אלכסנדר אוקון

אלכסנדר (סשה) אוקון (נולד ב-12 במאי 1949) הוא צייר ישראלי, יליד ברית המועצות.

אלכסנדר אוקון

אלכסנדר אוקון (1982)
לידה	12 במאי 1949 (בן 75) לנינגרד, ברית המועצות
לאום	ישראלי
תחום יצירה	אמנות, ספרות, עיתונאות
www.sashaokun.com

ביוגרפיה

אלכסנדר (סשה) אוקון נולד ב-1949 בסנקט פטרבורג (אז לנינגרד). במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 היה אוקון מעורב בפעילות אמנותית אוונגרדית של אמנים בברית המועצות. בשנת 1979 עלה לישראל והתיישב בירושלים. החל משנות ה-80 שימש, לצד יצירתו האמנותית, גם כקריין וכמגיש בקול ישראל ברוסית ובערוץ הטלוויזיה ברוסית בישראל. משנת 1996 ואילך מכהן יו”ר ועדת אמנויות פלסטיות במשרד הקליטה ובין השנים 2000–2005 כיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בירושלים.

עיקר יצירתו של אוקון היא במדיה הרישום והציור, אולם יצר גם מיצבים גדולי ממדים אשר הוצגו במשכן לאמנות עין חרוד, מיזאון יאנקו דאדא, מוזיאון ישראל. יצירותיו מרבות לשאוב מקורות מתולדות האמנות המערבית. ביצירותיו הדו־ממדיות מופיעות דמויות גרוטסקיות או כבדות גוף.

בשנת 2023 יצא לאור ספרו של אוקון רומן עם עיפרון: הערות בשולי הרישום, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

השכלה

• 1972 - תואר שני, אקדמיה לאמנות ע"ש מוכינה, לנינגרד, ברית המועצות.

הוראה

• 1976-1972 - בית ספר לאמנות 2 №, לנינגרד, ברית המועצות
• 1986 ואילך - רישום, בצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים
• 2001-1988 - ציור ורישום, מכללת “אמונה”, ירושלים
• 1989 - פרופ’ נלווה בלרמין קולג’ קנטאקי, ארצות הברית.

עבודות נמצאות באוספים

• אקדמיה לאמנות ועיצוב ע"ש שטיגליץ, סנט פטרסבורג
• ארמיטאז', סנט פטרסבורג
• המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
• המוזיאון לאמנות נונקונפורמיסטי, סנט פטרסבורג
• מוזיאון אלברטינה, וינה
• מוזיאון לאמנות, ויטבסק, בלרוס
• מוזיאון ישראל, ירושלים
• מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• מוזיאון יד ושם, ירושלים
• מוזיאון הנגב לאמנות, באר-שבע
• מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
• מוזיאון אילנה גור, יפו
• מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה, ברעם
• המוזיאון הפתוח תפן, גליל

תערוכות אישיות נבחרות

• 1981-1983, 1985, 1986, 1988 - גלריה דבל, ירושלים
• 1987 - קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז
• 1987, 1989 - גלריית הורס ריכטר, תל אביב - יפו
• 1992 - מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1994 - מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
• 1994 - המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד
• 1999 - המוזיאון הפתוח תפן, גליל
• 2000 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2006 - בית האמנים בירושלים
• 2010 - פדינגטון סנטרל, לונדון
• 2013 - "האמן והתלמיד", בשיתוף עם אסיה לוקינה, גלריית נורה, ירושלים
• 2013 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2014 - "חתני הפרס איש שלום", גלריה אגריפס 12, ירושלים
• 2014 - מוזיאון לאמנות, ויטבסק, בלרוס
• 2016 - "הרמוניה ודיסוננס", גלריית U&I, לונדון.
• 2019 - "אייכה?", המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
• 2023 - "מקדש החיים" (מוקדש לשוק מחנה יהודה), גלריה עירונית "בית גורדון", ראשון לציון
• 2024 - "חזרה גנרלית", גלריה WILD GALLERY, ירושלים, יחד עם בוריס כץ
• 2024 - השקת יצירה "שערי צדק", ALBERTINA KLOSTERNEUBURG, וינה

