נסטור גורוסיטו
נסטור ראול גורוסיטו (בספרדית: Néstor Raúl Gorosito; נולד ב-14 במאי 1964) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הקשר, וכיום מאמן קבוצת חימנסיה לה פלאטה מליגת העל הארגנטינאית.
.jpg) | ||||
| גורוסיטו, 2010 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
14 במאי 1964 (בן 60) סן פרננדו שבארגנטינה | |||
| שם מלא | נסטור ראול גורוסיטו | |||
| גובה | 1.77 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
גורוסיטו, שזכה לכינוי "פיפו", החל את הקריירה ככדורגלן בקבוצת ריבר פלייט, במדיה זכה בשלושה תארים וביניהם גביע ליברטדורס, ובהמשך שיחק בקבוצות נוספות בארגנטינה, אוסטריה, צ'ילה ויפן. כשחקן נבחרת ארגנטינה רשם גורוסיטו 19 הופעות, וזכה עמה בקופה אמריקה 1993. לאחר הפרישה המשיך גורוסיטו לקריירת אימון בארגנטינה ובספרד.
קריירת משחק
עריכהגורוסיטו החל את קריירת המשחק במדי ריבר פלייט בשנת 1983. בעונת 1985/1986 השתלב לראשונה כשחקן הרכב קבוע, וסייע לקבוצתו לזכות באליפות ארגנטינה. באותה עונה זכה גורוסיטו עם קבוצתו גם בגביע ליברטדורס, לאחר ניצחון במפגש גמר כפול על אמריקה קאלי, ובגביע הביניבשתי לאחר ניצחון על סטיאווה בוקרשט. אף על פי שהיה שחקן הרכב קבוע בליגה, הוא לא שותף במשחקי גמר הליבטדורס ובמשחק הגביע הביניבשתי. מספר מחזורים לאחר פתיחת עונת 1988/1989, הצטרף גורוסיטו לקבוצת סן לורנסו. באותה עונה רשם שיא קריירה של 21 שערי ליגה ב-37 הופעות, שהקנו לו את תואר מלך השערים של הליגה. בסן לורנסו החל שיתוף הפעולה בין גורוסיטו לחלוץ אלברטו אקוסטה, שחזר על עצמו מספר פעמים במהלך הקריירה של השניים.
זמן קצר לאחר פתיחת עונת 1989/1990, עזב גורוסיטו לראשונה את ארגנטינה כשהצטרף בהשאלה לסברובסקי טירול מהבונדסליגה האוסטרית, בהובלתו של המאמן ארנסט האפל. גורוסיטו שיחק בקבוצה במשך שתי עונות וחצי, במהלכן זכה עם טירול בשתי אליפויות אוסטריה. גורוסיטו הפגין יכולת מצוינת במדי טירול, ואף זכה בתואר כדורגלן השנה באוסטריה לשנת 1991.
עם סיום תקופת ההשאלה חזר גורוסיטו לסן לורנסו, במדיה שיחק עד 1994, אז עבר לאוניברסידד קאתוליקה הצ'יליאנית של המאמן מנואל פלגריני. הקבוצה של פלגריני התחזקה משמעותית באותה תקופה, והחתימה בנוסף לגורוסיטו גם את חברו לסן לורנסו אלברטו אקוסטה, ואת הארגנטינאי הבינלאומי סרחיו ואסקס. גורוסיטו זכה עם הקבוצה בתואר הבינלאומי הראשון בתולדותיה, גביע אינטראמריקנה 1994, ובגביע הצ'יליאני שנה אחר כך.
ב-1996 עבר גורוסיטו, ביחד עם חברו לקבוצה אקוסטה, לתינה המשותפת השלישית בקריירה שלהם, יוקוהמה מרינוס מהליגה היפנית. לאחר שנה אחת במדיה חזר גורוסיטו לארגנטינה ולקבוצתו לשעבר סן לורנסו, שם פגש כעבור שנה פעם נוספת את אקוסטה. לאחר שלוש עונות במדי סן לורנסו, חזר גורוסיטו לקדנציה שנייה באוניברסידד קאתוליקה, ופרש במדיה בשנת 2000, בגיל 36.
נבחרת ארגנטינה
עריכהגורוסיטו החל את דרכו בנבחרת ארגנטינה ב-1989, תחת המאמן קרלוס בילארדו. כבר באותה שנה היה חלק מסגל הנבחרת לקופה אמריקה 1989 בברזיל. הוא רשם שלוש הופעות במהלך הטורניר, כשעלה בהרכב במשחקה האחרון של ארגנטינה בשלב הבתים, וכשעלה מהספסל פעמיים במהלך משחקי בית הגמר. ארגנטינה סיימה את הטורניר במקום השלישי.
