סמואל דרבן

סמואל (סם) דרבן (באנגלית: Sam Dreben; לעיתים מאוית כ-Drebben בשוגג; 1 ביוני 1878 – 15 במרץ 1925), הידוע גם בכינויו "היהודי הלוחם", היה יהודי-רוסי שהיגר לארצות הברית, חייל מקצועי ושכיר חרב אשר שירת בצבא ארצות הברית בפיליפינים, באזור תעלת פנמה, במסע העונשין שערך צבא ארצות הברית בצפון מקסיקו כנגד פנצ'ו וייה בשנים 1916–1917, ובמלחמת העולם הראשונה. כשכיר חרב לחם דרבן במסגרת מספר תנועות מהפכניות במרכז אמריקה: בניקרגואה, הונדורס ובמהפכה המקסיקנית, בה שירת תחת פרנסיסקו מדרו ופנצ'ו וייה. במהלך שירותו המגוון צוין על יכולותיו בהפעלת מכונת ירייה וכן על אומץ לבו, תכונה אשר זיכתה אותו במספר עיטורים ממדינות שונות.

סמואל (סם) דרבן
Sam Dreben

סמואל (סם) דרבן, צרפת, 1918
לידה	1 ביוני 1878 פולטבה, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה)
פטירה	15 במרץ 1925 (בגיל 46) ארצות הברית
מדינה	מקסיקו
כינוי	היהודי הלוחם
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	27 ביוני 1899–1902; 15 ביולי 1904 - 15 ביולי 1907; פברואר 1918 – אפריל 1919
דרגה	רב-סמל בצבא ארצות הברית; קולונל בצבאות שכירים במרכז אמריקה
פעולות ומבצעים
מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים מרד הבוקסרים המרד השמרני בניקרגואה (1909, כשכיר חרב) כוח הפלישה השמרני להונדורס (1911, כשכיר חרב) המהפכה המקסיקנית תחת שירותם של מדרו, פנצ'ו וייה וונוסטיאנו קראנסה (כשכיר חרב) מסע העונשין של גנרל ג'ון פרשינג במקסיקו (1915) מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
צלב השירות המצוין מדליית מלחמת העולם הראשונה צלב המלחמה עם ענף דקל (צרפת) עיטורים נוספים מבלגיה ואיטליה
תפקידים אזרחיים
עוזר חייט; נהג; חוטב עצים; שכיר חרב; לוכד עכברושים עירוני; סוכן ביטוח

קורות חייו

סמואל דרבן נולד ב-1 ביוני 1878 בפולטבה, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), הצעיר מבין חמישה אחים. כאשר היה בן 11 עברה משפחתו לקייב, וכשנתיים לאחר מכן עברה שנית לאודסה. בעוד אמו קיוותה כי יהיה רב וגדול בתורה, ייעד לו אביו עתיד מעשי יותר כחייט. על מנת להימלט מגיוס לצבא הצאר ברח דרבן הצעיר פעמיים לגרמניה, ולבסוף הפליג בשנת 1898 מנמל אודסה ללונדון, ולאחר מכן עבר לליברפול. לאחר עבודה בת מספר חודשים בנמל וכעוזר חייט צבר דרבן סכום מספיק לנסיעה לארצות הברית, ובפברואר 1898 נכנס כמהגר בשערי אליס איילנד, ניו יורק. דרבן עבר להתגורר עם דודתו בפילדלפיה, ומאוחר יותר הצטרפה אליו משפחתו.

חייל בצבא ארצות הברית

עם תחילת הגיוס למלחמת ארצות הברית–ספרד נטש דרבן את משרתו כחייט מתלמד, בה המשיך גם בארצות הברית, התגייס ב-27 ביוני 1899, ובספטמבר נשלח לפיליפינים על מנת להשתתף במלחמת ארצות הברית–הפיליפינים ולדכא את המרד של אמיליו אגינלדו (Aguinaldo). כבר בטבילת האש הראשונה שלו הוכיח את אומץ לבו בהסתערו לבדו על האויב, לאחר שכל פלוגתו נפצעה ונסוגה לאחור. התנהגותו זו הקנתה לו את כינויו, אשר דבק בו עד יום מותו, "היהודי הלוחם". במערכה זו גם פגש לראשונה את ג'ון "בלאק ג'ק" פרשינג, אז סרן צעיר, שפיקד על דרבן עוד מספר פעמים בשנים שלאחר מכן, ואשר רחש לו כבוד רב. עם תום הקרבות נשלחה יחידתו לדכא את מרד הבוקסרים בסין, שם סייעה לחיילי ארצות הברית ואחרים להסיר את המצור מפקינג. לאחר ניצחון המערביים בסין חזרה יחידתו של דרבן לפיליפינים, שם נלחם ב"מורים" - מורדים מוסלמים שפעלו נגד האמריקאים. בתקופה זו קודם לדרגת רב-טוראי, אך זו נשללה ממנו במהרה בעקבות הפרת הוראות השמירה. לאחר כשלוש שנות שירות כחייל בחיל הרגלים שוחרר דרבן ביולי 1902 כטוראי, ושני ציונים לשבח באמתחתו.

