נחמן מהורדנקא

רבי נחמן מהורדנקא (ה'ת"מ (1680) בקירוב, זולקובה – ב' בתמוז ה'תקכ"ה, (1765), טבריה) היה דמות חשובה בדור הראשון של תנועת החסידות והתפתחותה. היה חסיד במובן הוותיק של המילה עוד בטרם נוסדה תנועת החסידות. נמנה עם חשובי תלמידיו הקרובים וחברו של הבעל שם טוב, עד כדי כך שהבעש"ט כינהו כ"נאמן ביתו". מקשרי חיתון של צאצאיהם מפורסם הנכד רבי נחמן מברסלב. היה דמות נודעת בקרב יהדות רוסיה בשל צדיקותו ולפיכך עליותיו לארץ ישראל עשו בקרבם רושם גדול. נודע גם בשל מסירותו לקיום מצוות פדיון שבויים. האגדה החסידית מייחסת לר' נחמן מעלות ומעשי נפלאות רבים.

נחמן מהורדנקא

קבר רבי נחמן מהורודנקא בבית העלמין בטבריה
לידה	שנות ה־80 של המאה ה־17 הורודנקה, אוקראינה
פטירה	21 ביוני 1765 (יוליאני)
השקפה דתית	יהדות

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נולד בסביבות שנת ה'ת"מ בעיר זולקובה שבגליציה לפי אחת המסורות, לר' יצחק, שהיה ממשפחה המיוחסת כשישה דורות למהר"ל מפראג. אימו של ר' נחמן, הייתה בתו של ר' אברהם מארי רבה של נובהרדוק צאצא לר' יעקב תמרליש מרביץ תורה בקרעמניץ ובוינא שנפטר בשנת תכ"ז - 1667, בנו של אליעזר מוורמייזא.

כשהתבגר פנה ללמוד ב"קלויז" בעיר ברודי והתיידד עם רבי נחמן מקוסוב ורבי מנחם מנדל מבאר. עסק בתורה בפרישות ובסיגופים. אחרי נישואיו התקרב לבעל שם טוב בהשפעת גיסו רבי חיים מהורדנקא. דרכיו בעבודת השם עברו מפנה עקב תורת הבעש"ט. לאחר פטירת אשתו הראשונה התחתן בנישואים שניים עם אחות ר' יצחק מדרוהוביץ'. מספרים שהשידוך שנעשה בעצתו ויוזמתו של הבעש"ט כלל סיכום בינו לר' נחמן, שהבן של רבי נחמן יתחתן עם בתה של אדל בת הבעש"ט לכשיוולדו. ולימים כך נעשה שמחה בן נחמן נישא לפיגה בת אדל ומהם נולד רבי נחמן מברסלב על שם סבו. מספרים בקרב החסידים כי אשתו השנייה של ר' נחמן מהורדנקא נפטרה חודש לאחר הלידה. גם סביב מאורע זה התפרסמו כמה סיפורים המלמדים על מעלתם של ר' נחמן ואשתו.

העלייה הראשונה לארץ ישראל

בהשפעתו של הבעל שם טוב, עלה לארץ ישראל יחד עם בנו שמשון חיים, ככל הנראה סביב שנת ה'ת"ק (1740) אך חזר לחו"ל אחרי תקופה קצרה, יש אומרים^{[דרוש מקור]} שבהשפעת חלום שפירשו כרמז לעדיפות דרכו של הבעל שם טוב בעבודת ה' שלא על ידי סגפנות.

לפי המסורת בשבחי הבעש"ט, מטרת עלייתו של ר' אלעזר רוקח לארץ ישראל הייתה במטרה לפוגשו ולהביא יחד את הגאולה. המפגש מעולם לא התרחש מפני שר' נחמן יצא לחו"ל, ולמרות שהתאמץ לחזור בהקדם, ר' אלעזר כבר נפטר. לפי מסורת זו ייתכן שלמעשה עלה ר' נחמן לא"י פעמיים בשנים סמוכות וירד חזרה לגולה.

