מסילת זמרינג
מסילת זמרינג (בגרמנית: Semmeringbahn) באוסטריה היא קטע מסילת רכבת, היוצאת מגלוגניץ וחוצה את מעבר זמרינג למירצושלאג. המסילה חצתה לראשונה בהיסטוריה רכס בהרי האלפים ונחשבת כמסילה ההררית הראשונה בעולם, זאת בהתחשב בתוואי הקרקע שבו היא עוברת ובגובהה מעל פני הים. המסילה הייתה מסילת הרכבת ההררית הראשונה באירופה שנבנתה ברוחב מסילה תקני (1,435 מ"מ) והיא נמצאת בשימוש עד היום. מסילת זמרינג היא חלק מרשת המסילות של הרכבת הדרום-אוסטרית ומקשרת בין הבירה וינה לבין נמל טריאסטה באיטליה. בעת סלילת המסילה נמל טריאסטה היה נמל הים היחיד בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית ומשמש עד היום כמוצא מרכזי לים ממדינת אוסטריה. בשנת 1998 נוספה מסילת זמרינג לרשימת אתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. המתכנן של מסילת זמרינג היה קארל ריטר פון גגה איש וינה. במסילה נעשה שימוש בטכנולוגיות החדישות ביותר לזמנן בבניית קטרים, אשר היו הראשונים לטפס בשיפוע שלא נודע עד אז ובפיתולים ברדיוס קטן. אורכה הכולל של מסילת זמרינג הוא 41 ק"מ והפרש הגובה בה הוא 460 מטר. היא נבנתה בין השנים 1848 ו-1854. לאורך המסילה 14 מנהרות (ביניהן מנהרה מעוקלת שאורכה 1,431 מטר), 16 גשרים מרובי-קשתות דמויי ויאדוקט (חלקם בני שתי קומות), מעל 100 גשרי אבן ו-11 גשרי ברזל. 60% מאורכה של מסילת זמרינג היא בשיפוע של 2.0-2.5% (הפרש גובה של שני מטר וחצי במסילה לאורך 100 מטר). המסילה מעוקלת כמעט לכל אורכה ולאורך 16% מן המסילה קיים רדיוס של 190 מטר. בגלל סכנת המפולות והתדרדרות עצמים אל המסילה, נבנו לאורכה 55 בתים לפקחי מסילה המשקיפים על קטעיה. הבתים קושרו ביניהם בפעמונים חשמליים בתחילה ובקו טלגרף בשנת 1858. הקירות התומכים לאורך המסילה ומבני הפיקוח, נבנו לעיתים קרובות מחומר החציבה שהוצא מן המנהרות שנכרו לאורכה. אף שהמרחק האווירי בין שתי תחנות הקצה של המסילה, גלוגניץ ומירצושלאג הוא רק 21 ק"מ, בוני המסילה נאלצו לסלול 41.7 ק"מ של מסילה כדי לגשר בין שתי הנקודות הללו.
 | |||||
| קטע מן המסילה | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| מדינה |
 אוסטריה | ||||
| עיר |
אוסטריה תחתית  | ||||
| מפעיל |
אוסטרייכישה בונדסבאנן | ||||
| מידע על ההקמה | |||||
| פתיחת המסילה | 1854 | ||||
| מידע על המסילה | |||||
| תחילת המסילה | גלוגניץ | ||||
| סיום המסילה | מירצושלאג | ||||
| סוג המסילה | נוסעים ומשא | ||||
| אורך המסילה | 41.7 ק"מ | ||||
| רוחב המסילה | 143.5 ס"מ | ||||
| מסלולים | 2 | ||||
| מתח חשמלי |
15 kV, 16.7 Hz AC railway electrification | ||||
| תרשים המסילה | |||||
|
| |||||
  | |||||
אחת הבעיות המרכזיות בעת סלילת המסילה הייתה חוסר במכשירי מדידה מדויקים שיאפשרו תכנון יעיל של המסילה. על כן היה צורך בפיתוח אמצעי מדידה חדשים כדי להתגבר על הבעיה. השיפוע החד והעיקולים ברדיוס 190 מטר, היו ללא תקדים במסילות העולם באותה עת. המנהרות וגשרי הרכבת הושלמו בתוך שש שנים והיוו הישג הנדסי ענק לאותה תקופה. עד לשנת 1860 הייתה זו מסילת הרכבת הגבוהה בעולם, בגובה מקסימלי של 898 מטר מעל פני הים.
עבור מסילת זמרינג נבנו קטרים חדשים, המתאימים להתמודד עם תוואי הדרך. בחודש מרץ, 1850 הוכרזה תחרות בניית קטרים המתאימים לתוואי המסילה החדשה, זאת אף בטרם הושלמה הסלילה. המועד להשלמת הקטרים המתחרים לצורך התחרות נקבעה לחודש יולי 1851. ארבעה קטרים התייצבו לתחרות, קטר "בווריה" מתוצרת Maffei בגרמניה, קטר מתוצר חברת גונתר האוסטרית, קטר מתוצרת קוקריל הבלגית וקטר אוסטרי נוסף מתוצרת חברת הרכבות וינה-גלוגניץ. קטר ה"בווריה" נבחר כמנצח התחרות, אף שכל הקטרים עמדו בדרישות התחרות והצליחו לגרור קרונות לאורך תוואי המסילה. אולם, אף לא אחד מקטרים אלה הוכנס לייצור סדרתי ובסופו של דבר פותח קטר מיוחד עבור מסילת זמרינג, קטר אנגרת', אשר יוצר באסלינגן, גרמניה ובמפעל קוקריל בבלגיה. המסילה נפתחה לתנועה בשנת 1854, תחילה לתנועת רכבות משא ואחר כך לתנועת רכבות נוסעים. בשנת 1857 הושלמה מלוא המסילה בין וינה לטריאסטה והפכה לקו מרכזי לתנועת נוסעים ומשאות.
כבר בעת שנסללה, היא נתפסה כהישג של "גינון סביבתי", דהיינו, שילוב הרמוני בין טכנולוגיה לטבע אשר זימנה לנוסע חוויית נסיעה מיוחדת. המסילה איפשרה את פיתוח התיירות לאזור זמרינג. מלונות רבים ובתי אחוזה נבנו באזור, בעיקר על ידי עשירי וינה. זמרינג הפכה מרכז משיכה לסקי. למעלה ממאה וחמישים שנה לאחר שנבנתה, מסילת זמרינג עדיין פועלת ורכבות חולפות בה מדי יום.
קישורים חיצוניים
עריכה