לאחר שחרורו ניסה דרבן את מזלו בלוס אנג'לס לתקופת מה כעוזר חייט, נהג, חוטב עצים ובעבודות אחרות. בו בזמן שיפר את ידיעותיו בשפה האנגלית בלימודי ערב. פרעות קישינב (1903) הניעו את דרבן לנסות ולהילחם ברוסים. מלחמת רוסיה–יפן שפרצה שנה לאחר מכן (1904) סיפקה לו את ההזדמנות לעשות כן. דרבן הפליג ליפן וביקש להתנדב לצבא היפני, אולם היפנים חשדו בו בשל מוצאו מהאימפריה הרוסית, וסירבו לקבלו. לאחר מספר שבועות בהם המתין להזדמנות להפליג חזרה לארצות הברית, עלה דרבן על אניה בדרכו חזרה לסן פרנסיסקו, בעודו מממן את הפלגתו בקילוף תפוחי אדמה במטבח האניה. במסע זה רכש דרבן את סלידתו העמוקה וארוכת השנים לתפוחי אדמה.

שנתיים לאחר שחרורו מהצבא, ב-15 ביולי 1904, התגייס דרבן בשנית לצבא ארצות הברית, ושרת בעמדת הספר "מבצר בליס" (Bliss) על גבול מקסיקו. במהלך שירותו הוכשר דרבן כמפעיל מכונת ירייה, מקצוע צבאי מבוקש באותם הימים, ובו מומחים מועטים, אשר שרת אותו נאמנה בשנותיו הבאות באמריקה הלטינית. לאחר שלוש שנות שירות נוספות, ב-15 ביולי 1907, שוחרר דרבן מהצבא, בדרגת סמל. הוא שם פעמיו ללוס אנג'לס, אשר התאוששה מרעידת האדמה הגדולה של 1906, שם סיפקה לו מגפת הדבר בעיר תעסוקה כלוכד עכברושים עירוני לזמן קצר. במהרה עזב דרבן את העיר וניסה את מזלו בעסקים שונים באזור תעלת פנמה.

שכיר חרב במרכז אמריקה ובמקסיקו

במהרה זנח דרבן את עיסוקיו כסוחר ובשנת 1909 הצטרף לתנועה מהפכנית תחת פיקודם של ויקטור גורדון (Gordon) וגייב קונארד (Conard) בניקרגואה. במערכה זו השתייך דרבן לכוחות השמרנים, אשר הסתייעו בצבא ארצות הברית ובשכירי חרב, אשר לחמו להדחת הנשיא הליברלי חוסה סנטוס סלייה (Zelaya) ונאמניו, אשר המשיכו להתנגד גם לאחר התפטרותו. הצלחת המהפכה זיכתה את דרבן בתהילה, ובסכום כספי נכבד בדמות 5,000 דולר (את מרביתם הפסיד במהרה בהימורים). נוסף על כך זכה דרבן בפציעתו הראשונה והאחרונה, בעכוזו, פציעה רצינית למדי באותם הימים, ממנה התאושש לאחר מספר שבועות. במערכה זו זכה דרבן בדרגת קולונל, ופגש את מי שעתיד להיות ידידו וחברו לנשק בהרפתקאות רבות, טרייסי ריצ'רדסון (Richardson). עם סיום הלחימה הפליג דרבן לניו אורלינס בחפשו תעסוקה חדשה.

בשנת 1911 שרת כשכיר חרב, שוב בדרגת קולונל, תחת פיקודו של גנרל לי קריסמס (Christmas) בכוח הפלישה להונדורס. הכוח נלחם להדחת הנשיא הליברלי מיגל דאבילה (Dávila) ולמען החזרתו לשלטון של הנשיא השמרן הקודם מנואל בונייה (Bonilla) ומומן בידי טייקון הבננות האמריקאי סם זמוראי (Zemurray). במהלך הלחימה אייש דרבן את מכונת הירייה היחידה של הכוח הפולש. ארבעה חודשים לאחר הפלישה הסתיים הסכסוך בהסכם טגוסיגאלפה (Tegucigalpa), ודרבן וריצ'רדסון שבו לניו אורלינס.

