הדלקת נרות חנוכה
הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נר בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את ניצחון המכבים ונס פך השמן[1]. מצווה זו מייחדת את חג החנוכה, ולכן מאפיינת אותו במיוחד[2]. מצווה זו מופיעה במשנה רק באופן אגבי, בהלכות נזקים[3], והלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.
_(cropped).jpg)
על פי המצווה הבסיסית מוטלת על כל בית בישראל החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה[4] והרוצים יכולים להדר במצווה ולהוסיף נרות כמספר בני הבית או להוסיף בכל יום נר נוסף. כיום מקובל להדר ולהדליק נרות בסדר עולה על פי מספר ימי החג[5]. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים ללא כלי מיוחד בהכרח. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים[6].
מקור המצווה
עריכה
ערך מורחב – חנוכה - רקע היסטורי
הדלקת נרות חנוכה מוזכרת כבר במשנה,[7] וחיוב הדלקת הנרות בחנוכה מבואר בתלמוד, זכר למאורע שקרה ב־164 לפנה"ס שבו ניצחו בית חשמונאי את היוונים, טיהרו את המקדש והדליקו, באורח ניסי, את מנורת המקדש במשך שמונה ימים, מפך שמן קטן[8], עד שכתשו שמן זית חדש בטהרה[9].
טעם ההדלקה לפרסם את הנס שאירע בחנוכה. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו - הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, לקראת הלילה בזמן שמצויים אנשים ברחוב. מי שלא יכול להדליק באופן זה, מדליק בפני אנשי ביתו. הרמב"ם מתבטא ביחס למצווה זו באופן מיוחד: ”מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו”[10]".
המדליקים
עריכה
.jpg)
על פי הגמרא כולם חייבים במצווה, גברים וגם נשים[11], אף על פי שמצוות ההדלקה היא אחת ממצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם נשים היו שותפות לנס. נחלקו ראשונים לגבי קטן שהגיע לחינוך, האם חייב בהדלקה.
מוסכם להלכה, שמעיקר הדין די בכך שאחד מבני הבית ידליק נר אחד עבור כל בני הבית. אך בכל תפוצות ישראל השתרש המנהג להדליק נרות נוספים, על מנת לקיים את המצווה כמהדרין מן המהדרין. בקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד[12], וכל שאר בני הבית יוצאים ידי המצווה בהדלקתו. בקהילות האשכנזים נהוג שכל בני הבית מדליקים נרות חנוכה כל אחד לעצמו[13] יש הנוהגים שרק בני הבית הגברים מדליקים נרות, אך לא בנות הבית; ויש נוהגים שגם הבנות מדליקות לעצמן, מלבד הנשים הנשואות. יש מהפוסקים שתמהו על מנהג זה[14], ויש שביארו שהנשואות יוצאות בהדלקת בעליהן משום שאשתו של אדם כגופו.[15]
הידור בהדלקה
עריכהבגמרא נאמרה הלכה לגבי מספר הנרות שמדליקים בכל יום:
מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
מעיקר הדין מספיקה הדלקת נר אחד בכל יום בכל בית. אולם, ההלכה קבעה דרגות הידור מצווה בריבוי הנרות: ה"מהדרין" מדליקים בכל ערב נרות כמספר בני הבית, ו"המהדרין מן המהדרין" מדליקים בכל ערב מספר שונה של נרות, שמשקף את היום שבו עומדים. במאות השנים האחרונות, המנהג הרווח באופן מוחלט כמעט, הוא לנהוג כ"מהדרין מן המהדרין". ברם, נחלקו הראשונים כיצד בדיוק להדליק לפי דרך זו:
- שיטת התוספות, היא שמהדרין מן המהדרין הוא תחליף ל"מהדרין", היינו במקום להדליק נרות כמספר בני הבית, מדליק בעל הבית לבדו נרות לפי מספר הימים, בשיטת מוסיף והולך[16], ללא תלות במספר הנפשות בבית. כשיטה זו פסק השולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים[17].
- שיטת הרמב"ם שמהדרין מן המהדרין הוא תוספת למהדרין, כלומר שיש להדליק נרות לפי מספר הימים עבור כל אחד מבני הבית.[18] בעקבותיו פסק הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק נרות לפי מספר הימים בשיטת מוסיף והולך.[19] כשיטה זו נוהגים האשכנזים.[20]
מחלוקת בית הלל ובית שמאי
עריכהמנהג הוספת הנרות נפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך", היינו ביום הראשון נר אחד, ביום השני שניים, וכו'. על פי דעת בית שמאי, שנדחתה, ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני.
