מתנדבי טרווניקי

מתנדבי טרווניקי (בגרמנית: Trawnikimänner - "אנשי טרווניקי"; Trawniki Hilfswilliger - "מתנדבי טרווניקי"; Trawnikis - "טרווניקים" או Askaris (מלשון אסקרי, חיילים שחורים שנלחמו בצבאותיהם של מעצמות קולוניאליות באפריקה); במקרים רבים מתייחסים אליהם כאל "השומרים האוקראינים") היו יחידות של משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה ממזרח אירופה (רבים מהם מאוקראינה והמדינות הבלטיות, אך גם רוסים, פולנים, "פולקסדויטשה" ואחרים) אשר גויסו על ידי האס אס ואומנו במחנה טרווניקי על מנת לשמש כשומרים במחנות ריכוז והשמדה וככוח עזר לאס אס במשימותיו. עיקרן של יחידות אלו, שכונו SS Sonderdienst ("יחידות אס-אס מיוחדות"), התבססו על שבויי מלחמה מן הצבא האדום שנפלו בשבי הצבא הגרמני בעת מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות. רבים מהם גויסו לצבא האדום בכפייה, על אף התנגדותם לממשל הסובייטי והסכימו לערוק ולשתף פעולה עם שוביהם הגרמנים. לאחר תום המבצע גויסו גם אוקראינים מגליציה. אנשי טרווניקי פעלו בתחום הגנרלגוברנמן (פולין הכבושה) מספטמבר 1941 ועד תום המלחמה ומנו כ-5,000 איש. הם נטלו חלק מרכזי בהשמדת היהודים בעת מבצע ריינהרד ואקציית ארנטפסט, בדיכוי מרד גטו ורשה ובשמירה אלימה על מחנות סוביבור, בלז'ץ וטרבלינקה.

בוגרי טרווניקי בחיסול גטו ורשה, מול גופות של יהודים, מאי 1943

יירגן שטרופ וכיתת שומרים באומשלגפלץ, בעת פינוי גטו ורשה

גיוס והכשרה

במהלך שלבי ההתקדמות הגרמנית לתוך מרחבי ברית המועצות במבצע ברברוסה (קיץ 1941), נשבו חיילים רבים של הצבא האדום. היינריך הימלר הורה למפקד האס אס והמשטרה אודילו גלובוצניק להתחיל לגייס מתנדבים לאס-אס מבין שבויי המלחמה הרבים שנאספו במחנות השבויים. גלובוצניק בחר בשטוּרמבאנפיהרר קרל שטריבל (Karl Streibel) כמפקד מבצע הגיוס וההכשרה. שטריבל גייס מבין השבויים קבוצות של אוקראינים, ליטאים ולטבים, שגילו אהדה לנאציזם (בעיקר על בסיס של אנטישמיות ושנאה לקומוניזם) שנשלחו לאימון והכשרה במחנה טרווניקי (באוקטובר 1941 הפך שטריבל למפקד המחנה). תנאיהם של שבויי המלחמה היו קשים ביותר ובחירתם לעבור למחנה ההכשרה שיפרה באופן ניכר את תנאיהם. אליהם הצטרפו מאוחר יותר, כאשר תנופת מבצע ברברוסה החלה להעצר, אוקראינים מגליציה, שהיו אזרחים לשעבר של פולין, חלקם השתתפו קודם לכן בהשמדת יהודים באופן עצמאי. המגויסים היו צריכים להכריז בזמן גיוסם כי אינם צאצאי יהודים ואינם משתייכים לתנועות קומוניסטיות, כמו כן היו התחייבו לשרת כל עוד נמשכת המלחמה. לדברי דיטר פול, אשר שימש כעד מומחה במשפט דמיאניוק, הנאצים ראו באנשי טרווניקי "אנשי צוות בלתי אמינים" בעלי חינוך לקוי, שכמעט ואינם יודעים גרמנית. גם יירגן שטרופ, שעשה שימוש נרחב במתנדבי טרווניקי במהלך חיסול גטו ורשה, תיאר אותם כחיילים גרועים, חסרי חינוך וחסרי ידע בשפות, אך צייתנים, חזקים גופנית ואנטישמים נחושים.

במחנה הוכשרו המתנדבים לתפקיד ואכמאנר (Wachmänner, מילולית "שומרים"). הצוערים אורגנו בשני גדודים (בטליונים), שמנו כל אחד כ-1,000 איש, ועברו קורסים בהבנת פקודות צבאיות בסיסיות בגרמנית, בהבנת נוהלי שומרים ובטכניקות פינוי גטאות. הם אומנו בנשק קל ואף למדו לשיר שירים בגרמנית. המתאמנים נשלחו לרכז את היהודים בעיירות במחוז לובלין והובילו אותם למחנות. החלק האחרון של ההשתלמות כלל רצח יהודים שנבחרו ממחנה העבודה, אשר נורו בנפרד על ידי כל שומר.

בנובמבר 1943 חוסלו כל יהודי המחנה במסגרת אקציית ארנטפסט. מחנה האימונים פורק ביולי 1944, עקב התקרבות החזית הרוסית.

פעילותם

מטרווניקי נשלחו השומרים לאתרי השמדה בכל מרחב הגנרלגוברנמן, הן כחוליות רצח, הן ככוח סיוע לריכוז יהודים בעת אקציות, והן כשומרים במחנות. כשומרים במחנות היו מתנדבי טרווניקי כפופים למפקד המחנה (איש אס-אס). בעת פעילותם מחוץ למחנות, הוכפפו לגדודי "משטרת הסדר" (Ordnungspolizei), שאחת משיטותיה הייתה ביצוע פשיטות (בפולנית: łapanka) בגטאות שכללו כניסת כלי רכב לאזורים צפופים, ביצוע ירי חסר אבחנה ואיסוף אקראי של יהודים מהרחוב.