בעת שהיה שותף לקנוניה לפלוש לוונצואלה שמע דרבן על עושרו של פרנסיסקו מדרו, ממנהיגי המהפכה המקסיקנית והצטרף לכוחותיו בדרגת קולונל ובמשכורת נאה. בעשותו שימוש במכונת הירייה שלו, לחם דרבן עם כוחותיו של מדרו בדרך למקסיקו סיטי, שם מונה מדרו לנשיא. במסגרת מאבקי הכוחות בין ראשי הכוחות המהפכניים שלאחר מכן החליף דרבן נאמנויות מספר פעמים, בהן גם השתתף במהפכת אורוסקו (Orozco) כנגד מדרו עצמו. בשנת 1913 הפך דרבן, שהשתקע בינתיים באל פאסו, טקסס, לסוכן ואיש הרכש של פנצ'ו וייה באזור. לאחר שנפרדו דרכם של וייה וונוסטיאנו קראנסה (Venustiano Carranza), נשאר דרבן נאמן לקראנסה. לאחר פשיטתו של וייה על העיר קולומבוס ב-10 במרץ 1916, נטש דרבן את מקסיקו והצטרף כסייר בכיר למסע העונשין של גנרל ג'ון פרשינג נגד וייה, עליו הורה וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית.

דרבן היה אחד מששת מייסדיה של לשכת הבונים החופשיים "סיירה מדרה, מקסיקו, ללא מספר", שהתארגנה בקרב חברי המשלחת. הלשכה הייתה לשכה זמנית וחבריה השתייכו ללשכות שונות. דרבן עצמו השתייך קודם לכן ללשכה מספר 172 אשר בניו אורלינס.

איש משפחה ומלחמת העולם הראשונה

ב-26 בספטמבר 1916 נשא דרבן בן ה-39 את הלן ספנס (Spence) בת ה-19 לאישה, והם קנו בית באל פאסו. על אף שלא התכוון, תחילה, להתגייס למאמץ המלחמתי עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, אולם התנדבותם של רבים מחבריו לנשק לשירות הביאה אותו להתגייס בשלישית לצבא בפברואר 1918. יום לפני גיוסו נפטרה בתו התינוקת, אף על פי כן התגייס ויצא למלחמה מעבר לים. בצרפת השתתף בקרבות נגד הגרמנים והשתתף במספר קרבות מכריעים, דוגמת מתקפת מז-ארגון (Meuse-Argonne), המתקפה האחרונה במלחמה וניצחונו הגדול ביותר של כוח המשלוח האמריקני. מפקד פלוגתו העיד עליו כי דרבן היה הראשון שהגיע ליעד בכל משימה וכי הצטיין בתכסיסנותו ואומץ לבו.

ב-8 באוקטובר 1918, בסמוך לסנט אטיין, השתלט דרבן בראש כשלושים מתנדבים על ארבע מכונות ירייה גרמניות והרג 40 גרמנים ללא כל נפגעים לכוחותיו, פעולה עליה זכה בצלב השירות המצוין, השני בחשיבותו מבין עיטורי צבא ארצות הברית. באותו היום נפטר אביו של דרבן. נוסף על עיטור זה זכה דרבן במדליה הצבאית (Medaille Militaire), העיטור הגבוה ביותר המוענק לחוגר בצבא צרפת, ובצלב המלחמה מעוטר בשתי כפות דקלים, אף הוא מטעם ממשלת צרפת. מאוחר יותר זכה גם לצלב המלחמה מממשלת בלגיה ולעיטור נוסף מאיטליה, ובסך הכול זכה בחמישה עיטורים על אומץ לבו. לאחר הסכם שביתת הנשק נשאר דרבן מגויס עד אפריל 1919, ולאחר מכן שב לביתו, הפעם כרב-סמל.

דרבן זכה להערכה רבה מצד מפקדיו בצבא, אשר באה לידי ביטוי באפיזודה הבאה: בכינוס יוצאי צבא בקנזס סיטי סירבו חיילי מארינס להתיר לדרבן להיכנס לסעודה חגיגית שהכניסה אליה הוגבלה למפקדים בכירים בלבד. מעט לאחר מכן פגש דרבן בלובי המלון את גנרל פרשינג, מפקד חיל המשלוח האמריקני, אשר הציג אותו בלבביות בפני המרשל פוש כ"אחד מחיילי האמיצים ביותר". פוש, בזהותו את העיטורים הצרפתיים על חזהו של דרבן, חיבקו ונישקו והשניים הזמינו את דרבן להתלוות אליהם לסעודה שהכניסה אליה נמנעה מדרבן קודם לכן.