על תקופה זו של התעוררות לעלייה לארץ ישראל ועל השפעותיהם של האישים בה בראשית צמיחת תנועת החסידות כותב אברהם יערי:

"משנת ת"ק (1740) לערך עד שנת פטירתו תק"ך (1760) עלו חסידים רבים לארץ-ישראל, מרבותיו, חבריו, ותלמידיו של הבעש"ט, ומהם שעלו בהשפעתו ובעזרתו, כגון גיסו ר' אברהם גרשון מקיטוב, ר' נחמן מהורודנקה ועוד. מהם שעמדו לעלות; ואף התחילו בהכנות לעליה ויצאו לדרך, אבל לא נסתייע הדבר בידם, כגון הבעש"ט עצמו ותלמידו המובהק ר' יעקב יוסף המגיד מפולנא, שהבעש"ט מסר בידו איגרת-המלצה לגיסו שכבר ישב בארץ. כל העליות הללו היו עליות יחידים וחבורות קטנות, ובין העולים היו רבים שהיו שייכים עוד לחסידים הסגפנים שקדמו לבעש"ט, מסוג חסידי קלויז בראד, ומהם שעמדו בשני המחנות, היו תחילה בחוג החסידים הסגפנים והצטרפו לאחר מכן לחוג חסידי הבעש"ט."

— אברהם יערי, "עליית החסידים ההמונית לא"י", מחניים, מ"ו

לאחר חזרתו ל-מז'יבוז'

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשהותו זו בגליציה שימש כגבאי בביתו של הבעל שם טוב, ואף עסק בקירוב תלמידים חדשים לדרך החסידות. היה מצוי מאוד במחיצתו של הבעש"ט. גם בעת פטירת הבעל שם טוב שהה במז'יבוז' וגם על אירוע זה ישנם מעשיות בקרב החסידים הנקשרים בו. בזמן שהותו שם השתוקק לעלות שוב לארץ ישראל אבל הבעש"ט שכנעו להישאר עמו כדי שילמד ממנו את תורתו, לכן עלה לארץ ישראל רק לאחר פטירות רבו. בלשון החסידים מתואר שלאחר פטירת הבעש"ט היה משתטח מעת לעת על קברו ומבקש רשות לעלות לארץ ישראל, עד אשר קיבל ממנו תשובה שבה לא רק שהרשה לו אלא אף ציווה עליו לעשות כן.

העלייה השנייה לארץ ישראל

באלול תקכ"ד, ערב ראש השנה תקכ"ה (אוקטובר 1764), עלה לארץ ישראל בפעם השנייה, בראש שיירת עולים לצד רבי מנחם מנדל מפרמישלן, זו קבוצת העולים המאורגנת הראשונה מקרב תלמידי הבעש"ט. תיאור מפורט של עלייתם נשתמר בחיבור בשם "גלילות ארץ ישראל" על ידי חכם יהודי מגליציה, רבי שמחה מזלוזיץ, שפגש אותם על שפך הדנובה והפליג יחד אתם באונייה לקושטא ומשם לארץ ישראל. סיפור מסעותיו הודפס על ידי חתנו, רבי שלמה מדובנא וכונה בשם "אהבת ציון".

בכ"ג תמוז עלתה הקבוצה על ספינה בחוף הים השחור בדרך לאיסטנבול, בכ"ז בתמוז הגיעו אנשי השיירה לחופי קושטא, וכעבור חודשיים בי"ח באלול עלו על ספינת עולי-רגל שהייתה יוצאת מדי חודש אלול לעבר ארץ הקודש, עם עולי רגל רבים מיהודי טורקיה וארצות הבלקן, חלקם כאלו שבאים לבקר בירושלים ולחזור ואחרים עולים להשתקע בסוף ימיהם. בערב ראש השנה תקכ"ה הגיעו לנמל יפו. עולי הרגל הספרדים עזבו את האונייה בדרכם לירושלים בעוד אנשי השיירה החסידים נשארו באונייה במשך החג, ורק בצום גדליה הפליגו לכיוון עכו.

