אברהם שמואל (סוֹדי) נמיר (נולד בי"ט באייר תשי"ט, 27 במאי 1959[1]) הוא פרופסור לרפואה, רופא ישראלי, מנהל מרפאה, פרופסור חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב,[2] מוהל, תלמיד חכם ומחבר תורני. היה הרופא של גוש קטיף.

אברהם שמואל (סוִִדי) נמיר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 במאי 1959 (בן 65)
מונטריאול קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תאריך עלייה 1970
לימודי רפואה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
התמחות רפואת משפחה
תואר פרופסור חבר
תפקידים רופא, מוהל, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מחלקות ובתי חולים בית החולים בילינסון - חדר מיון
פרסים והוקרה משיא משואה ביום העצמאות 2003
בת זוג רבקה (בקי)
מספר צאצאים 11
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נמיר נולד בשנת תשי"ט (1959) בשם אברהם שמואל (סטיוארט) למשה יוסף וברברה במונטריאול שבקנדה. למד בבית ספר יסודי יהודי בעיר. בשנת 1970 עלתה משפחתו לישראל, התגוררה ברמת גן והוא למד במדרשית נעם. לאחר כשנתיים עברה המשפחה להתגורר בלונדון שבממלכה המאוחדת. עם השלמת התיכון עלה נמיר ארצה לבדו ולמד שנה וחצי בישיבת ניר בקריית ארבע.

שירת בצה"ל ביחידת חרמ"ש 519, שהייתה תחילה תחת חיל השריון ובהמשך תוך כדי שירותו הפכה לגדוד שקד. השלים בהצטיינות קורס מפקדים ושירת כמפקד. משרת במילואים במשך עשרות שנים כרופא צבאי, בין השאר במלחמת לבנון הראשונה. בעת מלחמת חרבות ברזל, בהיותו בן 64, שירת תקופה ארוכה ברצועת עזה.[3] ב-2004, לאחר שהשתמש בטכניקה לעצירת דימומים שפותחה על ידו (תחבושת ה-Elad)[4] וטרם אושרה בידי חיל הרפואה, נדרש לשוב ולהיבחן בבחינות לרופאים צבאיים. הוא עשה כן ושב לשירות ברצועה.[5]

במשך עשרות שנים פרסם מאמרים תורניים-רפואיים רבים, חלקם בעלי זיקה לפועלו הרב כמוהל. במשך שנים מל בהתנדבות אלפי ילדים. בין רבותיו בתחום זה הרב יצחק זילברשטיין והרב דוב ליאור.

מנהל המרפאה בגוש קטיף

עריכה

עם שחרורו מהצבא למד רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. התמחה אצל פרופ' ג'ו הרמן, מחלוצי רפואת המשפחה בישראל. לקראת סוף לימודיו נישא לרבקה והתגורר בפתח תקווה. היה מפעילי המחאה כנגד פינוי חבל ימית. עם הקמת ישובי גוש קטיף נתבקש בידי צבי הנדל לשמש כרופא במקום ועבר בשנת 1989 עם משפחתו לנווה דקלים. תחילה עבד במרפאה בנתיבות, לאחר מכן כרופא משפחה במרפאה בנווה דקלים, ובהמשך כמנהל המרפאה.

בתקופה זו עסק באינטנסיביות ברפואת חרום והגיע בראש כוחות הרפואה לאירועי פיגועים רבים בגוש קטיף ובציר כיסופים.[6] בשנת 2003 נמנה בין משיאי המשואות בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל.[1] אחת מפצצות המרגמה שנורו לעבר ישובי גוש קטיף נפלה בתוך ביתו.[7] בעקבות פיגועים חוזרים ונשנים העביר לתקופה מסוימת את מרפאתו לאחד מצמתי התנועה בציר כיסופים.[8] במהלך המחאה נגד תוכנית ההתנתקות ביצע נמיר ניתוח עור כשהוא תלוי מרגליו, כדי להמחיש לדבריו ש"הממשלה נפלה על הראש".[9]

לאחר ההתנתקות

עריכה

כיום עובד נמיר כרופא משפחה בשירותי בריאות כללית במרפאות קדומים ואלון מורה, וכן בחדר המיון בבית החולים בילינסון. מתגורר ביד בנימין. לאחר רצח בני משפחת פוגל באיתמר עבר עם משפחתו להתגורר בהר ברכה כשנתיים.

בין השנים 2006–2016 שימש נמיר כמרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[10] הוא מתמחה במיוחד ברפואת עור. בשנת 2021 קיבל נמיר דרגת פרופסור חבר, בבית הספר ברפואת משפחה באוניברסיטת בן-גוריון.

