סקרמוש

סקרמוש (בצרפתית: Scaramouche) הוא רומן היסטורי מאת רפאל סבטיני, שיצא לאור במקור באנגלית, בשנת 1921. "סקרמוש", הרפתקה רומנטית, מספר את סיפורו של עורך דין צרפתי צעיר במהלך המהפכה הצרפתית במהלך ההרפתקאות שלו הוא הופך לשחקן המגלם את הדמות של סקרמוש (ליצן שובב בקומדיה דל'ארטה). הוא גם הפך למנהיג מהפכני, פוליטיקאי סייף ונואם. הנסיבות אילצו אותו להחליף זהויות ועמדות כמה פעמים. הספר מתאר גם את השתנות הגיבור מציניקן לאידיאליסט.

סקרמוש
Scaramouche

מידע כללי
מאת	רפאל סבטיני
שפת המקור	אנגלית
סוגה	cloak and dagger novel
מקום התרחשות	המהפכה הצרפתית
הוצאה
הוצאה	Hutchinson
מקום הוצאה	לונדון
תאריך הוצאה	1921

עמוד השער של המהדורה המוקדמת

הרומן התלת-חלקי נפתח בשורה הבלתי נשכחת: "הוא נולד במתנת צחוק ותחושה שהעולם מטורף", שורה שנחרטה על מצבת הסופר. עד להופעת הספר "סקרמוש" כתב סבטיני עשרות ספרים וסיפורים קצרים, אך רק סקרמוש הפך לרב-מכר עולמי. אחרי הופעת סקרמוש הודפסו מחדש כל יצירותיו של סבטיני.

ברברה פילד הכינה מחזה על פי הספר. ב-1922, אחרי ביקור בארצות הברית דריוס מיו כתב סוויטה לקלרינט ולתזמורת בשם "סקרמוש". ב-1923 הופק סרט אילם לפי הספר בכיכובו של ראמון נוברו.

עשר שנים לאחר הופעת סקרמוש הסופר חזר לגיבור שלו וכתב ספר המשך בשם Scaramouche the Kingmaker שלא זכה לאותה הצלחה. גם תעשיית הקולנוע שבה לסקרמוש וב-1952 הופקה גרסה חדשה בכיכובו של סטיוארט גרינג'ר. הבמאי אנטוניו איסאסי-איסאסמנדי יצר ב-1963 סרט נוסף בשם La máscara de Scaramouche (המסכה של סקרמוש). ב-1965, באיטליה, הופקה מיני סדרה לטלוויזיה לפי הספר.

הגלימה

אנדרה-לואי מורו, שהתחנך כעורך דין, התגורר בכפר גבריאק שב בריטני יחד עם סנדקו קוונטין דה קרקדיו, לורד גבריאק, שסירב לחשוף את הוריו של מורו. מורו גדל לצד אלין, אחייניתו של קרקדיו ויחסיהם היו יחסי בני דודים. מכיוון שהוא אהב אותה כבת דודה, הוא הזהיר אותה מפני נישואים עם המרקיז דה לה טור ד'אזיר; עם זאת, היא הייתה שאפתנית וביקשה להתחתן עם בעל מעמד גבוה, כך שהיא התעלמה ממנו. איכר בשם מייבי, נורה על ידי שומר היערות של המרקיז דה לה טור ד'אזיר, על פי הוראות המרקיז, לצורך שיטור. פיליפ דה וילמורין האידיאליסטי ומורו, חברו הקרוב, הוקיעו את המעשה כרצח. בעודו מתחנן לצדק מהמרקיז, ווילמורין נסחף לדו-קרב עם המרקיז, לוחם מנוסה ונהרג בדו-קרב. המרקיז הסביר למורו, שהרג את ידידו בגלל "מתנת הרהיטות" שלו, מה שעשה אותו יריב מסוכן. מורו נשבע לנקום את מוות ידידו על ידי התגייסות לשליחותו של וילמורין, אף על פי שמורו עצמו לא האמין בשליחות זו. הוא יצא מגבריאק לרן, לממלא מקום המלך בבריטני, כדי לבקש את הצדק. לאחר שזה סירב לפעול נגד אדם במעמדו של המרקיז, מורו הגיע לכינוס פוליטי גדול בו נרצח אחד הדוברים נגד חריגות האצולה. להפתעת עמיתיו (שחשבו אותו בצד האצולה), הוא הציג רטוריקה משכנעת, תוך שימוש בטיעוניו של וילמורין. מורו המשיך לנאנט, והשתמש בשם "אומנס אומניבוס", תוך שהוא הלהיב את ההמונים. אירועים אלה מציבים את הבמה למהפכה הצרפתית והופכים את מורו למבוקש.

