מתנדבי היישוב בבאפס

מתנדבי היישוב בבאפס היו יהודים שהתנדבו בעידוד המוסדות הלאומיים של היישוב בארץ ישראל לשרת בצבא הבריטי והוצבו כחיילים בתפקידי עזר ביחידת ה-"באפס" - Buffs (יחידת חיל רגלים) במסגרת התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

מתנדבי היישוב בבאפס, 1941

ה-Buffs היה הכינוי של 'הרגימנט המלכותי של קנט המזרחית' - Royal East Kent Regiment. רגימנט הבאפס הוקם בשנת 1572 והיה אחד הרגימנטים הוותיקים ביותר בצבא הבריטי, הוא פורק ואוחד עם רגימנטים נוספים בשנת 1966 ושוב ב-1992 וכיום מורשתו נמצאת ברגימנט המלכותי של נסיכת ויילס. השם "באפס" שמשמעו צבע בגוני חום-צהוב, ניתן לרגימנט בשל הצבע הצהבהב חום של צווארוני מדי הייצוג של חייליה.

מתחילת מלחמת העולם השנייה ובמהלך כל שנות המלחמה, דרשה הנהגת היישוב מהבריטים ולחצה עליהם להקים יחידה עברית לוחמת, שתהיה מורכבת כולה מבני היישוב עם סמל ודגל משלה, כדוגמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, בה יוצבו וישרתו מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. הבריטים התחמקו כמעט עד סוף המלחמה מלהסכים לבקשה זו. מתנדבים בני היישוב נשלחו לשרת ביחידות עזר שונות, בחיל החפרים, ב'באפס', ברגימנט הארץ ישראלי, בפלוגות התובלה - אך לא ביחידה משלהם, בשפתם ותחת דגלם. יחידה כזו הוקמה רק לקראת סוף המלחמה.

בספטמבר 1940, בשיא תקופתה הקשה של בריטניה במלחמת העולם השנייה - ימי הקרב על בריטניה, הוקמה הפלוגה העברית הראשונה של חיל הרגלים בתוך ה-Buffs. שלטונות המנדט טענו כי הצבת מתנדבי היישוב ב'באפס' נעשתה מטעמים פורמליים, כדי להימנע מן הקשיים הכרוכים בהקמתו של רגימנט חדש, אך בעצם הצבתם של מתנדבי היישוב ביחידה טריטוריאלית של חיילים מחבל ארץ מסוים באנגליה, גילו הבריטים את כוונתם שלא להציבם בכל יחידה שיש בה סממן מקומי ארץ ישראלי או עברי.

משיקולים פוליטיים החליטו הבריטים לקיים שוויון בגיוס בין יהודים לערבים, אך בפועל רוב המתגייסים היו יהודים. הבריטים אפשרו תחילה גיוס לשש פלוגות בלבד, מהן שלוש פלוגות יהודיות ושלוש ערביות שתשרתנה בארץ ישראל ובעבר הירדן בלבד. בסופו של דבר קמו 15 פלוגות יהודיות, בכל אחת מהן כ-200 חיילים ובכולן יחדיו כ-3,000 איש. ציפיות המתגייסים והנהגת היישוב כי הפלוגות תזכינה לאימונים צבאיים מתקדמים נכזבו עד מהרה. הבריטים הטילו עליהן תפקידי עזר בלבד של אבטחה, שמירת מתקנים וליווי שיירות, ואימוניהן היו מצומצמים ביותר. הנשק שניתן להם היה משאריות מלחמת העולם הראשונה. פלוגות ה'באפס' חנו בארץ ישראל ותקוות המתנדבים כי במהרה ייצאו לחזית להילחם בגרמנים והאיטלקים נכזבו. לדברי מפקד ההגנה אליהו גולומב, במלאת חצי שנה לקיומן של הפלוגות, אין "פלוגות הבאפס אלה כוח צבאי: הן מנותקות מכל פיקוד, אין להם אימון רציני. החיילים עסוקים כרגיל בתפקידי-עזר שניים במעלה".

רק ב-1942 הורכבו מפלוגות הבאפס שלושת גדודי הרגימנט הארץ ישראלי, וגם אימונן הפך יסודי יותר. הקמת יחידות עבריות של חיל רגלים סדיר בצבא הבריטי היה ציון דרך חשוב בדרך החתחתים שהובילה לבסוף, ב-1944, לקראת סיום המלחמה, להקמת עוצבה עברית במלוא מובן המילה. בעוצבה זו שירתו רק חיילים יהודיים מארץ ישראל, והיא נשאה דגל וסמל ייחודיים לה, מפקדיה היו יהודים בני הארץ ובראשם היהודי הקנדי לוי בנימין, ושפת הדיבור בה הייתה עברית בלבד - הבריגדה היהודית.

לקריאה נוספת

• יואב גלבר, תולדות ההתנדבות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979.
• מרדכי נאור ודן גלעדי ארץ ישראל במאה העשרים - מיישוב למדינה, הוצאת משרד הביטחון, 1990.
• גרשון ריבלין ואחרים, ספר תולדות ההגנה, חלק ראשון כרך ג', הוצאת עם עובד, 1972.
• זאב שפר, ספר ההתנדבות: פרשת ההתנדבות הצבאית של יהודי ארץ ישראל במלחמת-העולם השנייה, הוצאת מוסד ביאליק, 1949.

קישורים חיצוניים

• על הבאפס באתר עמלנט.
• תמונת מתנדבי היישוב בבאפס באתר מוזיאון השואה בוושינגטון.