סתמא דגמרא
סתמא דגמרא (בעברית: סתם תלמוד או הסתם של התלמוד) הוא מושג בלימוד התלמוד, המתאר טקסט אנונימי שמשמש כדברי קישור בין הדוברים או להבאת פירוש, תירוץ, קושיה, הערה לדברי חכם או פסיקה במהלך הלימוד, ללא הזכרת שם אומרו.
הסתמא בתלמוד
עריכההמונח 'סתמא' מופיע כבר בתלמוד עצמו, ומכוון לאותם ציטוטים מהמשנה שלא מובאים בשם תנא כזה או אחר, אלא באופן סתמי, כלומר אנונימי.[1] הכינוי 'סתם משנה' (בעברית) או 'סתמא דמתניתין' או 'סתימתאה' (בארמית)[2] או מופיע פעמים רבות בתלמוד, כמעט תמיד בפיו של רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל.[3]
הסתמא דגמרא לפי פרשני התלמוד
עריכההכינוי התאום לסתם משנה, 'סתמא דגמרא' או 'סתם התלמוד' כבר מתייחס לתלמוד עצמו ונמצא מחוץ לו. הוא נמצא בשימוש כבר בקרב פרשני התלמוד בימי הביניים, בעיקר בפי התוספות.[4] קטעים נרחבים מהתלמוד נזכרים ללא שם אומרם. כך למשל, הסוגיה הראשונה במסכת קידושין[5] מובאת כולה ללא הזכרת שמו של חכם אחד. במרבית המקרים סוגיות הגמרא הן בליל של אמירות ודעות תנאיות ואמוראיות, מוקדמות ומאוחרות, ודיון בקישורים ובסתירות ביניהן. בתוך מבנה זה, לעיתים קרובות הדיונים והקישורים מובאים ללא שם אומרם, אלא בשם התלמוד עצמו. פרשני התלמוד בימי הביניים כינו קטעים אלה בשם 'סתם תלמוד'.
במחקר
עריכה
ערכים מורחבים – שיטת הרבדים, סתמאים
חוקרים כמו דוד הלבני[6] ושמא יהודה פרידמן[7] טענו כי כחלק מהצורה האקלקטית בה נבנה התלמוד, כאשר מאמרי התנאים קודמים למאמרי הדור הראשון של האמוראים וכן הלאה, כך את ה"סתמא דגמרא" כתבו חכמים מאוחרים יותר, הנקראים בפיהם סתמאים. כתוצאה מהיותם כאלה, ישנם הטוענים כי אין לפסוק הלכה מסתם התלמוד, כפי שפסקו חכמים בעבר[8]. טענה זו הביאה למחלוקות רחבות היקף בקרב לומדי גמרא.[9]
שיטתם של הלבני ופרידמן מקובלת היום על חוקרי תלמוד רבים, אך ישנן גם שיטות אחרות במחקר, הטוענות שקטעים אלו נתחברו על ידי הסבוראים או על ידי רב אשי ורבינא, שהתלמוד מכנה אותם 'סוף הוראה',[10] וישנן שיטות המייחסות את הסתמא דגמרא אף למקורות אמוראיים מוקדמים יותר[11]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יואל קרצ'מר רזיאל, סתם התלמוד כתופעה התפתחותית: סוגיות הפתיחה למסכת נדרים בירושלמי ובבבלי, תרביץ פו (תשע"ט), עמ' 611–661.
- אבינועם כהן, 'ביקורת הלכתית לעומת ביקורת ספרותית בסוגיות התלמוד (פרק בהתהוות השכבתית של הבבלי)', אסופות ג (תשמ"ט), עמ' שלא-שמו.
- Joshua Even Eisen, ‘Stammaitic Activity versus Stammaitic Chronology: Anonymity’s Impact on the Legal Narrative of the .Babylonian Talmud’, Ph.D. dissertation, Columbia University, 2013, pp. 49-98
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב יהודה פרומן, התלמוד כהוויתו - פרק אחד עשר: סתמא דתלמודא, באתר דעת
- עמירם דומוביץ, מילון מונחי הדיון התלמודי, ערך 31, באתר דעת
- יהודה חיון, אנציקלופדיה תלמודית מרוכזת, ערך סתמא דגמרא(הקישור אינו פעיל), באתר ויקישיבה
- הרב יוסף שמשי, ביאור הביטוי: "סתם גמרא" ("סתמא"), באתר פורטל הדף היומי
- מידע על סתם תלמוד בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו למשל: הרב יוסף שמשי, ביאור הביטוי: "סתמא" ["סתם משנה"], באתר פורטל הדף היומי, עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
- ^ ראו למשל: הרב יוסף שמשי, ביאור הביטויים: "סתם משנה"; "סתימתאה"; "זו דברי...", באתר פורטל הדף היומי, עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
- ^ או למשל תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו עמוד ב; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ט עמוד ב, ועוד הרבה.
- ^ ראו למשל תוספות על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ו עמוד א, דיבור המתחיל 'זכר למקדש הוא'; תוספות על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ה עמוד ב, דיבור המתחיל 'וכן לתפילה', ובמקומות רבים נוספים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד א'
- ^ David Halivni, The Formulation of the Babylonian Talmud, introduced, translated, and annotated by Jeffrey L. Rubenstein. Oxford: Oxford University Press 2013.
- ^ שמא יהודה פרידמן, סוגיות בחקר התלמוד הבבלי: אסופת מחקרים בענייני מבנה הרכב ונוסח, בית המדרש לרבנים באמריקה, 2010.
- ^ ראו למשל שו"ת הרשב"א א קמא, הקובע שיש לפסוק על פי הסתמא; וכן בערך בויקישיבה, 'מיקרופדיה תלמודית: הלכה (ה) - ההלכה ביחס לתלמוד הבבלי', בסעיף 'סתמא דתלמודא'. תפיסה זו מושפעת מקביעת התלמוד שהלכה כסתם משנה. ראו בערך הלכה כסתם משנה.
- ^ הרב צבי קוסטינר, שאל את הרב - שיטת רבדים 2, באתר כיפה, כ"ד באדר ב' תשע"ג, 28 במרץ 2003
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'
- ^ נציג עכשווי מובהק של תפיסה המקדימה את תוספות הסתם לימי האמוראים הוא ירחמיאל ברודי, סתם התלמוד ודברי הגאונים, איגוד -מבחר מאמרים במדעי היהדות א, תשסח, עמ' 213-232; הנ"ל, 'לתיארוך החלקים הסתמיים של התלמוד הבבלי', סידרא, כד–כה (תש"ע), עמ' 72–73. ראו גם הלל גרשוני, 'סתמות קדומים בתלמוד הבבלי: מסכתות סוטה ועבודה זרה', עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים תשע"ה, עמ' 56–55; חנוך אלבק, מבוא לתלמודים, תל אביב תשכ"ט, עמ' 578–596. גם בספר דורות הראשונים ח"ב, ימי האמוראים, פרק סח סידור התלמוד וחתימתו, כותב שחלק מדברי הסתמא דגמרא הם מדורות שקדמו לרב אשי, ומביא דוגמאות של דברי אמוראים שמתייחסים לדברי הסתמא דגמרא. וראו עוד פירוט והפניות על המחלוקת בערך סתמאים.