למרות שמשך הנסיעה הרגיל הוא יום-יומיים, בשל סערה חריגה שאיימה להטביע את הספינה הם הגיעו ליעדם רק כעבור תשעה ימים, בי"ב בתשרי. ר' שמחה מתאר כי ביום התשיעי הנהיג ר' נחמן תפילת תחנונים מיוחדת:

"וקבצנו יחד למניין עשרה, שהיינו מפוזרים בספינה זה בכה וזה בכה. ונטל ספר תורה בזרועו והתפלל בלחש מעט. ואמר אם חס וחלילה ייגזר עלינו בבית דין של מעלה שנאבד מן העולם - אנחנו בית דין עדה הקדושה בצירוף קב"ה ושכינתיה, אין אנו מסכימים לגזירה זו ויהי רצון שתבטל גזירה זו. וענינו אחריו אמן, והלכנו איש למקומו בספינה, וצוה לנו לומר תהלים"

עוד באותו יום הגיעו לעכו, ובי"ג בתשרי עזבו את העיר ובעזרת חמורים ופרדות הגיעו לטבריה.

מאז שהה בעיר טבריה. רבים מסיעת החסידים שכבר היו בארץ שקדמו בעלייתם ובהשקפותיהם לתלמידי הבעש"ט הצטרפו לסיעתם ודרכם החסידית החדשה של אלה. עם זאת בשל המספר הקטן של העולים בעלייה זו (כ-30 איש מגליציה ועוד כמה עשרות יהודים מטורקיה ומארצות הבלקן שהצטרפו אליהם בקושטא), אין העלייה שלהם נמנית על ידי ההיסטוריונים כעלייה החסידית הראשונה, וכעלייה הראשונה נחשבת עליית החסידים בשנת תקל"ז שהיקפה ומשקלה היה גדול במיוחד. טוביה פרשל סבור שיוזם העלייה היה ר' נחמן, וע"פ דברי ר' נחמן עצמו הוא קיבל את ההוראה לכך מהבעש"ט בחזיון רוחני לאחר מותו.

על הרושם שהייתה לעליית שיירתו עוד בצאתם מהגולה ניתן ללמוד גם מהיחס המתואר כלפי ר' מנחם מנדל מפרמישלן ש”הלכו כל בני העיר לקראתו”. כנראה מתוך כבוד לאישיותו ולעלייתו הקרובה לארץ הקודש.

לימים יתארח נכדו רבי נחמן מברסלב בחג הסוכות, בעת שהותו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט 1798, אצל נכד אחר של רבי נחמן מהורדנקא בשם רבי בנימין, שעל קברו בטבריה מצוין הכיתוב "נכד רבי נחמן מהורודנקא".

גם מתקופה זו לא ידוע הרבה על ר' נחמן מהורדנקא אם כי נשתמר סיפור על התנהגותו ועל אודותיו בפי תושבי טבריה, אשר פורסם על ידי הרב משה קליערס בספרו "טבור הארץ":

