978, 1981; and Northvale, NJ: Aronson, 1990.

ספרי קריאה

עריכה

כתבי יד

עריכה


קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: רבי עקיבא
  טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:רבי עקיבא
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבי עקיבא

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפי מדרש משלי, סליחות, ילקוט שמעוני
  2. ^ לפי גרסה אחת במגילת תענית ויעקב בן אשר
  3. ^ לפי יוסף חיים מבגדאד
  4. ^ על פי פירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ז, עמוד ב'. בפסקה אמר רבי עקיבא; ראו שם בתוספות בפסקה מודה. דרכו בלימוד ובמדרש הייתה מורכבת משתי השיטות גם יחד: היה מפלפל כבית שמאי ומקפיד על מידות טובות כבית הלל. על פי קובץ יסודות וחקירות השלם, ר' אחיקם קשת, כרך ראשון עמ' 274, 238. מקורות מובאים שם
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ח, עמוד ב'
  6. ^ בתלמוד הירושלמי ובמקורות ארץ-ישראליים נכתב שמו בה"א – "עקיבה". ואילו בתלמוד הבבלי נכתב שמו באל"ף – "עקיבא", וזהו הכתיב הנפוץ בספרות התורנית ובכלל.
  7. ^ על פי "פרקי היכלות" מובן כי לא נהרג על קידוש השם, וכן רבנו בחיי ציטט מסורת זו.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א, עמוד ב'
  10. ^ ולפי הכתוב באבות דרבי נתן פרק יב בנוסח ב', נראה שעבד אצל כלבא שבוע בלוד
  11. ^ ספרי דברים, וזאת הברכה לד, ז
  12. ^ אנציקלופדיה יהודית, AKIBA BEN JOSEPH.
  13. ^ שכן חי על פי חז"ל 120 שנה כמובא בספרי פרשת וזאת הברכה סימן שנ"ז
  14. ^ הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים חלק א כרך ה-iii פרק ז, באתר hebrewbooks
  15. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד ב'
  16. ^ רמב"ם בהקדמה למשנה תורה
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ו, עמוד ב', לגרסת רב ניסים גאון בברכות כז, ב
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ', עמוד א'
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א' ועוד
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ו', עמוד א'; ותלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ח, עמוד א'
  22. ^ פסחים שם
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"נ, עמוד א' ד"ה ורבי יהושע; ותלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'
  24. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ח'
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ז, עמוד א'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו, עמוד ב'
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ג, עמוד א'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"א, עמוד ב'
  29. ^ נדרים נ, א וכן בהקדמות הרמב"ם למשניות ולמשנה תורה
  30. ^ מסכת חגיגה, דף י"ד, עמוד ב', מסכת חגיגה
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד א'
  32. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'
  33. ^ תוספתא, מסכת ביצה, פרק ב', ח'; ובמסכת ברכות, פרק ד', י"ב
  34. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'
  35. ^ בראשית רבה, פרשה ס"א, וכן קהלת רבה, פרשה י"א
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'
  37. ^ מדרש תנחומא חיי שרה ו
  38. ^ כרם חמד חלק ז עמוד 183 באתר גוגל ספרים https://books.google.co.il/books?id=kOg6AQAAMAAJ&dq=editions:dBX-PxBgmScC&pg=PP7&hl=iw#v=onepage&q&f=false
  39. ^ שמואל ספראי כתב: "נראים הדברים שיש לקבל כעובדה היסטורית כי תלמידיו של ר"ע מתו רובם ככולם בפורענות בימי מרד בר-כוכבא". – שמואל ספראי, רבי עקיבא בן יוסף, חייו ומשנתו, ספרית דורות, 1970, עמ' 27–28
  40. ^ שמואל אברמסקי כתב: "שאין זה כמובן מן הנמנע, שהמדובר הוא בהשמדתם של תלמידים בזמן המרד". – שמואל אברמסקי, בר-כוכבא נשיא ישראל, הוצאת מסדה, 1961, עמ' 134-133
  41. ^ גוני בן ישראל קסוטו, אשתו של רבי עקיבא: בין גילוי לשינוי, באתר שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך
  42. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה א'; תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה ג'
  43. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד ב'
  44. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו
  45. ^ פירוש המשניות לרמב"ם (אבות שם); יצחק אברבנאל (בראשית יח, כ-כא); העקרים (מאמר רביעי פ"ג), ועוד
  46. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד'
  47. ^ עולת ראיה חלק ב', עמ' ד'. אמנם, עיין אורות האמונה, מינוּת (נצרות), סעיף ז': ”...שטנה של המינות בהתחלת צמיחתה, רבי עקיבא...”
  48. ^ משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה'
  49. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'
  50. ^ לפי פירוש רבינו עובדיה מברטנורא למשנה, מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה ט'
  51. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ב, עמוד א', ותלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ה'
  52. ^ ויש גורסים אוצר בלוס
  53. ^ שער מאמרי חז"ל
  54. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה' (דפוס וילנא: דף כ"ד, עמוד א'); מופיע גם במדרש איכה רבה, פרשה ב', פסקה ד'.
  55. ^ מנחם מור, מרד בר־כוכבא – עוצמתו והיקפו, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ב (1991), עמ' 218.
  56. ^ ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק י"ז
  57. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה ג'
  58. ^ י"ל מימון, אהבה משולשת, סיני מג, תשי"ח, עמ' נד
  59. ^ דוד רוזנטל, משנה עבודה זרה - מהדורה ביקורתית, בצירוף מבוא - חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, תשמ"א, עמ' 261
  60. ^ מרדכי סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין <בבלי> ומקומו במסורת הנוסח, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 231, 310, 313
  61. ^ דורות ראשונים ח"ד עמ' 620 ואילך.
  62. ^ ברכות סא ב
  63. ^ על פי "פרקי היכלות" מובן כי לא נהרג על קידוש השם, וכן רבנו בחיי ציטט מסורת זו.
  64. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'
  65. ^ ילקוט שמעוני רמז תתקמד
  66. ^ ראה למשל בגמרא פסחים (קיב, א) שלימד תורה לרבי שמעון בר יוחאי בעקבות הפצרותיו ולמרות הסיכונים, וכן בירושלמי יבמות (יב, ה) ששיגר תשובות הלכתיות על ידי רמזים מתוך כלאו.
  67. ^ קהלת רבה, פרשה ג', פסוק י"ז
  68. ^ מדרש תנחומא, תרומה, ג'
  69. ^ סנהדרין, סח, א
  70. ^ פסחים, סט, א
  71. ^ מילות השיר באתר שירונט
  72. ^   סיפור חייו של ר' עקיבא / תאטרון רגעי קסם, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:56)
  73. ^ ראו ערך קבר הרמח"ל
  74. ^ יהודה זיו, 'חוטם הכרמל' – ציון מקום קבורתו של ר' עקיבא?, קתדרה 39, 1986, עמ' 45-50


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=רבי_עקיבא&oldid=40056134"