נשר מפעלי מלט ישראליים

נשר מלט ישראלי
נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית
מייסדים	בוריס גולדברג, יהושוע חנקין, מיכאל פולק
תקופת הפעילות	1923–הווה (כ־101 שנים)
חברת אם	משאב
משרד ראשי	מפעל נשר, ת.ד. 5, רמלה 721001
שליטה בחברה	כלל תעשיות 100%
ענפי תעשייה	ייצור מלט
יו"ר	אלדד בן משה
מנכ"ל	יובל לזרוב
	www.nesher.co.il

נשר מלט ישראלי היא חברה ישראלית לייצור מלט וצמנט פורטלנד. נשר היא החברה הגדולה ביותר בישראל המייצרת מלט, והיוותה מונופול מוכרז בענף עד לשנת 2020.

החברה נשלטת על ידי לן בלווטניק, דרך כלל תעשיות. בעבר החזיקה כלל תעשיות ב-75% מנשר ו-25% הנוספים הוחזק בידי התאגיד האירי CRH^[1]. בשנת 2015 נמכרו מניות החברה האירית לכלל, המחזיקה עתה את מלוא הון המניות של נשר^[2].

החברה נקנסה על ידי המשרד להגנת הסביבה בקנס של 6 מיליון ש"ח בגלל זיהומים חוזרים הפוגעים באיכות הסביבה^[3]^[4].

מקור השם

המקור לשם "נשר" אינו ודאי. ההשערה הנפוצה היא שהמפעל נקרא על שם העוף נשר שחי באזור, אבל תפוצת עוף זה בארץ ישראל לא כוללת את אזור הר הכרמל.

השערה אחרת היא שלמייסד המפעל מיכאל פולק היה קשר עם מפעל מלט בגרמניה ששמו כלל את השם נשר בגרמנית, Geier; וכאשר נשאל פולק מה יהיה שם המפעל שהוקם בארץ ישראל, בחר בתרגום השם לעברית^[5].

היסטוריה

רעיון הקמת בית חרושת למלט

בספרו "אלטנוילנד" (1902), חזה בנימין זאב הרצל את בנייתו של בית חרושת למלט בחיפה^[6]. בשנת 1903 עלה לארץ ישראל מרוסיה המהנדס נחום וילבושביץ (וילבוש), הוא סייר בארץ כדי לבחון את אפשרויות הפיתוח בה. באותה תקופה לא היה בארץ ישראל מפעל לייצור מלט, והמלט יובא ממפעל קטן במצרים. וילבושביץ העריך שבעקבות הגידול בבנייה יגדל הביקוש למלט. הוא הציע להקים מפעל שתפוקתו תהיה 10,000 טון בשנה, והמליץ על הקמתו בחיפה, בגלל הקרבה לנמל חיפה, מסילת הרכבת החיג'אזית ומרבצי אבן גיר מתאימים בכרמל. התכנון והיישום של הקמת המפעל נשר חיפה נמשכו כ-20 שנה למקטעים, עד אשר בשנת 1923 הוקם המפעל הראשון, מפעל נשר חיפה. המהנדס היהודי-הונגרי ארפד גוט סייע בהקמת מפעל המלט ליד חיפה. בין המשקיעים בפועל בבית החרושת היה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהיה הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי ויזם ציוני נלהב שהקים ומימן רבים מהמפעלים הציוניים. העיר נשר הייתה בתחילת דרכה התיישבות פועלים שעבדו במפעל נשר חיפה, עם הזמן גדלה התיישבות זאת לעיירה ובהמשך לעיר נשר. שמה המלא של החברה בהיווסדה: "חברת המלט צמנט פורטלנד, נשר בע"מ".

המשך פעילות החברה

בעקבות ביקוש גדול למלט שנוצר בעקבות גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50 הקימה החברה את מפעל נשר רמלה. בשנת 1955 הגיע היקף הייצור של נשר לכ-563 אלף טון בשנה. בשנת 1954 ייצאה החברה כ-135 אלף טון מלט, 80% לטורקיה^[7]. בשנת 1960 רכשה הממשלה מניות בכורה בנשר^[8]. מניות חברת נשר הוחזקו בעיקרן על ידי החברה המרכזית וכור^[9]. בשנת 1964 נמכרו מעט מניות של החברה לכלל^[10] ואמפל. בשנת 1972 רכשה כלל את החברה המרכזית^[11] וכך הגיעה לבעלות על כמחצית המניות של נשר^[12].

בשנת 1969 רכשה החברה את מפעל המלט 'שמשון' אשר בהר טוב, ליד בית שמש, אשר הגיע להליך פירוק^[13]. חברת נשר שדרגה את המפעל והביאה אותו לכושר יצור מלא. באפריל 2015, במסגרת הסדר בין נשר לרשות ההגבלים העסקיים, ומשרדי האוצר והכלכלה מכרה נשר את מפעל הר טוב למשפחת וייל וחברת שמשון^[14].

