מייקל גוב

מייקל גוב
Michael Andrew Gove
	מייקל גוב, 2020
לידה	26 באוגוסט 1967 (בן 57); אדינבורו, הממלכה המאוחדת
שם מלא	מייקל אנדרו גוב
שם לידה	Graeme Andrew Logan
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	ליידי מרגרט הול, אוקספורד; התיכון ע"ש רוברט גורדון ;
מפלגה	המפלגה השמרנית
בן או בת זוג	Sarah Vine (2001–?)
	www.michaelgove.com
	9 במאי 2015 – 14 ביולי 2016; (שנה)
	→ Chris Grayling ליז טראס ←
	24 ביולי 2019 – 15 בספטמבר 2021; (שנתיים)
	→ דייוויד לידינגטון Steve Barclay ←
	2010–מכהן; (כ־14 שנים)
	5 במאי 2005 – 12 באפריל 2010; (5 שנים)
	6 במאי 2010 – 30 במרץ 2015; (4 שנים)
	7 במאי 2015 – 3 במאי 2017; (שנתיים)
	8 ביוני 2017 – 6 בנובמבר 2019; (שנתיים)
	12 בדצמבר 2019 – 30 במאי 2024; (4 שנים)
	11 ביוני 2017 – 24 ביולי 2019; (שנתיים)
	→ אנדראה לדסם
	12 במאי 2010 – 15 ביולי 2014; (4 שנים)
	→ אד בולס ניקי מורגן ←
	15 בספטמבר 2021 – 6 ביולי 2022; (295 ימים)
	→ רוברט ג'נריק Greg Clark ←
	25 באוקטובר 2022 – 5 ביולי 2024; (שנה)
	→ Simon Clarke אנג'לה ריינר ←
	18 בספטמבר 2021 – 6 ביולי 2022; (292 ימים)
	נאדים זהאווי ←
	25 באוקטובר 2022 – 5 ביולי 2024; (שנה)
	→ נאדים זהאווי

מייקל אנדרו גוב (באנגלית: Michael Andrew Gove; נולד ב-26 באוגוסט 1967), הוא פוליטיקאי בריטי חבר המפלגה השמרנית, בתפקידו האחרון כיהן כשר השיכון בקבינט של רישי סונאק. קודם לכן כיהן בתפקידי קבינט שונים תחת דייוויד קמרון, בוריס ג'ונסון, תרזה מיי, ורישי סונאק. היה חבר הפרלמנט של בריטניה מטעם מחוז הבחירה סארי הית' (Surrey Heath). גוב אף שימש כעיתונאי מטעם עיתון הטיימס.

גוב נולד באדינבורו וגדל באברדין. הוא החל את הקריירה שלו כעיתונאי, ולאחר מכן פנה לפוליטיקה ונבחר לראשונה לפרלמנט של בריטניה בשנת 2005 מטעם המפלגה השמרנית, כשהוא מאייש את המושב של סארי הית' שבדרום-מזרח אנגליה. מאוחר יותר, ב-2007, זכה גוב לקידום ונכלל לראשונה בממשלת הצללים כשר האחראי על ילדים, בתי ספר ומשפחות. ב-2010, עם כינונו של ממשל קמרון, מונה גוב לתפקיד שר החינוך וכיהן בתפקיד עד שנת 2014. בשנת 2021, במהלך משבר הקורונה ביקר גוב בישראל ונועד עם שר החוץ, גבי אשכנזי בסוגיות הגרעין של איראן ובעניין החקירה של ישראל בנוגע למבצע צוק בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.^[1]^[2] כמו כן, הוא נפגש עם שר הבריאות, יולי אדלשטיין ודן עימו בשיתופי פעולה בין בריטניה לישראל לגבי התקדמות המגפה בקורונה.^[3]

ילדותו והקריירה מחוץ לפרלמנט

גוב נולד באדינבורו. בגיל ארבעה חודשים הוא אומץ על ידי משפחה תומכת הלייבור באברדין, שם גדל. אביו המאמץ ניהל עסק לעיבוד דגים. אִמו המאמצת עבדה במעבדה באוניברסיטת אברדין, בטרם פנתה לעבוד בבית הספר לחירשים של אברדין.

באברדין למד גוב, בסופו של דבר, בבית ספר של המדינה.לאחר מכן, המשיך את לימודיו ב-Robert Gordon's College, שלצורך לימודיו בו זכה גוב במלגה. בראשית העשור השני של המאה ה-21 כתב גוב מכתבי התנצלות אותם מיען למוריו בבית הספר ובהם הביע חרטה על שלא התנהג כיאות בכיתה, בתקופת לימודיו במוסד.

בין השנים 1985–1988 למד גוב אנגלית ב-Lady Margaret Hall שבאוניברסיטת אוקספורד, שם שימש כנשיא ה-Oxford Union (מועדון דיבייט).

