ניקולאס אבז'אנדה
ניקולאס רמיחיו אאורליו אבז'אנדה (בספרדית: Nicolás Remigio Aurelio Avellaneda; 3 באוקטובר 1837 – 25 בנובמבר 1885) היה עורך דין, עיתונאי, פוליטיקאי, מדינאי, ונשיא ארגנטינה בין 1874 ו-1880.
 | |||||||||
| ניקולאס אבז'אנדה | |||||||||
| לידה |
1 באוקטובר 1837 טוקומאן, ארגנטינה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בדצמבר 1885 (בגיל 48) האוקיינוס האטלנטי | ||||||||
| שם לידה |
Nicolás Remigio Aurelio Avellaneda | ||||||||
| מדינה |
ארגנטינה | ||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות לה רקולטה | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת בואנוס איירס | ||||||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית אוטונומית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Carmen Nóbrega Miguens de Avellaneda | ||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ראשית דרכו
עריכהאבז'אנדה נולד בטוקומאן, בנם של מארקו מנואל דה אבז'אנדה (Marco Manuel de Avellaneda, אחד ממושלי טוקומן) ודולורס דה סילבה אי סבלטה (Dolores de Silva y Zavaleta), ואחיו של מארקו אאורליו אבז'אנדה (שר בממשלה).
הוא החל לכתוב במספר עיתונים בסביבות גיל 20.
בגיל 23 החל לשמש כמרצה לכלכלה באוניברסיטת בואנוס איירס, וזכה להצלחה רבה.
בגיל 28 פרסם ספר על חוקי הקרקעות, ועל הבעלות על הקרקע הכפרית.
כמו כן שימש כחבר בבית הנבחרים של בואנוס איירס וכשר בממשל הפרובינציאלי.
שר בממשלתו של סרמיינטו
עריכהעם כניסתו של דומינגו פאוסטינו סרמיינטו (Domingo Faustino Sarmiento) לתפקיד נשיא ארגנטינה, אבז'אנדה התמה לשר המשפטים והחינוך הציבורי, ומילא את תפקידו במקצועיות בין 12 באוקטובר 1868 ו-23 בנובמבר 1874.
הוא היה שותף לדעותיו של סרמיינטו לגבי חשיבות החינוך לשיגשוג הארץ וייצוב הדמוקרטיה. במהלך תקופת כהונתו נוסדו הסמינרים הראשונים למורים, והתארגנה מערכת החינוך היסודית הציבורית.
כהונתו כנשיא ארגנטינה
עריכהב-14 באפריל 1874, אבז'אנדה ניצח בבחירות לנשיאות ארגנטינה בה הוא התמודד מול ברטולומה מיטרה (שניצח בשלוש פרובינציות בלבד).
כהונתו היא השלישית מבין המכונות "הנשיאויות ההיסטוריות" (presidencias históricas) – יחד עם סרמיינטו ומיטרה, שייצבו את הרפובליקה שהייתה שסועה במהלך העשורים הראשונים לקיומה במלחמות אזרחים על שלושה יסודות: אומה, חוקה, חירות:
- אומה: גיבוש הזהות של אזרחי ארגנטינה סביב הרפובליקה במקום סביב הפרובינציה.
- חוקה: מגדירה את היחסים בין האזרחים, ומגבילה את שלוש ראשויות השלטון.
- חירות: העיקרון הבסיסי של הליברליזם.
כבר בשנה בה נכנס לתפקידו היה עליו להתמודד עם המרד בראשותו של מיטרה שהיה חלק מהשאיפות הבדלניות של הפרובינציה של בואנוס איירס, מרד שדוכא.
המשבר הכלכלי
עריכהארגנטינה סבלה מגירעון תמידי בתקציב ומנטל של חוב ציבורי; ובראשית 1875 הוחלט להעלות בשל כך את המכס על יבוא מוצרים תעשייתיים.
בסוף אותה שנה המשבר הפיננסי הממשלתי החמיר בשל התנהלותה הכספית וירידת ערך מחירי חומרי הגלם שארגנטינה יצאה בשוק הבינלאומי. הממשלה פנתה לבנק המרכזי לקבלת הלוואה, והוא פנה לשם כך לבנק של הפרובינציה של בואנוס איירס.