המסכה

כדי להסתתר מהחוק מורו הצטרף ללהקה של שחקני קומדיה דלט'ארטה המטיילים בהנהגתו של מ. בינת. מורו קיבל על עצמו את התפקיד של סקרמוש. לאחר שהפגין יכולות משחק וכתיבה, שהרימו את הלהקה מכמעט עוני להצלחה שלוקחת אותם בסופו של דבר לתיאטרון פיידו בנאנט. בינת, שמגלם את "פנטלון", התמרמר יותר ויותר על מורו והשפעתו על הלהקה. מורו התארס לקלימן, בתו של בינת, אך לאחר שאנדרה-לואי גילה לה, שהוא לא בן אצולה, כפי שהאחרים חשבו, היא (לשמחת אביה) קיבלה את הצעת המרקיז להפוך לפילגשו. אלין למדה על הרומן, וזעמה על לה טור ד'אזיר על כך שהוא המשיך עם קלימן בזמן שהיה אמור לחזר אחריה (אלין), וניתקה את היחסים עמו. המרקיז, שנודע לשמצה בשל דיכוי אכזרי של התקוממות ברן, הגיע להצגה בנאנט. כאשר המרקיז נכח במופע, מורו חשף את נוכחותו בפני הקהל ועורר מהומה. כאשר בינת, שזעם על ההרס, תקף אותו, מורו ירה בו בהגנה עצמית. בינת נפצע, ומורו ברח. בהמשך נודע כי במהלך החלמתו של בינת, כל הלהקה שלו עזבה אותו ולמעשה שגשגה בלעדיו, ושניהם (גם בתו, שנעזבה על ידי המרקיז בעקבות ההתפרעות) הרוסים לחלוטין.

החרב

מורו נאלץ להסתתר. כשהוא הגיע לפריז, הוא מצא אקדמיה לסיוף המחפשת "צעיר בעל מענה טוב עם מעט ידע בתחום החרב". מורו הצליח לשכנע את מ. ברטרנד ד'אמיס להעסיק אותו; מאוחר יותר, ד'אמיס, כשהוא ראה שאנדרה-לואי מפגין כישרון, הפך אותו למתלמד שלו. עם הזמן אנדרה-לואי פיתח סגנון סיוף משלו, על בסיס חישוב מהלכים שונים, ובית הספר התחיל לשגשג. עם פרוץ המהפכה הצרפתית, מ. דה אמיס נהרג בהתפרעות ברחוב ומורו ירש את בית הספר. בית הספר שגשג והוא ניסה בעזרת אלין וגברת דה פלוגסטל, קרובת משפחתו של סנדקו, שאותה ראה רק פעם אחת בחייו, אך התעניינה בו בצורה אימהית, להתפייס עם סנדקו. עם זאת, הפיוס החזיק מעמד זמן קצר והסתיים, כאשר חבריו של מורו, שגילו את כישורי הסיוף שלו, שכנעו אותו לתפוס מקום באספה הכללית משנת 1789.

מודעה של הסרט סקרמוש בכיכובו של ראמון נוברו

תומכי המהפכה התמודדו עם אריסטוקרטיים שעוררו את הרפובליקנים חסרי הניסיון להילחם בדו-קרב ואז פצעו אותם או הרגו אותם, בדיוק כמו שעשה המרקיז לווילמורין, ואכן לה-טור ד'אזיר היה "המוציא לפועל" הראשי. אנדרה-לואי הצליח להרוג או לפצוע קשה את כל המתגרים בו. מורו הצליח להגיע למרקיז, כדי לאתגר אותו לדו-קרב; סוף סוף קיווה שיוכל להתעמת עם רוצחו של חבר ילדותו וילמורין. לאחר ששמעו על זה, גברת דה פלוגסטל ואלין נזעקו לעצור את הדו-קרב. הן להגיעו באיחור, ראו את המרקיז עוזב את הדו-קרב פצוע, אם כי לא אנוש. אנדרה-לואי הפך לחבר במשרה מלאה באספה הלאומית ואילו המרקיז הופך למהפכן נגדי.

עניינים משפחתיים

בשנת 1792, בפריז, היו מהומות. אלין וגברת פלוגסטל, ששהו באותה עת בפריז היו בסכנה גדולה, משום שבעלה של גברת פלוגסטל היה מראשי המחנה האנטי מהפכני. מורו, שהיה בשליחות בברטאן, נסע לבקר את סנדקו וזה סיפר לו על הסכנה בה נמצאות שתי הנשים. מורו הביע נכונות לעזור לאלין, אך לא לגברת פלוגסטל. סנדקו ניסה לשכנע אותו לעזור גם לגברת פלוגסטל ולבסוף, כדי לשכנע אותו להושיט לה עזרה, סיפר למורו שגברת פלוגסטל היא אימו. מורו השיג אישורי מעבר והביא אותם לשתי הנשים, אך באותו מעמד הגיע לדירתן גם המרקיז לה-טור דאזיר, שחיפש מקלט מרודפיו. שני הגברים מתעמתים, שולפים כלי נשק ואז גברת פלוגסטל, בניסיון למנוע את הקרב, מספרת להם שהם אב ובן.

התרגום לעברית

ב-1952 תורגם סקרמוש לעברית על ידי חיים תרסי ופורסם בספרייה הישראלית, ירושלים. ברבות הימים המהדורה אזלה וב-2013 יצא לאור תרגום של בן ציון הרמן, שפורסם בהוצאת אסטרולוג. המוציא לאור של הוצאת אסטרולוג, אלישע בן מרדכי, הוסיף בסוף הספר פרטים על הסופר וביאורים על הדמויות של קומדיה דל'ארטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סקרמוש בוויקישיתוף