מיט רומני
וילארד מיט רומני (באנגלית: Willard Mitt Romney; נולד ב-12 במרץ 1947) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, מושל מסצ'וסטס לשעבר והמועמד של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2012. מאז ינואר 2019 מכהן כנציג מדינת יוטה בסנאט של ארצות הברית.
לידה |
12 במרץ 1947 (בן 77) Harper University Hospital, דטרויט, ארצות הברית | ||||
---|---|---|---|---|---|
שם לידה | Willard Mitt Romney | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
השכלה |
| ||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
בת זוג | אן רומני | ||||
www | |||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
פרס פרופיל האומץ (26 במאי 2021) | |||||
חתימה | |||||
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהרומני נולד למשפחה מורמונית אמידה בדטרויט, מישיגן. אביו, ג'ורג' רומני, היה תעשיין יליד מקסיקו (בן למשפחה מורמונית פוליגמית שברחה מהרשויות האמריקאיות), ובהמשך מושל המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית. בשנת 1968 התמודד אביו ללא הצלחה על מועמדות מפלגתו לנשיאות ארצות הברית, ובשנים 1969–1973 שירת בממשלו של ריצ'רד ניקסון כמזכיר השיכון.
רומני למד בתיכון פרטי במישיגן, ומשם המשיך ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בריגהאם יאנג, אותם סיים בשנת 1971, וכן לימודי תואר שני במנהל עסקים ומשפטים באוניברסיטת הרווארד, אותם סיים ב-1975. עם תום לימודיו השתקע במסצ'וסטס שם עבד בבוסטון קונסלטינג גרופ (BCG), חברה לייעוץ עסקי. ב-1977 עבר לחברה מתחרה, ביין ושות' שהקימה קבוצת פורשי BCG וכיהן כסגן נשיאה. ב-1984 הקים קרן השקעות פרטיות מקבוצת ביין ועמד בראשה עד 1999. בתקופת עבודתו במגזר הפרטי הוא צבר הן מוניטין של איש עסקים מצליח וכן הון אישי שנאמד במאות מיליוני דולרים.
ב-1994 עשה רומני ניסיון ראשון להיבחר לתפקיד פוליטי, כאשר התמודד על נציגות מסצ'וסטס בסנאט האמריקני מול הסנאטור הדמוקרטי הוותיק טד קנדי. בשלבים מסוימים של מערכת הבחירות, הסקרים הראו על מרוץ צמוד, ומערכת הבחירות הפכה לאחת היקרות באותה שנה, אולם בסופו של דבר הצליח קנדי לנצח את רומני בהפרש של 18 אחוז מהקולות, ורומני חזר לעסקים.
ב-1999 נקרא לעמוד בראש הוועדה המארגנת של אולימפיאדת החורף של 2002 בסולט לייק סיטי, שנקלעה הן לקשיים כספיים, והן לקשיים תדמיתיים קשים עקב פרשת שחיתות בהחלטה על הענקת אירוח האולימפיאדה לעיר. רומני הצליח להתגבר על הקשיים ולהפוך את המשחקים להצלחה כלכלית. הוא הודיע שלא יקבל משכורת עד שלא יובטח כי המשחקים יסתיימו ברווח, ולבסוף תרם את משכורתו לצדקה. הוא דובר צרפתית שוטפת.
מושל מסצ'וסטס
עריכההצלחתו בארגון המשחקים האולימפיים החזירה אותו לפוליטיקה, והוא התמודד מטעם המפלגה הרפובליקנית על משרת מושל מסצ'וסטס בבחירות של 2002. המשרה הייתה נתונה בידי ממלאת מקום רפובליקאית ובלתי פופולרית. רומני ניצח, והצליח לשמר את התפקיד בידיים רפובליקניות במדינה בעלת רוב דמוקרטי וליברלי גדול.
תחת כהונתו כמושל עבר הממשל המדינתי מגירעון לעודף תקציבי, בעקבות קיצוצים בתקציב, וסדרה של העלאות של תעריפי אגרות ואף העלאה של מיסים מסוימים. כמו כן נערכה בהסכמה דו-מפלגתית רפורמה מקיפה בביטוח הבריאות במדינה, שדאגה לכך שכל תושבי המדינה יחויבו לרכוש ביטוח בריאות, ודאגה לסיוע למעוטי היכולת בכך.
