מירי גרמיזו

מירי גרמיזו
	מירי גרמיזו (2015)
לידה	18 בנובמבר 1951 (בת 72); בית שאן, ישראל
שם לידה	מאשה גרמיזו

מירי גרמיזו (באנגלית: Miri Garmizo, נולדה ב-18 בנובמבר 1951) היא אמנית ישראלית, שעסקה גם בעיצוב גרפי. חיה ופועלת בירושלים.

ביוגרפיה

נולדה בשם מאשה גרמיזו בבית שאן.^[1] הוריה הגיעו לישראל בשנת 1949. אביה ברח קודם לכן מפולין לרוסיה ושם פגש את אמה. הם נאלצו לעזוב את רוסיה בגלל היות האב נתין זר. בדרך לארץ, שהו במשך שלוש שנים במחנה עקורים באוסטריה, שם הצטרפו כעובדים לצוות המחנה. עם הגיעם לארץ עבדה אמה, פניה פרידמן-גרמיזו, כרופאה במרפאה בבית שאן. אביה, אברהם גרמיזו, שהיה בעל חוש עסקי, עסק בהשכרת ציוד חקלאי לקיבוצי עמק יזרעאל וניהל את סניף תנובה בבית שאן. הייתה לה אחות אחת מבוגרת ממנה, רבקה, שנולדה בזמן שהיית המשפחה באוסטריה.

בהיותה בת חמש עברה עם משפחתה לנתניה, שם גדלה והתחנכה. הוריה פתחו בנתניה חנות סיטונאית למוצרי טבק, יינות ומשקאות חריפים.

כבר מילדותה גילתה גרמיזו כישרון לציור. בגיל 15 החלה לעבוד מהבית כגרפיקאית ואף עיצבה את הלוגו של המקומון הנתנייתי 'נתניה שלנו' (אחד המקומונים הראשונים בארץ), שבו שימשה גם ככתבת.

למדה בתיכון ע"ש טשרניחובסקי בנתניה. בתקופת התיכון ציירה ציורי קיר גדולים על קירות המקלט של בית הספר ששימש גם כדיסקוטק.

בשנת 1969 למדה צילום אצל יצחק בן אריה בנתניה. בשנת 1970 למדה עיצוב תפאורה בבני-ברית בתל אביב. בשנת 1971 למדה שרטוט אדריכלי, בלימודי חוץ של שלוחת הטכניון בתל אביב ובשנים 1972–1974 למדה גרפיקה, גם כן בלימודי-חוץ של שלוחת הטכניון בתל אביב (במסגרת של לימודי ערב במשך שלוש שנים). בין מוריה נמנו: עמרם פרת, צבי נרקיס, דני קרמן ומירה זכאי (שלימדה קורס על תולדות האמנות).

כגרפיקאית ומאיירת החלה לעבוד ב'מכון לאמצעי הוראה' ברמת אביב, ואחר כך עברה לעבוד בסטודיו לגרפיקה של המעצב הגרפי גדעון שגיא ושותפו אריה גלזר. בהמשך עברה לעבוד במשרד פרסום גדול, 'פרסום יעקובסון'.

בשנת 1976, לאחר כמה שנות עבודה כגרפיקאית, עברה לירושלים ובשנים 1976–1979 למדה לימודי אמנות בבצלאל. בין מוריה בבצלאל נמנו: פנחס כהן גן, יוסף הירש, יהודה בקון, יהושע נוישטיין, מיכה אולמן ומשה גרשוני. בשנה השנייה ללימודיה פרץ 'מרד הסטודנטים בבצלאל', שאחד ממנהיגיו היה בן כיתתה, מנחם חיימוביץ.^[2]

במקביל ללימודיה ולאחר סיומם המשיכה לעבוד לפרנסתה כמעצבת גרפית וכמאיירת ובהמשך עבדה במקומות שונים בתחום העיתונאות. היא עבדה ב'פרסום רוגוב', במקומון הירושלמי 'ירושלטון', במקומון הירושלמי כל העיר (שגרמיזו היא זאת שנתנה לו את השם 'כל העיר'),^[3] בשבועון כותרת ראשית, בעיתון הילדים אותיות, ובמגזין ארץ אחרת שהקימה וערכה במבי שלג (שם הייתה אחת ממקימות כתב העת וחברת מערכת).^[4] כמו כן עבדה עם מוסדות וארגונים כמו יד יצחק בן-צבי, מוסד ביאליק,^[5] בית הקונפדרציה ועוד.