לאחר שלא זומן על ידי אלפיו באסילה לסגל ארגנטינה שזכה בקופה אמריקה 1991, החליט המאמן לזמן אותו לקראת קופה אמריקה 1993 באקוודור. גורוסיטו שותף בכל ששת משחקיה של ארגנטינה בטורניר. בשלב הבתים עלה כמחליף בכל שלושת המשחקים, שהסתיימו בהעפלה לשלב הבא מהמקום השני בבית. גורוסיטו עלה בהרכב לכל אורך שלב הנוקאאוט של הטורניר. ברבע הגמר מול ברזיל, לאחר שוויון 1-1 בתום הארכה, בעט גורוסיטו את הפנדל הראשון של נבחרתו במסגרת דו-קרב בעיטות עונשין וכבש בדרך לניצחון 6-5. בחצי הגמר חזר התרחיש על עצמו, כשארגנטינה נפרדה בשוויון 0-0 מקולומביה, ושוב גורוסיטו בעט ודייק בבעיטה הראשונה. במשחק הגמר פתח גורוסיטו בהרכב והוחלף בדקה ה-64, כדקה לאחר שער היתרון של גבריאל בטיסטוטה. ארגנטינה ניצחה במשחק 2-1, וזכתה בתואר בפעם השנייה ברציפות וה-14 בתולדותיה.
זמן קצר לאחר הטורניר היה שותף לשני משחקים במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994, אך לא זומן לטורניר הגמר בארצות הברית. גורוסיטו היה שותף גם לשני משחקים במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998, במהלכם אף כבש את שערו היחיד במדי ארגנטינה, אך סיים את דרכו בנבחרת באותה שנה ולא זומן לטורניר הגמר בצרפת.
בסך הכול רשם גורוסיטו 19 הופעות במדי ארגנטינה, בהן כבש שער אחד.
קריירת אימון
עריכה
גורוסיטו החל את דרכו כמאמן במהלך עונת 2002/2003, כשהתמנה לתפקיד מאמן נואבה צ'יקגו מליגת העל הארגנטינאית. הוא הצליח להציל את קבוצה מירידת ליגה לאחר שהשיג ניצחון כפול על ארחנטינוס ג'וניורס בפלייאוף נגד הירידה. מיד לאחר מכן התמנה לתפקיד מאמן קבוצתו לשעבר, סן לורנסו, אותה הוביל לסגנות טורניר האפרטורה של 2003. בעקבות הצניחה ביכולתה של הקבוצה וסדרת תוצאות רעות, הוא פוטר מתפקידו ב-2004. ב-2005 הוא שב לאמן, הפעם את לנוס, אך החזיק מעמד בתפקיד חודשיים בלבד, עד שנאלץ להתפטר בעקבות יכולתה של הקבוצה. משם, המשיך ב-2006 לקדנציה קצרה ברוסאריו סנטראל, ממנה פוטר במרץ 2007.
בעונת 2007/2008 הוביל גורוסיטו את ארחנטינוס ג'וניורס להעפלה לגביע סודאמריקנה 2008, הופעה בינלאומית ראשונה למועדון מאז שהשתתף באותו הטורניר ב-1996. גם בטורניר עצמו רשמה ארחנטינוס ג'וניורס הופעה מרשימה, כשהדיחה בין היתר את סן לורנסו, סן לואיס ופלמיירס בדרך לחצי גמר הטורניר, שם נעצרה על ידי אסטודיאנטס לה פלאטה.
ב-8 בדצמבר 2008 מונה למאמן קבוצת נעוריו ריבר פלייט, לאחר שמאמנה הקודם, דייגו סימאונה, התפטר חודש קודם לכן והקבוצה סיימה את טורניר האפרטורה במקום האחרון. גורוסיטו הוביל את קבוצתו למקום השמיני בלבד בטבלת הקלאוסורה, ולהדחה כבר בסיבוב הראשון של גביע ליברטדורס. ב-4 באוקטובר 2009, לאחר עשרה חודשים בתפקיד וכשהקבוצה ממוקמת במקום ה-16 בטורניר האפרטורה, התפטר גורוסיטו מתפקידו והוחלף על ידי לאונרדו אסטרדה.
ב-19 בינואר 2010 יצא לראשונה כמאמן מגבולות ארגנטינה, כשהתמנה לתפקיד מאמן חרס מליגת העל הספרדית[1]. גורוסיטו הצטרף לקבוצה לאחר 18 מחזורים, כשהיא נועלת את הטבלה עם ניצחון אחד בלבד. הוא הצליח להשיג שבעה ניצחונות בעשרים משחקים בתפקיד, אך לא הצליח לחלץ את הקבוצה מהמקום האחרון בטבלה. בסיום העונה, לאחר שלא הצליח להגיע להסכם על המשך החוזה, עזב את תפקידו.