לבסוף, אבז'אנדה החליט על קיצוץ חד בהוצאה הציבורית, פיטר כ-600 עובדים, וקיצץ את השכר בכ-15%. האופוזיציה טענה שיש להתמודד עם המשבר בדרך של הגנה על התוצרת המקומית כדי להפחית את התלות ביבוא וביצוא ולעודד את התעשייה המקומית, אולם הצעות אלו נדחו. הקלה מסוימת הורגשה בעקבות עליית מחיר הצמר בשוק הבינלאומי.
משהורגשה היציאה מהמשבר, אבז'אנדה הציע את החוק הנקרא על שמו ושנועד לעודד הגירה לארגנטינה והתיישבות בפרובינציה. במסגרת החוק, המהגרים זכו לסיוע במגורים ובעבודה עם הגיעם לארגנטינה; והגידול בהגירה הוביל להתיישבות חקלאית בסנטה פה, אנטרה ריוס וקורדובה; ובשיעור נמוך מבעבר – גם בבואנוס איירס. בכך, היה שותף לקודמו – דומינגו פאוסטינו סרמיינטו – ולהלכי רוח מקובלים באותה תקופה שראו בהגירה ובהתיישבות – בעיקר מאירופה – ערך ואידיאל.
בשנת 1876 נשלח לראשונה בשר קפוא לאירופה, בשנה שאחריה – היצוא הראשון של דגנים. היקפם של שני אלו הלך וגדל עד שבראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 הפכו למוצרי היצוא העיקריים של ארגנטינה.
ב-1875 נערכה לראשונה התערוכה של החברה הכפרית הארגנטינאית (Sociedad Rural Argentina) – האגודה הפרטית שמייצגת באופו היסטורי את מגדלי הבקר, החקלאים והתעשיות הנלוות להם; ושהתערוכה השנתית שלה מתקיימת עד היום.
במקביל – הורחבה רשת מסילות הברזל, גם כדי לתמוך בהתיישבות וגם כתוצאה ממנה; והגיעה לאורך של 2,516 ק"מ עם תום כהונתו של אבז'אנדה; גידול מצטבר של כ-89%. הוא השלים את הקו לטוקומן שסלילתו החלה עוד בתקופתו של סרמיינטו, הקווים בתוך הפרובינציה של בואנוס איירס, והקו לסן לואיס שנועד להגיע בעתיד לצ'ילה.
הפיוס בין המפלגות
עריכה
עם כניסתו לתפקיד, אבז'אנדה מינה קבינט שכלל 4 נציגים מהפרובינציות ונציג אחד מבואנוס איירס – אדולפו אלסינה (Adolfo Alsina) ששימש כשר המלחמה.
ב-1875, כנופיה של אנטי-קלאריקלים וחברי הבונים החופשיים בזזה והציתה כנסייה של הישועים. זה היה חלק מגל מחאה שניצת עקב מה שנתפס כדתיות יתר של הנשיא.
בראשית אותה שנה נערכו הבחירות למושל בואנוס איירס שבהן תומכי מיטרה סירבו להשתתף, והתמודדו שתי סיעות אוטונומיסטיות (שדרשו אוטונומיה רבה יותר לבואנוס איירס): אחת מהן בתמיכת אבז'אנדה שהייתה מקורבת יותר לתומכי מיטרה, ובראשה קרלוס קסארס (Carlos Casares) שהביס את יריבו שייצג את החוגים היותר רדיקאליים.
כך, אבז'אנדה העדיף להתפשר עם תומכי מיטרה כדי להימנע מעימות, הוא העניק חנינה למפקדי המרד משנת 1874, קידם מועמדים שלהם בבחירות לקונגרס ובמינויים לתפקידים בכירים בממשל; ובבחירות לראשות עיריית בואנוס איירס זכה מועמד מטעמם. יחד עם זאת, עדיין היו חיכוכים ואי הסכמות בין הצדדים שהובילו לפרישת המיטריציסטים מהממשלה, ואבז'אנדה צירף אליה בין היתר את הנשיא לשעבר – דומינגו פאוסטינו סרמיינטו – בתור שר הפנים ושר החוץ; וכנגד המפלגה האוטונומיסטית הלאומית (Partido Autonomista Nacional) בה תמך, מיטרה עצמו הקים את המפלגה הלאומנית (Partido Nacionalista).