מפעל נשר ברמלה שודרג בשנות ה-90, בשנת 1995 ו-1999 הוקמו 2 כבשנים המייצרים קלינקר בתהליך יבש, אלו החליפו את שלושת הכבשנים הישנים אשר ייצרו קלינקר בתהליך רטוב.

בספטמבר 2020 הודיעה הממונה על התחרות על ביטול מעמדו של מפעל המלט נשר כ"מונופול" לאחר שנתח השוק של המפעל ירד מ-90% ל-50%^[15].

חברת "נשר" ומחיר המלט בישראל

במסמך ובו ניתוח שוק המלט בישראל שהוגש לוועדת הכלכלה בשנת 2008 נמצא שחברת נשר ניצלה לאורך שנים את מעמדה המונופוליסטי כדי לגבות מחיר גבוה עבור המלט. מחירים אלו גרמו לייקור עלויות הבניה והדיור, וכן לפגיעה עקיפה, המתבטאת בתשלום מיסים גבוהים יותר בגין מימון תשתיות ממשלתיות, כגון כבישים, בניית מנהרות וגשרים וחפירת תעלות^[16].לפי פרסום של הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט (יוני 2013) מרכיב המלט מהווה רק 1.4% ממחיר דירה ממוצעת.

חברות שמתחרות בנשר - מספנות ישראל המייבאת מלט, ושפיר המייצרת מלט על בסיס חומרים שהיא מייבאת – פרסמו דוחו"ת מהם עולה כי מחירי המלט בישראל עלו ב־30% בין השנים 2021–2023. גם מחירי המלט שמוכרת נשר עלו בתקופה זו. אולם התמלוגים שנשר שילמה על השימוש במשאבי הטבע של ישראל לא עלו בשיעור דומה.^[17]

זיהום אוויר מפגע ריח ופגיעה בסביבה

במשך שנים נטען על ידי תושבי עזריה ויד רמב"ם, הסמוכים למפעל נשר רמלה, כי המפעל גרם לפגיעה סביבתית ולתחלואה נשימתית בשל זיהום האוויר הנפלט ממנו. בנוסף, מפעלי נשר הואשמו בפגיעה בלתי הפיכה בנוף כתוצאה מחציבה נרחבת^[18].

בדיקות שערך המשרד להגנת הסביבה בשנת 2012 הצביעו על כך שרמת הפליטות של חלק מהחומרים המזהמים במפעל תואמת את התקנים האירופיים, ולעיתים אף נמוכה מהם^[19]. עם זאת, דוחות מדד ההשפעה הסביבתית (מפל"ס) מצביעים בעקביות על מפעל נשר רמלה כמפעל הפרטי המזהם ביותר בישראל לאורך שנים. בשנת 2021 הוערך הנזק הבריאותי והסביבתי שגרם המפעל בכ-860 מיליון ש"ח בשנה, כאשר רק תחנות הכוח המונעות בפחם נחשבות למזהמות יותר^[20].

המפעל משתף פעולה עם חברת ורידיס ואיגוד ערים דן לתברואה במתקן ה-RDF שבאתר חירייה, שבו מופקת אנרגיה מפסולת. עם זאת, תפעול המתקן יוצר מטרדי ריח קשים באזור גוש דן, בשל טיפול לקוי בפסולת רטובה^[21].

במאי 2022 דיווח משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת על ממצאים אפידמיולוגיים שהראו עלייה בתחלואה בסרטן בערים רמלה ולוד, אך ציין כי לא ניתן לקבוע קשר חד-משמעי בין המפעל לבין התחלואה, בשל גורמים נוספים כמו שיעור גבוה של מעשנים וריכוזי אוכלוסייה^[22].

המפעל מתמודד עם תקלות תפעוליות רבות. לדוגמה, ביולי-אוגוסט 2022 דווח על 26 תקלות, חלקן ללא דיווח כנדרש^[23]. באוגוסט 2022 קנס המשרד להגנת הסביבה את המפעל בשישה מיליון ש"ח בשל חריגות בפליטת מזהמים ליישובים סמוכים^[24]. במאי 2023 דווח על חשד למחיקת נתוני פליטת כספית ממערכות המידע של המפעל, אשר חרגו מהתקן^[25]. המפעל הכחיש את ההאשמות וטען כי מדובר באי-הבנה. בנובמבר 2024 דווח כי המפעל אינו מדווח על כל התקלות כנדרש, וכי המשרד להגנת הסביבה אינו מנטר את פעילותו באופן שוטף^[26].

מפעלים בשליטת החברה

מפעל נשר רמלה (ברמלה)
מפעל נשר חיפה (בנשר) - בשנת 2020 יצור המלט במפעל הופסק לחלוטין. בשטח המפעל ובשטח מחצבת נשר הישנה גם יחד, מתוכננים להבנות כ-5000 יחידות דיור.
נשר הר טוב - היה בבעלות החברה 46 שנים, משנת 1969 ועד שנת 2015. נסגר ב-2023.