מיצ'ל בצ'לט

מיצ'ל בצ'לט
Michelle Bachelet
לידה	29 בספטמבר 1951 (בת 73); סנטיאגו דה צ'ילה
שם מלא	ורוניקה מיצ'ל בצ'לט חרייה
מדינה	צ'ילה
השכלה	חטיבת הביניים וסטלנד (1964); אוניברסיטת לייפציג (1978); Academia Nacional de Estudios Políticos y Estratégicos (1996); Inter-American Defense College (1998); אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (פברואר 1979); ליסאו חוויארה קיררה (1969); אוניברסיטת צ'ילה (7 בינואר 1983); Chilean Army War Academy (1998) ;
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית של צ'ילה
בן או בת זוג	חורחה דאבלוס (1979–1984)
	michellebachelet.cl
	11 במרץ 2014 – 11 במרץ 2018; (4 שנים)
	→ סבסטיאן פיניירה סבסטיאן פיניירה ←
	11 במרץ 2006 – 11 במרץ 2010; (4 שנים)
	→ ריקארדו לאגוס סבסטיאן פיניירה ←
פרסים והוקרה
	100 נשים (BBC) (2017); הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו (2009); צווארון מסדר הנסיך אנריקה (2007); המסדר המלכותי של השרפים (2016); הצלב הגדול עם שרשרת של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (2008); צלב גדול של לגיון הכבוד (2006); DAAD Scholarship (1978); הצווארון הגדול של מסדר החירות (2017); הצווארון של מסדר העיט האצטקי (2007); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (16 במאי 2007); קולר מסדר איזבלה הקתולית (2010); ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה (5 באוקטובר 2012); צווארון של מסדר קרלוס השלישי (2014); מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (15 במרץ 2006); המסדר הלאומי של סן לורנסו (2010); אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (2009); מסדר ברנרדו או'היגינס (2006); דוקטור לשם כבוד (יוני 2010, האוניברסיטה הקתולית של קורדובה); דוקטור לשם כבוד (מאי 2007, אוניברסיטת סן קרלוס בגואטמלה); עיטור המשחרר של ונצואלה (2007); דוקטור לשם כבוד (נובמבר 2010, האוניברסיטה האוטונומית של סנטו דומינגו); מסדר ההצטיינות הצ'יליאני (2006); הצלב הגדול עם הצווארון של מסדר ויטאוטאס הגדול (23 ביולי 2008); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (9 באוקטובר 2007); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2004) ;
חתימה

ורוניקה מיצ'ל (מישל) בצ'לט חרייה^[1] (בספרדית: Verónica Michelle Bachelet Jeria; נולדה ב-29 בספטמבר 1951) היא פוליטיקאית צ'יליאנית שכיהנה מ-אוגוסט 2018 עד אוגוסט 2022^[2] כנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם. היא כיהנה בעבר, בשנים 2006–2010 ו-2014–2018, כנשיאת צ'ילה. בצ'לט היא האישה היחידה שכיהנה כנשיאת צ'ילה.

חייה והקריירה המקצועית

ראשית חייה

בצ'לט נולדה בסנטיאגו לאב ששירת כקצין בצבא הצ'יליאני ולאם ארכאולוגית. עקב שירותו הצבאי של האב, נדדה המשפחה בין בסיסי צבא ברחבי צ'ילה. בין השנים 1964-1962 שימש אביה של בצ'לט כנספח הצבאי של צ'ילה בארצות הברית. המשפחה התגוררה בתקופה זו בסמוך לוושינגטון, ובצ'לט למדה בבית ספר אמריקאי.

ב-1970 התקבלה לבית הספר לרפואה באוניברסיטת צ'ילה. שאיפותיה המקוריות היו ללמוד סוציולוגיה או כלכלה, אך היא ויתרה עליהן בלחץ אביה.

העינויים והגלות

ב-1972 מינה נשיא צ'ילה, סלבדור איינדה, את אביה של בצ'לט לעמוד בראש המשרד לחלוקת מזון. לאחר ההפיכה שביצע הגנרל אוגוסטו פינושה ב-1973, נתפש האב כחלק מהממשל של איינדה. הוא סירב לצאת לגלות, והועמד למשפט צבאי באשמת בגידה. בתקופת מאסרו סבל מעינויים קשים, שכתוצאה מהם לקה ב-12 במרץ 1974 בדום לב ומת.