כיבוש המדבר
עריכה
ערך מורחב – כיבוש המדבר
בשנת 1867 נחקק חוק 215 שקבע שיש להרחיב את גבולות המדינה דרומה עד לריו נגרו, אך בשל מלחמת הברית המשולשת הדבר לא יצא אל הפועל. המערכה נגד האינדיאנים שהתגוררו ושלטו באותם שטחים, נדחתה אפוא עד 1872.
קאלפוקורה (Calfucurá), הצ'יף[1] האינדיאני הבולט מעם המאפוצ'ה (Mapuche), יזם את המאלון (malón)[2] הגדול ביותר בהיסטוריה של האזור במרכז הפרובינציה של בואנוס איירס, והדבר גרר תגובה מהירה של הצבא הארגנטינאי בשיתוף עם בעלי ברית אינדיאנים, ולניצחון בקרב סן קרלוס דה בוליבר (San Carlos de Bolívar) ב-8 במרץ 1872.
החל מאותה שנה, ובעיקר בעקבות מותו של קאלפוקורה בשנת 1873, החלה סדרת כבושים, בעיקר במערב בואנוס איירס. בתחילת 1876, יורשיו של קאלפוקורה יזמו פשיטת ביזה נגד דרום הפרובינציה. שר המלחמה אדולפו אלסינה (Adolfo Alsina) פתח במערכה אגרסיבית, ובמהלך 1876 התקדם ב-5 טורים אל השטחים המיושבים בידי האינדיאנים שמהם יצאה הפשיטה, וכדי למנוע פשיטות עתידיות חפר את מה שמכונה "תעלת אלסינה" – מערכת שכללה תעלה ברוחב 3.50 מ', בעומק 2.60 מ', ובאורך 600 ק"מ; למניעת מעשי שוד, ולאורכה מבצרי שמירה.
כיבוש מספר אגמים שבהם האוכלוסייה האינדיאנית הייתה תלויה, ומגפת אבעבועות שחורות שהכתה בהם פגעה קשות בילידי האזור הכבוש.
לאחר מותו של אדולפו אלסינה ב-1877, אבז'אנדה מינה כמחליפו את הגנרל חוליו ארחנטינו רוקה (Julio Argentino Roca) שביקר את מדיניותו ההגנתית של אלסינה וראה את הפתרון לאיום האינדיאנים בגירושם ובחיסולם. הוא הוביל לחקיקת חוק שתמך בהשתלטות על כל השטחים עד לריו נגרו ונאוקן, חוק שאושר ב-1878 כשהמערכה כבר יצאה לדרך.
לאורך 1878 בוצעה סדרה של התקפות שגרמה למאות הרוגים בקרב כוחותיהם, לנפילתם בשבי של חלק ממנהיגיהם, ולשבייתם של אלפים – רובם נשים וילדים. ב-11 באוקטובר באותה שנה הוקמה מנהלת פטגוניה שעל פי החוק – משלה עד קצה היבשת (בפועל יעברו שנים עד שהחלקים הדרומיים של ארגנטינה כיום יכבשו).
באפריל 1879 יצאה אל הדרך המתקפה הסופית, כשכ-6,000 חיילים, ארגנטינאים ומקרב בעלי הברית האינדיאנים, התקדמו עד לריו נגרו. את יום העצמאות ב-25 במאי – ארחנטינו רוקה ציין בריו נגרו. לפי זיכרונותיו של רוקה – אלפי אינדיאנים נהרגו או נישבו, וביניהם רבים ממנהיגיהם וכן נשים וילדים.
כך הושלם כיבוש שטחים שמהווים כשליש משטחה של ארגנטינה כיום. בעקבות זאת החלה התיישבות לבנה בשטחים האלו והוקמו בהן חוות ורשתות תחבורה ותקשורת.
מהפיכת 1880
עריכהלאחר כישלון הפיוס, הלאומנים קידמו את מועמדותו של מושל הפרובינציה קרלוס טחדור (Carlos Tejedor) לנשיאות, בתמיכתם של רבים מבואנוס איירס – העיר והפרובינציה. לאחר פטירתו של אדולפו אלסינה – מועמדם המועדף של האוטונומיסטים – הדמות המובילה מבחינתם הייתה הגנרל רוקה, שמהר מאוד זכה לתמיכתם של רוב המושלים.
