נאציזם אוסטרי

הנאציזם האוסטרי היה התנועה הנציונל-סוציאליסטית הראשונה, שהקדימה והטרימה את התנועה בשאר העולם הגרמני. התנועה דגלה באידאולוגיה של עליונות הגזע הארי, פאן-גרמניות (כלומר איחוד כל הגרמנים ללא הקשר מדיני), התנגדות לדמוקרטיה, לליברליזם, לקלריקליזם (שלטון הכמורה), אנטי-סלאביות ואנטישמיות. שורשי התנועה עוד ב"איגוד העובדים הגרמנים הלאומי" (Deutschnationaler Arbeiterbund) שהוקם בבוהמיה, אוסטרו-הונגריה ב-1893 והביטוי לעקרונותיה ניתן ב"תוכנית 25 הנקודות" שנטבעה ב-1899, שוכללה ופורסמה ב-1919 על ידי רודולף יונג ואומצה על ידי אדולף היטלר כמצע. מבחינה פוליטית פעלה התנועה בשתי מסגרות, "מפלגת העובדים הגרמנים" (Deutsche Arbeiterpartei, DAP) שפעלה מ-1903 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה ו"המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הגרמנית" (Deutsche Nationalsozialistische Arbeiterpartei ,DNSAP) שהייתה מאז 1930 למעשה סניף של המפלגה הנאצית הגרמנית. בתקופת ממשל אנגלברט דולפוס (1932-1934) הייתה המפלגה מחוץ לחוק.

באימפריה האוסטרו-הונגרית

ב-1893 הקימו עובדים ופעילי איגודים מקצועיים דוברי גרמנית (בעיקר בתחומי הרכבות, המכרות והטקסטיל) ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית אגודות שנועדו לארגן אותם על בסיס לאומי כנגד בני לאומים אחרים באימפריה. בראש הארגון עמדו פרנקו שטיין (Franko Stein) מהעיר חב (בגרמנית: Eger) שבקרלובי וארי ולודוויג פוגל (Ludwig Vogel) ממוסט (בגרמנית: Brüx) שבאוסטי נד לבם (בצ'כיה). ב-1899 פרסם שטיין את תוכנית 25 הנקודות שביטאה דרישה להקמת מדינה גרמנית על כל השטחים המוחזקים על ידי גרמנים, בה תיושם עליונות גרמנית, שרק גרמנים יוכלו להיות אזרחים שווי זכויות בה, ושכל האחרים יהיו בני חסות שישיבתם בה מותנית בתועלת שניתן להפיק מהם והם יכולים להיות מגורשים ממנה לאלתר. כן ביקש שטיין להלאים את כל התעשיות, לשבור את התאגידים הפרטיים ולחלק את הרווחים בין הפועלים (הגרמנים בלבד, כמובן) ולבטל את הריבית.

ב-15 בנובמבר 1903 התכנסה ועידה באוסטי נד לבם, בירתה ההיסטורית של בוהמיה ובה כוננו הצירים את "מפלגת העובדים הגרמנים של אוסטריה" (Deutsche Arbeiterpartei in Österreich). בוועידת המפלגה ב-1904 טבע הנס קנירש (Hans Knirsch) את המושג "נאציונל-סוציאליזם" (Nationalsozialistische) והציע לצרף אותו לשמה. מפלגה-אחות בשם "מפלגת החקלאים הגרמנים" (Deutsche Agrarpartei) הוקמה ב-1905.

בבחירות הכלליות למועצה האימפריאלית (בגרמנית: Reichsrat) ב-1905 ו-1911 זכתה המפלגה בשלושה מושבים וב-1912 נבחר ראשה, הנס קנירש, ליו"ר הבית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר המלחמה המשיך הנס קנירש כיו"ר מפלגת העובדים הגרמנים הנציונל-סוציאליסטית של צ'כוסלובקיה ומפלגת הסודטים (Sudetendeutsche Partei, SdP) שירשה אותה ופעלה עד סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית.

המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הגרמנית" של אוסטריה (Deutsche Nationalsozialistische Arbeiterpartei ,DNSAP) הייתה המשך ישיר של "מפלגת העובדים הגרמנים" (DAP) לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והקמת הרפובליקה האוסטרית הראשונה. בשנת 1919 פרסם האידאולוג הראשי שלה, רודולף יונג, את הספר רב ההשפעה Der Nationale Sozialismus ובו "תוכנית 25 נקודות" מעודכנת, שכללה בנוסף למרכיבים הקודמים גם דחייה של חוזה ורסאי, הגדרת עשיית עושר ממצב מלחמה כ"פשע נגד העם" והחרמת כל הרווחים שהושגו כתוצאה מן המלחמה. היטלר אימץ עקרונות אלה כמצע למפלגתו.

בשנת 1923 התפצלה המפלגה לשתיים, "האיגוד הגרמני-סוציאליסטי" (Deutschsozialen Verein) ו"קבוצת שולץ" או "אגף שולץ" (Schulz-Gruppe / Schulz-Flügel) על שם מנהיגה, קרל שולץ. בכל מקרה, הכירו מנהיגי הפלגים בהיטלר כבפיהרר על כל הגרמנים. ב-1930 נשלח תאודור הביכט (Theodor Habicht) כמפקח מטעם המפלגה הנאצית הגרמנית על שלוחותיה באוסטריה, והיווה למעשה את ראש התנועה הנאצית האוסטרית. בשנת 1926 חל פיצול נוסף בתנועה וחלק מן החברים הקימו את המפלגה הנאצית האוסטרית. עד שנת 1931 הייתה זו מפלגת שוליים, אז החלה לצבור פופולריות עד שנת 1933, במהלך שלטונו של אנגלברט דולפוס, אז הוצאה אל מחוץ לחוק. רבים מחבריה נמלטו למינכן שבגרמניה, שם המשיכו בפעילות גלויה במסגרת הלגיון האוסטרי. הלגיון תמך כספית ושלח חומרי תעמולה מודפסים לפעילות המחתרתית באוסטריה. בתחילת שנת 1938, בלחץ המפלגה הנאצית בגרמניה, הותרה שוב פעילות הנאצים באוסטריה. בעקבות האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית) במרץ 1938 מוזגה התנועה האוסטרית לתנועה הנאצית הכללית.

קישורים חיצוניים

• תוכנית 25 הנקודות של רודולף יונג

• Pauley, Bruce F. (1979). "From Splinter Party to Mass Movement: The Austrian Nazi Breakthrough". German Studies Review. German Studies Association. 2 (1): 7–29. doi:10.2307/1428703. JSTOR 1428703.