ניקוי יבש
| ערך מחפש מקורות | |
ניקוי יבש הוא תהליך של ניקוי בגדים או בדים המתבסס על ניקוי בעזרת ממס אורגני במקום מים. הממס בו משתמשים בדרך כלל הוא טטרהכלורואתילן (Perchloroethylene או בקיצור Perc במינוח התעשייתי). ניקוי יבש נדרש לאריגים שיינזקו אם ינוקו באמצעות מים, סבון ודטרגנט. ניתן לעשות ניקוי יבש גם לבדים עדינים שעלולים להיפגע במכונת כביסה אך קשה לעשות להם כביסת ידנית מפאת גודלם. ניקוי יבש נקרא כך כי אינו משתמש במים במהלך הניקוי, אלא בממסים אורגניים שכונו פעם "ממסים יבשים". יתרונם של הממסים "היבשים" שאינם מתפיחים את סיבי האריג ואינם גורמים לשינוי ממדים של האריג לאחר הכיבוס, דבר המתבטא בקימוט והתכווצות האריג לאחר יבושו.
היסטוריה
עריכההניקוי היבש הומצא בידי תומאס ל. ג'נינגס (באנגלית: Thomas L. Jennings; 1 בינואר 1791 - 13 בפברואר 1856) שהיה ממציא, סוחר, יזם ופעיל למען ביטול העבדות בניו יורק.
ג'נינגס היה חייט שמאוחר יותר פתח עסק לניקוי יבש בניו יורק. [דרוש מקור] בתקופתו כחייט, לקוחותיו התלוננו לעיתים קרובות על כך שהבגדים שלהם נהרסים בגלל כתמים, והדבר גרם לו להתנסות בכימיקלים שונים שיכולים להסיר כתמים מבלי לפגוע בבד. כך, הגיע בסופו של דבר לתוצאה טובה, ובשנת 1821 אף רשם פטנט על ההמצאה - שהייתה לפטנט הראשון שנרשם בידי אפרו-אמריקאי[1].
ניקוי יבש משתמש בממס ללא מים כדי לנקות בגדים מוכתמים. פוטנציאל הניקוי בעזרת ממס המבוסס על נפט התגלה בשנת 1855 על ידי צרפתי בשם ז'אן-בטיסט ז'ולי (Jean Baptiste Jolly) שהיה בעליה של סדנת צביעה לבדים. הוא גילה שמפת השולחן שלו התנקתה כאשר המשרתת שפכה עליה בטעות קרוסן מעששית. לאחר מכן הוא פתח שירות לניקוי בגדים באופן זה, הוא קרא לשיטה זו: “nettoyage à sec”, ניקוי יבש.
שיטות הניקוי היבש המוקדמות השתמשו בממס המבוסס על בנזין וקרוסין. דליקות שנגרמו עקב השימוש בחומרים דליקים אלו (בשילוב עם בדי הבגדים), גרמו בשנת 1924 לוויליאם ּּּּּּּּּּּּּּּּג׳וסף סטודארד שעבד בניקוי יבש באטלנטה, לפתח שיטת ניקוי באמצעות ספירט לבן שהיה דליק פחות מבנזין וקרוסין. בשנת 1928 החלו להשתמש לניקוי יבש בחומר, שנקרא גם "ממס סטודארד", על שם מפתחו. שיטת ניקוי יבש באמצעות ספירט לבן הייתה השיטה העיקרית לניקוי יבש בארצות הברית, משנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, ועד לשנות ה-50 המאוחרות של אותה מאה. השימוש בחומרים דליקים לניקוי יבש גרם לשריפות ופיצוצים, וגרם לממשלה לפקח על מכוני הניקוי היבש.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, החלו להשתמש בממס כלוריד לניקוי יבש. ממסים אלו היו פחות דליקים מאשר ממסים מבוססי נפט, והיו בעלי כושר ניקוי טוב יותר. מאמצע שנות השלושים של המאה ה-20 החלה תעשיית הניקוי היבש להשתמש בטטרהכלורואתילן (פרכלורואתילן, שנקרא גם Perc) כממס עיקרי. זהו חומר יציב ולא דליק, שמחד הוא בעל כושר ניקוי מצוין ומאידך הוא מספיק עדין לרוב הבדים. מאז שהטטרהכלורואתילן הוכרז כחומר מסרטן פוחת השימוש בו בהדרגה.
