סיפור פשוט (סרט)
סיפור פשוט (באנגלית: The Straight Story) הוא סרט דרמה ביוגרפי, שבוים על ידי דייוויד לינץ', ויצא לאקרנים בשנת 1999. הסרט הופק ונערך על ידי מארי סוויני, שותפתו מכבר שנים של לינץ'. את התסריט היא כתבה בשותפות עם ג'ון אי. ראוץ'. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של אלווין סטרייט שרכב, בשנת 1994, לרוחבן של המדינות איווה וויסקונסין, על מכסחת דשא.
כרזת הסרט 'סיפור פשוט' | |
בימוי | דייוויד לינץ' |
---|---|
הופק בידי |
פייר אדלמן ניל אדלשטיין מייקל פולר מארי סוויני |
תסריט |
ג'ון א. ראוץ' מארי סוויני |
עריכה | מארי סוויני |
שחקנים ראשיים |
ריצ'רד פרנסוורת' סיסי ספייסק הארי דין סטנטון |
מוזיקה | אנג'לו בדלמנטי |
צילום | פרדי פרנסיס |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | אולפני וולט דיסני |
חברה מפיצה | אולפני וולט דיסני, וודו, דיסני+ |
שיטת הפצה | הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 21 במאי 1999 |
משך הקרנה | 112 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | דרמה ביוגרפית |
מקום התרחשות | ויסקונסין |
תקופת התרחשות | סתיו |
תקציב | 10 מיליון דולר |
הכנסות | 6.2 מיליון דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | straightstory |
פרסים |
|
אתר רשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
הסרט היה הצלחה מבחינה ביקורתית, זאת אף על פי שההכנסות היו מתחת למה שהיה מצופה. המבקרים היללו את עוצמת ההופעות של הדמויות, במיוחד את הדיאלוג המציאותי, שאותו השווה רוג'ר איברט ליצירותיו של ארנסט המינגוויי.[1] הסרט קיבל מועמדות לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1999 ופרנסוורת' היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הראשי.
תקציר העלילה
עריכהאלווין (ריצ'רד פרנסוורת') הוא אדם קשיש שלחם בעברו במלחמת העולם השנייה וגר עם בתו, רוז (סיסי ספייסק), אשה אדיבה עם מגבלה נפשית. כשהוא שומע שאחיו לייל (הארי דין סטנטון), שאותו לא ראה שנים, עבר שבץ, אלווין מחליט לבקר אותו בתקווה ללבן את היחסים ביניהם לפני שימות. עקב העובדה שכושר רגליו וראייתו של אלווין אינו מאפשר לו לקבל רישיון נהיגה, הוא רותם קרון למכסחת דשא בת שלושים, שלה יכולת להגיע למהירות מקסימלית של 8 קמ"ש. ויוצא למסע בן 390 קילומטר מהעיירה לורנס במדינת איווה עד לעיירה מאונט זאיון (הר ציון) במדינת ויסקונסין.
הדמויות הראשיות
עריכה- אלווין סטרייט (ריצ'רד פרנסוורת')
- רוז סטרייט (סיסי ספייסק)
- לייל סטרייט (הארי דין סטנטון)
- דורותי (ג'יין גלאווי הייטס)
- באד (יוסף קרפנטר)
- סיג (דונלד וואיגרט)
- פיט (אד גרנאן)
- אפל (ג'ק וואלש)
- דני ריורדן (ג'יימס קאדה)
- ורלין הלר (ווילי הרקר)
- הראלד אולסן (קווין פארלי)
- ת'ורוואלד אולסן (ג'ון פי. פארלי)
- קריסטל (אנסטסיה ווב)
- אשת הצבי (ברברה אי. רוברטסון)
- כומר (ג'ון לורדן)
- תום (אוורט מקגיל)
הפקה
עריכההסרט צולם באופן עצמאי לאורך המסלול האמיתי שעליו נסע אלווין סטרייט וכל הסצינות צולמו באופן כרונולוגי. מאוחר יותר אמר לינץ' שזהו הסרט "הניסיוני ביותר של חיי".[2]
בניגוד לסרטיו הקודמים או כאלה שיבואו אחריו, "סיפור פשוט" הופץ על ידי אולפני וולט דיסני זאת לאחר שזכה לדירוג מסוג G (מתאים לילדים) על ידי איגוד הסרטים האמריקאי (MPAA) בהקרנת בכורה מוצלחת בפסטיבל קאן בשנת 1999 (הסרט היחידי של לינץ' שקיבל דירוג שכזה וגם הסרט היחידי שבו ללינץ' לא הייתה יד בכתיבת התסריט שנכתב על ידי שותפתו מארי סוויני).[3] בדומה להרבה סרטים של לינץ', לא קיימים סימניות פרקים על ה-DVD מכיוון שלינץ' מעוניין שבסרט יצפו בשלמותו.
ריצ'רד פרנסוורת' היה חולה סופני בסרטן העצם בזמן צילומי הסרט, דבר הגרם לשיתוק ברגליו כפי שניתן לראות בסרט. שנה לאחר מכן, התאבד פרנסוורת', עקב כאבי המחלה, בגיל 80.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של סיפור פשוט
- "סיפור פשוט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר נטפליקס
- "סיפור פשוט", באתר AllMovie (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר Metacritic (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר אידיבי
- "סיפור פשוט", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "סיפור פשוט", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
- "סיפור פשוט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- יגאל קולוף, סיפור פשוט ביקורת סרט, באתר "סרט"
הערות שוליים
עריכה- ^ The Straight Story Movie Review (1999), רוג'ר איברט, 15 באוקטובר 1999, אוכזר 20 באוגוסט 2015
- ^ David Lynch interview Empire November 2001, מגזין אמפייר נובמבר 2001, אוכזר 20 באוגוסט 2015
- ^ Chris Petrikin,Adam Dawtrey, Chris Petrikin, Adam Dawtrey, Disney, Lynch go ‘Straight’, Variety, 1999-05-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Richard Farnsworth, Stunt Man And 2-Time Oscar Nominee, 80, הניו יורק טיימס, 8 באוקטובר 2000, אוכזר 20 באוגוסט 2015