גוב הפך לכתב מתלמד ב-The Press and Journal של אברדין, שם שבת מספר חודשים, בעקבות מחלוקת על אודות ייצוג והכרה של האיגוד המקצועי. הוא הצטרף לעיתון הטיימס כעיתונאי האחראי על כתיבת מאמרי מערכת, כ-comment editor, עורך חדשות, עורך סוף השבוע ועוזר לעורך. גוב אף כתב טור שבועי על פוליטיקה וחדשות היום עבור הטיימס ואף תרם בכתיבתו ל-The Times Literary Supplement, לפרוספקט מגזין ול-The Spectator. גוב נותר ביחסים טובים עם רופרט מרדוק, בעל השליטה בתאגיד התקשורת ניוז קורפ, בעליו של עיתון הטיימס. גוב גם כתב ביוגרפיה אוהדת של מייקל פורטילו (פוליטיקאי בריטי שכיהן, בין היתר, כשר ההגנה ואשר התמודד על ראשות המפלגה השמרנית) ומחקר ביקורתי אודות תהליך השלום בצפון אירלנד, The Price of Peace, מחקר שבגינו זכה גוב בפרס Charles Douglas-Home Prize. גוב עבד עבור תוכנית הרדיו של ה-BBC‏, Today, בסדרת הטלוויזיה On the Record, עבור ערוץ הטלוויזיה Scottish Television, עבור תוכנית האקטואליה A Stab In The Dark אשר שודרה ב-1992 בערוץ 4 (לצד דויד בדיאל וטרייסי מקלאוד) ואף היה חבר פאנל קבוע בתוכנית של ערוץ BBC Radio 4,‏ The Moral Maze, כמו גם בתוכנית The Review Show של ערוץ BBC Two.

גוב היה חבר בצוות המנצח של השעשועון Top Club ששודר בערוץ Grampian Television ואף שיחק בתפקיד הכומר בסרט הקומדיה A Feast at Midnight מ-1995.

קריירה פוליטית

גוב הצטרף למפלגה השמרנית בעת לימודיו באוניברסיטת אוקספורד, ואף כיהן כמזכיר ה-Young Conservatives (השמרנים הצעירים) של Aberdeen South. גוב סייע בכתיבת נאומים לשרי הקבינט וקבינט הצללים, בכלל זה לפיטר לילי ולמייקל הווארד. כאשר הגיש גוב מועמדות למשרה במחלקת המחקר של המפלגה השמרנית נאמר לו שהוא ""לא מספיק פוליטי" ו"לא מספיק שמרן", לכן הוא פנה לעסוק בעיתונות.

גוב שימש כיו"ר Policy Exchange, צוות חשיבה קונסרבטיבי אשר הושק ב-2002. לגוב אף הייתה יד בהקמת המגזין בעל האוריינטציה הפוליטית הימנית Standpoint, כתב עת שגוב אף תרם לו בכתיבה, מפעם לפעם.

חבר הפרלמנט

גוב נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות של 2005, כנציג המפלגה השמרנית על חשבון המושב השמור של סארי הית', לאחר שבוטלה בחירתו של חבר הפרלמנט המכהן, ניק הוקינס, על ידי הארגון המקומי של השמרנים. כאשר נבחר דייוויד קמרון למנהיג המפלגה, הוא מינה את גוב לדובר המפלגה לענייני דיור.

ב-2 ביולי 2007 קוּדם גוב, אז כבר חבר פרלמנט, למעמד של חבר בממשלת הצללים, והוטל עליו תפקיד השר האחראי על ילדים, בתי ספר ומשפחות (מחלקה חדשה שכונן ראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון), שם שימש כ"צל" לשר המכהן, אד בולס. בשנים אלו, עד הבחירות הכלליות של 2010, רוב השאילתות שהעלה גוב בדיונים בבית הנבחרים הבריטי עסקו בילדים, בתי ספר, משפחות, חינוך, שלטון מקומי, מסים מקומיים, מדיניות חוץ ונושאי איכות הסביבה.

ביוני 2012 ציין מייקל פורטילו כי גוב עשוי להיות טוען לכתר רציני, במירוץ עתידי לראשות המפלגה השמרנית, על אף העובדה שגוב אמר בריאיון עיתונאי, חודשים מספר קודם לכן:

אני לא מסוגל לכך חוקתית. ישנה איכות מיוחדת נוספת שאתה צריך, שהיא בלתי ניתנת להגדרה, ואני יודע שאין לי אותה. יש קור רוח, אטימות ואומץ שאתה צריך. יש כמה דברים בחיים שלך שאתה יודע שעדיף שלא תנסה.

שר החינוך של בריטניה

עם כינונה של הקואליציה בין המפלגה השמרנית למפלגה הליברל-דמוקרטית, לאחר הבחירות הכלליות שנערכו במאי 2010, מונה גוב לשר החינוך של בריטניה. צעדיו הראשונים כללו מיתוג מחדש של המחלקה עליה הוא אחראי, הודעה על הכוונה לאפשר לבתי ספר שדורגו כ"מצטיינים" על ידי Ofsted‏ (The Office for Standards in Education, Children's Services and Skills) להפוך לבתי ספר אקדמיים (בתי ספר ממלכתיים במימון המדינה שממומנים ישירות על ידי השלטון המרכזי, בעיקר על ידי משרד החינוך, והם משוחררים משליטה ישירה של השלטון המקומי בבריטניה), וחיתוך תוכניות הממשלה הקודמת לבניית בתי ספר. עם זאת, גוב אולץ להתנצל, כאשר הרשימה של בתי ספר שבנייתם הופסקה שאותה הוא פִרסם, נמצאה לא מדויקת. הרשימה פורסמה מחדש מספר פעמים נוספות, בטרם פורסמה לבסוף בצורתה המדויקת.

