מכל העמים

מכל העמים
	בִּבְכוֹת יְלָדֵינוּ בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים; אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.; כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,; אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.; ; כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,; מִנּוֹרְוֶגִים, מִצֶּ'כִים, מִבְּרִיטִים.; וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֱלֵי גַּרְדֻּמִּים,; יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,; הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים –; הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי.
	שני הבתים הראשונים של השיר

ערך זה עוסק בשיר מאת אלתרמן. אם התכוונתם לפסוק מהתפילה, ראו אתה בחרתנו מכל העמים.

מִכָּל הָעַמִּים הוא שיר מאת נתן אלתרמן שפורסם במסגרת מדורו "רגעים" בעיתון "הארץ" ב-27 בנובמבר 1942.^[1] השיר הוא אחת התגובות הראשונות של היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה. ב-1948 כונס השיר לכרך הראשון של שירי "הטור השביעי" והועמד בראש חלקו הראשון של הספר, חלק שירי השואה, שנקרא אף הוא "מכל העמים".

רקע

עוד בראשית 1942 קיבל גרהארט ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ, מידע מהימן על תוכנית "הפתרון הסופי" והשמדת היהודים על ידי גרמניה הנאצית, והעבירו לידיעת בעלות הברית במברק, שלימים נודע בכינוי מברק ריגנר. הממשל האמריקאי שוכנע באמיתות מברק ריגנר, וב-24 בנובמבר 1942 פרסם הרב סטיבן וייז את תוכנו בעיתונות. מידע דומה מסרה גם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, ומשרד החוץ הבריטי אישר אף הוא את המידע. הידיעות על רצח היהודים החלו להופיע בכותרות ראשיות של עיתונים במדינות השונות החל מ-22 בנובמבר.^[2] ב-22 בנובמבר 1942 התפרסמה גם בארץ ישראל ידיעה שהתקבלה "ממקורות מהימנים ומוסמכים" שהנאצים החלו במסע השמדה שיטתי של יהודי פולין.^[3]

כתיבת השיר ותוכנו

נתן אלתרמן שימש באותה עת כעורך לילה במערכת עיתון "הארץ", וקיבל לידיו את הידיעות שלא-יאמנו, אף שהעיבו כאפשרות מחרידה עוד לפני כן ואף קיבלו ביטוי מסוים בשיריו ("שמחת עניים", "נקמת השטריימל", "שני גנרלים בחזית חרקוב" ו"אבא כץ ובניו בחזית סטלינגרד"). תוך ימים ספורים כתב שיר המבטא הפנמה של האסון ומציג כתב-אשמה חריף נגד ראשי העולם החופשי ("בבכות ילדינו בצל גרדֻמים/ את חמת העולם לא שמענו") והאפיפיור פיוס השנים עשר ("והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום/ לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל/ לעמוד יום אחד בפוגרום"), שלא עשו דבר כדי למנוע את ההשמדה. בכך היה בין הראשונים שלא תלו את האשמה בגרמניה בלבד, אלא בעולם הנוצרי כולו.

נמען השיר ("אתה") הוא אלוהים, תוך רמיזה מפורשת לתפילת אתה בחרתנו מכל העמים, אולם בהיפוך: בחירת העם היהודי על ידי האל איננה לטובת בני העם אלא מהווה את גזר דינם ("שאתה בחרתנו מכל הילדים/ לֵהָרֵג מול כיסא כבודֶךָ"). רק לאחר שהאל יאסוף את דם הנרצחים ("ואתה את דמנו אוסף בכדים/ כי אין לו אוסף מלבדֶךָ./ ואתה מריחו כמו ריח פרחים/ ואתה מלקטו במטפחת") מובטח שינקום - לא רק ברוצחים אלא גם בשותקים, בעמי העולם שעמדו מנגד ("אתה תבקשנו [את הדם] מידי הרוצחים/ ומידי השותקים גם יחד"). מרדכי נאור מעלה את השאלה האם בין "השותקים" של אלתרמן מצויים לא רק אומות העולם אלא גם יהדות המדינות החופשיות והיישוב העברי בארץ ישראל, שהשיר בא לעורר.^[4]

השיר משמיע גם קול נוסף: הדוברים בקול הנוסף הם הילדים היהודים, המדומים לגדיים תמימים המובלים לטבח ("במקום שעומד בו שָנים כמו גדי/ ילד קט/ אלמוני/ יהודי"), הקוראים לאמם. המשורר מציג את מות הילדים באופן מצמרר, נוגע-ללב וריאליסטי, עוד בטרם התפרסמו תמונות ממעשי הזוועה ("עיניהם מדברות: אל תביטי, האם/ איך שורות ארֻכּות הֻנחנו./ חיָלים ותיקים וידועים לשם,/ רק קטנים-בקומה אנחנו").

לקריאה נוספת

שמואל טרטנר, מכל העמים: עיונים בשירה הלאומית של ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
הלל ברזל, "עילוי הקורבן: "שירי מכות מצרים" ו"מכל העמים" לנתן אלתרמן" בתוך: גבהות הכיסופים, שירה מתקנת עולם: עיקר השקפה ואמונה מ'צדקיהו בבית הפקודות' ועד 'הכול הולך', אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993, עמ' 130–166 (בפרט עמ' 150–154)
דן לאור, אלתרמן, עם עובד 2013 עמ' 269–271