במסכת שבת בתלמוד הבבלי[21] מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:
- בית הלל - "מעלים בקודש ואין מורידים", ובית שמאי - כנגד פָּרֵי החג (בחג הסוכות מקריבים בכל יום מספר פרים שקטן מקודמו באחד, החל מ-13 פרים וכלה ב-7).
- בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו)[22].
זמן הדלקת הנר
עריכהלגבי זמן הדלקת נר חנוכה אמרו בגמרא שהוא "משתשקע החמה". בפוסקים נידון מה משמעות הדבר וישנן 3 שיטות עיקריות:
- בשקיעת החמה - "כשנתכסה השמש מעֵינֵינו" - כך ביאר הבאור הלכה שהוא דעת הרמב"ם וכן כתב הגר"א, וכך נהג הגרי"ז מבריסק. וכך הוא מנהג הפרושים בירושלים (שכן נהגו הרב זוננפלד ורבני ירושלים).
- תחילת "שקיעה שנייה" דהיינו כשמתחיל האור להשתקע לגמרי והוא בערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים - שיטת הר"ן, הרשב"א והמאירי[23].
- סוף שקיעה - כך מביא השולחן ערוך והטור, והמגן אברהם ופוסקים אחרים מבינים שמדובר בצאת הכוכבים, וכן מנהג ספרד בימינו[24].
שיטת החזון איש למעשה היא להדליק 18 דקות לאחר שקיעת החמה.
הסיבה לכך שאת נר חנוכה מדליקים בערב, טמונה ברצון לפרסם את הנס באמצעות הדלקת הנר, ולכן מדליקים דווקא בלילה, ובשעה בה אנשים עדיין עוברים ושבים בחוץ, על מנת שהנרות ידלקו עד שהרחובות יתרוקנו מאנשים ("עד שתכלה רגל מן השוּק"). זמן זה, על פי ההלכה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.
משום כך, מי שנמנעה ממנו האפשרות להדליק את החנוכייה בתחילת הלילה, ידליק את החנוכייה מוקדם יותר, החל מפלג המנחה, בתנאי שתדלוק עד שיתרוקנו הרחובות (כחצי שעה אחר תחילת הלילה). אבל אם אפשר, ידליק רק בלילה, כי אור הנר אינו נראה ביום ("שרגא בטיהרא - מאי אהני?" דהיינו, "נר בצהרים - מה מועיל?"). אם לא הדליק נרות חנוכה בזמן, עדיין יכול להדליק עד סוף הלילה (עד "עמוד השחר")[25]. עבר הלילה ולא הדליק - אי אפשר להשלים, דהיינו, אין טעם להדליק יותר.
מעיקר הדין אפשר להסתפק בכמות שמן שתדלק כחצי שעה. ולאחר זמן זה אפשר אף לכבות את הנרות. אמנם ישנם רבים שנהגו לכתחילה להדליק בכמות רבה של שמן, ויש אף המדליקים עם שמן רב שידלק עד כחצות הלילה. אלו סבורים שהיות שגדר זמן ההדלקה הוא עד "שתכלה רגל מן השוק", ואמנם בזמנים עברו טרום תאורת החשמל, הרגל כלתה מהשוק כחצי שעה לאחר שהחשיך, בזמנינו הרגל מצויה עדיין בשוק כמה שעות לאחר צאת הכוכבים, ולכן יש סוברים שחובת ה"פרסומי ניסא" נמשכת עד שתנועת הולכי הרגל שוקטת, לפי המקום והזמן.
לקראת ההדלקה
עריכהישנה חשיבות גדולה בהדלקת נרות חנוכה בזמן, לכן בחצי שעה שלפני זמן ההדלקה יש להיזהר שלא להתחיל במלאכה שיכולה לגרום לעיכוב בהדלקת הנרות. לדוגמה אין להתחיל בסעודה גדולה, או לתכנן שינה- שלא יעבור זמן ההדלקה ויתפספס פרסום הנס שבקיום המצווה[26].
הדלקה נרות חנוכה בערב שבת
עריכהבערב שבת מפני שהשבת נכנסת קודם זמן הדלקת נרות החנוכה, מדליקים קודם את נרות החנוכה, ואחר כך את נרות השבת. ומספיק שבעל הבית ידליק נר אחד של חנוכה, ובעודו ממשיך להדליק את שאר הנרות ויש שנוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה.
בערב שבת הנרות צריכים להכיל שמן שיאפשר להם לדלוק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ולכן, בערב שבת חנוכה יש לתת בנרות החנוכה שמן שיספיק להם לדלוק לפחות שעה[27]
ובבתי הכנסת נוהגים להקדים את זמן התפילה לעומת שאר ימות השנהנה בהם מתפללים צמוד לערבית
הדלקה במוצאי שבת
עריכהבמוצאי שבת יש להזדרז ולהתפלל מעריב בהקדם האפשרי כדי שלא יעבור תחילת זמן הדלקת הנרות[דרוש מקור] (ומכל מקום אין להקדים ולהתפלל לפני צאת הכוכבים הנהוג). הנוהגים כשיטת רבנו תם בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה כלל, נוהגים כך גם לגבי נרות חנוכה ולא מדליקים עד זמן זה.