ב-10 בינואר 1975 עצרו שוטרי המשטרה החשאית של פינושה את בצ'לט ואת אימה, והובילו אותן כשעיניהן קשורות למתקן חקירות בסנטיאגו, בו נחקרו בנפרד תוך עינויים. כעבור מספר ימים הועברו למחנה מעצר אחר, ממנו שוחררו בסוף החודש.

בזכות קשריהן עם גורמים בצבא, הצליחו בצ'לט ואימה להימנע מהמשך המעצרים, והן גורשו מהמדינה זמן קצר לאחר שחרורן. בתחילה עברו לאוסטרליה, בה שהה אחיה הבכור של בצ'לט, אלברטו, כבר מ-1969, אך במאי עזבו למזרח גרמניה, שם סיפקה להן הממשלה המקומית דירה בפוטסדאם. ב-1976 החלה בצ'לט לעבוד במרפאה קהילתית, מתוך מטרה להמשיך את לימודי הרפואה באוניברסיטה מזרח גרמנית. ב-1978 החלה בצ'לט ללמוד גרמנית באוניברסיטת קרל מרקס בלייפציג. בהמשך השנה חזרה לפוטסדאם, ושבה ללימודי הרפואה באוניברסיטת הומבולדט בברלין. הלימודים היו צפויים להימשך שנתיים, אך חמישה חודשים לאחר שהחלו קיבלה בצ'לט אישור לחזור לצ'ילה.

החזרה לצ'ילה

בפברואר 1979 חזרה בצ'לט לצ'ילה. היא שבה ללימודי הרפואה באוניברסיטת סנטיאגו, שלא הכירה בלימודיה במזרח גרמניה. ב-1982 היא הוסמכה כרופאה, לאחר שהייתה לאחת מהסטודנטים המצטיינים בכיתתה. היא שאפה לעבוד במגזר הציבורי והגישה בקשה לעסוק ברפואה כללית, אך הממשל הצבאי דחה את בקשתה מטעמים פוליטיים. עם זאת, בזכות הישגיה קיבלה מלגה להתמחות ברפואת ילדים בבית חולים לילדים.

במקביל לעבודתה בבית החולים התנדבה בעמותה שסייעה לילדים של נעדרים ושל מי שעונו בידי המשטר. בין השנים 1990-1986 עמדה בראש המחלקה הרפואית של העמותה.

לאחר סיום שלטון פינושה וחזרת המשטר הדמוקרטי ב-1990, החלה בצ'לט לעבוד במרפאה ממשלתית בסנטיאגו. כן שימשה כיועצת למספר ארגונים בינלאומיים, ובהם ארגון הבריאות העולמי. בין 1994 ל-1997 שימשה כיועצת בכירה לשר הבריאות.

ב-1996 חזרה בצ'לט לספסל הלימודים, כשהחלה ללמוד אסטרטגיה צבאית באקדמיה ללימודי מדיניות ואסטרטגיה. גם כאן הייתה סטודנטית מצטיינת, והיא זכתה במלגה נשיאותית ללימודים במכללה הבין-אמריקאית לביטחון בוושינגטון, אותם השלימה ב-1997. כששבה לצ'ילה החלה לעבוד כעוזרת בכירה לשר ההגנה הצ'יליאני. במקביל, המשיכה ללמוד באקדמיה הצבאית של צ'ילה, והיא קיבלה תואר שני בלימודי צבא.

הקריירה הפוליטית

תחילת הפעילות הפוליטית

בצ'לט הצטרפה לנוער הסוציאליסטי ב-1970 והייתה לחברה במפלגה הסוציאליסטית החל משנות ה-80. ב-1995 נבחרה לוועידת המפלגה הסוציאליסטית, ובין 1998 ל-2000 הייתה חברה פעילה בוועדה המדינית של המפלגה.

ב-1996 התמודדה על ראשות עיריית לאס קונדס, פרוור אמיד של סנטיאגו. היא הובסה כשקיבלה רק 2.35%, ובבחירות ניצח ברוב סוחף חואקין לאווין, ש-3 שנים מאוחר יותר יפסיד בבחירות לנשיאות.

ב-1999 ניהלה את הקמפיין של ריקארדו לאגוס באזור סנטיאגו בפריימריז לראשות מפלגת ה-CPD (קואליציית המפלגות למען דמוקרטיה), מפלגה המאגדת מספר מפלגות מהשמאל ומהמרכז, ושולטת בצ'ילה מאז 1990. לאגוס ניצח ובהמשך השנה גם נבחר לנשיאות.