נושא מרכזי שהעסיק את רומני בעת כהונתו כמושל הוא נושא הנישואים החד-מיניים. בסוף 2003 פסק בית המשפט העליון של מסצ'וסטס בעתירה כנגד הממשל שהאפליה נגד זוגות חד מיניים מנוגדת לחוקה של המדינה, ודרש מבית המחוקקים המדינתי לתקן תוך זמן קצוב את המצב. רומני התנגד הן לנישואים חד-מיניים והן ל"ברית זוגיות אזרחית", אבל נוכח ההחלטה תמך בתיקון לחוקה שיאפשר "ברית זוגיות אזרחית". אולם לנוכח כישלון החקיקה בנושא נאלץ להורות על מתן רישיונות נישואים לזוגות חד מיניים, ובכך הפכה מדינתו לראשונה בארצות הברית שמאפשרת זאת.
רומני כיהן קדנציה אחת, ולא התמודד על קדנציה נוספת.
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008
עריכההערכות לגבי ריצתו לנשיאות החלו להישמע ב-2004 אחרי שרומני נבחר לשאת את אחד הנאומים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית, והתגברו בסוף 2005 כשהודיע שלא ירוץ לעוד כהונה כמושל. עם תום כהונתו, בתחילת 2007 פתח רשמית במרוץ.
בתחילת מסע הבחירות שני המתחרים המובילים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית היו רודי ג'וליאני וג'ון מקיין שלרבים מבין אנשי הימין הדתי השמרני בקרב הבוחרים הרפובליקאים הייתה רתיעה מלהצביע עבורם מכיוון שהם נחשבים מתירנים. לכן רומני נקט באסטרטגיה של כיבוש עמדת המועמד השמרני, מימין לג'וליאני ומקיין. אולם אסטרטגיה זו סבלה מכמה נקודות חולשה: למרות שבעת התמודדות זו רומני טען שהוא מתנגד נחרץ להפלות, בעבר עמדתו הייתה מתונה בהרבה, וכשהוא רץ כנגד טד קנדי לסנאט ב-1994 הוא תמך בשימור פסק דין רו נגד וייד. כמו כן אמונתו המורמונית היוותה בעיה, שכן רבים מהפרוטסטנטים, ובייחוד האוונגליסטים רואים בדת המורמונית כת, ולא זרם נוצרי לגיטימי.
רומני ניהל קמפיין יקר, ותרם מכיסו עשרות מיליוני דולרים. הוא זכה להצלחה חלקית, ופרש מהמרוץ ב-7 בפברואר 2008, לאחר שהתוצאות ביום שלישי הגדול הראו בבירור כי ציבור הבוחרים מעדיף את המועמד ג'ון מקיין.
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012
עריכהב-2 ביוני 2011 הכריז רומני רשמית על התמודדותו לתפקיד המועמד לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית. בפריימריז שהתקיימו ב-4 בינואר 2012 במדינת איווה פורסם תחילה כי רומני ניצח בהפרש של שמונה קולות והוכרז כמנצח. כעבור מספר שבועות, לאחר ספירה חוזרת של הקולות, התברר כי רומני הפסיד ליריבו ריק סנטורום ב-34 קולות בלבד אך מכיוון שהתוצאות הרשמיות כבר פורסמו באופן רשמי נשאר רומני המנצח. לאחר מכן ניצח רומני בבחירות שהתקיימו בניו המפשייר, פלורידה, נבדה, מיין, אריזונה ומישיגן. בין אנשי הצוות שלו השתתף היועץ לענייני טרור איסלמי והמזרח התיכון, פרופסור וליד פארס.
ריק סנטורום פרש מהבחירות ב-10 באפריל, ואחריו ניוט גינגריץ' ב-2 במאי ובכך הותיר את מיט רומני להיות המועמד המוביל לנשיאות המפלגה הרפובליקנית, שאיתו נמצא רק רון פול שמפגר ב-680 צירים אחריו. ב-29 במאי הבטיח את מועמדותו לאחר שניצח בטקסס.[1] באוגוסט 2012 בחר רומני בפול ראיין כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.
ב-6 בנובמבר 2012, הפסיד רומני בבחירות כאשר ברק אובמה גבר עליו לאחר מערכת בחירות צמודה.[2] הוא זכה ל-60.9 מיליון קולות (לעומת 65.9 מיליון לאובמה – 47.2% לעומת 51.1%) ול-206 אלקטורים לעומת 332 לאובמה.