מיולי 2017 היא חברה בגלריה מרי, גלריה שיתופית לאמנות בירושלים, שהיא הייתה אחת ממקימיה. מאז הקמת הגלריה היא מקדישה את רוב זמנה לעיסוק באמנות.

עיסוקה באמנות

גרמיזו עסקה באמנות במשך שנים רבות. בשנת 2005 הציגה את עבודותיה לראשונה בתערוכה קבוצתית ובשנת 2019 הציגה תערוכת יחיד ראשונה. עבודתה היא ברובה אמנות מושגית והיא מושפעת מההיסטוריה הפרטית שלה ומההיסטוריה הכללית, מקריאת ספרות ושירה, מקולנוע, וכן ממה שנקרה על דרכה ומעורר את סקרנותה. כך למשל, החלל של גלריה מרי, שבה היא חברה, ששומר עדיין על צביון ביתי (הגלריה הייתה בעבר דירת מגורים בת שני חדרים, וניתן עדיין להבחין מהו הסלון ומהו חדר השינה), הוא מרכיב חשוב בעבודותיה והיה הנושא המרכזי בתערוכתה 'מעתה ועד עולם' ביוני 2023.

גם לעיסוקה רב-השנים כגרפיקאית יש המשך בעשייה האמנותית שלה.

חיים אישיים

אלמנה. אם לבת ובן בוגרים.

מתגוררת בשכונת אבו תור בירושלים.

תערוכותיה

תערוכות יחיד

OH MY GOD, גלריה מרי, ירושלים, פברואר 2019.
נא לצלצל בשני הפעמונים, גלריה מרי, ירושלים, מרץ 2021.
מעתה ועד עולם, גלריה מרי, ירושלים, יוני 2023.

תערוכות קבוצתיות

ביאנלה לרישום 2, בית האמנים בירושלים, 2005 (אוצר: דרור בורנשטיין).
מגזין ארץ אחרת, בית אבי חי, ירושלים, 2007 (אוצר: יונתן אמיר).
איפה היית כשזה קרה, גלריה זהזהזה, תל אביב, 2014 (אוצרת: חגית גאון)
סימנים, הגלריה לאמנות חברתית, מכללת דוד ילין, ירושלים, 2015 (אוצרת: חגית גאון)
13 חוליות, גלריית הסינמטק, סינמטק ירושלים, ירושלים, 2016 (אוצרת: חגית גאון)
פתיחה, גלריה מרי, יולי 2017 (אוצרת בתיה רוזנק).
רעש, גלריה מרי, דצמבר 2017.
הדפס מקומי עכשווי, הגלריה החדשה בטדי, ירושלים, 2018 (אוצרת: תמר גיספן).
חולות ומועדים, גלריה מרי, אפריל 2018 (אוצרת: סמדר צוק).
אמנות פלסטיק, גלריה מרי, אוקטובר 2018 (אוצר: ינאי גבע).
שמלה, סמלה: שיבה לאנטיאה, תערוכה משותפת של גלריה מרי עם גלריה אגריפס 12, אפריל 2019 (אוצרות: ריטה מנדס-פלור ונעמי טנהאוזר).
נפוטיזם, גלריה מרי, יולי 2019 (אוצרות: מירי גרמיזו וריבה פינסקי-אוודיש)
ויהי ערב ויהי בקר, גלריה מרי, אוקטובר 2019 (אוצר: ליאב מזרחי)
בית. דפוס, גלריה מרי, אוקטובר 2020 (אוצר: ליאב מזרחי).
על הפנים, גלריה מרי, ספטמבר 2021 (אוצרות: רינה עזרוני וחנה קרומר)
הומאז', גלריה מרי, אוקטובר 2021 (אוצר: אריה ברקוביץ).
מעשה במרחב, תערוכה משותפת של גלריה מרי עם גלריה אגריפס 12, ספטמבר 2022 (אוצרת: נאוה ט. בראזני)
ה-DNA של מרי, גלריה מרי, נובמבר 2022 (אוצרות: מירי גרמיזו ואתי אברג'ל).
רסיס מן הסערה, סטודיו לאמנים סם שפיגל, 2023 (אוצרת: נעה ארד יאירי)
אחד+אחד, גלריה מרי, דצמבר 2023 (אוצר: יובל אוריון)
תערוכת אביב, סטודיו לאמנים סם שפיגל (במלאת שנה לפעילותו), אפריל 2024.
רסיס מן הסערה, מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, 2024 (אוצרת: נעה ארד יאירי)

תערוכות שאצרה

נפוטיזם, גלריה מרי, יולי 2019 (בשיתוף עם ריבה פינסקי-אוודיש).
ה-DNA של מרי, גלריה מרי, נובמבר 2022 (בשיתוף עם אתי אברג'ל).