שנותיו האחרונות

עם שובו התברר לו כי אשתו לא שמרה לו אמונים בזמן היעדרו, ולאחר שהתעמת איתה - התגרש ממנה. במקום עסקיו, שחרבו עם צאתו למלחמה, פתח דרבן חברת ביטוח ששגשגה במהרה. בשנת 1921 זכה בכבוד רב כאשר הוזמן לשמש במשמר הכבוד בטקס הצבת האנדרטה לזכר החייל האלמוני במלחמת העולם הראשונה בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, וירג'יניה, ביום שביתת הנשק (Armistice Day), המציין את סוף מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 השתתף בהרפתקה שבה יצא עם אחדים מחבריו למבצע עצמאי לחטיפת פורע חוק אמריקני ממוצא מקסיקני, פליפה "פיל הקטן" אלגין (Alguin), שמצא מקלט במקסיקו, על מנת להביאו לארצות הברית בפני בית משפט באשמת רצח שוטר. הפעולה הסתבכה ודרבן ושניים מחבריו נתפסו. לאחר שלושה ימים ניצלו השלושה מההמון הזועם שקרא להוציאם להורג, בזכות מפקד הכלא המקסיקני, מכרו של דרבן מימי פעילותו במקסיקו, ופעילות דיפלומטית. עם שובו לארצות הברית זכה דרבן בכבוד רב.

בשנת 1923 התחתן בשנית עם אלמנה צעירה, מאדה אנדרוס (Andrews) מדאלאס, ויחדיו פנו לקליפורניה, שם עבד כנציג חברת הביטוח West Coast Life. את המעבר נימק, בין השאר, בחוק היובש ובקו קלוקס קלאן. דרבן השתקע בלוס אנג'לס והחל משנת 1924 חש בשיתוק חלקי. ביום 14 במרץ 1925 שגיאה של אחות גרמה להזרקת חומר רעיל, במקום תרופה, לזרועו של דרבן. דרבן הובהל לבית החולים ונפטר למחרת היום. במותו הותיר אחריו אישה, אם, חנה, ואח.

דרבן הובא למנוחות בבית הקברות Grandview Memorial Park אשר בגלנדייל (Glendale), מחוז לוס אנג'לס. ידיעות על מותו פורסמו בעיתונים בכל רחבי המדינה, ביניהם הניו יורק טיימס, הניו יורקר הקדיש לו שני עמודים תמימים, ואילו מעל דפי עיתון הקוסמופוליטן (The Cosmopolitan) ספד לו דיימון ראניון בנובמבר 1922 בציינו את אומץ לבו, עיטוריו ומעלותיו, ואת יהדותו, והנגדתם לרוח גואה של אנטישמיות באותה העת. עם הגעת הידיעה על מותו לטקסס, הורד הדגל שבחזית בית המחוקקים הטקסני לחצי התורן.

לאחר מותו תבעו אשתו ואמו את הרופא והאחות המטפלים, בגין הטיפול הלקוי שקיבל והביא לפטירתו, בסכום של 70,000$. במאי 1926 הסכימו הצדדים לבטל את התביעה והפרשה הסתיימה מחוץ לכותלי בית המשפט.

דרבן והיהדות

על אף משלח ידו, יוצא הדופן ליהודי בן דורו, דרבן היה קשור לשורשיו היהודיים. הרב מרטין זילונקה (Zielonka), רב בית הכנסת "הר סיני" באל פאסו בין השנים 1900 ו-1938, אשר הכיר את דרבן שנים ארוכות ואף כתב אודותיו, העיד כי בעיתוי מסוים הודיע כי לא ישוב להילחם במקסיקו "משום שאין במקסיקו בית קברות יהודי, ואין בכוונתו לייסד אחד שכזה". בנוסף העיד זילונקה כי דרבן היה גאה במוצאו היהודי, וכי נהג בנדיבות, שעלתה על אמצעיו, בתרומה למוסדות יהודיים באל פאסו. מכר אחר, העיתונאי נורמן ווקר (Walker), אמר כי "שני נכסיו היקרים ביותר של סם היו מוצאו היהודי ואזרחותו האמריקאית". כינויו כ"היהודי הלוחם" (ולעיתים כ"סם היהודי") דבק בו בשלב מוקדם, עם תחילת דרכו הצבאית.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 היה דרבן פעיל בארגון יוצאי הצבא הלגיון האמריקאי והביא לקבלת החלטה הדוחה את חברותם של אנשי הקו קלוקס קלאן בסניף הארגון באל פאסו. בטיעונו הסביר כי: "אנשים אלו, שנשבעו לחשאיות, מסתתרים מאחורי מסכותיהם ואומרים כי משום שאני יהודי זר, אינני ראוי להיות אמריקני. בכל פעם שאמריקה קראה למתנדבים, לבשתי מדים. הם לא שאלו אותי בלשכת הגיוס אם הייתי יהודי, והם לא שאלו אותי בשדה הקרב מהו גזעי או דתי... החיילים לא עטו מסיכות בצרפת, להוציא מסיכות גז, והם לא זקוקים להן כעת."