זמן קצר לפני כן, אבז'אנדה העלה את הצעתו לפדרליזציה של בואנוס איירס, כפתרון למחלוקת שליוותה את מעמדה במשך עשרות שנים: העיר תופרד מהפרובינציה, ותיהנה ממעמד מיוחד ונפרד כעיר הבירה.
רבים מתושבי העיר שהתנגדו להחלטה שהפרידה את העיר מהפרובינציה רכשו נשק והצטרפו למיליציה העירונית ההתנדבותית, בשעה שקרלוס טחדור הקים מליציות פרובינציאליות. אבז'אנדה אסר בתגובה על פעילותן של אותן מיליציות.
תושבי בואנוס איירס פתחו בפעולות מחאה שלא היו רחוקות מתקיפת[דרושה הבהרה] קאסה רוסאדה, משכנו הרשמי של הנשיא בבואנוס איירס. ב-17 בפברואר 1880 אבז'אנדה וטחדור נועדו, והנשיא הסכים לא להכניס את הצבא לעיר.
ב-11 ביוני 1880 נערכו הבחירות לנשיאות, בהן ארחנטינו רוקה זכה בניצחון סוחף בכל הפרובינציות, למעט בואנוס איירס וקוריינטס. לאחר מכן החלו חילופי אש בין המיליציות העירוניות לצבא בעקבות פריקת מטען תחמושת סמוך לנמל.
ב-13 ביוני, אבז'אנדה העביר את הבירה באופן זמני לעיירה בלגרנו (היום – חלק מבואנוס איירס), כולל חלק מהמוסדות הנבחרים, ובאותו היום האלקטורים בחרו ברוקה כנשיא.[3]
כעבור 4 ימים החלו קרבות בין הצבא למיליציות ליד ריאצ'ואלו (Riachuelo), הנהר המשמש כגבולה הדרום מזרחי של העיר בואנוס איירס, ושנשפך לים בנמל, מה שגרם לנסיגתם של המיליציות.
בקרבות היו כ-3,000 הרוגים, לבואנוס איירס לא היה סיכוי מול הצבא, וטחדור שלח את מיטרה לשאת ולתת עם הנשיא, וסוכם על הכפפת הפדרליזציה של הבירה לאישור הקונגרס, הכרה ברוקה כנשיא, פירוק המיליציות, והתפטרות טחדור.
פתרון בעיית עיר הבירה
עריכהב-24 באוגוסט 1880, אבז'אנדה הגיש את הצעת החוק לפדרליזציה של בואנוס איירס, והוא פורסם ב-21 בספטמבר.
ב-12 באוקטובר 1880, ארחנטינו רוקה נכנס לתפקידו כנשיא; ומבחינה היסטורית הסתיימה תקופת הנשיאויות ההיסטוריות שייצבו את דמותה של ארגנטינה כרפובליקה, והחלה התקופה השמרנית (República Conservadora) שנמשכה עד מלחמת העולם הראשונה ובה ארגנטינה נהנתה משגשוג וצמיחה מואצת בכלכלה ובאוכלוסייה.
נדרש עדיין אישור בית הנבחרים של בואנוס איירס, שהתקבל לאחר דיון ממושך ב-25 בנובמבר ברוב קולות.
ניתוקה של עיר הבירה מהפרובינציה הייתה שאיפה ממושכת של הפרובינציות – למעט בואנוס איירס – לאורך חלק גדול מתהליך התגבשותה של הרפובליקה מאז ההתנתקות מספרד ב-1810.