"ושמעתי מזקנים שבעת שישב פה היה בהצנע לכת. שאשכנזים עדיין לא ישבו אז בטבריא רק ספרדים. והם לא ידעו מגודל קדושתו, רק החזיקוהו לאדם כשר, רק אחר כך נתגלה על ידי סיבה, שבשנה אחת היתה עצירת גשמים עד מאד, וציווה הרה”צ ר”ן הנזכר, שילכו למערת ר’ חייא ובניו להתפלל שמה על הגשמים. וגם הוא הלך עמהם. וציווה להם, שיקחו עמהם בגדי חורף למחסה מזרם וממטר. והיה אז יום חם וצח כעצם השמים לטוהר, הם יצאו מן העיר לילך למערת ר’ חייא ובניו זיע”א ובגדי החורף בידם. ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, וכראותו שהם הולכים ובגדי חורף בידם, צחק מהם הרבה. ירק בפניהם ואמר, שאם יחזרו להעיר ולא ירד הגשם, ירמוס את הרה”צ הנזכר תחת כפות רגליו. הם הלכו לדרכם למערת ר’ חייא ובניו, ושפכו שיחם נוכח פני ה’, והשמים נתקדרו בעבים וירד גשם שוטף עד מאד, ולולא שהיה להם בגדי החורף, לא יכלו לבוא העירה. וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר הנזכר, ולקח את הרה”צ הנ”ל והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריא צהלה ושמחה על הגשמי רצון וברכה שירדו, וגם כי נתקדש שמו הגדול ית”ב, וכל הנכרים אמרו מי כמוך באלוקים ומי כעמך ישראל".

— טבור הארץ, (טבריה תרס”ו), דף (קט)/קי עמ' א-ב).

בספר "עובד אורח", פולנאה תקמ"ח, תואר רבי נחמן כ”צדיק מפורסם בכל קצווי ארץ, הרב החסיד איש אלקים”.

הדבקת מודעות בשכונת מאה שערים לקראת ההילולה על קברו של רבי נחמן מהורדנקא בטבריה, סיוון, תש"ע

רבי נחמן נפטר בב' בתמוז ה'תקכ"ה בקירוב, שנת עלייתו השנייה/שלישית לארץ, או בסמוך לה ונטמן בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין העתיק בטבריה.

כיאה לדמות בעלת חשיבות בקרב החסידות ישנם תיאורים על עת פטירתו בשבת:”...ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו, ומת במנחה ויצא למנוחה”.

מתורותיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דברי תורה בשמו הובאו בספרים "תולדות יעקב יוסף" ו"דגל מחנה אפרים". ר' מנחם מנדל ויז'ניצר ריכז את כל דברי תורתו בקונטרס "מילי דאבות" בראש הספר "תורת חסידים ראשונים". בני ברק תשמ"א.

משפחתו

• בנו שמחה התחתן עם פייגה בת אדל להם נולד רבי נחמן מברסלב הקרוי על שמו.
• בנו שמשון חיים עלה עם אביו בקדם עליית החסידים לארץ ישראל והתיישב בטבריה.
• נכד אחד כנראה בשם בנימין התיישב אף הוא בטבריה, ואצלו התארח רבי נחמן מברסלב בעת ביקורו בארץ ישראל. בבית העלמין העתיק בטבריה קיימת מצבה לר' בנימין הנושאת את הכיתוב נכד ר' נחמן מהורודנקא.

לקריאה נוספת

• הרב יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ירושלים, תשס"ד ח"ג, עמ' תנ"ח.
• מילי דאבות, דברי תורתו ותולדותיו, בני ברק, תשמ"ב.
• מבועי הנחל קובץ לתורה וחסידות, גיליון 59 תשרי תשמ"ג, עמ' כג-כט, ובספרות המצוינת שם.

קישורים חיצוניים

• דוד הלחמי, רבי נחמן מהורדנקי, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ק"ם, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• טוביה פרשל - עליית החסידים לארץ ישראל, בתוך החסידות וציון הוצאת מוסד הרב קוק והוצאת מוריה ניו יורק תשכ”ג, עמוד כד-לח).
• זכרונם לברכה - סדרת ספרים מאת אהרון פרלוב, לקריאה במדור תולדות צדיקים - תולדות רבי נחמן מהורדנקא זצ"ל באתר הידברות.
• אהבת ציון - סיפור המסע של ר' שמחה מזלוזיץ לארץ ישראל, הכולל התייחסויות לר' נחמן וחבריו החסידים.