ביולי 2010 אמר גוב כי מפלגת הלייבור נכשלה בניסיונה לשבור את הקשר בין מעמד חברתי והישגים לימודיים, על אף שהושקעו במטרה זו מיליארדי לירות שטרלינג. בצטטו ממחקר שעסק בנושא, הצביע גוב על כך שכבר בגיל 6, ילדים בעלי יכולת נמוכה מבתים אמידים, עדיין עלו בהישגיהם על ילדים מבריקים יותר, מרקע עני. בדיון ב-Education Select Committee בבית הנבחרים הבריטי, אמר גוב כי ההפרדה הזאת בין ההישגים של התלמידים מהרקעים השונים, גדלה עם התמשכות לימודיהם של התלמידים בבית הספר, כשהוא מציין כי "ילדים עשירים טיפשים מצליחים יותר מעניים חכמים כשהם מגיעים לבית הספר, והמצב מחמיר ככל שהשנים עוברות".

פרויקט Building Schools for the Future

בפברואר 2011 סברה ביקורת שיפוטית שהחלטתו של גוב לקצץ בפרויקט Building Schools for the Future בשישה אזורי רשות מקומיים הייתה לא חוקית בשל העובדה שגוב נכשל בכך שנמנע מלהתייעץ בטרם הטלת הקיצוצים. השופט הוסיף וטען, כי בחמישה מהמקרים, הכישלון היה כה בלתי צודק "שהסתכם בניצול לרעה של כוח" וש"כמה שלא תהיינה לוחצות הבעיות הכלכליות, לא היה שום אינטרס ציבורי מכריע שמנע התייעצות או שהצדיק היעדר כל התייעצות שהיא". תגובת המועצות המקומיות הייתה שעל הממשלה לשקול שוב את ההחלטה, אך הממשלה טענה כי היא זכתה במשפט בסוגיות המהותיות. השופט הבהיר, כי בניגוד לעמדת המועצות המקומיות, הן לא יכלו לצפות שהפרויקטים ימומנו על ידי ממשלת בריטניה.

במרץ 2011 נמתחה על גוב ביקורת על כך שאינו מבין את חשיבות ארכיטקטורת בית הספר ועל כך שבעבר סילף את העלויות והציג מצג שווא באשר לסכומים הדרושים. בפברואר 2011 הוא מסר לפרלמנט מידע "לא לגמרי נכון", כשאמר שאדם אחד הרוויח מיליון לירות שטרלינג בשנה, כשהמספרים האמיתיים היו 700,000 לירות שטרלינג לחמישה יועצים, בזמנים שונים על פני תקופה של ארבע שנים. ב-Free Schools conference אמר גוב כי "אף אחד לא נמצא בחדר הזה כדי להפוך אדריכלים לעשירים" והזכיר במפורש את שמו של האדריכל ריצ'רד רוג'רס.

רפורמות בבחינות ובתוכנית הלימודים

במהלך כנס המפלגה השמרנית ב-2010, הודיע גוב כי תוכניות הלימודים לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים באנגליה תעבורנה ארגון מחדש ושלתוכנית הלימודים תוחזר למידתם של סופרים כלורד ביירון, ג'ון קיטס, ג'יין אוסטן, צ'ארלס דיקנס ותומאס הרדי בשיעורי האנגלית, כחלק מתוכנית לשפר את אחיזתם של ילדים, בשפה ובספרות האנגלית. בתי הספר האקדמיים אינם נדרשים לבצע את התוכנית הלאומית, וכך, לא יהיו מושפעים מהרפורמות. ילדים שחסרים את היכולות לכתוב באופן קוהרנטי ובדקדוק תקין, ושסובלים מחולשה בתחום הכתיב, ייענשו^{[דרושה הבהרה]} בבחינות בסגנון חדש. ההיסטוריון סיימון שאמה ייָעץ לממשלת בריטניה כיצד להבטיח שתלמידים ילמדו את "סיפור האי" של בריטניה. יחוזקו גם הסטנדרטים במתמטיקה ובמדע. גוב טען כי הדבר נחוץ בשל העובדה שאידאולוגים שמאלנים ערערו את החינוך. השקפתם של אותם אידאולוגים שמאלנים, לדעתו של גוב, הייתה ש"בית הספר לא צריך לעשות דברים כה מיושנים כמו להעביר ידע, מה שדורש מילדים לעבוד קשה, או להציף אותם בדברים כמו תאריכים בהיסטוריה או לוח הכפל במתמטיקה. אידאולוגים אלו שאבו השראה מאידיאלים נדיבים, אך התוצאה של גישתם הייתה אינספור ילדים שנידונו לבית סוהר של בערות".