סדר הפעולות - יש אומרים שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה ואחר כך להבדיל, ויש אומרים שקודם יבדיל ואחר כך ידליק, ולשני המנהגים יש מקור[28].
במה להדליק
עריכה.jpg)
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, זאת בשונה מנרות שבת, אותם אוסרת ההלכה להדליק משמנים מאיכות ירודה שאורם אינו בהיר[29].
עם זאת, בגמרא נאמר ש”כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר”[11] יש שהסבירו שהסיבה ליתרון של שמן הזית היא שאורו צלול יותר, ולכן נרות שעווה טובים כמוהו ואולי אף עדיפים עליו[30], ויש שהסבירו שהיתרון של שמן זית הוא שבו נעשה הנס ובו הדליקו במקדש, ולכן הוא עדיף על שעווה, ואף סתם שמן עדיף על נרות שעווה[31]. ישנם אף המהדרים לא להשתמש בשמן למאור בלבד (שאינו נאכל בגלל חומציות יתר), אלא להקפיד שהשמן יהא ראוי לאכילה, כמו השמן המקורי ששימש בבית המקדש[32].
למרות העדיפות ההלכתית להדלקה בשמן זית, ישנם המדליקים נרות פרפין מטעמים של נוחיות ובטיחות. נרות כאלה זולים, נוחים לשימוש, והחשש לתאונה בעת השימוש בהם קטן יחסית. יצרני הנרות נוהגים לייצר נרות מיוחדים לחנוכה. בשונה מנרות שבת שהם על-פי רוב לבנים, נרות חנוכה מיוצרים בצבעים שונים. רוב הנרות הפשוטים דולקים כחצי שעה (שהוא הזמן המינימלי שדרוש לקיום המצווה, מלבד בערב שבת, שבו מדליקים מוקדם, ויש צורך בנרות שידלקו כשעה ויותר), וישנם יצרנים המייצרים נרות שדולקים כשעה.
הדלקה בנרות חשמל
עריכהלדעת רוב הפוסקים[33] אין מקיימים את חובת המצווה בהדלקת נורות חשמליות. כשאין לאדם נר כשר, ראוי להדליק נורות חשמליות בלי ברכה, שעל ידי כך יזכיר את הנס, ולדעת מקצת הפוסקים אף יקיים בכך את מצוות הדלקת נר חנוכה[34], יש שכתבו שיש עדיפות לפנס שעובד על בטריה כי החשמל נמצא בידו אך לא פנס שעובד על חיבור לחשמל.[35] חנוכיות חשמליות משמשות לעיתים קרובות כקישוט ברחובות הערים בימי חנוכה, אולם זהו פרסום הנס בלבד, ואין מדובר בחנוכיות של מצווה
מקום הנחת הנרות
עריכה
הדין המקורי המופיע בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת שבת הוא להדליק את הנר בפתח החצר, מחוץ לבית[36]; ובשעת הסכנה - 'מניחו על שולחנו ודיו' (כלומר די בזה)[21]. ברבות השנים נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק את הנרות בתוך הבית (סמוך לפתח הבית, פתח החדר או על השולחן, תלוי במנהגים השונים), אף במקומות ובזמנים שהדבר לא היווה סכנה כלל[37], ויש שפסקו שכיום ייתכן כי המדליק בחוץ לא יוצא ידי חובתו.[38]
בשנים האחרונות (בעיקר בהשפעת מנהג הפרושים, תלמידי הגר"א), יש שהחלו לחזור ולהדליק את הנרות מחוץ לבית, בפתח החצר או בפתח הבית מבחוץ, וישנם רבים הממשיכים להדליק בתוך ביתם. עם הראשונים נמנים בעיקר מבני הזרם החרדי-ליטאי, ואילו מנהג החסידים הוא להמשיך ולהדליק בתוך הבית (רבים נוהגים להדליק את הנרות בתוך ביתם, אך בחלון הפונה לרשות הרבים). הדרים בבניינים רבי קומות, יש מהם (בעיקר אלו שאינם מעוניינים להדליק על שולחנם), המניחים את הנר בחלון הפונה לרחוב כדין מי שגר בעלייה[39].