התהליך
עריכהמכונת ניקוי יבש נראית כמו הכלאה בין מכונת כביסה ביתית ומייבש כביסה גדולים. כלומר, הכביסה מוכנסת (ידנית) לתוך חלל הייבוש והסחיטה של המכונה (התוף) שנמצא במרכז המכונה. התוף של המכונה מחורר, והוא נתון בתוך מעטפת נוספת אטומה, מעטפת זו מתמלאת בממס ובתוכה נמצא התוף עם הכביסה, כאשר התוף יכול להכיל בין 9 ל-45 ק"ג כביסה.
במהלך תהליך הניקוי, כשליש מהתוף מתמלא בממס, והתוף מתחיל להסתובב. טמפרטורת הממס מבוקרת ל-29.4 מעלות צלזיוס (בניגוד למים, ממסים יבשים ממיסים את הזיהום בטמפרטורות נמוכות). טמפרטורה גבוהה יותר של הנוזל עלולה לגרום לדהיית הצבע מהבדים. במהלך עבודת המכונה, ממס חדש מוכנס לתוף ממכל הממס (הטנק), והממס המשומש מוצא החוצה ליחידת הסינון הכוללת זיקוק בחום ומערכת עיבוי, משם הוא חוזר למכל הממס (אם החומר לא יהיה נקי, הוא עלול ללכלך את הבדים לאחר מכן). כמות הנוזלים האידיאלית ביחס לכביסה היא כ-8 ליטר ממס לכל ק"ג כביסה בכל דקה, תלוי בגודל המכונה (לדוגמה, אם במכונה יש כעת 10 ק"ג כביסה, הרי שבכל דקה יכנסו 80 ליטר נוזל חדש וכנגדם יצאו 80 ליטר נוזל משומש).
לפני שהעובד מכניס את הכביסה לתוך המכונה, הוא בודק אם יש עליה לכלוך וכתמים. העובד מרסס את הכתם בזרז כימי בהתאם לסוג הכתם והבד (סבון נון-יוני או אנ-יוני או שילוב של שניהם). כתמים מבוססי שמן (כגון: שמן, גריז או שפתון) לא צריכים טיפול מוקדם, כיוון שהם מוסרים באמצעות הטטרהכלורואתילן שבמכונה. אך כתמים מבוססי מים (כגון: יין, קפה, זיעה או דם) זקוקים לטיפול מקדים באמצעות הזרז הכימי (שמתפקד כחומר מתחלב), כדי שהטטרהכלורואתילן יוכל להשפיע על הכתם. כתמי מזון שמנוניים מדורגים בין כתמי שמן ובין כתמי מים, ולכן, כדי להסיר אותם, יש לרסס אותם בזרז כימי חלש יחסית.
בנוסף לחיפוש מקדים אחר כתמים, לפני ניקוי יבש מוודאים שאין בבגד חפצים שנשכחו. עטים מפלסטיק למשל, עלולים להתמוסס על ידי הטטרהכלורואתילן והדיו שבהם תלכלך את שאר הבגדים בצורה בלתי הפיכה.
נזק נוסף שעלול להיגרם לכביסה הוא מעבר צבעים בין בגדים (בעיקר צבע אדום), ולכן יש להפריד את הכביסה הצבעונית מהכביסה הלבנה. בנוסף נבדק סוג הבגד עצמו, שהוא מתאים לניקוי יבש (כולל הרוכסן). רוכסני קישוט עלולים להינזק מנוזל הניקוי (הממס) או מתהליך הכיבוס (סחיטה ושטיפה). ולכן, מסירים אותם לפני הכיבוס, או לחלופין מגינים עליהם באמצעות ריפוד קטן. פריטים עדינים כגון כיסויי מיטה עטויי נוצות או שטיחים בעלי ציציות, מכניסים למכונה כשהם נתונים בתוך שקיות רשת רפויות.