בספר לבן שפורסם בנובמבר 2010 הכריז גוב על רפורמות שתכלולנה לימוד חובה של שפה זרה עד גיל 16 ו"ניעור" של טבלאות הליגה שבהן בתי ספר מדורגים גבוה יותר בשל מספר התלמידים הנבחנים במבחני General Certificate of Secondary Education בחמישה מקצועות: אנגלית; מתמטיקה; מדע; שפה; ואחד ממקצועות מדעי הרוח. גוב הכריז בנוסף, כי מומחים דוגמת ההיסטוריון סיימון שאמה יובאו על מנת לבחון את תוכנית הלימודים וכי מטרות אלו תוצגנה לבתי ספר יסודיים בפעם הראשונה. כמו כן, מורים בשלבי התמחות יבלו יותר זמן בכיתה, יהיו יותר מנגנוני הערכה של מועמדים להכשרת מורים - כולל מבחנים של אינטליגנציה רגשית ואישיות - ולחיילים לשעבר תוצע חסות שמטרתה להכשיר אותם להוראה, על מנת לשפר את המשמעת. הצפי הוא כי מורים יקבלו הדרכה באשר לדרך לבצע חיפוש בכליהם של תלמידים, במטרה למצוא יותר פריטים דוגמת טלפונים סלולריים ופורנוגרפיה, וביחס לשאלה מתי מותר למורים להשתמש בכוח.

באפריל 2011 מתח גוב ביקורת על בתי הספר, על כך שאינם מלמדים קלאסיקות מהתקופה שקדמה למאה ה-20 והאשים את "מערכת הבחינות המוגבלת של אנגליה, שלא עברה שינויים", בכך שנכשלה בעידוד ילדים לקריאה. גוב אף האשים "תרבות של אנטי-ידע" בהפחתת ההישגים ואמר שילדים יוצאים נשכרים כאשר נקבע רף גבוה יותר של ציפיות.

ביוני 2011 נמתחה ביקורת על טעות של גוב בתחום המדע, לאחר שקרא לסטודנטים "להכות שורש בעקרונות המדעיים הבסיסיים" ובתוך כך ייחס את חוקי התרמודינמיקה לאייזק ניוטון במקום ללורד קלווין.^[4]

ביוני 2012 חשף הדיילי מייל תוכניות לבטל את בחינות ה-General Certificate of Secondary Education ולהשיב במקומן את מבחני ה-GCE Ordinary Level (הסמכה מבוססת נושא שמוענקת כחלק מתעודת החינוך הכללית), ולאפשר לתלמידים מוכשרים פחות להתמודד עם פחות הסמכות אקדמיות. התוכניות לא נדונו עם סגן ראש הממשלה מהמפלגה הליברל-דמוקרטית ולאחר מכן נמתחה עליהן ביקורת נוקבת מצד חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור, איגודי עובדים ומורים מסוימים. נערך דיון ביחס לתוכניות עם ראש ממשלת בריטניה, וסקר שנערך בהמשך על ידי YouGov/Sunday Times הראה שהציבור תומך בתוכניות ברוב של 50%, לעומת 32% שהתנגדו להן. התוכניות זכו לשבחים גם מצדו של ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, שאמר כי הוא "יכול... לשיר מזמור של שבח לחברי הוותיק גוב ול-new Gove-levels המבריקות שלו". המסמכים שהודלפו גם רימזו כי גוב התכוון ליצור לוח בחינות אחד כדי לארגן את כל הבחינות ולבטל את תוכנית הלימודים הלאומית בצורתה הנוכחית. עם זאת, נרשמו "גערות" מצד שרי החינוך של ויילס ושל צפון אירלנד, שטענו כי חשוב היה לקיים תקשורת בטרם יוצאים בהכרזה על שינויים מוצעים כאמור.

בפברואר 2013, זמן קצר לאחר שטיוטת תוכניות הלימוד בהיסטוריה בתוכנית הלימודים הלאומית, שוחררה לפרסום על ידי משרד החינוך הבריטי, נציגי הארגונים העיקריים של היסטוריונים בממלכה המאוחדת, כתבו לאובזרבר על מנת להביע "הסתייגויות משמעותיות" ביחס לתוכן התוכנית וביחס לדרך שבה נרקמה. במרץ 2013, 100 אנשי אקדמיה כתבו על מנת "להזהיר מפני הסכנות שמציבה תוכנית הלימודים הלאומית החדשה של מייקל גוב". גוב טען בתשובתו כי המבקרים הם "מרקסיסטים" ו"אויבי ההבטחה" וכי "ישנה אקדמיה טובה ואקדמיה רעה". בתגובה, אחד מאנשי האקדמיה שחתמו על המכתב חיווה דעתו כי גוב סובל מ"אמונה עצמית צרת-אופקים, כמעט משיחית, אשר נראה כי היא מתעלמת באופן מתמשך מהמומחיות והחוכמה של מורים, מנהלי בתי ספר, יועצים ואנשי אקדמיה, אשר גוב מרבה לטעון כי נועץ בהם". בה בעת, אחד מאנשי החינוך המובילים של המדינה, האדם שעמד בראש הביקורת הגדולה ביותר שנערכה על החינוך היסודי בבריטניה מזה 40 שנה, רובין אלכסנדר מאוניברסיטת קיימברידג', הצהיר: "אין ספק כי ראוי לשאול האם גודש התכנים פוגע בחברי ציבור הבוחרים, מפני שהם מחזיקים בהשקפות שונות ביחס לשאלת הנושאים בהם ממשלה בדמוקרטיה צריכה לטפל". מי שהיה אז עובד מדינה בכיר הודה כי אחד החלקים השנויים ביותר במחלוקת בתוכנית הלימודים המוצעת לבתי ספר תיכונים, נכתב באופן פנימי על ידי משרד החינוך, ללא קבלת כל קלט ממומחים.

