נסים שאירעו בבית המקדש

לפי מקורות שונים בספרות חז"ל, בבית המקדש אירעו מספר נסים באופן קבוע. בדרך כלל מאוחדים הנסים שנעשו בירושלים עם הנסים שאירעו במקדש.

הנסים לפי מסכת אבות

במסכת אבות, מפורטים עשרה נסים (באבות דרבי נתן מופיעות גרסאות מעט שונות לעשרת הנסים):

1. "לא הפילה אשה מריח בשר הקדש" - אשה לא הפילה את עוברה בגלל שהריחה את ריח בשר הקורבנות. פירוש קהתי מסביר את הנס כך: "הלכה היא שאשה מעוברת שהריחה ריח תבשיל מאכילים אותה מאותו תבשיל - אפילו כשהוא משל איסור - עד שתשוב נפשה, שאם לא יאכילוה, חיי האם והעובר בסכנה, ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש; והיה הנס בבית המקדש, שאף על פי שריח צלי ומבושל מבשר הקורבנות היה נודף שם תמיד, לא קרה מעולם מכשול ותקלה לשום אשה על ידי הריח".
2. "ולא הסריח בשר הקדש מעולם" - בשר הקורבנות מעולם לא התקלקל למרות שחלק מהקורבנות נשמרו לאכילה למעלה מ-24 שעות מהשחיטה ועד האכילה. לפי נוסחה ב' של אבות דרבי נתן: "ולא התליע בשר הקדש בירושלים מעולם".
3. "ולא נראה זבוב בבית המטבחים" - מעולם לא היה זבוב באזור השחיטה למרות שהיה שם בשר באופן קבוע וזה היה מקום מועד לכך.
4. "ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים" - מעולם לא קרה קרי לילה לכהן הגדול ביום הכיפורים, דבר שהיה פוסל אותו מלעבוד בבית המקדש ביום הכיפורים. לפי נוסחה אחת של אבות דרבי נתן: "ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים, חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית, שיצא להסיח עם הגמון אחד ונתזה צינורא מפיו ונפלה על בגדיו (כלומר, ניתז רוק מפי ההגמון על בגדיו, וחשודים גויים בטומאת קרי, שאינם מיטהרים ממנה) ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו".
5. "ולא כבו גשמים אש של עצי מערכה" - מעולם לא נכבתה האש של המזבח החיצון כתוצאה מגשם וזאת למרות שהמזבח עמד במקום פתוח.
6. "ולא נצחה הרוח את עמוד העשן" - עשן הקורבנות הנשרפים עלה לשמיים מהמזבח בקו ישר תמיד והרוח לא הזיזה או פיזרה אותו.
7. "ולא נמצא פסול בעמר ובשתי הלחם ובלחם הפנים" - מעולם לא נפסלו מנחת העומר, שתי הלחם ולחם הפנים. ייתכן שהסיבה שלא נמצא פסול בלחם הפנים היא בגלל צורת ההכנה שלו שמנעה ממנו להתקלקל. סוד הכנת לחם הפנים נשמר בידי בית גרמו. במסכת יומא מוזכרים בית גרמו, האחראים על אפיית לחם הפנים, לגנאי מכיוון שלא הסכימו ללמד את "מעשה לחם הפנים". רבי עובדיה מברטנורא מפרש את מעשה לחם הפנים כך: "...והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש".
8. "עומדים צפופים ומשתחוים רוחים" - גם כאשר הייתה צפיפות בבית המקדש כאשר כל האנשים השתחוו היה להם מקום ברווח.
9. "ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים". לפי נוסחה אחת של אבות דרבי נתן: "מעולם לא נפגע אדם בירושלים. ולא ניזוק ולא נכשל במקדש מעולם".
10. "ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים" - ישנם מספר פירושים:
    • מעולם לא אמר אדם שאינו יכול להתפרנס בירושלים ולכן יעבור לגור במקום אחר {מכיוון} שהנס היה בכך שהקב"ה היה מפרנס את כל מי שגר בירושלים (רש"י).
    • מעולם לא אמר אדם שצפוף לו בירושלים (ברטנורא, רבנו יונה). יש שמפרשים שהנס היה שבאמת לא היה צפוף ויש שמפרשים שהיה צפוף אבל איש לא אמר זאת מפני האהבה לירושלים^{[דרוש מקור]}.