הגובה המועדף הוא הגובה בו נוח וקל להבחין בנרות - בין שלושה טפחים לעשרה טפחים. הבן איש חי מגדיר את הגובה האידיאלי - מעל שבעה טפחים. מקובל לתת את החנוכייה בצד שמאל של הפתח, ומפני שהמזוזה קבועה בימין, המדליק "מסוּבב במצוות" ומכל צד יש מצווה. אין להדליק את החנוכייה במקום אחד ואחר כך להעבירו למקום שבו הוא אמור להיות, מפני ש"הדלקה עושה מצווה" ולא ההנחה, ולכן יש להדליקו במקום שבו הוגדרה מצוותו.
בית עם שני פתחים
עריכהבשולחן ערוך נפסק, שבית שיש לו שני פתחים בשני כיוונים שונים, צריך להדליק נרות בשני הפתחים – מפני החשד. אך בזמן הזה הורו פוסקי זמננו שמכיוון שאין כולם מדליקים במקום מסוים ובזמן מסוים ורבו בזה המנהגים, ואם כן אין יותר את החשש של "חשד", ודי להדליק במקום אחד[דרוש מקור].
הדלקת נרות בבית הכנסת
עריכהעל פי ההלכה, חובת הדלקת נרות חנוכה היא בבתי מגורים בלבד, ולא במקומות ציבוריים. אף על פי כן, ישנו מנהג להדליק נרות חנוכה אף בבית הכנסת. מנהג זה אינו נזכר בספרות חז"ל. המקור הקדום ביותר המזכיר תשובה זו הוא תשובה מקובץ של תשובות הגאונים שנערך בפרובאנס בסוף המאה ה-12. תשובה זו מתייחסת למנהג ההדלקה בבית הכנסת כמנהג פשוט ודנה רק במספר הנרות שיש להדליק[40]. אולם, בקובץ זה ישנן גם תשובות מראשוני פרובנס, וייתכן שתשובה זו נכתבה בידי אחד מחכמי פרובנס, שם המנהג ידוע ממקורות רבים[41]. המקורות הקדומים ביותר למנהג זה, מלבד התשובה הנזכרת, הם בספרי ההלכה שנכתבו בפרובנס במאה ה-12, ספר העיטור[42], וספר המנהיג[43], בדורות הבאים המנהג נזכר גם מחוץ לגבולות פרובנס: באשכנז אצל מהר"ם מרוטנבורג[44],, בצרפת בדברי רבנו פרץ ובסדר טרוייש[45], ובספרד בדברי הריטב"א[46]. בעל שבולי הלקט הכיר את המנהג אך התנגד אליו, בטענה שבית הכנסת אינו בית מגורים ולכן אין סיבה להדליק בו[47]. מנהג זה נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'.
נאמרו בפוסקים מספר טעמים למנהג ההדלקה בבית הכנסת: יש ראשונים הסבורים שהדלקת הנר בבית הכנסת מוציאה ידי חובה את מי שאין לו בית או שלא ידליק בביתו[48]. אולם, הדעה המקובלת היא שבהדלקה זו אין יוצאים ידי חובה, וגם מי שמדליק בבית הכנסת צריך להדליק שוב בביתו, וכן פסק הרמ"א[49]. הראשונים מביאים שני טעמים נוספים להדלקת הנרות בבית הכנסת: הרצון לגרום לפרסומי ניסא באופן ציבורי ובמקום רב משתתפים, שלא כהדלקה בבית;[50] עקב היותו של בית הכנסת "מקדש מעט", בוחרים להזכיר בו את נס פך השמן שהתרחש במנורת המקדש[51]. ייתכנו כמה הבדלים הלכתיים בין שני טעמים אלה[52].
בשאלת מקום הנחת מנורת בית הכנסת, היו בתקופת הראשונים מספר מנהגים, שהושפעו גם מהטעמים הראשונים למנהג. ספר העיטור מציין מנהג להניח את המנורה על פתח בית הכנסת, בדומה למקום הנחת הנרות בבית פרטי, ומציין גם מנהג להניח את המנורה במרכז בית הכנסת[42]. מהר"ם מרוטנבורג כותב להניחה מימין לארון הקודש, שוב מתוך השוואה לדיני הדלקת הנרות בבית[44]. המנהג הנפוץ כיום, בעקבות פסיקת השולחן ערוך, הוא המנהג המובא בתרומת הדשן להניח את מנורת בית הכנסת בהתאם למקום בו הייתה מונחת המנורה בבית המקדש – בצד הדרומי. ישנן שתי דעות באיזה כיוון בדיוק למקם את המנורה, בהתאם למחלוקת הראשונים כיצד בדיוק עמדה המנורה במקדש[53].