במאי 2013, סיימון שאמה, שקודם לכן נמנה עם תומכי הרפורמה המוצעת בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, נשא נאום ארסי, בו אפיין את ההצעות הסופיות כ"מעליבות ופוגעניות" ו"קפדניות ואוטופיות", והאשים את גוב בבניית "רשימת קניות מגוחכת" של נושאים. הוא דחק בקהל ב-Hay Festival: "אִמרו למייקל גוב מה אתם חושבים על כך. יַידעו אותו". ביוני, מסמכים שהודלפו חשפו כי חבר בקבוצה המייעצת לממשלה בנוגע לתוכנית הלימודים תיאר את תהליך הרפורמה ככזה שהייתה לו "תחושה מאוד כאוטית. זה מאפיין את מדיניות הממשלה כרגע: הם לא חושבים על הדברים בקפידה, הם לא מקשיבים לאף אחד ואז פשוט ממשיכים קדימה וממהרים אל שינויים משמעותיים".

בספטמבר 2013 אמר רובין אלכסנדר, כי הרפורמות המוצעות לתוכנית הלימודים הלאומית לבתי ספר יסודיים היו "נאו ויקטוריאניות" ו"בלתי הולמות מבחינה חינוכית ולא מועילות מבחינה פדגוגית". באוקטובר, כמעט 200 בני אדם, בכללם המשוררת קרול אן דאפי, הסופר והתסריטאי מלווין ברג'ס, הסופר והמשורר היהודי מייקל רוזן, כמו גם אנשי אקדמיה רבים מהאוניברסיטאות אוקספורד, בריסטול וניוקאסל, חתמו על מכתב שנשלח לעיתון הטיימס, בו גינו את הרפורמות של גוב והזהירו מפני הסיכונים השליליים וה"עצומים" שהן מציבות בפני הילדים והחינוך שלהם.^[5] באותו החודש התפרסמה אזהרתו של הממונה על הקבלה ללימודים באוקספורד, לפיה לוח הזמנים לרפורמות בבתי הספר התיכון רק "יהרוס את מערכת החינוך האנגלית".

תרגום המלך ג'יימס

ב-2011 תכנן גוב לספק לכל בית ספר באנגליה עותק של תרגום המלך ג'יימס שעליו ייחקק "הוצג על ידי שר החינוך של המדינה", על מנת לחגוג את יום השנה ה-400 של תרגומו לאנגלית. גוב תיאר את תרגום המלך ג'יימס כ"ספר החשוב ביותר בשפה האנגלית" ועמד על כך שכל תלמיד צריך לקבל את ההזדמנות להעריך את העושר הספרותי שלו. הפרויקט נקלע לקשיים כאשר שר החינוך נדרש למצוא מממנים פרטיים על מנת להשלימו. ספונסרים פרטיים שילמו על הביבליה, אשר הופצה ביוני 2012. הגארדיאן ציטט מנהלי בתי ספר אנונימיים שמתחו ביקורת על הפרויקט, אך ככלל, היוזמה זכתה לתמיכה מכל קצוות הקשת, כולל מצדו של ריצ'רד דוקינס ששיבח את ערכו הספרותי, אך הוסיף ואמר שקריאתו תשחרר אנשים מאשליית "השקר הזדוני" שהוא, כביכול, מדריך למוסר.

ועדת לויסון

במאי 2012, גוב, שהעיד בפני ועדת לויסון (ועדת חקירה שבדקה את התרבות, הפרקטיקה והאתיקה של העיתונות הבריטית בעקבות שערוריית האזנות הסתר של הצהובון ניוז אוף דה וורלד), הזהיר את הלורד בריאן לויסון, שישב בראש הוועדה, כי "התרופה עלולה להיות גרועה מהמחלה" ויעץ לשופט נגד יותר מדי רגולציה נוספת של העיתונות. העיתונאי לשעבר הוסיף כי חלק מהמקרים של התנהגות פסולה של העיתונות היו "מצערים", אך טען כי אלה עלולים להיענש במסגרת חוקים קיימים, כגון לשון הרע. גוב עצמו הוא עיתונאי חדשות בינלאומיות בעברו.