כשרת בריאות וכשרת הגנה

עם כניסתו לתפקידו, ב-11 במרץ 2000, מינה לגוס את בצ'לט, אז דמות אלמונית, לשרת הבריאות. היא החלה בביצועה של רפורמה במערכת הבריאות הציבורית, ושמה לה למטרה לקצר את התורים בבתי החולים הציבוריים בתוך 100 הימים הראשונים לכהונתה. לאחר שלא הצליחה בהשגת מטרה זו, הגישה את התפטרותה ללגוס, אך זה סירב לקבלה, והיא נשארה בתפקידה.

ב-7 בינואר 2002 מונתה בצ'לט לשרת ההגנה של צ'ילה. בכך הייתה לאישה הראשונה באמריקה הלטינית שממונה למשרה זו. כשרת הגנה, היה לה תפקיד מפתח בהכרזתו ההיסטורית של הרמטכ"ל הצ'יליאני חואן אמיליו צ'יירה ב-2003, לפיה הצבא לעולם לא יחתור שוב תחת הדמוקרטיה בצ'ילה. בזמן כהונתה בוצעה רפורמה במערכת הפנסיה הצבאית, והצבא המשיך בתהליך מודרניזציה.

המועמדות לנשיאות

מאלמונית ב-2000 הפכה בצ'לט לפוליטיקאית פופולרית, וב-2004 הודיעה על כוונתה להתמודד על נשיאות צ'ילה. היא התפטרה מהממשלה באוקטובר אותה שנה, על מנת שתוכל להתחיל בקמפיין. ב-28 בינואר 2005 בחרה בה המפלגה הסוציאליסטית להיות המועמדת לנשיאות מטעמה.

בפריימריז שתוכננו ליולי אותה שנה ב-CPD, התמודדה מולה אישה נוספת, שרת החוץ סולדד אלוואר מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית, אך זו הסירה בסופו של דבר את מועמדותה, לאחר שלא זכתה לתמיכה רבה אף בתוך מפלגתה.

בבחירות עצמן, שנערכו בדצמבר, התמודדה בצ'לט מול מועמד המרכז-ימין סבסטיאן פיניירה, מועמד הימין חואקין לאווין ומועמד השמאל הקיצוני תומאס הירש. בסיבוב הבחירות הראשון קיבלה 46% מהקולות, לעומת 25% לפיניירה, 23% ללאווין (שב-1999 הצליח לגרור את לאגוס לסיבוב שני) ו-5% להירש. בסיבוב הבחירות השני, שנערך ב-15 בינואר 2006, ובו התמודדה מול פיניירה, קיבלה 53.5% מהקולות, ונבחרה לנשיאה.

כנשיאה

ב-11 במרץ 2006 הושבעה בצ'לט כנשיאה. בכך הייתה לאישה הראשונה בצ'ילה המכהנת כנשיאה, ולאישה הראשונה באמריקה הלטינית שמגיעה לתפקיד זה בבחירות. בהתאם להבטחותיה בקמפיין הבחירות, ובאופן חסר תקדים, היא מינתה ממשלה ובה מספר שווה של גברים ונשים.

מדיניות הפנים

בצ'לט נתקלה במשבר פוליטי ראשון באפריל 2006, כאשר מאות אלפי תלמידי תיכון פתחו בסדרה של הפגנות ענק ברחבי צ'ילה, במחאה על חוסר השוויון במערכת החינוך הצ'יליאנית. בצ'לט הכריזה על רפורמה במערכת החינוך, שתאמה את רוב דרישותיהם של התלמידים, וביצעה סבב תיקים בממשלתה, שכלל את החלפת שר החינוך.

בסוף 2006 התקבלו דיווחים על שימוש לרעה בכספים שהתקבלו בקרנות ממשלתיות שונות בתקופת שלטון לאגוס. לכך התווספו האשמות על שימוש בחברות קש לצורך העברת כספים ממשלתיים למימון הקמפיין לבחירות לקונגרס שנערכו ב-2005. זמן קצר לאחר שהחלו הפרסומים בנושא, הודיעה בצ'לט על תוכנית לאומית למאבק בשחיתות.

נושאים אחרים עימם התמודדה בצ'לט במהלך שנת כהונתה הראשונה, כוללים את מותו של הרודן לשעבר פינושה, הנחיה שנויה במחלוקת שהתירה חלוקה של גלולות היום שאחרי לנערות מגיל 14 ללא הצורך בהסכמת הוריהן, עיכוב פרלמנטרי של 9 חודשים במינוי מבקר המדינה וקשיים ביישום מערכת התחבורה הציבורית החדשה בסנטיאגו.