לסוגי כביסה שונים, וברמות לכלוך שונות, ישנן תוכניות כיבוס שונות במכונה. במהלך שלוש הדקות הראשונות של הכיבוס, מוסרים הכתמים שמצליחים להתמוסס עם הטטרהכלורואתילן. בעשר (או שתים עשרה) הדקות הבאות מוסרים כתמים עקשניים יותר. לאחר מכן, משתמשת המכונה בממס העשוי מפחמימן, למשך כ-25 דקות. משך הזמן הארוך נובע ממשך הזמן הדרוש לממס להפוך לתמיסה יחד עם הכתמים שלא הוסרו בעזרת הטטרהכלורואתילן. לאחר מכן, מוסיפים סבון לכביסה.
בסופו של מחזור הכביסה, הבגדים נשטפים בממס חדש שמגיע ממכל הממס המטוהר (טנק).
לאחר מחזור השטיפה, מתחיל תהליך הסחיטה. מכונות ניקוי יבש חדשות מסוגלות להחזיר 99.99% מהממס המשומש (כלומר, בכל הפעלה של המכונה, היא מאבדת 0.01% חומר). מחזור הסחיטה מתחיל בניקוז הנוזלים הנמצאים בתוף, ולאחר מכן התוף מאיץ למהירות של 350- 450 סל"ד (פחות ממכונת כביסה ביתית). כאשר כל הנוזלים התנקזו, המכונה מתחילה במחזור הייבוש. במהלך הייבוש, מוזרם לתוף אוויר בטמפרטורה של 63 מעלות צלזיוס, שמייבש את שאריות הממס שנותר בכביסה (הטמפרטורה מבוקרת על מנת למנוע נזק לבד). האוויר החם שיוצא מהתוף מגיע ליחידת עיבוי, שמעבה את אדי הממס שיצאו איתו, ומפריד ממנו טיפות של נוזל. הממס מועבר חזרה למכל הממס המזוקק. מכונות חדשות משתמשות במערכת סגורה על מנת לנצל את האוויר החם שיצא מהתוף, ולחמם אותו שוב. בצורה כזו חוסכים באנרגיה, חוסכים בממס ומצמצמים זיהום אוויר. במכונות הישנות יותר, האוויר המזוהם בחומר יצא החוצה, לחלל האוויר, מכיוון שחשבו שהחומר זול ולא מזיק.
לאחר הייבוש בחום, מצננים את הכביסה באמצעות אוויר קר. בסופו של תהליך הקירור ניתן להוציא את הכביסה מהמכונה.
סינון הממס
עריכהלאחר שהממס המשומש יוצא מהתוף, הוא עובר מספר סינונים לפני שהוא מוכנס שוב כממס נקי חזרה לתוף. בשלב הראשון נעצרת הפסולת הגדולה: כפתורים, חלקי רוכסנים, סיבי בד ומטבעות. וזאת כדי למנוע חדירת עצמים אלו אל משאבת הממס (שאחראית לתחלופת הממס בתוף). לאחר מכן מסוננים מהנוזל הפסולת הדקה ושאריות הסיבים. בדרך כלל המסנן עשוי מרשת דקיקה המכילה שכבה של אבקה המסננת את הממס (אבקה מחומר פעיל, למשל). ישנן מכונות שמשתמשות במסננים ללא אבקה, מסננים אלו מסוגלים לסנן פסולת הגדולה מ-30 מיקרומטר.
במהלך הזמן, מצטברת שכבת לכלוך על המסנן. ולכן יש לנקותו בקביעות. הניקוי מתבצע, על פי רוב כל יום. בהרבה מכונות, יש מסנן שמתנקה באמצעות סיבוב ושטיפה של הממס (מופעל מלוח הפיקוד של המכונה).
