ספרנבולו

ספרנבולו
**Safranbolu**
	ג'ינג'י האנה
מדינה	טורקיה
מחוז	הים השחור
נפה	קרביק
ראש העיר	אליף קסה; (מפלגת העם הרפובליקאית)
שטח	727.1 קמ"ר
גובה	485 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	70,409 (2022)
‑ צפיפות	96.84 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות	41°14′57.80″N 32°40′59.52″E / 41.2493889°N 32.6832000°E
אזור זמן	UTC +3
	http://www.safranbolu-bld.gov.tr
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 2, 4, 5
שטח האתר	1.93 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת טורקיה רגילה) אנקרה איסטנבול איזמיר בורסה אדנה גזיאנטפ קוניה אנטליה דיארבקיר קייסרי סמסון ארזורום גאורגיה אר. א. עיראק סוריה יוון בולגריה הים; האגאי; הים התיכון הים השחור ספרנבולו

ספרנבולו (בטורקית: Safranbolu; ביוונית: Σαφράμπολη - ספרמפולי) היא עיירה בנפת קרביק במחוז הים השחור שבצפון-מערב טורקיה. לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה 70,409 איש. שמה של העיירה בא מהמילה ספרן (Safran) שפירושה זעפרן בטורקית, עדות להיותה מרכז לגידול ולמסחר בתבלין בעבר. בשנת 1998 הוכרה ספרנבולו כאתר מורשת עולמית, הודות לריכוז מרשים של 1,008 מבנים היסטוריים הבנויים בסגנון עות'מאני מסורתי, והעשויים עץ ואבן.

היסטוריה

קברים חצובים בסלע שנמצאו באזור ספרנבולו מעידים על התיישבות אנושית במקום בו שוכנת העיר כבר בתקופה הפרהיסטורית. מאוחר יותר שכן באזור מקדש רומאי. היישוב הנוכחי התפתח כצומת מסחרי לאחר הכיבוש הטורקי במאה ה-11, ובמאה ה-13 הוא היה לנקודה חשובה בדרך השיירות שחצתה את אסיה הקטנה ממזרח למערב. מתקופה זו שרדו המסגד הישן, המרחצאות העתיקים ומדרסת גאזי סוליימאן פאשה (Gazi Süleyman Paşa Medresesi) שהוקמו כולם ב-1322.

במאה ה-17 עלתה חשיבותה של העיר והשוק המרכזי הורחב על מנת לענות על צורכיהם של הסוחרים שחלפו דרכה. מתקופה זו ניצבים בעיר חאן ג'ינג'י האנה (Cinci Hanı) שבו 60 חדרי אירוח (1648-1640), מסגד מהמט פאשא קפרולו (Köprülü Mehmet Paşa Camii) שנבנה ב-1661 ומספר מבנים נוספים שבהם חנויות, אורוות ומרחצאות.

במאות ה-18 וה-19, התבססה בעיירה אוכלוסייה אמידה שבנתה בה אחוזות ומספר תושביה עלה בצורה חדה. באותה תקופה כרבע מהתושבים היו יוונים, אך רובם עזבו במסגרת הסכם לוזאן שקבע את חילופי האוכלוסין בין טורקיה ליוון לאחר מלחמת העולם הראשונה. שינויים בדרכי המסחר והופעת הרכבת הביאו את שגשוגה המסחרי של העיר לסופו בתחילת המאה ה-20. העיר שקעה לשפל כלכלי עד שהוקמה בקרביק השכנה תשלובת מפעלי פלדה, שסיפקה מקומות עבודה לתושבי העיר.

אתר מורשת עולמית

רחוב מרוצף אבן בעיר

העיר מחולקת לארבעה רבעים - אזור השוק במרכז העיר המכונה צ'וקור (Çukur - "החור", בשל מיקומו בחלקה התחתון של העיר), רובע קרנקיי (Kıranköy), רובע באלאר (Bağlar) והאזור המודרני שאינו חלק מהכרזת ארגון אונסק"ו.

היישוב הטורקי המקורי השתרע מדרום למצודה, אך הוא שקע במאה ה-15 ובמאה ה-16, ואת מקומו תפס רובע צ'וקור שבמרכזו השוק וסביבו בתי מלאכה. צורתו של צ'וקור כשל משולש הנתחם על ידי שני נחלים. במהלך המאה ה-18 התפתחה ספרנבולו מערבה לעבר קרנקיי וצפון-מערבה אל באלאר. קרנקיי הייתה בעבר אזור מגוריהם של היוונים, ושכנו בה בתים שכללו בתי מלאכה בקומתם הראשונה ומעליהם התגוררו בעליהם. במרתפים נעשה שימוש לייצור יין ולאחסון. בבאלאר שהיה לאזור האמיד של העיר, הוקמו בתים בני קומה אחת אשר הוקפו בגנים רחבי ידיים.

רחובות צ'וקור וקרנקיי צרים ומפותלים. הם מרוצפים באבן ובמרכזם תעלת ניקוז למי הגשמים. קירות הבתים העות'מאנים המסורתיים שלאורכם, עשויים ממסגרות עץ והחלל שבין קורות העץ מולא בלבנים או בחומר. בקירות הבתים הפונים אל הרחובות לא נקבעו חלונות, ומצידם זה הם נדמים לחומות המקיפים גנים.