בתלמוד הוצאו שני הניסים האחרונים ממנין העשרה, מאחר שהם שייכים לירושלים ולא למקדש, תחתיהם הובאו:

1. "שברי כלי חרס, מוראה ונוצה, ודישון מזבח הפנימי, ודישון המנורה - נבלעין במקומן" כלומר שאדמת המקדש הייתה בולעת את פסולת הקדשים שהייתה מושלכת עליה.
2. נס חומו של לחם הפנים (ראה בהמשך).

נסים שבלחם הפנים

שולחן לחם הפנים, ועליו לחם הפנים, בדגם המשכן בתמנע.

ערך מורחב – לחם הפנים

לחם הפנים היה לחם בעל צורה מיוחדת שהייתה מצוות עשה להניחו לפני ה' במשכן או במקדש בכל שבת, ומסופר על שלושה נסים שהתרחשו לו:

1. הלחם נשמר טרי וחם במשך שבוע.
2. חתיכה קטנה של הלחם הייתה משביעה.
3. לא קרה שהלחם נפסל מסיבה כלשהי.

נסים שבשער ניקנור

"העצמות... של נקנר איש אלכסנדריה שעשה את הדלתות" כתובת יוונית שנמצאה על גלוסקמה במערת ניקנור בהר הצופים.

ערך מורחב – שער ניקנור

שער ניקנור הוא שער נחושת ששימש ככניסה המזרחית לעזרה בבית המקדש. שער ניקנור הוא השער המפואר והמפורסם ביותר מבין שערי הר הבית ושימש ככניסה הראשית לעזרה. חז"ל אומרים שבשער ניקנור נעשו נסים. נחלקו הדעות לגבי הנסים שנעשו. לפי הסבר אחד המופיע במספר מקורות בתוספתא ובתלמוד, ניקנור היה נדבן יהודי מעשירי אלכסנדריה שנידב דלתות שתשמשנה כשער לבית המקדש ולכן נקראו דלתות אלו על שמו. בתוספתא מסופר כי במהלך המסע מאלכסנדריה התרחש נס לדלתות, ובשל כך גם לאחר שישראל התעשרו וציפו את כל דלתות הנחושת במקדש בזהב, הושאר שער ניקנור ללא ציפוי:

כל השערים שהיו שם (בבית המקדש) נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשה בהן נס... מהו נס שנעשה בהן? אמרו: כשהיה ניקנור מביאם מאלכסנדריא של מצרים, עמד עליהן נחשול שבים לטבען, ונטלו אחד מהן והטילוהו לים. ובקשו להטיל את השני ולא הניחן ניקנור. אמר להם: אם אתם מטילין את השני - הטילוני עמו. היה מצטער ובא עד שהגיע לנמלה של יפו. כיון שהגיעו לנמלה של יפו, היה (הדלת שהושלכה) מבעבע ועולה מתחת הספינה. ויש אומרים: אחת מן חיה שבים בלעה אותו, וכיון שהגיע ניקנור לנמלה של יפו, פלטתו והטילתו ליבשה.

— תוספתא, מסכת יומא (ליברמן), פרק ב'.

פירוש זה נתמך בידי הממצא הארכאולוגי של כתובת ניקנור, בה מוזכר "נקנר אשר עשה את הדלתות".

ההסבר השני והפחות מוכר, מופיע בברייתא בתלמוד הירושלמי במסכת יומא ”למה נקרא שמו שער ניקנור? שפעם אחת עלה ניקנור סרדיוט ממלכי יונים וחנה כנגד שער ניקנור והיה מניף ידו על בית המקדש ואמר: 'אימתי תיפול העיר הזאת והבית הזה בידי ואהרסנה?' וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, תפשוהו וקצצו ידיו ורגליו ותלוהו לפני השער וקראו שמו שער ניקנור.”

ניסי הארון

בתלמוד נאמר כי הארון לא צמצם את המרחב הפנוי בקודש הקדשים: ”אמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה”, וכן הכרובים שעשה שלמה לא תפסו מקום לעצמם.

ניסים נוספים

בתלמוד הובאו דבריו של רבי אושעיא: ”בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' (תהלים עב, טז) "ירעש כלבנון פריו" וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר (נחום א, ד) "ופרח לבנון אומלל" ועתיד הקב"ה להחזירן שנאמר (ישעיהו לה, ב) "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה"”.

ראו גם

• בית המקדש
• בית המקדש הראשון
• בית המקדש השני
• נס