תוצאות ה-GCSE באנגלית ב-2012

בספטמבר 2012, בעקבות הסערה שסבבה את ירידת התוצאות ב-GCSE [ה-GCSE‏ (General Certificate of Secondary Education) היא הכשרה אקדמית בנושא מוגדר, בדרך כלל נלקחת במספר נושאים על ידי תלמידים בגילאי 14–16 בחינוך על יסודי באנגליה, ויילס וצפון אירלנד] באנגלית, סירב גוב להנחות את Ofqual‏ (Office of Qualifications and Examinations Regulation - המשרד לאסדרת בחינות וכישורים, מחלקה ממשלתית שאינה כפופה לשר, אשר מסדירה הסמכות, בחינות ובדיקות באנגליה, והכשרה מקצועית בצפון אירלנד) להתערב, ותקף את עמיתו הוולשי כ"טועה וחסר אחריות" על כך שהורה להעלות את ציוני הבחינות. ב-17 בספטמבר הודיע גוב לבית הנבחרים הבריטי כי תעודת בגרות אנגלית תחליף את ה-GCSE ותכלול לימודי אנגלית, מתמטיקה ומדעים, לצד נושא ממדעי הרוח ושפה, כאשר הבחינות הראשונות תיערכנה ב-2017. התוכנית נדחתה על ידי הפרלמנט של בריטניה בפברואר 2013.

שוברי לימודים

כשר לענייני ילדים, בתי ספר ומשפחות בממשלת הצללים, דגל גוב בהכנסתה של שיטת שוברי חינוך בסגנון שוודי, לפיה הורים יכולים לבחור היכן הילד שלהם יזכה ללמוד, כאשר המדינה משלמת את עלותם של הלימודים בבית ספר של המדינה. גוב תמך גם בבתי ספר חופשיים בסגנון שוודי, אשר ינוהלו על ידי ההורים וימומנו על ידי המדינה, עם האפשרות שיוּתר לנהל בתי ספר אלו על פי מודל עסקי שמטרתו השגת רווחים.

בתי ספר בריאתניים

ביוני 2012, אישור שהעניק גוב לשלושה בתי ספר המנוהלים על ידי בריאתנים, הוביל לחששות ביחס לשאלה האם תסופקנה דרישות משרד החינוך הבריטי, שלא ללמד בריאתנות או תכנון תבוני כמדע. בית הספר Grindon Hall Christian school שבסאנדרלנד, טען כי אתר האינטרנט שלו, בו נאמר כי ילמד את הבריאתנות כמדע, איננו מעודכן. Exemplar-Newark Business academy, שבקשתה הקודמת נדחתה בשל חששות מהאפשרות שתילמד שם בריאתנות, כמו גם בית ספר שלישי, בקנט, אמרו שניהם כי ילמדו בריאתנות בלימודי דת (המתייחסים, בבריטניה, ללימודי דתות באופן כללי), אך לא בשיעורי מדע. האיגוד ההומניסטי הבריטי אמר כי לימודי בריאתנות, בכל תוכנית לימודים שהיא, אינם מתקבלים על הדעת.

חברות ב-British National Party בקרב מורים

כשר החינוך הצהיר גוב, כי לבתי הספר צריכה להיות הסמכות לפטר מורים החברים ב-British National Party (המפלגה הבריטית הלאומית, מפלגת ימין קיצוני). גוב אמר לגרדיאן:

אני לא מאמין שחברות במפלגה הבריטית הלאומית עולה בקנה אחד עם להיות מורה. אחד הדברים שאני מתכנן לעשות, הוא לאפשר למנהלי בתי ספר ולגופי ממשל את הסמכויות ואת הביטחון, כדי שיהיו מסוגלים לפטר מורים העוסקים בפעילות קיצונית.^[6]

כללי הגנת מידע ושערוריית בתי היתומים

בספטמבר 2013 התפרסם, כתוצאה ממאמר שפרסם גוב בדיילי טלגרף,^[7] מידע לפיו משרד החינוך אינו מחזיק ברשותו מרשם אודות בתי היתומים בבריטניה. גוב טען כי הופתע מכך שמשרד החינוך לא מחזיק ברשותו את המידע, שנמצא בבעלותו הבלעדית של Ofsted‏ (The Office for Standards in Education, Children's Services and Skills), אשר נמנע מלחלוק את המידע עם משרד החינוך ואפילו עם המשטרה, בנימוקים של כללי "הגנת מידע", דאגות ל"הגנה על הילד", ותקנות מבלבלות אחרות. טענתו של גוב הופרכה עוד באותו היום על ידי הממונה על המידע, כריסטופר גראהם, אשר ציין שאין "שום דבר" בחקיקה העוסקת בהגנה על נתונים, אשר מונעת מאנשים צעירים פגיעים להיות מוגנים כראוי בבתים המטפלים בהם.^[8] גראהם ציין כי "חוק זה מכסה את המידע אודות אנשים, כך שהוא אינו משפיע על החשיפה של מידע שאיננו אישי, כמו המיקום של בתי טיפול", ואמר שהוא יכתוב בעניין הן לגוב, הן למייקל וילשואו (המפקח הראשי על בתי הספר בבריטניה וראש Ofsted).

ביקורת מצד מנהלים ומורים

גוב ספג ביקורת חריפה מצד אנשי מקצוע בתחום ההוראה.

