מיכאל חזני

מיכאל חזני
	מיכאל חזני, 1970
לידה	27 ביוני 1913; בנדין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	2 ביולי 1975 (בגיל 62); עפולה, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1932
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים
מפלגה	מפד"ל
סיעה	הפועל המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל
	1 בספטמבר 1970 – 4 באפריל 1974; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	גולדה מאיר
	→ יוסף בורג ויקטור שם-טוב ←
	3 ביוני 1974 – 2 ביולי 1975; (שנה)
תחת ראש הממשלה	יצחק רבין
	→ ויקטור שם-טוב יצחק רבין ←
	20 באוגוסט 1951 – 2 ביולי 1975; (23 שנים)
כנסות	2 - 8
	סגן שר החינוך והתרבות;
	סגן שר החינוך והתרבות;

יעקב מיכאל חזני (קנטרוביץ) (27 ביוני 1913 – 2 ביולי 1975) היה חבר הכנסת ושר, מטעם המפד"ל.

ביוגרפיה

חזני נולד בבנדין שבשלזיה (אז בקיסרות הגרמנית, כיום בפולין). הוא למד בישיבת "תורת חיים" (ישיבת בריסק) בוורשה, והוסמך לרבנות. כמו כן, למד חזני לימודים כלליים, ונבחן בבחינות הבגרות במסגרת אקסטרנית.

עלה ארצה ב-1932 כאשר הגיע להשתתף במשחקי המכביה ושינה את שם משפחתו, כדי שיוכל להישאר בארץ^[1]. לאחר עלייתו לארץ עבד כפועל חקלאי, והיה מראשוני כפר יעבץ. לאחר מכן התגורר חזני בכפר הרא"ה ובכפר אברהם^[2] והיה ממייסדי קיבוץ טירת צבי.

כמו כן היה חזני ממייסדי השומר הדתי ומפעילי החלוץ המזרחי, ופעיל בהגנה.

חזני אף עבד במרכז החקלאי של הפועל המזרחי, ולימים כיהן כיושב-ראש המרכז. בתפקידו זה פעל רבות להתרחבות ההתיישבות הדתית, והיה אב ופטרון להתיישבות הדתית בארץ ישראל. חזני אף כיהן כחבר הנהלת מוסד הרב קוק בירושלים.

בחיים הפוליטיים

חזני נבחר לראשונה לכנסת השנייה בשנת 1951, וכיהן בה ברציפות עד ליום פטירתו, באמצע ימיה של הכנסת השמינית, בשנת 1975. חזני כיהן כחבר כנסת מטעם סיעת הפועל המזרחי, והחל משנת 1955, עם איחוד תנועת המזרחי והפועל המזרחי – כחבר כנסת מטעם סיעת המפד"ל. חזני כיהן כחבר הוועד הפועל של ”הפועל המזרחי” וחבר הנהלת המפד”ל.

הוא כיהן בכנסת השנייה והשלישית כחבר בוועדת הפנים, והחל בכנסת השלישית ועד הכנסת השביעית כיהן ברציפות כחבר בוועדת הכספים, והיה מעמודי התווך של ועדת הכספים, (ולאחר מכן של ועדת השרים לענייני כלכלה), וממעצבי המדיניות הכלכלית והפיננסית של מדינת ישראל^[^{דרוש מקור]}. בנוסף היה סגן יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל.

לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכינון ממשלתה השנייה של גולדה מאיר, נבחר חזני ב-22 בדצמבר 1969 לכהן כסגן שר החינוך והתרבות. כסגן שר החינוך יישר הדורים עם השר הממונה^[^{דרוש מקור]}.

כהונתו בתפקיד נמשכה מספר חודשים, ובסבב התפקידים הפנימי שהתקיים בסיעת מפד"ל לאחר פטירתו של יו"ר המפד"ל, השר חיים משה שפירא, נבחר חזני ב-1 בספטמבר 1970 לראשונה כחבר הממשלה, בתפקיד שר הסעד.