סנאטור מטעם יוטה
עריכהבמהלך הבחירות לנשיאות ב-2016 תקף רומני את דונלד טראמפ, המועמד המוביל בבחירות המקדימות עד כה, וטען שהוא איננו מתאים להיות נשיא ויפגע באמריקה.
אחרי הפריימריז הם התפייסו, ורומני נעשה אחד המועמדים הבכירים הנשקלים להתמנות לתפקיד מזכיר המדינה בממשל טראמפ.[3] עם זאת, בשני סבבי המינויים לתפקיד, הנשיא טראמפ בחר מועמדים אחרים על פניו.
ב-16 בפברואר 2018 הודיע על כוונתו להתמודד למשרת הסנאטור מטעם יוטה במקומו של אורין האץ' הפורש.[4] ב-6 בנובמבר נבחר לסנאט והושבע לתפקיד עם כינון הקונגרס ה-116 של ארצות הברית ב-3 בינואר 2019.
במשפט ההדחה של דונלד טראמפ רומני הצביע בעד ההרשעה, והפך לסנאטור הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שהצביע בעד הדחת נשיא מהמפלגה שלו,[5] גם במשפט ההדחה השני של טראמפ הצביע בעד ההרשעה.[6]
ביוני 2020, במהלך מחאה בוושינגטון הבירה נגד רצח ג'ורג' פלויד, הצהיר רומני על תמיכתו בתנועת Black Lives Matter ואף לקח חלק באחת מהפגנות התנועה.[7][8]
באוקטובר 2020, במהלך הבחירות לנשיאות 2020 הודיע רומני כי הוא הצביע בבחירות, אך הוא לא הצביע עבור מועמד המפלגה הרפובליקנית, דונלד טראמפ.[9]
במאי 2021, במהלך כנס רפובליקני במדינת יוטה ספג רומני קריאות בוז וגנאי עקב הצבעתו פעמיים כנגד הנשיא טראמפ בתהליכי ההדחה שקידמו מחוקקים דמוקרטיים.[10]
ב-13 בספטמבר 2023 הכריז רומני כי לא יתמודד לתקופת כהונה שנייה בבחירות 2024[11].
רומני וישראל
עריכהבתשעה באב תשע"ב (29 ביולי 2012), במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, הגיע רומני לביקור בן יומיים בישראל. בראיונות שהעניק לתקשורת, אמר רומני:
לישראל מגיע יחס הרבה יותר טוב מזה שקיבלה בשנות כהונתו של אובמה כנשיא. אתם ידידי-אמת שלנו, אתם בעלי-ברית שלנו, אתם חולקים איתנו ערכים משותפים. לא הגיע לכם כשהנשיא אובמה נשא דברים בפני עצרת האו"ם ומתח עליכם ביקורת לקול תשואות נציגי מדינות עוינות. אצלי, כנשיא, זה לא יקרה... אני אתייחס לאלפי הטילים שנורים על ישראל מרצועת עזה נגד ישראל. אני גם חושב שהנשיא דיבר על חזרה לגבולות 67'. אני חושב שהם בלתי ניתנים להגנה, ולפעול בתור מי שמנהל משא ומתן בדרך שבה לא מכירים במאמץ של ישראל להגיע להסכם שלום שיבטיח את קיומה - זה אינו הצעד או הכיוון הנכון של ארצות הברית... יש לי מחויבות לנקוט כל אמצעי אפשרי כדי למנוע מאיראן להיות גרעינית.
— מגיע לכם יחס הרבה יותר טוב מזה שאתם מקבלים מאובמה, ישראל היום, 27 ביולי 2012
הרשות הפלסטינית והבית הלבן העבירו ביקורת חריפה על הצהרתו כי ירושלים היא בירת ישראל וכי יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים בעיתוי שיוחלט עליו בתיאום עם ממשלת ישראל.[12]
עם התקרב מועד הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 פורסמו סרטונים בקמפיין של רומני בהם בנימין נתניהו מביע בו תמיכה, ותוקף את מדיניותו של הנשיא ברק אובמה בנושא תוכנית הגרעין האיראנית. הבעת תמיכה זו התבררה כהימור כושל וגרמה להעכרת היחסים בין ישראל לבין ממשל אובמה.[13]
משפחה
עריכהבשנת 1968 נישא רומני לחברתו מימי לימודיו בתיכון, אן דייוויס. לשניים נולדו חמישה בנים ועשרים וחמישה נכדים. בעוד רומני נולד למשפחה מורמונית, אשתו הצטרפה לכנסייה המורמונית בעקבות היכרותם. ב-1998 אובחנה אצל אן מחלת הטרשת הנפוצה, אולם כיום מחלתה אינה מונעת ממנה לנהל אורח חיים נורמלי.