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של גלריה מרי - מירי גרמיזו (דף אישי)
מירי גרמיזו, ארץ אחרת אחרת - 2 עמודי קומיקס (במסגרת כתבה מיוחדת 'הצופה לבית ישראל: לזכרה של במבי שלג'), יקום תרבות - הזירה המקוונת לתרבות עברית, 2 באוגוסט 2017^[6]
נַחֵם אילן, מה היה אהרון דוד אומר היום, מקור ראשון, 6 במרץ 2015

הערות שוליים

^ בגיל 7 שינתה את שמה הפרטי ממאשה למרים.
^ רותי דירקטור, מרד הסטודנטים בבצלאל 1977–1978 מרץ 1998 - מקץ 20 שנה, באתר הצופה/ארכיון - רותי דירקטור רואה אמנות
^ אביב הורביץ, [https://www.mako.co.il/culture-weekend/media-fights/Article-21343ac0e6e6951006.htm ביום שישי האחרון הופץ הגיליון ה-2,000 של "כל העיר", המקומון הראשון של רשת שוקן שגיליון הבכורה שלו יצא בשנת 1979. באותו יום העלה יוסי קליין, מייסדו ועורכו הראשון של "כל העיר", את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו: לפני 37 שנים, נדמה לי שזה היה בקיץ, רבצנו על השטיח בדירת החדר של הגרפיקאית מירי גרמיזו והגענו למסקנה שהשם הראוי שניתן לשבועון שהקמנו יהיה "כל העיר".], מגזין מאקו, 15 בינואר 2017
^ נרי ליבנה, עיתון נשים אבל אחרת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2002
^ אחת מעבודותיה של גרמיזו כגרפיקאית, עבור הוצאת מוסד ביאליק, היה עיצוב עטיפת הספר של אליעזר שביד, "לבירור רעיונו של אהרון דוד גורדון מיסודו", תשע"ד, 2014.
^ שני עמודי קומיקס אלו הופיעו בגיליונות 38-39 של כתב העת 'ארץ אחרת' ב-2007, בתקופה שאולי הייתה שיאו של 'ארץ אחרת' מבחינת התפוצה.

[1] בגיל 7 שינתה את שמה הפרטי ממאשה למרים.

[2] רותי דירקטור, מרד הסטודנטים בבצלאל 1977–1978 מרץ 1998 - מקץ 20 שנה, באתר הצופה/ארכיון - רותי דירקטור רואה אמנות

[3] אביב הורביץ, [https://www.mako.co.il/culture-weekend/media-fights/Article-21343ac0e6e6951006.htm ביום שישי האחרון הופץ הגיליון ה-2,000 של "כל העיר", המקומון הראשון של רשת שוקן שגיליון הבכורה שלו יצא בשנת 1979. באותו יום העלה יוסי קליין, מייסדו ועורכו הראשון של "כל העיר", את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו: לפני 37 שנים, נדמה לי שזה היה בקיץ, רבצנו על השטיח בדירת החדר של הגרפיקאית מירי גרמיזו והגענו למסקנה שהשם הראוי שניתן לשבועון שהקמנו יהיה "כל העיר".], מגזין מאקו, 15 בינואר 2017

[4] נרי ליבנה, עיתון נשים אבל אחרת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2002

[5] אחת מעבודותיה של גרמיזו כגרפיקאית, עבור הוצאת מוסד ביאליק, היה עיצוב עטיפת הספר של אליעזר שביד, "לבירור רעיונו של אהרון דוד גורדון מיסודו", תשע"ד, 2014.

[6] שני עמודי קומיקס אלו הופיעו בגיליונות 38-39 של כתב העת 'ארץ אחרת' ב-2007, בתקופה שאולי הייתה שיאו של 'ארץ אחרת' מבחינת התפוצה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


מירי גרמיזו (2015)
לידה	18 בנובמבר 1951 (בת 72) בית שאן, ישראל
שם לידה	מאשה גרמיזו