נרקיסוס
נרקיסוס (ביוונית: Νάρκισσος) הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית. האלה נמסיס הענישה אותו על יהירותו וגרמה לו להתאהב בבבואתו. הוא לא אכל או שתה עד שלבסוף מת. הנימפות רצו לשרוף את גופו, אך הוא הפך לנרקיס. הוא היה גיבורם של אנשי טספיה (עיר בבויאוטיה שביוון העתיקה) ונודע לרוב בשל יופיו.
 | |
| נרקיסוס מאת קאראווג'ו, 1594–1596 (הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה, רומא | |
| תרבות |
מיתולוגיה יוונית  |
|---|---|
| אב |
קפיסוס |
| אם |
לירופה |
  | |
נרקיסוס היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה ליריופה(אנ'). נרקיסוס היה בעל יופי יוצא דופן, יופי שמשך אליו נערות ונערים כאחד. הוא מתואר כבעל עור בהיר כשלג, עיניים כחולות ושיער חום זהוב ובעל מבנה גוף רזה מה שגרם לו לתעתע בין המינים ובכך לגרום למשיכה של שני המינים. נרקיסוס דחה את חיזוריהם של אלו ושל אלו והתנכר לכולם. לאחר שדחה בזלזול את הנימפה אכו, שהתאהבה בו נואשות, החליטה האלה נמסיס להענישו על יהירותו ואכזריותו והטילה עליו קללה - אהבה עצמית ללא גבולות. יום אחד טייל נרקיסוס ליד אגם והתכופף כדי לשתות מים. כאשר ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים מיד התאהב בעצמו ולא יכול היה לנתק את מבטו מבבואתו, עד שמת מצמא. במקום שבו מת צמח פרח הנרקיס. לאגדת נרקיסוס כמה גרסאות: אחת מתוך ה"מטמורפוזות" של אובידיוס, אחת מתוך ה"מדריך ליוון" של פאוסניאס ואחת מתוך גיליונות פפירוס שנמצאו בעיר אוקסיריניכוס.
הגרסה הרומית
עריכהבאגדה כפי שמסופרת על ידי אובידיוס, נרקיסוס היה עלם יפה ויהיר. אמו הייתה נימפת העצב לירופה, שחיה בעיר טספיה, ואביו היה אל הנהר קפיסוס; באחד הימים אל הנהר קפיסוס הקיף את הנימפה לירופה במי-נהרותיו וכך לכדה ואנסה ולשניים נולד בן. לירופה שחרדה לעתיד בנה (בשל חוסר באמצעי מחייה), הלכה להיוועץ בנביא תרסיאס. תרסיאס בתשובה אמר לנימפה כי נרקיסוס "יאריך ימים בלבד אם לא יכיר עצמו". הנימפה אכו התאהבה בעלם היפה. יום אחד כשנרקיסוס היה באמצע ציד-צבאים, אכו עקבה אחריו בחשאי, דרך היערות. היא כמהה לשוחח עם נרקיסוס, אך בשל קללה שהטילה עליה האלה הרה היא לא יכלה לדבר בעצמה, אלא רק לחזור כהד אחר מה שנאמר לה. כשנרקיסוס שמע לבסוף את הרחשים שעלו ממקום מחבואה, קרא בקול: "מי שם?" אכו השיבה לו במילותיו: "מי שם?". כך המשיך הדיאלוג בין השניים, עד שאכו יצאה ממחבואה ורצה לאמץ אל חיקה את אהובה הצעיר. נרקיסוס הדף מגופו את הנימפה ואמר לה ביהירות לעזוב אותו לנפשו. אכו נותרה שבורת לב והעבירה את שארית חייה על גיא מבודד בגעגועים אין־סופיים לאהבה שלעולם לא ידעה, עד שרק קולה נותר.
בסופו של דבר נרקיסוס חש בצימאון וניגש לשתות ממי הנחל. ברגע שהבחין בבבואתו הוא התאהב בה מבלי לדעת שזה בעצם הוא. ברגע שהתכופף לנשק את הבבואה, היא נראתה כ"מסתלקת מהמקום" והוא נותר עם לב שבור. צימאונו גבר אך הוא לא העז לגעת במים מחשש לפגוע בבבואתו. בסופו של דבר נרקיסוס מת מצמא ומאהבתו העצמית, תוך בהייה מתמדת בבבואתו. במקום מותו צמח פרח הנרקיס.