בספטמבר 2011 חזר לכדורגל הארגנטינאי ולקבוצתו לשעבר ארחנטינוס ג'וניורס. ב-28 בפברואר 2012, כחצי שנה אחר כך, נאלץ לעזוב את התפקיד לאחר שנפצע בתאונת דרכים מספר שעות לפני משחקה של קבוצתו מול סן לורנסו. כעבור שמונה חודשים מחוץ למגרשים, חזר אל הקווים של קבוצת טיגרה ב-23 באוקטובר 2012. גורוסיטו הוביל את טיגרה לגמר גביע סודאמריקנה לראשונה בתולדותיה, לאחר שהדיחה בין היתר את דפורטיבו קיטו, סרו פורטניו ומיונאריוס, אך נעצר בגמר על ידי סאו פאולו. גורוסיטו התפטר מתפקידו ב-6 ביולי 2013, לאחר חילוקי דעות עם הנהלת הקבוצה. באוקטובר 2014 חזר גורוסיטו לקדנציה שלישית בארחנטינוס ג'וניורס ששיחקה בליגת המשנה, והוביל את הקבוצה בחזרה לליגה הבכירה.
בדצמבר 2015 חזר גורוסיטו לספרד והחליף את ז'ואן קאריו בתפקיד מאמן אלמריה מהמקום האחרון בליגת המשנה. הוא פוטר מתפקידו ב-16 במאי 2016, כשקבוצתו עדיין בסכנת ירידה.
ב-1 בינואר 2017 שב לארגנטינה והתמנה לתפקיד מאמן סן מרטין דה סן חואן.
תארים
עריכהתארים כשחקן
עריכה- אליפות אוסטריה (2): 1989/1990, 1990/1991
- קופה אמריקה: 1993 (מקום ראשון), 1989 (מקום שלישי)
- תארים אישיים
סטטיסטיקות
עריכהמועדונים
עריכה| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1983 | ריבר פלייט |  ליגת העל הארגנטינאית |
7 | 0 |
| 1984 | 9 | 0 | ||
| 1985 | 10 | 0 | ||
| 1985/1986 | 31 | 2 | ||
| 1986/1987 | 32 | 5 | ||
| 1987/1988 | 16 | 0 | ||
| 1988/1989 | 4 | 1 | ||
| 1988/1989 | סן לורנסו | ליגת העל הארגנטינאית |
37 | 21 |
| 1989/1990 | 6 | 4 | ||
| 1989/1990 | סברובסקי טירול |  הבונדסליגה האוסטרית |
26 | 11 |
| 1990/1991 | 30 | 5 | ||
| 1991/1992 | 21 | 6 | ||
| 1991/1992 | סן לורנסו | ליגת העל הארגנטינאית |
14 | 1 |
| 1992/1993 | 34 | 6 | ||
| 1993/1994 | 19 | 4 | ||
| 1994 | אוניברסידד קאתוליקה |  ליגת העל הצ'יליאנית |
30 | 7 |
| 1995 | 28 | 5 | ||
| 1996 | יוקוהמה מרינוס |  ליגת העל היפנית |
6 | 3 |
| 1996/1997 | סן לורנסו | ליגת העל הארגנטינאית |
31 | 7 |
| 1997/1998 | 36 | 8 | ||
| 1998/1999 | 32 | 14 | ||
| 1999 | אוניברסידד קאתוליקה | ליגת העל הצ'יליאנית |
29 | 1 |
| 2000 | 10 | 0 | ||
| סך הכל בקריירה | 498 | 111 | ||
נבחרת לאומית
עריכה| נבחרת ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1989 | 5 | 0 |
| 1990 | 2 | 0 |
| 1992 | 2 | 0 |
| 1993 | 8 | 0 |
| 1997 | 2 | 1 |
| סה"כ | 19 | 1 |
קישורים חיצוניים
עריכה
- נסטור גורוסיטו, באתר Transfermarkt
- נסטור גורוסיטו, באתר Soccerway
- נסטור גורוסיטו, באתר BDFutbol
- נסטור גורוסיטו, באתר WorldFootball.net
- נסטור גורוסיטו, באתר National Football Teams
- נסטור גורוסיטו, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים
עריכה- ^ מערכת וואלה! ספורט, גם גורוסיטו יעלה חרז בידו?, באתר וואלה, 20 בינואר 2010
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1989 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 פומפידו • 2 בטיסטה • 3 אלפארו מורנו • 4 באלבו • 5 בראון • 6 בסואלדו • 7 בורוצ'גה • 8 קאניג'ה • 9 קוצ'ופו • 10 מראדונה • 11 קלדרון • 12 קלאוסן • 13 דיאס • 14 אנריקה • 15 ג'וסטי • 16 מונסון • 17 רוג'רי • 18 איסלאס • 19 סנסיני • 20 טרוגליו • 21 גורוסיטו • 22 פלסיוני • מאמן: בילארדו |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1993 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 גויקוצ'אה • 2 ואסקס • 3 אלטמירנו • 4 פ. בסואלדו • 5 רדונדו • 6 רוג'רי • 7 מדינה בז'ו • 8 פרנקו (ח. בסואלדו) • 9 בטיסטוטה • 10 סימאונה • 11 גורוסיטו • 12 איסלאס • 13 קאסרס • 14 קרביוטו • 15 בורלי • 16 גרסיה • 17 ספאטה • 18 אקוסטה • 19 סאמורה • 20 רודריגס • 21 סקופוני • 22 מאנקוסו • מאמן: באסילה |
| |