בכנס השנתי של איגוד המורים והמרצים (Association of Teachers and Lecturers), אשר נערך במרץ 2013, התקבלה הצעת אי אמון בגוב. זמן קצר לאחר מכן, בראשית אפריל 2013, בכנס השנתי של האיגוד הלאומי של המורים (National Union of Teachers), התקבלה פה אחד הצעת אי אמון בגוב. הייתה זאת הפעם הראשונה בתולדותיו של האיגוד לקבל הצעה כזאת, והוא אף קרא להתפטרותו של השר מתפקידו. לקהל בכנס של האיגוד הלאומי של המורים נאמר, שגוב "איבד את האמון של אנשי מקצוע ההוראה", "נכשל בביצוע חובותיו באופן ההולם את ראש מערכת החינוך הלאומית" ו"בחר לבסס מדיניות על בסיס דוׁגמה, רטוריקה פוליטית וניסיונו המוגבל בחינוך".

איגודים אלו מייצגים יחדיו את הרוב המכריע של אנשי מקצוע החינוך בממלכה המאוחדת.

גוב ספג ביקורת נוספת בוועידה של ההתאחדות הלאומית של מנהלי בתי ספר, שהתקיימה במאי 2013, ואשר חבריה גינו את מה שהם תיארו כאקלים של בריונות, חשש והפחדה, אשר לטענתם יצר גוב במהלך כהונתו כשר החינוך. הוועידה העבירה הצבעה אשר מביעה אי אמון במדיניותו של גוב.

סוגיות נוספות שעוררו את זעמם של אנשי המקצוע היו: שינויים בתחום השכר (הצמדת שכר המורים לביצועים בכיתה, כאשר בתי הספר קובעים את המשכורת), הפנסיה ועומס העבודה. האיגוד הלאומי של המורים וה-NASUWT ‏(National Association of Schoolmasters Union of Women Teachers) הציגו כוונה להניע רצף של שביתות מתגלגלות על בסיס אזורי באוקטובר 2013, אם כי שביתה ארצית נמנעה זמנית לאחר שהושגה הסכמה על קיום שיחות בין הצדדים. לאחר כישלון השיחות, במרץ 2014, פרצה שביתה אשר השפיעה על כ-10,000 בתי ספר.

בשנת 2010, בטרם הוקמה ממשלת קמרון, מצא סקר שנערך ביחס לכוונות ההצבעה בקרב מורים, אשר פורסם ב-YouGov, כי 33% תומכים במפלגה השמרנית ואילו 32% תמכו במפלגת הלייבור; ארבע שנים לאחר מכן מצא משאל, כי רק 16% תומכים בשמרנים, בעוד ששיעור התומכים בלייבור זינק ל-57%.

דרישה להחזר הוצאות

מייקל גוב דרש לקבל 7,000 לירות שטרלינג על מנת לרהט נכס בלונדון, בטרם ניצל את קצבת הנבחרים שלו פעם נוספת, עת עבר לנכס חדש במחוז סארי, אז דרש 13,259 לירות שטרלינג בגין עלויות ההעברה. גוב אף דרש החזר בסך כ-35 לירות שטרלינג למזרן למיטת תינוק, על אף העובדה שפריטים לילדים אסורים על פי הכללים. גוב אמר כי הוא יפרע את התביעה הנוגעת למיטת התינוק, אך טען כי דרישותיו האחרות היו "מתחת לעלויות הסף המקובלות לריהוט" וכי מעבר הבתים היה חיוני "למילוי יעיל של תפקידַי הפרלמנטריים".^[9] בתקופה בה נע בין הבתים, שהה גוב בהזדמנות אחת בספא ובמלון פניהיל פארק, והחשבון שהוגש למשלם המיסים בעבור השהייה במלון עמד על למעלה מ-500 לירות שטרלינג ללילה אחד.^[9]

ביתו השני של גוב לא היה במחוז הבחירה שלו, כי אם באלסטד, במחוז הבחירה של דרום מערב סארי. מאוחר יותר מכר גוב את הבית, וכעת אין לו בסיס בתוך או בסמוך למחוז הבחירה שלו.

תכתובות דואר אלקטרוני וחופש המידע

גוב היה למושאה של ביקורת חוזרת ונשנית ביחס לניסיונות, לכאורה, להימנע ממימוש הוראות חוק חופש המידע. הביקורת נסבה סביב השימוש שעשה גוב במגוון כתובות דואר אלקטרוני פרטיות, על מנת לשלוח מיילים אשר מתייחסים, לכאורה, לאחריותו המשרדית. מהטענות עלה, כי גוב ויועציו האמינו כי בדרך זאת הם יכולים למנוע מהתכתובות להיות כפופות לבקשות תחת חוק חופש המידע, כאשר הם מאמינים שחשבונות הדואר האלקטרוני הפרטיים שלהם, אינם כפופים לחוק חופש המידע. בחודש ספטמבר 2011 דיווח ה-Financial Times כי גוב השתמש בחשבון דואר אלקטרוני פרטי שלא פורסם, תחת השם "Mrs Blurt", על מנת לדון עם עוזריו בעניינים ממשלתיים.

בחודש מרץ 2012 פסק נציב המידע, כי בשל העובדה שתכתובות הדואר האלקטרוני שה-Financial Times ביקש הכילו מידע ציבורי, הן יכולות להיות כפופות לבקשות חופש המידע, והורה לפרסם את המידע שביקש העיתון. בנוסף, הנציב יעץ לגוב להפסיק לנהל עניינים ממשלתיים באמצעות חשבונות דואר אלקטרוני פרטיים. גוב ערער על פסיקת נציב המידע, דבר שעלה למשלם המיסים 12,540 לירות שטרלינג. גוב הוסיף ופנה לטריבונל (בממלכה המאוחדת: חלק מהמשפט המנהלי, כאשר הטריבונלים מסווגים כגופים ציבוריים שלא מהווים חלק ממשרד ממשלתי מסוים), אך בהמשך משך וביטל את הערעור.