בכהונתו כשר הסעד נודעה ברבים דאגתו וחרדתו לחלשים ולחסרי האונים שבחברה הישראלית, נזקקי הסעד, ללא הבדל בין יהודים לשאינם יהודים^[^{דרוש מקור]}. כשר הסעד הנהיג גישה של סעד ממלכתי לנזקקים, בזכות ולא בחסד, והעלה, באמצעות מאבקים רבים על תקציבו, את משרד הסעד לדרגה של אחד מן המרכזיים שבמשרדי הממשלה^[^{דרוש מקור]}.

בתפקידו זה, החל חזני גם לגייס מתנדבות לשירות לאומי, בשנת 1970. שנה לאחר מכן, העביר חזני בממשלה החלטה להכיר במפעל ההתנדבות של השירות הלאומי, ולעודדו. בעקבות החלטה זו הוקמה האגודה להתנדבות בעם^[3]. חזני אף הציע למנוע מבנות שהצהירו ולא עשו שירות לאומי את הלימוד באוניברסיטאות^[4].

במסגרת המשא ומתן על הקמת הממשלה ה-16 בראשות גולדה מאיר, לאחר הבחירות לכנסת השמינית, היה חזני בצד של ותיקי המפד"ל שחייבו הצטרפות לממשלה. הוא טען שאין טעם לעמוד על שינוי החוק בסוגיית מיהו יהודי וכי ישיבה באופוזיציה לא תביא לתוצאה טובה יותר^[5]. הוא טען שמצב החירום במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים מחייב השתתפות בממשלה^[6]. אולם לאחר שהושבע כחבר בממשלה החדשה הודיע שההצטרפות לממשלה הייתה טעות והתפטר ממנה^[7] ב-4 באפריל 1974. במשך כשבעה חודשים שב חזני לכהן כחבר כנסת מן המנין, ועם הצטרפותה המאוחרת של המפד"ל לממשלתו של יצחק רבין, ב-29 באוקטובר 1974, שב חזני לכהן כשר הסעד, עד ליום פטירתו.

חזני הלך לעולמו בפתאומיות באמצע נאומו, בחנוכת מרכז הסהר האדום לנשים מוכות בג'נין^[8], הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בבית הקברות בהר הזיתים.

מפרסומיו

מדוכן הכנסת (בעריכת אריה האן, 1965)
הטיפול הפרלמנטרי בתקציב המדינה והפיקוח על ביצועו (1966)
מאמרים בעיתון "הצופה" בענייני דת ומדינה, חקלאות והתיישבות, חברה וכלכלה.

הנצחתו

על שמו של השר מיכאל חזני נקרא היישוב נצר חזני בגוש קטיף, שהוקם תחילה כהיאחזות נח"ל בשנת 1973, ולקראת אזרוחה של ההיאחזות, הוסב שמה בחודש שבט ה'תשל"ז (פברואר 1977), בהסכמת ראש הממשלה יצחק רבין, לנצר חזני. בעקבות פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005, הוקם בשנת 2010 יישוב חדש באותו שם במועצה אזורית נחל שורק.

ביישוב אלון שבות שבגוש עציון נקרא על שמו רחוב ראשי, "מעלה מיכאל", כאות הוקרה על כך שהוא תמך ועזר הרבה בהקמת היישוב. כמו כן, נקרא על שמו של השר חזני בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה של משרד הרווחה, הממוקם בבניין דימול ברמת גן. מדי שנה מעניק משרד הרווחה את פרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה, ליחיד או צוות שהצטיינו בשיפור השירותים החברתיים^[9].

על שמו רחובות בבאר שבע, חדרה, קריית מוצקין ובנתיבות.

לקריאה נוספת

יצאו לזכרו הקבצים הבאים:

שאול מייזליש, אבי ההתיישבות הדתית - סיפור חייו של השר מיכאל חזני, הוצאת דון, תל אביב (1978)
קובץ לזכרו של השר מיכאל חזני ז"ל, בתוך "שנה בשנה" תש"מ (1980), עמ' 450–464.
מאמרים בעיתון "הצופה" לזכרו בשנת העשור ובשנת הי"ג לפטירתו.