מרים גז-אביגל

יו"ר מרכז הארגונים של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, ארגון גג המכנס בתוכו 11 ארגונים קהילתיים מארצות ערב והאסלאם ויו"ר הפדרציה העולמית של יה

ד"ר מרים גז-אביגל (נולדה בעפולה ב-1950) היא יו"ר מרכז הארגונים של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, ארגון גג המכנס בתוכו 11 ארגונים קהילתיים מארצות ערב והאסלאם ויו"ר הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל, ארגון גג של קהילת יהודי תוניסיה בישראל, חוקרת ישראלית בתחום יהדות תוניסיה ובעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

מרים גז-אביגל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
www.gez-avigal.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

גז-אביגל נולדה בישראל להורים יוצאי האי ג'רבה, תוניסיה. בוגרת המכללה הטכנולוגית באר-שבע, במגמה להוראה טכנית, ובמגמה למדריכים מוסמכים. סיימה תואר ראשון במדעי הרוח מטעם האוניברסיטה הפתוחה ברמת אביב ב-1988. למדה לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן בשנים 1997–2001, וב-2003 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה זו.

הוכשרה גם בקורס השקעות בנדל"ן במכללה הפיננסית בהרצליה (1999), ועוסקת בייעוץ בתחום זה באזור ירושלים. כן הוכשרה כטוענת רבנית לבתי דין רבניים מטעם מדרשת לינדנבאום, המכון להכשרת טוענות בית-דין ירושלים, ב-2004. במסגרת תפקידה היא פועלת למיצוי זכויותיהן של מסורבות הגט בבתי דין רבניים.

כיהנה במהלך 17 שנים כרכזת קורס וכמרצה לעובדי הוראה בבית ספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, בנושא 'שילוב מורשת יהדות המזרח'.

גז-אביגל חוקרת את שירתן של נשים יהודיות מתוניסיה, ועוסקת בהפצתה והנחלתה. היא הקליטה, בשיתוף עם סטודנטים, אלפי שעות שיחות שנערכו עם נשות הקהילה החיות בישראל ובתוניסיה, ובכך הקימה ארכיון המתעד את מורשת יהדות תוניסיה. מחקרה מתמקד בתרבות הנשים התוניסאיות, בתחומים כגון שירה, סיפורת, פתגמים, מנהגים ולבוש. במסגרת חקר תרבות הגברים התוניסאים, תיעדה אופנים בהם למדו תורה, קריאה בטעמי המקרא, מסורת הלשון העברית בקרב יהדות תוניסיה, מנהיגי הקהילה, הנהגות בתי כנסת, שירה ופיוט, מנהג והלכה, ועוד. גז-אביגל נסעה עם הסטודנטים שלה כמעט לכל יישוב בישראל ובתוניסיה בו התגוררו יהודי תוניסיה ותיעדה אותם ואת מנהגיהם.

הוציאה לאור את הספר "שירת הנביאים", העוסק בתיעוד וניתוח שירת קודש לאורך מעגל השנה של נשים יהודיות מהאי ג'רבה שבדרום תוניסיה. בכך מנסה הספר להפריך את המיתוס לפיו שירת קודש מוגדרת רק כשירתם של גברים בבית הכנסת. "שירת הנביאים" מציג את השירה כחלק בלתי נפרד מן ההווי ומאורח החיים וחלק מזהותן של נשות האי. הספר מנתח את השירה על מסורותיה וחידושיה, סוגיה ותכניה, מקצביה ותבניותיה, לחניה ותוויה.

גז-אביגל חקרה גם את השפה הערבית יהודית בניב יהודי תוניסיה, אשר שימשה את היהודים כשפת מסחר לצד השפה היהודית ששימשה כשפת לימוד, תפילה ושירת קודש. הערבית-יהודית נכתבה באותיות עבריות ושמרה על מרכיב עברי משמעותי, והיא מילאה בהמשך תפקידים מגוונים בספרות, בשירה ובשפת היומיום של יהודי תוניסיה. פועלת גם להקמת מרכז ארצי לספרות הערבית-יהודית, לשם שימור, תיעוד והוראה של שפה זו, בדומה למרכזים שהוקמו עבור השפות היהודיות יידיש ולאדינו.

גז-אביגל גם הפיקה סרט תיעודי בנושא מסורות ומנהגי חתונה.

נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בפתח תקווה.

פעילות ציבורית

עריכה

גז-אביגל מכהנת כיו"ר הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל, המאגדת עמותות, ארגונים וקהילות של בני העדה התוניסאית בישראל.

משמשת גם כיו"ר מועצת הנשים למען 'אלגריבה' – מרכז עולמי לשימור ותיעוד מורשת יהדות תוניסיה, הפועלת משנות ה-90. גז-אביגל פועלת במסגרת פעילותה זו להעצמת נשים תוניסאיות, באמצעות פעילויות כגון מסורת ראש חודש לבנות מדי שנה בחנוכה (חג גבורתה של יהודית במקורות) - כנס בו עוסקות הנשים בתרבות נשים מהיבטים כגון משפט, מחקר ועוד; בכנס מוענקת תעודת יקירת העדה לאישה בת למעלה משמונים שנה שפעלה ותרמה לקהילה.

גז-אביגל שימשה כמפקחת מחוז תל אביב במשרד החינוך והתרבות, על שילוב מורשת יהודי המזרח במערכת החינוך ובספרי הלימוד, לשם מתן ייצוג הולם לכלל הקהילות ישראל בתחומי הדעת השונים. במסגרת זו היא פעלה כ-25 שנים, תחילה כמנחה מחוזית ולאחר מכן כמפקחת. היא פועלת בנושאים אלו גם במסגרת האקדמיה, בדרישה לכונן ועדה ציבורית שתקדם מחקרים אקדמיים על מורשת יהדות המזרח בתחומי מדעי הרוח והחברה, ותיתן מענה תקציבי לאוניברסיטאות לשם עידוד חוקרים חדשים; מחקרים אלה יהוו בסיס מדעי לאיזון ספרי הלימוד.

מכהנת גם כמנכ"ל תזמורת המקאם הישראלי - תזמורת מזרחית קלאסית, שחבריה מנגנים בכלים בהם נטען כי היהודים ניגנו בבית המקדש. במסגרת תפקידה נאבקת גז-אביגל לקבלת מימון לתזמורת ממשרד האוצר והתרבות. פועלת גם להקמת מרכז אקדמי להוראת המוזיקה המזרחית הקלאסית על כל רבדיה, לתיעוד ולחקר מוזיקה זו, וכתשתית להכשרת מורים בתחום זה עבור מערכת החינוך.

מנהלת גם מאבק למיצוי זכויותיהם של ניצולי שואה מקרב יהדות תוניסיה ויהדות מרוקו.

פועלת להקמת מועצה ציבורית שנציגיה יהיו אנשי מקצוע ונציגים מעיירות ומהמושבים בגליל ובנגב, במטרה לקדם את הנוער באזורי הפריפריה להשלמת השכלה תיכונית מלאה והשכלה אקדמית.

קישורים חיצוניים

עריכה