יחסי החוץ

בצ'לט התמודדה עם קשיים ביחסיה של צ'ילה עם שכנותיה ארגנטינה ופרו.

ביולי 2006 אישרה ממשלת ארגנטינה את העלאת תעריפי הגז הטבעי שהיא מוכרת לצ'ילה. בצ'לט ראתה בכך הפרה של ההסכם בין שתי המדינות בנושא. חודש לאחר מכן התעורר משבר נוסף, כאשר התברר שבמפות שהפיצה ארגנטינה לתיירים, מופיע שדה הקרח הדרומי של פטגוניה כחלק ממדינה זו. המדינות הסכימו בעבר שלא לשרטט גבול באזור, שהיה שנוי במחלוקת.

בראשית 2007 אישר הקונגרס חוק המפרט את גבולותיו של מחוז אריקה-פארינקוטה, המחוז הצפוני בצ'ילה. פרו האשימה את צ'ילה בכך שבקביעת הגבול החדש, היא שינתה באורח חד צדדי את קו הגבול הימי בין שתי המדינות. בית המשפט הצ'יליאני לחוקה נדרש לנושא, וקבע כי הסעיפים בחוק המשנים את הגבול הימי אינם חוקתיים. במרץ ביטל ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של צ'ילה משדר תיעודי אודות מלחמת האוקיינוס השקט, בעקבות הנחיה של שר החוץ אלחנדרו פוקסלי, שככל הנראה הגיעה בעקבות לחץ פרואני.

עניין נוסף בו הייתה מעורבת צ'ילה הוא המאבק בין ונצואלה לגואטמלה על הזכות לשמש כנציגת מדינות אמריקה הלטינית והקריביים במועצת הביטחון של האו"ם. מעבר לשיקולי היוקרה, היה בכך מאבק אידאולוגי בין המדינות הסוציאליסטיות, שתמכו בוונצואלה לבין המדינות הפרו-אמריקאיות, שתמכו בגואטמלה. המאבק הגיע גם לשולחנה של ממשלת בצ'לט, המורכבת ממפלגות מהשמאל ומהמרכז. בעוד שהשרים הסוציאליסטים צידדו במועמדותה של ונצואלה, העדיפו הנוצרים-דמוקרטים את גואטמלה. יום לפני ההצבעה הודיעה בצ'לט כי צ'ילה תימנע, בשל היעדרה של מועמדת מוסכמת.

בצ'לט חתמה על הסכמי סחר חופשי עם סין, יפן, פנמה, פרו וקולומביה. כן נחתם הסכם סחר מולטילטראלי עם ניו זילנד, סינגפור וברוניי. בראשית 2010 הייתה צ'ילה למדינה ה-31 ב-OECD

סיום הכהונה

כהונתה של בצ'לט הסתיימה בשנת 2010, ובהתאם לחוקת המדינה היא לא התמודדה על כהונה נוספת. ב-11 במרץ אותה שנה נבחר לתפקיד סבסטיאן פיניירה. סקרי דעת קהל שנערכו במדינה בשלהי כהונתה הצביעו על כ-80% תמיכה בה.

ב-2011 היא נבחרה על ידי ועדת פרס פרל מייסטר גרינגרד באוניברסיטת רוקפלר, להיות זו שמעניקה את הפרס לאשה המדענית המבטיחה ביותר לאותה שנה.

נשיאות שנייה

בבחירות שהתקיימו ב-15 בדצמבר 2013 בצ'לט ניצחה ונבחרה לכהונה שנייה^[3]. היא הושבעה בשנית ב-11 במרץ 2014. לאחר גילויים על שחיתות במשפחתה הקרובה ירדה הפופולריות שלה עד לשפל של 15% תמיכה בסקרים.^[4] היא לא התמודדה בבחירות הבאות, והוחלפה שוב בנציג הימין סבסטיאן פיניירה.

הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם

ב-10 באוגוסט 2018 נבחרה בצ'לט על ידי האספה הכללית לתפקיד הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם וב-1 בספטמבר באותה שנה נכנסה לתפקיד.

ב-10 בספטמבר 2018, האיצה בצ'לט בסין לאפשר משקיפים בשינג'יאנג והביעה דאגה מהמצב שם. היא אמרה כי "קבוצת זכויות האו"ם הראתה כי אויגורים ומוסלמים אחרים נעצרים במחנות ברחבי שינג'יאנג ואני מצפה שדיונים עם גורמים סיניים יתחילו בקרוב". בתגובה קראה סין לבצ'לט לכבד את ריבונותה.