הדלקה במקומות ציבוריים
עריכה- ערך מורחב – חנוכייה ציבורית
על סמך מנהג זה, יש הסוברים שמותר ומצווה להדליק נרות בברכה גם בהתכנסויות ציבוריות אחרות כמסיבות חנוכה או חתונות, וכן במקומות ציבוריים אחרים וברשות הרבים[54]; אולם לדעת רוב הפוסקים אין לברך על הדלקה במקומות אלה[55] ויש פוסקים אחרים שמחלקים בין מקום שמתקיימת בו תפילה בציבור, שהוא כעין בית כנסת וניתן לברך על ההדלקה בו, ובין מקום ציבורי שלא מתקיימת בו תפילה, שבו אין לברך על ההדלקה[56].
סידור הנרות
עריכהאופן ההדלקה
עריכה
ישנן שלש שיטות עיקריות אצל הפוסקים לאופן הדלקת הנרות:
- שיטת מהר"ם מרוטנבורג, השולחן ערוך, הרמ"א והאר"י - בלילה הראשון ידליק את הנר הימני שבחנוכייה.
בלילה השני, מוסיף ומדליק גם את הסמוך לו משמאל, ומתחיל להדליק דווקא מהשמאלי ולאחריו פונה לימני[57]. כך שמדליק קודם את הנר החדש ביותר של אותו הלילה. - שיטת הלבוש והט"ז - בלילה הראשון ידליק את הנר השמאלי.
בלילה השני מוסיף ומדליק את הסמוך לו לימינו, ומתחיל להדליק מהימני ופונה שמאלה[58]. - שיטת התרומת הדשן, המהרש"ל והגאון מווילנה - יש להתחיל להדליק תמיד בנר הסמוך לפתח ולאחר מכן לפנות ולהדליק את הנרות הסמוכים לו.
כלומר, אם מדליק בצד שמאל של הפתח, יתחיל מהנר הימני ויפנה לשמאלו, ואם מדליק בימין הפתח או בחלון, ידליק תחילה את הנר השמאלי ופונה לימין[59].
רוב העולם נוהג, הלכה למעשה, לפי שיטת שולחן ערוך[60].
השמש
עריכה
כיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו אף נזכרת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. משום כך, בכל יום מודלק נר נוסף הנקרא "שַמָש", כדי שלא ייווצר מצב שבו החדר מואר רק בנרות חנוכה (דבר שהוא בבחינת שימוש אסור בנרות). אורם של נרות חנוכה המתערבב עם אורו של השמש, נר שאינו אחד מנרות המצווה, מותר לשימוש משום שהשמש מהווה סימן לכך שלא נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. בעבר היה השמש חיוני, אולם בעידן התאורה החשמלית הפך השמש למיותר, משום שאור החשמל שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו, ויש צורך להדליק שמש רק במקום שבו נרות החנוכה הם מקור האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול שאינו הנאה טהורה ממצוותם וממשמעותם. יש המבקרים אפוא את הנוהג להמשיך ולהדליק שמש, מתוך מנהג גרידא.
השמש משמש גם כדי להקל על הדלקת הנרות: את האש מבעירים בו, ובאמצעותו מבעירים את שאר הנרות. הדלקת נר חנוכה מנר אחר מותרת לדעת השולחן ערוך אם אין משתמשים בקיסם או גפרור כדי להעביר את האש מהנר הראשון לשני, אך לפי דעת הרמ"א אין נוהגים כן[63]. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שַמָשִים, ובהתאם לכך היה מקום בחנוכייה לשניהם, בדרך כלל אחד לימין נרות החנוכה ואחד לשמאלם. שמש אחד שימש להדלקת הנרות, בעוד השמש הנוסף נועד רק להפיץ אור שמותר להשתמש בו.
שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.
בספרות החסידות[דרושה הבהרה] ניתן דגש מרכזי לשמש שיותר חשוב אף מנרות החנוכה עצמם. למשל דרשו את הפסוק ”שרפים עומדים ממעל לו” כמתייחס אל השמשים העומדים ממעל לל"ו נרות החנוכה[64].
ברכות ההדלקה
עריכהלפני שמדליקים את הנרות מברכים שתי ברכות:
- ברכת הנר: ”בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה[66]. (נוסח אחר: נֵר חֲנוּכָּה[67] או שֶׁלַּחֲנוּכָּה[68])”
- ברכת הניסים: ”בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן[69] הַזֶּה (נוסח אחר: וּבַזְּמַן הַזֶּה).”
בערב הראשון[70] מברכים גם את ברכת שהחיינו: ”בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לִזְּמַן[71] הַזֶּה.”
ברכות הרואה
עריכהבגמרא נאמר שלא רק מי שמדליק נרות מברך, אלא גם הרואה נרות דולקים מברך:
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן.
ישנה מחלוקת בין הראשונים מתי מי שרואה את הנרות מברך.