מחויבותו ליהדות באה לידי ביטוי גם במאבק שניהלה משפחתו על אופי קבורתו. בעוד שידידיו מהצבא ביקשו לקבור אותו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ואחד מחבריו ביקש לקברו בחלקת הקבר של משפחתו באל פאסו, התנגדו רעייתו ובני משפחתו לניתוח הגופה ולטקסים שביקשו לקיים חבריו יוצאי הצבא על שום שנגדו את היהדות. אף על פי כן, ובשל נסיבות המוות, נותחה הגופה, אך פשרה הושגה ולאחר קיום טקס בבית הקברות, נקבר דרבן בטקס יהודי אורתודוקסי.

דמותו יוצאת הדופן שימשה, כאמור, את מוקירי זכרו וכותבי הספדיו לנגח את המדיניות האנטישמית שפשתה באותו הזמן בארצות הברית. נוסף להספדו של ראניון עשה גם ה"אל פאסו טיימס" שימוש ביהדותו של דרבן לנגח את חוקי ההגירה הגזעניים של ארצות הברית באותה התקופה בטענה כי לו יושמו בזמן הגירתו של דרבן, כניסתו לארצות הברית הייתה נמנעת, וזו הייתה מפסידה את אחד מגיבוריו הגדולים של צבא ארצות הברית.

לקריאה נוספת

• Art Leibson, Sam Dreben: The Fighting Jew, Tucson, AZ : Westernlore Press, 1996.
• Martin Zielonka, "The Fighting Jew," Publications of the American Jewish Historical Society 31 (1928), 211 - 217.
• "Hero of Many Wars Has Quit," The Los Angeles Times, July 11, 1920, p. V4.
• "True Soldier of Fortune," The Los Angeles Times, Oct. 4, 1922, p. 13.
• "Sam Dreben is Angeleno Now," The Los Angeles Times, July 18, 1923, p. II8.
• "Taps Today for Soldier of Fortune," The Los Angeles Times, March 16, 1925, p. A1.
• "Sam Dreben Death Suit Dismissed," Los Angeles Times, May 13, 1926, p. A23.
• Herman Archer, "Famous Soldiers of Fortune," Chicago Daily Tribune, Aug 28, 1927, p. S2.

קישורים חיצוניים

• איור של סמואל דרבן במלחמת העולם הראשונה מאת ארט סיידן (Seiden) מתוך הספר Jewish Heroes and Heroines of America (באנגלית)
• הספד - מטעם Associated Press‏, 16 במרץ 1925. (באנגלית)
• נוסח הענקת עיטור צלב המופת - באתר היכל הגיבורים (יש לגלול את העמוד כלפי מטה עד לשמו של דרבן) (באנגלית)
• סמואל דרבן - באתר The Handbook of Texas Online (באנגלית)
• סם דרבן "היהודי הלוחם" - באתר Ancestary.com. באתר ניתן למצוא את מרבית שירו של דמון ראניון: "A Jew", שנכתב לזכרו של דרבן. (באנגלית)
• רייצ'ל פרי, ג'סיקה ג'פרס ולינדסי וורנר, "סם דרבן היה חיל בכל רחבי העולם(הקישור אינו פעיל)", באתר בורדרלנדס - פרויקט היסטוריה מקומית של הקולג' הקהילתי ש אל פאסו. (באנגלית)
• ג'רארד מייסטר, "יהודי לוחם - גיבור נשכח: הרפתקאותיו המופלאות של סמואל דרבן", אתר מלחמת העולם הראשונה (באנגלית)
• הימר אי. רוזן, "סם דרבן - לוחם, פטריוט, גיבור", אתר ההיסטוריה היהודית (באנגלית)
• סמואל דרבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Charles F. Irwin, "American Army Lodges in the World War: Sierra Madre Lodge (Sin Numero) Mexico, 1916" - in The Builder Magazine, August 1929, Vol.XV, No.8 (יש לגלול את העמוד כלפי מטה עד למאמר המבוקש)