בספטמבר 2018 מתחה ביקורת על התערבות סעודיה בתימן. היא קראה לסעודיה לתת דין וחשבון על האחראים להתקפות אוויריות על אזרחים בתימן.

ב-5 באוקטובר 2019, אמרה בצ'לט שהיא "מוטרדת" מההפגנות הפרו-דמוקרטיות האלו יותר ויותר של הונג קונג, והדגישה כי כל צעדים למיגור התסיסה חייבים להתבסס בחוק. היא גם הצהירה כי "יש ליהנות מחופש של אספה שלווה ... ללא הגבלה במידה רבה ככל האפשר. אך מצד שני, איננו יכולים לקבל אנשים המשתמשים במסכות כדי לעורר אלימות".

ב-2019 הביעה ביקורת חריפה על נשיא ונצואלה ניקולס מאדורו וממשלתו על חלקם בהעמקת המשבר הפוליטי והכלכלי במדינה. בצ'לט קבעה בדוח שפרסמה המועצה העליונה לזכויות אדם כי רבים ממקרי המוות היו בהוצאות להורג ללא משפט וכן ש"ונצואלה שואפת לנטרל, לדכא ולהפליל מתנגדים פוליטיים ומבקרים של המשטר".^[5]

בהפגנות איראן בנובמבר 2019, נסרין סוטודה, עורך דין איראני שנכלא, ביקש מבצ'לט לנהל חקירה עצמאית על מעשי הזוועה לכאורה שביצעו כוחות הביטחון האיראניים בהתקוממות.

ב-13 ביוני 2023 הודיעה בצ'לט כי לא תמשיך לכהונה שנייה ^[6]. היא סיימה את תפקידה ב-31 באוגוסט 2022^[2].

קישורים חיצוניים

מיצ'ל בצ'לט, ברשת החברתית פייסבוק
מיצ'ל בצ'לט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מיצ'ל בצ'לט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מיצ'ל בצ'לט באתר הרשמי של ממשלת צ'ילה
דנאל לושי, ישראל וחמאס ביצעו פשעי מלחמה? "אני לא חוקרת פלילית. רק בית דין יקבע זאת", באתר הארץ, 20 ביולי 2021

הערות שוליים

^ זה תעתיק שמה מספרדית כפי שהוגים את שמה בצ'ילה. במקורות רבים בעברית מופיע התעתיק מישל בצ'לט או מישל באשלה כפי שהיה נכון לתעתק לו הייתה צרפתייה ולא צ'יליאנית.
^ ¹ ² Michelle Bachelet será la nueva Alta Comisionada de la ONU para los Derechos Humanos | Noticias ONU, news.un.org, ‏2018-08-08 (בספרדית)
^ שלמה פפריבלט, כתב הארץ באמריקה הלטינית, מישל באשלה נבחרה בשנית לנשיאת צ'ילה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2013
^ "Chile president approval plunges to lowest since return to democracy". Reuters. 19 באוגוסט 2016. נבדק ב-26 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ אמיר לוי, דו"ח חדש של האו"ם: ממשלת ונצואלה חטפה ורצחה אלפי אזרחים, באתר מידה, ‏2019-07-07
^ נציבת זכויות האדם של האו"ם לא תמשיך לכהונה שנייה

[1] זה תעתיק שמה מספרדית כפי שהוגים את שמה בצ'ילה. במקורות רבים בעברית מופיע התעתיק מישל בצ'לט או מישל באשלה כפי שהיה נכון לתעתק לו הייתה צרפתייה ולא צ'יליאנית.

[:0-2] ¹ ² Michelle Bachelet será la nueva Alta Comisionada de la ONU para los Derechos Humanos | Noticias ONU, news.un.org, ‏2018-08-08 (בספרדית)

[3] שלמה פפריבלט, כתב הארץ באמריקה הלטינית, מישל באשלה נבחרה בשנית לנשיאת צ'ילה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2013

[4] "Chile president approval plunges to lowest since return to democracy". Reuters. 19 באוגוסט 2016. נבדק ב-26 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[5] אמיר לוי, דו"ח חדש של האו"ם: ממשלת ונצואלה חטפה ורצחה אלפי אזרחים, באתר מידה, ‏2019-07-07

[6] נציבת זכויות האדם של האו"ם לא תמשיך לכהונה שנייה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.