לדעת הרמב"ם, כל מי שרואה נרות דולקים מברך, אף אם כבר הדליק נרות[72].
לדעת רש"י, מי שעוד לא הדליק נרות בביתו ורואה נר מברך ברכות הרואה[73].
לדעת השולחן ערוך רק מי שלא הדליק, ולא עתיד להדליק, ולא יוצא ידי חובה בהדלקה של אדם אחר, מברך את ברכות הרואה[74]. בגלל הכלל ההלכתי של ספק ברכות להקל, המנהג הוא כדעת השולחן ערוך[75].
מזמורים
עריכהלאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו", וכמו כן יש נוהגים לעיתים לשיר אחריו את הפיוט "מעוז צור", מן הפיוטים המרכזיים לחג החנוכה. נהוג בחלק מהקהילות לומר את מזמור ל' בתהלים בשל המילים בהן הוא פותח "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כמו כן, לפי מנהגי החסידים נהוג להוסיף פרקי תהילים שונים (למשל פרק צ"א - 'יושב בסתר עליון'), ותפילות שונות.
מנהגים
עריכהמנהג יהודי רומא להדליק נרות חנוכה עם הנר שקראו בו מגילת איכה בתשעה באב.[76]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הלכות חנוכה (מנוקד) בקיצור שולחן ערוך.
- הערך "זמן הדלקת נרות חנוכה", באתר ויקיסוגיה
- רשימת מאמרים על הדלקת נרות חנוכה באתר רמב"י
- הלכות הדלקת נרות חנוכה, הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
- הערך "נר חנוכה", באתר ויקישיבה
- סדר הדלקת נרות חנוכה באתר הפיוט והתפילה של הספרייה הלאומית
- קבצים להאזנה - הדלקת הנרות, ברכות, והנרות הללו במסורות שונות: אשכנז, נוסח קרליבך, הונגריה, אלג'יריה וספרדים. מאוצרות הספרייה הלאומית
- סדר הדלקת נרות חנוכה מעוצב להדפסה נוסח עדות המזרח ו אשכנז באתר ישיבה
- כמה נרות מדליקים בחנוכה? - על מנהג יהדות חלב להדליק שני שמשים במקום אחד
- מידע על הדלקת נרות חנוכה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- מאמרים בנושא הדלקת נרות חנוכה, באתר ספריית אסיף
סרטונים
עריכה
איך מדליקים נרות חנוכה?, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון- "איך מדליקים נרות חנוכה?" - הרצאה של הרב יצחק פנגר, באתר הידברות
הערות שוליים
עריכה- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה א'
- ^ מצווה נוספת בחג החנוכה היא אמירת ההלל - מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ז'
- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'; מגילת אנטיוכוס אות ס"ח
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א'
- ^ דעת השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב', וכמו שמובא מנהג זה במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג'.
- ^ זו היא דעת הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב', על פי הסברו של הרמב"ם (ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג') את דברי התלמוד. וראו בספר באר היטב סעיף קטן ג, (בעקבות הט"ז) שכתב "וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות"
- ^ שער אפרים - אפרים בן יעקב, הכהן, מוילנה, 1616-1678 (page 36 of 206), באתר hebrewbooks.org
- ^ דבר תורה לחנוכה- אישה מדליקה (?!) | המדרשה | אוניברסיטת בר-אילן, באתר midrasha.biu.ac.il
- ^ כשיטת בית הלל, שנפסקה להלכה.
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', ד"ה והמהדרין מן המהדרין; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
- ^ ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה א'.
- ^ הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
- ^ רבים כתבו שהרמ"א פסק כדעת הרמב"ם (כך כתבו בין היתר הב"ח (אורח חיים סימן תרעא סעיף קטן ג); הבאר היטב (סימן תרעא מעיף קטן ג). אולם, יש הסוברים שלדעת הרמב"ם דווקא בעל הבית מדליק נראות כמספר בני ביתו, אך לא כל אחד מדליק בפני עצמו כדעת הרמ"א. ראו למשל בשו"ת חבל נחלתו סימן יט; הרב הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, בית הלוי – סוגיות חנוכה עמוד 21, באתר אוצר החכמה דיבור המתחיל אמר רבי זירא; חדושי מרן רי"ז הלוי הלכות חנוכה פרק ד הלכה א ; אשר וייס, מנחת אשר מועדים (חנוכה) עמוד כט, באתר אוצר החכמה, וראו גם הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הדלקת נר חנוכה, שהביא הסבר נוסף בשיטת הרמב"ם.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
- ^ היו שקבעו שיש משמעות הלכתית להבדל בין שני הטעמים, ראו למשל: הרב נחום אליעזר רבינוביץ' יד פשוטה – זמנים, מעלה אדומים תש"ס, הלכות חנוכה פרק ג הלכות א–ג דיבור המתחיל "בין שהיו אנשי הבית"; הרב הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, בית הלוי – סוגיות חנוכה עמוד 15, באתר אוצר החכמה דיבור המתחיל "בגמרא חד אמר טעמא".