בקיץ 2017 טופל רומני בסרטן הערמונית.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מיט רומני (באנגלית)
- מיט רומני, ברשת החברתית פייסבוק
- מיט רומני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- מיט רומני, ברשת החברתית אינסטגרם
- מיט רומני, ברשת החברתית LinkedIn
- מיט רומני, סרטונים בערוץ היוטיוב
- מיט רומני, ברשת החברתית Goodreads
- מיט רומני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיט רומני, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- קורות חייו של מיט רומני
- יצחק בן-חורין, מיט רומני נראה ונשמע כמו נשיא. Yes He Can?, באתר ynet, 14 בינואר 2012
- נטשה מוזגוביה, מיט רומני: ברירת המחדל של המפלגה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
- חיים איסרוביץ, בן המושל רץ לנשיאות: הכירו את מיט רומני, באתר nrg, 11 באפריל 2012
- עמוס רגב, בועז ביסמוט, מגיע לכם יחס הרבה יותר טוב מזה שאתם מקבלים מאובאמה, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2012
- אוריה כנף, אן רומני לעיתונאים מהימין: תפסיקו לתקוף את בעלי, באתר וואלה, 21 בספטמבר 2012
- אדלסון נתן לרומני 70 מיליון דולר: "אתרום כל מה שדרוש" כדי להביס את אובמה , באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
- אוריה כנף, אחרי העימות הנשיאותי - תמימות דעים בתקשורת בארה"ב: רומני מחץ את אובמה, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2012
- נטשה מוזגוביה, 67% מהאמריקאים: רומני ניצח את אובמה בעימות הראשון, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2012
- יצחק בן-חורין, מיט רומני: הכלכליסט, באתר ynet, 9 באוקטובר 2012
- ההיסטוריה המשפחתית של רומני וראייתו כדמות משיחית מורמונית בבלוג של תומר פרסיקו, 15 באוקטובר 2012
- נתנאל שלומוביץ, מיט רומני אולי מזגזג פוליטית, אבל הוא מצליח לאתגר את טראמפ מביתו שלו, באתר הארץ, 4 בינואר 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ סוכנויות הידיעות, סופי: מיט רומני ניצח במירוץ הרפובליקני, באתר nrg, 30 במאי 2012
- ^ כתבי חדשות 2, ברק אובמה ניצח בבחירות לנשיאות ארה"ב, באתר מאקו, 6 בנובמבר 2012
- ^ מערכת ישראל היום, דיווח: טראמפ שוקל למנות את מיט רומני לתפקיד שר החוץ, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2016
- ^ סוכנויות הידיעות, 6 שנים אחרי שהפסיד לאובמה: מיט רומני חוזר, באתר ynet, 16 בפברואר 2018
- ^ רן דגוני, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ זוכה בסנאט – אך המלחמה נגדו נמשכת, באתר גלובס, 6 בפברואר 2020
- ^ אמיר תיבון, הוא אולי כבר לא יהיה נשיא, אבל מיט רומני קנה לעצמו מקום בהיסטוריה של ארה"ב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2020
- ^ וול סטריט ג'ורנל, ההפגנות בעקבות הריגת ג'ורג' פלויד נמשכות אך הופכות רגועות יותר, באתר גלובס, 8 ביוני 2020
- ^ Andrew Solender, Mitt Romney Says ‘Black Lives Matter’ At Protest Against Police Violence, Forbes (באנגלית)
- ^ Mitt Romney says he did not vote for Trump in the 2020 election, CNN
- ^ בגלל טראמפ: בוז לרומני בוועידה הרפובליקנית, באתר ynet, 3 במאי 2021
- ^ סוכנויות הידיעות, מיט רומני פורש מהפוליטיקה: מקווה שגם טראמפ וביידן יפנו מקום לדור הצעיר, באתר וואלה, 14 בספטמבר 2023
- ^ עידן יוסף, מיט רומני: "ירושלים - בירת ישראל", חדשות מחלקה ראשונה, 30 ביולי 2012
- ^ טל שלו, הכוכב של קמפיין הבחירות בארה"ב: נתניהו, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2012.