לאחר מסנן הסיבים, עובר הממס דרך מסנן נוסף העשוי פחם וחומר פעיל. מסנן זה מנקה את הממס מהחומר המסיס (כולל צבע מהבגדים). כדי להשלים את תהליך הסינון, עובר הממס דרך מסנן נוסף שמנקה את כל שאר הלכלוך שלא הוסר. לאחר מכן, מוזרם הממס למכל הממס המטוהר.
כדי לשפר את ביצועי הממס, מוסיפים לו כמות קטנה של דטרגנט (0.5%-1.5%), וזאת כדי לטפל בלכלוך הידרופילי ולמנוע מלכלוך לחזור ולהידבק לבגדים. ישנן מכונות המשתמשות בדטרגנט אניוני, ויש המשתמשות בקטיוני.
מכיוון שישנו איבוד קטן של ממס בכל הפעלה של המכונה, ומכיוון שמכונות ניקוי יבש לא מנקות היטב כתמים מבוססי מים, החלו לפתח מכונות לניקוי רטוב. ניקוי רטוב בעיקרו מבוסס על ניקוי בעזרת מים וייבוש על ידי אוויר (מבוקרים באמצעות מחשב). ניקוי רטוב הוא תחום הנמצא כעת בהתפתחות, אם כי ניקוי רטוב ברמה נמוכה יותר נמצא בשימוש כבר זמן רב (מכונות כביסה ביתיות).
המשקע שמצטבר במסנן אחר פעולת המכונה מכיל מספר חומרים: סיבי בגדים, שאריות מאבקת המסנן עצמו, פחם, צבע, גריז ועוד. כל הפסולת הזו ספוגה בממס, המוגדר כפסולת מסוכנת.
בריאות ובטיחות
עריכההטטרהכלורואתילן הוא חומר מסרטן, שעלול להשפיע על עובדי הניקוי יבש, על הצרכנים, ועל הגרים בסביבת המכבסה. כאשר מחממים את הטטרכלוראתילן, משתחררים גזים רעילים כמו כלור, פחמן דו-חמצני ופוסגן. חשיפה ממושכת לטטרהכלורואתילן משפיעה על מערכת העצבים וגורמת לגירוי של רקמות ריריות, כולל עיניים ועור. חשיפה לריכוזים גבוהים יותר גורמת לנזק בכליות ובכבד, ומגדילה את הסיכויים לחלות בסרטן הכבד, הכליות, הלבלב, שלפוחית השתן וסרטן הדם. בקליפורניה חוקקו חוקים שמצמצמים בהדרגה את השימוש בטטרהכלוראתילן, שהמטרה היא שבשנת 2023 יופסק השימוש בו לגמרי. שאריות ממס יכולות לגרום לתחושה רעה או לרגישות בעיניים, באף ובגרון, אם נחשפים אליהם בצורה קבועה. אנשים הגרים ליד מכבסת ניקוי יבש, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן מאשר מי שגר ליד בית זיקוק או ליד תחנת כוח. יש להשגיח על החומר שלא ייפלט בכמויות גדולות לאוויר, ושלא יזהם את מי התהום. בנוסף, פליטת החומר לאוויר עלולה לגרום לערפיח במקרה שהוא יפגוש חומרים אחרים.
ממסים בשימוש
עריכה- טטרה כלורו אתילן (Tetrachloroethylene)– נמצא בשימוש מאז שנות ה-40 של המאה ה-20, החומר הנפוץ ביותר, והחזק ביותר. הוא מסוגל לגרום לצבע לדהות (בעיקר בטמפרטורות גבוהות). כמו כן, הוא עלול לפגוע בכפתורים, חרוזים וקישוטים בבגדים מסוימים. חומר זה טוב בעיקר לניקוי כתמים על בסיס שמן, המהווים 10% מכלל הכתמים. הטטרהכלורואתילן משאיר על הבדים ריח של חומר כימי. הוא אינו דליק. על פי מחקרים שנערכו, זהו חומר מסוכן העלול לגרום לסרטן, לזהם מקורות מים, לפגוע באוזון ועוד.
