מעברת אשקלון (מג'דל)
מעברות אַשקלון (מעברה א', ב' ו־ג') היו שלוש מעברות שהוקמו בתוך אשקלון (אז מג'דל) ובצמוד לה בשנות 1952-1950. בשנת 1959 פורקה המעברה האחרונה ותושביה הועברו לעיר מג'דל ולשיכונים בתוכה, או התפזרו ברחבי ישראל.
היסטוריה
עריכהלאחר קום המדינה ומלחמת העצמאות נטשו התושבים הערבים של אשקלון (שאז נקראה מג'דל) את בתיהם. בבתים הנטושים התיישבו עולים חדשים והעיר החלה להתבסס ולהתפתח.[1] ככל ששוכנו בה יותר תושבים כלכלתה והתנאים בה השתפרו והיא נעשתה עיר יציבה, גדולה וחזקה באופן יחסי.[2] ליד שכונות העולים הוקמו שלוש מעברות בהן שוכנו בעיקר יוצאי קהילות צפון אפריקה. בשנת 1950 הוקמו שתי המעברות הראשונות - מעברה א' ומעברה ב' - ובשנת 1951 או 1952, הוקמה השלישית - מעברה ג'.[1] יושבי המעברות שילמו דמי שכירות של 3–4 ל"י לחודש (ערכה של לירה ישראלית אז הוא כ-12 שקלים חדשים ב-2017) בצריפונים ועוד פחות מזה לפחונים[3].
מעברה א'
עריכהמעברה א' הייתה בין המעברות הראשונות בישראל ונוסדה באוגוסט 1950. עד ליום פינוייה (31 בדצמבר 1952) עברו בה כ-1,300 משפחות ששוכנו בצריפים ובאוהלים.[4]
במעברה א' היו התנאים הטובים ביותר והיא מנתה 80 צריפי מגורים טובים שהיו בתוך העיר.[3] חורף 1952 היה מלא בגשמים וגרר שיטפונות כבדים ברחבי ישראל וגם במעברה א'. באחד המקרים, השיטפון אף הוביל לכך שכעשירית מתושבי המעברה היו צריכים להתפנות למוסדות ציבוריים.[4]
מעברה ב'
עריכההתנאים במעברה ב' היו פחות טובים מאשר במעברה א'. הייתה בה אוכלוסייה גדולה הרבה יותר שהתגוררה ב-450 צריפים דלים, גם הם בתוך העיר. המצב הכלכלי של תושבי המעברה היה כל כך רע שגם לאחר שתים עשרה שנות מגורים במעברה בתנאים גרועים ביותר הם סירבו לעבור לשיכון בעיר אשקלון, מחשש שלא יוכלו לעמוד בתשלומי שכר דירה ומיסים .[5]
מעברה ג'
עריכהבמעברה זו היו התנאים הגרועים ביותר. היו בה 420 פחונים, והיא שכנה מחוץ לעיר[6]. כאשר רצו לחסל את המעברות, מעברה ג' הייתה הראשונה בסדר העדיפויות. ב-4 בנובמבר 1958 התרחשה הפגנה של תושבי מעברה ג' על מנת לנסות ולשפר את מצבם הקשה. המצב הסניטרי במעברה היה רע מאוד; לא היה חשמל, קשר טלפוני, שירותים ולפעמים אפילו לא מים; היו נחשים ובחורף היו דליפות רבות בפחונים וצפיפות רבה. אף על פי שהובטח לתושבי המעברה בעקבות ההפגנה שהדירות החדשות שנבנות על ידי חברת "עמידר" באשקלון מיועדות להם, הן נמסרו לבסוף לעולים חדשים. נציגי ההסתדרות, אשר היו ממונים על טיפול בעולים ובמעברות, הסכימו עם תלונות יושבי המעברה בנוגע לתנאי מחייתם הירודים, הכירו במצב המעברה הרעוע וטענו שיש לפעול למען חיסול המעברה במהירות.[7]
נוסף על כך, במעברה ג' היו בעיות קשות של אבטלה. המדינה המשיכה להביא עולים חדשים למעברה גם כאשר לא היו להם מקומות תעסוקה באותו האזור. לקראת סוף דצמבר 1956, כאשר עולים שהו במעברה כחודשיים בלי שתוצע להם תעסוקה, הם פתחו בשביתה, פרצו למשרדי לשכת העבודה במעברה והשמידו כרטיסי עבודה ותיקי מסמכים לאות מחאה.[8] לאחר מכן יצאה משלחת של עולים מן המעברה מגדל-אשקלון אל מחלקת התעסוקה של משרד העבודה בתל אביב והציגה את תביעותיה לשיפור מצב העבודה של תושבי המעברה ולבניית שיכון.[9]
בשנת 1959 נותרו במעברה רק 28 משפחות, ובאוגוסט של אותה שנה, התושבים עברו להתגורר בשיכון בעיר אשקלון. פינוי המעברה גרם לשמחה רבה מאחר שהתנאים הקשים בה היוו מקור להתמרמרות של תושביה.[10]
חיסול המעברות
עריכהכאשר חוסלו המעברות תושביהן התפצלו לשלושה כיוונים. חלקם התיישבו בבתי מג'דל הנטושים, שיושביהם הראשונים כבר עזבו אותם. החלק העיקרי של תושבי המעברות עבר לשיכונים חדשים שנבנו בעיר אשקלון, נקראו "שיכון העתיקות" ומנו 800 יחידות דיור. קניה של בית בשיכון דרשה מקדמה נמוכה יחסית, בהתאים לאמצעים של המשפחה, ויתר התשלום הוגדר כהלוואה לזמן ארוך. שאר תושבי המעברה התפזרו ליישובים ברחבי ישראל.[10][4]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 סקר העיר הישנה אשקלון (מג'דל), המכון לתכנון ופיתוח בע"מ, תל אביב: (1967). (מחקר שהוכן עבור משרד השיכון).
- ^ גולן, ארנון. "ממג'דל לאשקלון: היווצרותה של עיר ישראלית חדשה (1948-1950)". אשקלון כלת הדרום, מחקרים בתולדות אשקלון מימי הביניים ועד סוף המאה העשרים. עורך: ד"ר אבי שושן. אשקלון: המכללה האקדמית אשקלון, 2002. 167-170.
- ^ 1 2 “משרד העבודה על ההפגנה באשקלון". הצופה, 9 נובמבר 1958.
- ^ 1 2 3 "חוסלה מעברה א' במגדל אשקלון". חרות, 1 בינואר 1953: עמ' 4.
- ^ ע. ינוב, "מעברה בת שתים עשרה אינה רוצה להתחסל". מעריב, 2 בנובמבר 1961.
- ^ מפת אזור אשקלון, 1956, עם סימון שתי מעברות ממזרח לעיר, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- ^ "תושבי מעברת אשקלון תובעים שיכון". דבר, 5 נובמבר 1958: 4.
- ^ "אבטלה חמורה באשקלון". על המשמר, 21 דצמבר 1956: 8.
- ^ "מובטלי מעברת מגדל-אשקלון הציגות תביעותיהם". על המשמר, 13 דצמבר 1951.
- ^ 1 2 יעקבי, יצחק. "חוסלה מעברה ג' באשקלון". דבר, 29 יולי 1959: 8.