- ^ עיין בערך צאת הכוכבים.
- ^ אולם, יש טוענים שכוונת השולחן ערוך היא תחלית "שקיעה שנייה" כמו שיטה השלישית. עיין דוד חיים רוט, בעניין זמן הדלקת נר חנוכה, בתוך בית יצחק מב.
- ^ אמנם בברכה ידליק רק כאשר 2 מבני ביתו ערים. (מקור חיים)
- ^ לקראת ההדלקה, הרב אליעזר מלמד, מתוך סדרת פניני הלכה
- ^ הרב עובדיה יוסף, הדלקת נרות חנוכה בערב שבת : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף, באתר halachayomit.co.il
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"א, סעיף ב', ובמפרשים עליו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ו'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ג; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ג, סעיף א'.
- ^ מהרא"ם וספר המנהגים המובאים בדרכי משה אורח חיים תרעג א, וכך פסק הרמ"א בסימן תרעג סעיף א
- ^ כלבו (ספר)הלכות חנוכה, משנה ברורה סימן תרע"ג סעיף קטן ד. המהר"ל בספר נר מצווה כותב שרק נר של שמן מוגדר "נר", כי נר זה כלי עם שמן ופתילה, ונרות שעווה מוגדרים "אבוקה" הפסולה לנר חנוכה. (נר מצווה עניני הדלקת הנרות
- ^ הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי לימים וחגים, פרק נח סעיף עא. אמנם ראו שכתב שם שגם שמן זית למאור עדיף על שמנים שאינם מזית.
- ^ משפטי עוזיאל ח"א חאו"ח סי' ז' אות ב', וכתב הטעם שבמקורו (בתחנת חשמל) אין זה נעשה לשם מצווה. וכ"כ כף החיים סימן תרע"ג סעיף קטן יט, וכ"כ הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ב' חאו"ח סימן ט' אות ח'. וכ"כ הרב מלמד ב פניני הלכה זמנים יב, ח. ואילו לדעת רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט שמותר להדליק בברכה. ודעת רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה)..
- ^ הדלקה נר חנוכה באמצעות חשמל, הרב אליעזר מלמד, מתוך סדרת פניני הלכה
- ^ אור לציון חלק ד
- ^ אמנם יש על כך מחלוקת בין רש"י (במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', ד"ה מבחוץ, שסבר שמדלקים בפתח הבית שפונה לחצר) לבין תוספות (שם בדיבור המתחיל מצווה להניחה), אבל ההלכה נפסקה כשיטת תוספות (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ה'). אמנם, שיטת רש"י לא נדחתה לגמרי מההלכה, ובמקרים בהם יש ספק איפה רצוי להדליק, ישנם פוסקים שמצרפים את שיטת רש"י לסברות אחרות ופוסקים שעדיף להדליק בפתח הבית (ראו למשל פניני הלכה מקום הדלקת נרות למי שגר בבית פרטי הערה 2.
- ^ למנהג זה ניתנו כמה הסברים, ראו בין היתר סיכום העניין ב: הרב אשר וייס, מקום הדלקת נר חנוכה בזמה"ז פסקא א; מקום הדלקת נר חנוכה באתר עולמות פסקא ה; הניח על השולחן של בשעת סכנה באתר ויקישיבה
- ^ דבר יהושע, הרב יהושע מנחם אהרנברג, חלק א' סימן מ'.
- ^ "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב').
- ^ שמחה עמנואל, תשובות הגאונים החדשות (ירושלים: מכון אופק, תשנ"ה), סי' קעז.
- ^ הרב יהודה זולדן, "פרק י"ד: הדלקת מנורת המקדש ומנורת חנוכה בבית הכנסת", מועדי יהודה וישראל (אור עציון, תשס"ד), עמ' 219.
- ^ 1 2 חלק ב', הלכות חנוכה, קיד עמוד ב' (במהדורת רבי מאיר יונה ברנצקי).
- ^ הלכות חנוכה, סימן קמח.
- ^ 1 2 שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג), סימן סו.
- ^ הגהות סמ"ק, סימן ר"פ.
- ^ חידושי הריטב"א, שבת כג. ד"ה הרואה.
- ^ שבלי הלקט, עניין חנוכה, סימן קפה.
- ^ כלבו, מד; תניא רבתי, לה: עניין הדלקת נר חנוכה.