- אלקאנים – כושר הניקוי שלו פחות משל הפרכלורואתילן, ומשך זמן הכיבוס שלו ארוך יותר. למרות שהוא מבוסס על נפט, שימוש נכון בחומר ימנע ממנו להתפוצץ או להתלקח.
- "סיליקון נוזלי" (Decamethylcyclopentasiloxane) – עדין יותר לבדים מאשר פרכלורואתילן, ולא גורם לדהיית צבע. הפסולת שמשתחררת ממנו אינה רעילה: צורן דו-חמצני, מים ופחמן דו-חמצני.
- קרח יבש (פחמן דו-חמצני מוצק) – בעל תכונות ניקוי פחותות. מכונות ניקוי יבש הפועלות באמצעות חומר זה עולות 90,000 דולר יותר מאשר מכונות המנקות באמצעות טטרהכלורואתילן, מה שלא מאפשר למכבסות קטנות לרכוש מכונות יקרות אלו. גם מכוני ניקוי יבש המשתמשים במכונות אלו משתמשים במקביל במכונות מבוססות טטרהכלורואתילן כדי לנקות כתמים קשים יותר. היתרון של חומר זה הוא בניקוי נזקי שרפה מהבגדים: פיח וריח של שרפה.
- אתר גליקול (בעיקר אתילן גליקול או פרופילן גליקול) – יעיל פחות מהטטרהכלורואתילן.
- ניקוי רטוב – לא משתמש בממס כדי לנקות את הכביסה אלא במים וסבון מתכלה. יצרני מכונות ניקוי רטוב טוענים שהן מסוגלות לנקות בגדים שמיועדים לניקוי יבש בלבד מבלי לגרום להם נזק, כגון: מוצרי עור, זמש, משי, ויסקוזה וצמר (אך לא עניבות). לעיתים, מכוני ניקוי יבש משתמשים במכונות אלו לצד המכונות מבוססות הטטרהכלורואתילן.
חומר בשימוש בעבר
עריכה- ספירט לבן – חומר דליק מאוד, נקודת הבזק שלו היא 38 מעלות צלזיוס.
- טטרהכלורומתאן – רעיל וגורם לשיתוך.
- כלורופורם – חומר חזק מדי.
- פריאון-113 – פוגע באוזון.
תהליך הניקוי במכבסה
עריכה
כאשר מכבסה מקבלת בגד לניקוי, מצמידים לבגד תווית המכילה מספר סידורי או כיתוב לגבי בעל הפריט (התווית יכולה להיות מבד או מקרטון, וניתן להצמיד אותה בדבק בסיכות וכדומה). לאחר מכן ממיינים את סוגי הכביסה – כביסה לבנה וכהה. לאחר מכן בוחנים את הכביסה כדי למצוא כתמים. על כתמים אלו מרססים זרז כימי. לאחר מכן, מוכנסת הכביסה למכונת הכביסה, שם היא נשטפת ומתייבשת. כאשר המכונה מסיימת לפעול, הכביסה מוצאת ממנה ומועברת לגיהוץ. הגיהוץ מתבצע באמצעות מגהצי קיטור. לאחר הגיהוץ מועברת הכביסה לקיפול או לתלייה על קולב. על הכביסה הנקייה מרססים מבשם שמסתיר את הריח הכימי של הממס. את הבגד עוטפים בדרך כלל בשקית. על מנת להקל על מציאת הכביסה הנקייה, תולים את הבגדים על מסוע שיש בו תאים ממוספרים. כאשר רוצים לקחת את הכביסה מהמסוע מסובבים אותו (בצורה חשמלית) עד שמגיעים למספר התא המבוקש.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- איך עובד הניקוי יבש (באנגלית)
- ניקוי יבש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Shontavia Johnson, America’s always had black inventors – even when the patent system explicitly excluded them, the conversation, 15/2/17