בין אתרי הפעילות בהם היוו גורם מרכזי בהשמדה ובהתעללות ביהודים (לבד ממחנה טרווניקי עצמו) נמנים לובלין (גטו לובלין, בודזין, מחנה רחוב ליפובה), מיידנק, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, גטו ורשה, צ'נסטוחובה, לבוב, גטו ראדום, קרקוב, גטו ביאליסטוק, פוניאטובה ומעשי הטבח בלומאזי, מיינדזיז'ץ פודלסקי, לוקוב, רדזין פודלסקי, פרצ'ב, קונסקובולה, יוזפוב, מיזוץ' ועוד. כריסטופר בראונינג השווה את פעילותם של מתנדבי טרווניקי לזו של כוחות גרמניים במשטרת השלטת הסדר, כגון יחידת המילואים 101, וטען שאפילו גרמנים אלה (שגם הם ביצעו מעשי רצח רבים) היו יוצאים מדעתם לו היו צריכים לבצע מטלות רצח מתמשכות במשך ימים רצופים, כפי שעשו אנשי טרווניקי, כאשר הם לוגמים וודקה ואוכלים כריכים באתרי הרצח.

בנוסף, פעלו קבוצות של מתנדבי טרווניקי כזונדרקומנדו ומפעילי תאי גזים במחנות בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה.

באפריל-מאי 1943 עשה יירגן שטרופ שימוש נרחב במתנדבי טרווניקי במהלך חיסול גטו ורשה, הצלחת המבצע הובילה להשתתפותם בחיסול גטו ביאליסטוק באוגוסט אותה שנה.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה העמידה ברית המועצות לדין קרוב ל-1,000 מבוגרי טרווניקי בבתי דין צבאיים ובבתי משפט אזרחיים. רובם הורשעו בבגידה במולדת, חלקם הוצאו להורג וחלקם נשלח לגולאג, מתוכם שוחררו רבים במסגרת ההפשרה של חרושצ'וב ב-1955. אחרים נמלטו בזהות שאולה למערב. גרמניה, ארצות הברית וישראל יזמו הליכים נגד כמה מבוגרי טרווניקי שנודעו באכזריותם כשומרים במחנות הריכוז וההשמדה, בהם ג'ון דמיאניוק וסמואל קונץ. ב-1976 נדונו חמישה אנשי טרווניקי ומפקדם שטריבל בפני בית משפט בהמבורג, שמצא אותם זכאים מחמת חוסר הוכחות ושחרר אותם.

ג'ון דמיאניוק נשפט בישראל, וזוכה בערעור בבית המשפט העליון מחמת הספק שהתעורר לגבי זיהויו, ובכלל זה לגבי האותנטיות של מסמך טרווניקי.

מתנדבי טרווניקי ידועים נוספים

• פדיר פדורנקו (באוקראינית: Федір Федоренко) - שבוי הצבא האדום, שירת כשומר בגטו לובלין, מספטמבר 1942 שומר בטרבלינקה. התיישב בארצות הברית. גורש לברית המועצות ב-1984, נשפט והוצא להורג ביולי 1986.
• יוזיאס קומפף - פולקסדוייטשה יוגוסלבי, נטל חלק בחיסול מחנה טרווניקי ב-1943. היגר לארצות הברית לאחר המלחמה. הוא חי שם כאדם חופשי במשך שנים ארוכות ורק בשנת 2001 החלו משפטים כנגדו שבסופם, ב-2005 נשללה אזרחותו האמריקנית והוא גורש חזרה לאוסטריה, שם נמלט מעונש עקב התיישנות שחלה על פשעיו.
• סמואל קונץ - שומר בבלז'ץ, משפטו בבון החל ביולי 2010, מת בנובמבר לפני תחילת ההליכים.
• "איוון האיום", איוון מרצ'נקו - נודע לשימצה כשומר אכזרי וסדיסטי במיוחד. היה שומר בגטו לובלין ובמחנה טרבלינקה. זוהה לאחרונה ב-1944 ביוגוסלביה ומאז נעלמו עקבותיו. ג'ון איוון דמיניוק הואשם שהוא-הוא איוון האיום, אך בבית המשפט בישראל לא הוכח הדבר מעל לספק סביר והוא שוחרר.
• יאקוב ריימר (Jakob Reimer) - פולקסדויטשה אוקראיני, היה בהכשרה בטרווניקי ב-1944, נמלט והתאזרח בארצות הברית. אזרחותו נשללה ב-2002, אך הוא מת ב-2005 לפני שהושלמו הליכי גירושו לגרמניה.
• ולאדאס זאיאנקאוקס (בליטאית: Vladas Zajančkauskas) - ליטאי. נמלט והתאזרח בארצות הברית. אזרחותו נשללה ב-2010, מת ב-2013 בגיל 98.

לקריאה נוספת

• Sergei Kudryashov, “Ordinary Collaborators: The Case of the Travniki Guards” (in) Russia War, Peace and Diplomacy Essays in Honour of John Erickson edited by Mark and Ljubica Erickson, London: Weidenfeld & Nicolson, 2004

קישורים חיצוניים

• מידע מאתר Death Camps
• משפטי טרווניקי האחרונים