שרי הממשלה
עריכה נקולאס אבז'אנדה | ||
|---|---|---|
| התיק | השר | תקופת הכהונה |
| שר הפנים | סימון דה איריונדו (Simón de Iriondo) ברנרדו דה איריגוז'ן (Bernardo de Irigoyen) סאטורנינו לאספיור (Saturnino Laspiur) דומינגו פאוסטינו סרמיינטו (Domingo Faustino Sarmiento) בנחמין סוריז'ה (Benjamín Zorrilla) |
12 באוקטובר 1874 – 25 באוגוסט 1877 2 באוקטובר 1877 – 6 במאי 1878 8 במאי 1878 – 25 באוגוסט 1878 29 באוגוסט 1878 – 8 באוקטובר 1879 9 באוקטובר 1879 – 12 באוקטובר 1880 |
| שר החוץ והדת | פדרו אנטוניו פארדו (Pedro A. Pardo) ברנרדו דה איריגוז'ן (Bernardo de Irigoyen) רופינו דה אליסאלדה (Rufino de Elizalde) מנואל מונטס דה אוקה (Manuel Montes de Oca) דומינגו פאוסטינו סרמיינטו (Domingo Faustino Sarmiento) לוקאס גונסאלס (Lucas González) בנחמין סוריז'ה (Benjamín Zorrilla) |
12 באוקטובר 1874 – 2 באוגוסט 1875 2 באוגוסט 1875 – 2 באוקטובר 1877 2 באוקטובר 1877 – 8 במאי 1878 8 במאי 1878 – 6 בספטמבר 1879 6 בספטמבר 1879 – 9 באוקטובר 1879 9 באוקטובר 1879 – 7 ביוני 1880 7 ביוני 1880 – 12 באוקטובר 1880 |
| שר המלחמה והצי | אדולפו אלסינה (Adolfo Alsina) חוליו ארחנטינו רוקה (Julio Argentino Roca) קארלוס פלגריני (Carlos Pellegrini) |
12 באוקטובר 1874 – ינואר 1878 ינואר 1878 – אוקטובר 1879 אוקטובר 1879 – 12 באוקטובר 1880 |
| שר האוצר והשיכון | סנטיאגו קורטינס (Santiago Cortínez) לוקאס גונסאלס (Lucas González) נורברטו דה לה רייסטרה (Norberto de la Riestra) ויקטורינו דה לה פלאסה (Victorino de la Plaza) בוניפאסיו לאסטרה (Bonifacio Lastra) ויקטורינו דה לה פלאסה (Victorino de la Plaza) |
12 באוקטובר 1874 – 2 באוגוסט 1875 2 באוגוסט 1875 – 20 במאי 1876 20 במאי 1876 – 26 באוגוסט 1876 26 באוגוסט 1876 – אפריל 1878 אפריל 1878 – אוקטובר 1879 אוקטובר 1879 – 12 באוקטובר 1880 |
| שר החינוך, המדע והמשפטים | אונסימו לגיסאמון (Onésimo Leguizamón) חוסה מריה גיטרס (José María Gutiérrez) בונאפיסיו לאסטרה (Bonifacio Lastra) מיגל גוז'נה (Miguel Goyena) |
12 באוקטובר 1874 – 3 באוקטובר 1877 4 באוקטובר 1877 – 8 במאי 1878 9 במאי 1878 – 9 באוקטובר 1879 10 באוקטובר 1879 – 12 באוקטובר 1880 |
לאחר הנשיאות
עריכהבשנת 1881 הוא התמנה לרקטור אוניברסיטת בואנוס איירס.
בשנת 1882 הוא התמנה כסנאטור מטעם טוקומן, המקום בו נולד, ונשא בתפקיד עד לפטירתו.
חוק המזוהה עמו הוא חוק האוניברסיטאות מ-1885, שהעניק אוטונומיה אקדמית למוסדות הלימוד הגבוהים, מתוך כוונה להבטיח את חופש המחשבה, והקדים את הרפורמה האוניברסיטאית של 1918[4]. המדינה נותרה אחראית רק לניהול הכספי של המוסדות.
בנוסף, הוא גילה נטייה ספרותית, ועסק בכתיבה.
מותו של אבז'אנדה
עריכה
אבז'אנדה נפטר בלב הים, בשובו ממסע באירופה, ב-25 בנובמבר 1885. הוא נקבר בבית הקברות לה רקולטה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ניקולאס אבז'אנדה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בספרדית קסיקה (cacique)
- ^ פשיטה למטרות ביזה או נקמה שהייתה מקובלת בקרב המאפוצ'ה.
- ^ בארגנטינה, בדומה לארצות הברית, נבחרים אלקטורים שבוחרים בנשיא בהליך פורמלי.
- ^ תנועה שהחלה כמרד סטודנטים באוניברסיטה של קורדובה ברוח הרעיונות הסוציאליסטים של אותה תקופה, ושהפכה לתנועה לטינו-אמריקאית לביצור מעמדן האוטונומי של האוניברסיטאות, ולסולידריות עם מעמד הפועלים.