הגרסה היוונית
עריכהזוהי אגדת מוסר בה נרקיסוס גבה הלב ונטול הרגש נענש על ידי האלים על כך שדחה בשאט נפש את כל מחזריו הזכרים. אגדה זו נחשבה כאזהרה המיועדת לגברים. עד לא מזמן, המקור היחידי לאגדה זו היה קטע מיצירתו של פאוסניאס, שנכתב כ־150 שנה לאחר גרסתו של אובידיוס. גרסה דומה מאוד לאגדה נמצאה בקרב גיליונות פפירוס בשנת 2004 בעיר אוקסירינכוס, גרסה שמקדימה את זו של אובידיוס בכ־50 שנים.
בגרסה זו, אמיניאס, נער צעיר, היה מאוהב בנרקיסוס, אך זה לא החזיר לו אהבה ודחה אותו בבוז. כדרך לדחות את אמיניאס, נרקיסוס נתן לו חרב בה השתמש אמיניאס לאחר מכן כדי להרוג עצמו על מפתן ביתו של נרקיסוס; הוא התפלל לאלה נמסיס וביקש ממנה לגרום לנרקיסוס לחוות את הכאב של אהבה חסרת גמול. קללה זו התממשה ונרקיסוס התאהב בבבואה במקווה המים. רק לאחר שניסה לנשק את הבבואה הבין כי זו בעצם בבואתו שלו. כדרך להשלמת הסימטריה באגדה, מתוך יגונו על אהבתו הנכזבת נרקיסוס נטל לידיו את חרבו, התאבד וגוויתו נהפכה לפרח הנרקיס.
גרסת פאוסניאס
עריכהפאוסניאס רואה בכך דבר מוזר שאדם לא יכול לזהות את השתקפותו שלו ומציג גרסה מוכרת פחות בה לנרקיסוס הייתה אחות תאומה. שניהם לבשו את אותם בגדים וצדו יחדיו עד שנרקיסוס התאהב בה. לאחר שאחותו התאומה מתה, נרקיסוס היה כה כמה לראותה שהעמיד פנים כי ההשתקפות שראה במים הייתה אחותו. מספר אגדות יווניות רומזות על כך שנרקיסוס נמשך מינית לאחותו ועל כך שבתקופה שהיא הייתה בין החיים היה מקיים איתה יחסי מין.
פאוסניאס מציין אגדה נוספת אודות נרקיסוס, אגדה על פרח בשם זה (בעברית: הנרקיס) שלדבריו נוצר כדי לפתות את פרספונה בתה של דמטר להתקרב לעברו ולהרחיקה מחברותיה ובכך לאפשר להאדס לחטוף אותה.
אזכורי האגדה בתחומים שונים
עריכהבספרות חז"ל (בתלמוד הירושלמי מסכת נדרים פרק א הלכה א, וכן בתלמוד הבבלי מסכת נדרים דף ט' עמוד ב') קיימת אגדת מוסר המיוחסת לשמעון הצדיק שמספרה. באגדה זו בדומה לדמותו של נרקיסוס מופיע נזיר המסתכל בבבואתו, ומפאת השיער הארוך והיפה שלו הוא חש התעוררות של הסכנה שעלולה להתפתח אם ינצל לרעה את היופי הטבעי שלו. מיד מתגבר בו הצד המוסרי ונודר נדרי נזירות כתיקון לאהבה העצמית:
אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'." (מסכת נזיר דף ד', עמוד ב')[1]
בשונה מן האגדה היוונית בה האלים (הטבע) גובר על האדם (נרקיסוס), בגרסה היהודית, האדם מתגבר על הטבע ואינו נכנע לו. ועוד מסוגל להפוך את הנטיות השליליות שבו למעשים חיוביים ולשם שמים.
נרקיסוס בתרבות
עריכה
אגדת נרקיסוס זכתה לאזכורים ועיבודים רבים בספרות, במוזיקה ובאמנות, לדוגמה:
- מטמורפוזה של נרקיסוס ציור של סלבדור דאלי משנת 1937.
- נרקיס ציור של קאראווג'ו מן השנים 1594–1596, ובו דמותו של נרקיס המתבונן בבבואתו במים.
- אקו וארוס מתאבלים על נרקיס, ציור של ניקולא פוסן משנת 1627.
- נרקיס, שני שירים מאת ריינר מריה רילקה, מאפריל 1913.[2]
- צילום של הצלם הישראלי עדי נס ובו נער היושב על גדת מים כהים לובש מכנס קצר ונועל סנדלים.
- בקטע של ג'נסיס, How Dare I Be So Beautiful? ביצירה, Supper's Ready מסופר המיתוס של נרקיסוס.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ארצי, ח', השעון של אקו ונרקיס - פסיכותרפיה מינית יצירתית, באתר פסיכולוגיה עברית, 2024
- עוד אגדות מיתולוגיות
- יעל רנן, אובידיוס, מטמפורפוזות - נרקיס ואקו, מתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
- נרקיסוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נרקיסוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)