דעותיו

עריכה

עד לשנת 2015 היה חבר בוועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית.[11] הוא הודח מחברותו בוועדה לאחר שכתב בפורום אינטרנטי של רופאי משפחה על רופאים להט"בים: "אני מרחם ומתפלל על כל אלו החולים בגופם ובנפשם. מקווה ומצפה לחברה מתוקנת... סוטה זה סוטה זה סוטה, אתה יכול לקרוא לו איך שאתה רוצה, זה סוטה. כל התועבה של אתמול נהיה הנורמה של היום".[12] לאחר הדחתו פרסמו עשרות רבנים, בהם הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל והרב צפניה דרורי, מכתב תמיכה בנמיר.[13]

חיים אישיים

עריכה

נמיר נשוי לרבקה (בקי), מורה בגמלאות, ואב לאחד עשר.[14][15] תושב יד בנימין. חתנו, הרב גד מכטה, הוא מרבני היישוב עלי זהב.[16]

פרסומים

עריכה
  • וימל אברהם – מדריך הלכתי-רפואי למצוות מילה, 2020 (772 עמודים)[17]

בין מאמריו

עריכה
  • סדר הטיפול בפצועים בפיגוע המוני, תחומין יז, עמ' 349 והלאה
  • קביעת זמן המילה ע"פ משקל התינוק, תחומין כ, עמ' 342 והלאה
  • תפילת הרופא החוקר, אסיא עה-עו, שבט תשס"ה, עמ' 5–6
  • הארכת חיי החולה הסופני – רשות או חובה, אסיא יא, תשס"ט, עמ' 209–217
  • דרכי מסירת בשורה רעה על פי התורה, המעין [מח,ד], תמוז תשס"ח, עמ' 21–33
  • "צרעת" בזמן הזה – בסיס הלכתי, אסיא קא-קב, ניסן תשע"ו, עמ' 19–28
  • הטיפול בפצע פתוח בשבת, אסיא קט-קי, אייר תשע"ח, עמ' 21–29[18]

לקריאה נוספת

עריכה
  • איילת שליסל, "דרך נמיר", שביעי גיליון 199, 3 במרץ 2016

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 כתבי ynet, ישראל חוגגת עצמאות 55, באתר ynet, 7 במאי 2003
  2. ^ אוניברסיטת בן גוריון בנגב, הפקולטה למדעי הבריאות, סגל אקדמי, באתר אוניברסיטת בן גוריון בנגב
  3. ^ Emuna Frid, פרופ' נמיר, הרופא המיתולוגי של גוש קטיף, חושף מה עושה הצבא בזמן ההמתנה, באתר TOV אקטואליה יהודית, ‏2023-10-27
  4. ^ סודי נמיר, Evaluation of techniques for treating the bleeding wound; חגית ריטרמן, הנשק הסודי במרפאת גוש קטיף, באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2004
  5. ^ דביר עמר, פרופ' סודי נמיר: עשו מהמרפאה שלי אוניברסיטה לטרור, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2024; דביר עמר, הרופא פרופ' סודי נמיר: היו לנו נסי ניסים, 30 סנטימטרים מאתנו, באתר ערוץ 7, 17 במאי 2024
  6. ^ חגית ריטרמן, הנשק הסודי במרפאת גוש קטיף, באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2004; חיים שפיגל, שרשרת של ניסים, באתר בחדרי חרדים, 15 בנובמבר 2005
  7. ^ מאת נדב שרגאי, תושבי גוש קטיף חוששים בעיקר ממרגמות, באתר הארץ, 19 בפברואר 2002
  8. ^ משה ריינפלד, צה"ל מתכנן להרוס עשרות בתי פלשתינאים ברצועה, באתר הארץ, 17 במרץ 2002
  9. ^ אורי גליקמן, מחאה: רופא מהגוש ערך ניתוח כשהוא תלוי, באתר מקור ראשון, ‏6 ביוני 2005
  10. ^ ראו, לדוגמה, בתוך חוברת הכנס המדעי השנתי של איגוד רופאי המשפחה בישראל, המחלקה לרפואת משפחה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 6.7.22
  11. ^ שילה פריד, בשבע, עניין אישי עם סודי נמיר, באתר www.inn.co.il, ‏12.03.2020
  12. ^ רן רזניק, הרופא התבטא בהומופוביות - והודח, באתר ישראל היום, 18 באוגוסט 2015; ישי קרוב, ד"ר נמיר לא מתחרט, באתר ערוץ 7, 18 באוגוסט 2015
  13. ^ עדו בן פורת, "רמיסת הנורמה של המשפחה המסורתית", באתר ערוץ 7, 8 בספטמבר 2015
  14. ^ יוסי אורלב (מדור פרסומי), היא מחכה לך בצומת הכי רגיש, באתר ערוץ 7, ‏18 בדצמבר 2022
  15. ^ יהונתן גוטליב, קפץ ראש ונחת על סלע: ניצל ממוות בג'ילבון, בירך הגומל בהר הבית, באתר ערוץ 7, ‏10 ביולי 2022
  16. ^ דביר עמר, הרב גדי מכטה הוכתר לרב קהילה בעלי זהב, באתר ערוץ 7, 10 בספטמבר 2023
  17. ^ סקירה על הספר בתוך מדור "נתקבלו במערכת", גיליון המעין 233 [ס, ג], ניסן תש"פ, עמ' 118
  18. ^ גרסה מעודכנת ומתוקנת של המאמר "הטיפול בפצע מדמם בשבת", תחומין כג, תשס"ג