טענה נוספת שעלתה בהקשר זה הייתה, כי גוב ועוזריו השמידו תכתובות דואר אלקטרוני, על מנת להתחמק מבקשות חופש המידע. הטענה נדחתה על ידי משרדו של גוב, אשר קבע כי מחיקת התכתובות הייתה פשוט חלק מתחזוקה יעילה של מערכת המחשוב.

מתקפת הכפשות על יריבים בטוויטר

בפברואר 2013 פרסם הגארדיאן תחקיר עיתונאי ביחס לקשרים בין יועציו של גוב במשרד החינוך ובין מה שהם הגדירו כ"טענות לפיהן עובדי משרד החינוך השתמשו ברשת החברתית טוויטר, על מנת לשגר התקפות אישיות ביותר כנגד עיתונאים ופוליטיקאים יריבים, וכדי לנהל מסע תעמולה לטובת המפלגה השמרנית, בתשלום משלם המיסים". המאמר רמז לאפשרות שחשבון טוויטר אנונימי בשם @toryeducation שימש באופן קבוע על מנת לתקוף אייטמים ביקורתיים שפורסמו, הן על גוב, הן על משרד החינוך, וכדי לשגר התקפות אישיות ביותר כנגד יריביו של גוב וכנגד המתנגדים למדיניותו. עוד נרמז, כי המידע אודות מדיניות הממשלה הממשמשת ובאה, אם כי טרם פורסמה, שהוצג בחשבון הטוויטר @toryeducation, מצביע על כך שסביר מאוד כי המקור נמצא בתוך משרד החינוך, ומכך משתמעת מעורבותם של יועצים מיוחדים שפועלם משולם על ידי משלם המיסים. הנפקת חומרים מפלגתיים פוליטיים והתמכרות להתקפות אישיות, הן הפרות ברורות של קוד היועצים המיוחדים, כמו גם של קוד שירות המדינה.

שר המשפטים

בממשלתו של דייוויד קמרון מונה לשר המשפטים ולורד צ'נסלור.

תמיכה בישראל

גוב הרואה עצמו 'ציוני',^[10] תומך בישראל ומתנגד לקמפיין ה-BDS נגדה, אותו הוא רואה כביטוי מסוכן של האנטישמיות החדשה.^[11] לאחר מתקפת הפתע על ישראל ב-2023 השתתף גוב בעצרת תמיכה בישראל שהתקיימה בכיכר טרפלגר בבריטניה ונשא נאום המביע תמיכה וחד משמעי לטובת ישראל והצהיר כי "בריטניה תמיד תהיה לצידה של ישראל".^[12] בדצמבר 2023 ביקר בישראל.

ברקזיט

גוב תמך ביציאה מהאיחוד האירופי במשאל העם ב-2016.

מאבקו באסלאם הרדיקלי

כשר החינוך, גוב הוביל מאבק למניעת ניסיון של גורמים אסלאמיסטים רדיקלים להשתלט על מוקדי חינוך ותרבות בברמינגהאם.^[13]

כשר משפטים, גוב חשף את השימוש של גורמים אסלאמיסטים רדיקלים בתעמולה אסלאמית כדי לגייס תומכים מתוך בתי הסוהר.^[13]

בנובמבר 2016 פרסם גוב תוכנית "לבלימת התפשטות האסלאמיזם במערב" ובה הציע ליצור "ברית של הוגים ואקטיביסטים נגד האִסלאמיזם ודובריו".^[13]

תפקידיו כשר במשרדים נוספים

ב-30 ביוני 2016 הודיע כי יתמודד על החלפת דייוויד קמרון המתפטר כמנהיג המפלגה השמרנית. ב-7 ביולי הגיע למקום השלישי בהליך שלפני הבחירות הפנימיות עם 46 קולות מתוך 299 צירים, אחרי אנדראה לדסם ותרזה מיי, והודח מן ההתמודדות.^[14] עם כינון הממשלה בראשות תרזה מיי פוטר גוב מתפקידו והוחלף באליזבת טראס.

לאחר בחירות 2017 מונה גוב על ידי ראש הממשלה תרזה מיי לתפקיד השר לענייני סביבה, מזון והכפר לאחר שהשרה הקודמת, אנדראה לדסם, מונתה לתפקיד הלורד נשיא המועצה. ביולי 2019 מונה לשר משרד הקבינט וצ'נסלור דוכסות לנקסטר בקבינט של בוריס ג'ונסון. בספטמבר 2021 מונה לשר השיכון. ביולי 2022 פוטר ידי ג'ונסון, אולם באוקטובר אותה שנה הוחזר לממשלה על ידי רישי סונאק כשר השיכון והקהילות וכן לממונה על קשרים פנים ממשלתיים^[15]

גוב הודיע שלא יתמודד על מושבו בבחירות 2024.