- ^ שו"ת הריב"ש, סימן קיא; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'
- ^ למשל, בית הבחירה למאירי, שבת כא:; שו"ת הריב"ש שם.
- ^ למשל, שו"ת תרומת הדשן, סימן קד. ספר המנהיג (שם) מצרף את שני הטעמים הללו וכותב ”נהגו כך על זה שהנס בא במקדש עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס, לפי שכולם מתקבצים שם”.
- ^ ראה למשל בשיעור "נר חנוכה בבית כנסת, באתר "עולמות – לימוד בעיון".
- ^ שו"ת תרומת הדשן, סימן קד.
- ^ דעת הרבנים בנימין יהושע זילבר (שו"ת אז נדברו חלק ה' סימן לז), יעקב ניסן רוזנטל (משנת יעקב על הרמב"ם), עובדיה יוסף (חזון עובדיה חנוכה עמוד מז)
- ^ כך לדעת הרבנים שמואל הלוי ואזנר (שו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן לה), שלמה זלמן אוירבך (שלמי מועד רל"ז) אליעזר יהודה וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ל) ועוד.
- ^ דעת הרב מרדכי אליהו, מובאת במקראי קודש הלכות חנוכה מאת הרב משה הררי, פרק י הערה כג. לדעת הרב יצחק יוסף ניתן לברך על ההדלקה רק אם מתפללים שם גם מנחה וגם ערבית. מובא שם הערה כב.
- ^ מהר"ם מרוטנבורג, מובא במרדכי שבת סימן רסח; בית יוסף ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף ה'; דרכי משה אורח חיים תרעו ב, שמביא שכך נהג המהרי"ל; שער הכוונות ק"ח ע"ג ופרי עץ חיים שער י"ט פרק ד'.
- ^ לבוש וט"ז אורח חיים סימן תרע"ו סעיף ה
- ^ שו"ת תרומת הדשן סימן קו; שו"ת מהרש"ל סימן פה; ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרע"ו דיבור המתחיל ויברך על הנוסף
- ^ ראו על כל זה
יעקב צ. מאיר, האבולוציה של מנהג הדלקת נרות חנוכה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2015
- ^ [1] - על מנהג יהדות חלב להדליק שני שמשים במקום אחד
- ^ https://haluzhaivri.org.il/page/42236/0
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ד, סעיף א'.
- ^ ספר קב וישר (לר' צבי הירש קיידנובר תלמיד המגיד מדובנא), סוף פרק צו. בשם המהרי"ל.
- ^ לקט צלילים ותמונות לחנוכה, הספרייה הלאומית
- ^ הנוסח "שֶׁל חֲנוּכָּה" מופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ד' (על פי נוסח הדפוס), ובמשנה ברורה לאורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א', סעיף קטן א', והוא מנהג האשכנזים.
- ^ נוסח המחבר בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א', הגר"א בספר מעשה רב, סימן רלט, הבן איש חי, שנה ראשונה, הלכות חנוכה, הלכה ב', וב קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף "נוסח הברכות השונות" סעיף קכג (בשם "שארית יוסף חלק ג עמוד רסה[, ו]ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכג"), והוא מנהג הספרדים.
- ^ נוסח מכון ממרא (המבוסס על "הנוסח של רוב כתבי היד התימניים") ל משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ד, ושו"ת מהרש"ל, סימן פה. ועיינו עוד בערך של (מילת יחס).
- ^ דעת הערוך השולחן ועוד שיש לומר בִּזְּמַן בחירי"ק תחת הב'. ראה ערוך השולחן אורח חיים תרעו סעיף ג.
- ^ ואם שכח לברך שהחיינו בלילה הראשון יכול לברך שהחיינו בהדלקה בלילה השני וכן הלאה
- ^ משנה ברורה סימן תרעו סעיף קטן א
- ^ תשובות הרמב"ם – סימן רכב, באתר היברובוקס. אמנם בנוסחאות הנדפסות של הרמב"ם (ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ד') משמע שמברך רק אם לא הדליק עדיין, אבל בנוסחאות מדויקות של הרמב"ם (ראו למשל כאן) מושמטות המילים "ולא בירך", ומשמע כשיטתו בתשובות.
- ^ רש"י, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א' דיבור המתחיל הרואה (אמנם מדברי הבית יוסף בסימן תרע"ו דיבור המתחיל ודווקא שאינו עתיד להדליק, עולה שהוא הבין מרש"י שמי שעתיד להדליק גם כן אינו מברך כמו שיטת הר"ן);
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף ג'
- ^ משנה ברורה סימן תרעו סעיף קטן ה
- ^ הרב שמואל דיסניי, רב קהילת רומא. מצוטט אצל ד"ר דרור אידר.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.