תערוכות קבוצתיות נבחרות

• 1976 - מוזיאון מגנס, ברקלי, קליפורניה
• 1977 - מוזיאון סקירבל, לוס אנג'לס
• 1978 - מוזיאון לאמנות מודרנית ירוואן
• 1985 - סלון לאמנות, גראן פלא, פריז
• 1985 - המוזיאון היהודי, ניו יורק
• 1986 - המוזיאון הלאומי קולומביה, בוגוטה
• 1988 - פסטיבל "קלאסיקה בקונטקסט", לואיוויל, קנטקי
• 1990 - אוניברסיטת אוהיו, קולומבוס
• 1991 - אוניברסיטת דנבר, קולוראדו
• 1992 - מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
• 1993 - המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
• 1994 - ארטפוקוס, ירושלים
• 1997 - מוזיאון קליאצ'ניק, וושינגטון
• 1997 - גלריית "סטודיו דה ארטה קונטמפוראריו", רומא
• 1999 - פסטיבל ישראל, ירושלים
• 1999 - סלון הסתיו, גראן פלא, פריז
• 2001 - מאנז', מוסקבה
• 2002-2003 - מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2004 - פסטיבל אמנות עכשווית במאנז', סנט פטרסבורג
• 2006 - המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
• 2009 - מוזיאון חיפה לאמנות
• 2016 - מוזיאון פתח תקווה לאמנות
• 2017 - מוזיאון אלברטינה, וינה
• 2018 - האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון
• 2020 - גלריית "אליס בלק", לונדון
• 2022 - תערוכת עבודות מאוסף הקבע של מוזיאון אלברטינה, מוזיאון אלברטינה, וינה
• 2024 - המוזיאון היהודי, וינה

פרסים

• 1983 פרס עופר פניגר לאמן צעיר
• 1985 מלגת גסטטנר
• 1987 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת
• 1989 תואר “Kentucky Colonel”, קנטקי, ארצות הברית
• 1989 אזרח כבוד של ג’פרסון קאונטי, קנטקי, ארצות הברית
• 1993 איש השנה, המרכז הבינלאומי, קיימברידג', אנגליה
• 2014 פרס מפעל חיים ע"ש מרדכי איש-שלום, בית האמנים, ירושלים

ביקורת

• "לא סתם מגדיר האוצר חגי שגב את אוקון כ"אמן הכי חשוב בישראל שכמעט אינו מוכר; אמן הרנסאנס היחיד שחי בינינו בארץ"", נעמה ריבה, הצייר סשה אוקון: "אני לא לסבית שחורה. גבר רוסי, עולה חדש, זה לא משהו שאי פעם מכר", באתר הארץ, 22 באוגוסט 2024
• "ואכן, איננו יכולים שלא להשתאות לנוכח המיומנות הציורית הנדירה של הצייר ולנוכח כושר הרישום הפנומנלי ותרבות הצבע, שנתקשה למצא כדוגמתם במחוזותינו", גדעון עפרת, הקומדיה האנושית: סוף הדרך, 2013
• "האיכות הציורית המשובחת של העבודות, מחברת את העבודות למסורת אירופאית ,בעיקר מאז הרנסאנס הציור של אוקון אינו משקף ואינו מחקה. הוא מתהלך על גבול הקריקטורה והגרוטסקה, אבל אינו נופל לפחים של גסות. בצדק הושוו העבודות לא אחת לציורי פרסקאות מבחינת התחושב שהם יוצרים: אפשר לחשוב על חדר הענקים בפלאצו טה Palazzo del Te במאנטובה שצייר גוליו רומנו במאה ה 16 או על חלק מהדמויות בקפלה של סן אנטוניו דלה פלורידה במדריד שצייר גויה ב 1799, שני מקומות בהם ציורי קיר מושחזים ופנטסטיים", Observationes Sasha Okun, סמדר שפי, 2014

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר אוקון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר אוקון
• אלכסנדר אוקון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• אלכסנדר אוקון, דף שער בספרייה הלאומית
• נעמה ריבה, הצייר סשה אוקון: "אני לא לסבית שחורה. גבר רוסי, עולה חדש, זה לא משהו שאי פעם מכר", באתר הארץ, 22 באוגוסט 2024