עבד אל-ווהאב אל-ביאתי
עבד אל-ווהאב אל-ביאתי (ערבית: عبد الوهاب البياتي; 19 בדצמבר 1926 - 3 באוגוסט 1999) היה משורר עיראקי. נחשב לנושא דגל השירה החופשית בשנות החמישים והחל לכתוב בשנות השמונים פואמת פרוזה, המסמלת מהפך בשירה הערבית המודרנית.[1]
 | |
| לידה |
19 בדצמבר 1926 בגדאד, עיראק המנדטורית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1999 (בגיל 72) דמשק, סוריה |
| מדינה |
ממלכת עיראק, הרפובליקה העיראקית (1958–1968), הבעת' בעיראק |
| לאום | עיראק |
| מקום מגורים |
קהיר |
| שפות היצירה | ערבית |
| תחום כתיבה | שירה, מחזות |
  | |
חייו
עריכהנולד בבגדד, סמוך לקברו של המיסטיקן הסופי עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני מהמאה ה-12. מקור השם אל-ביאתי הוא מבני שבט אל ביאת, אחד משבטי הטורקמנים שהתיישבו בעיראק במאות התשיעית עד ה-12.
הוא למד באוניברסיטת בגדאד, והפך למורה לאחר שסיים את לימודיו בדר אל-מועלימין (המכללה למורים) ב-1950. באותה שנה שבה הוציא את קובץ השירים הראשון שלו, ملائكة وشياطين (מלאכים ושדים). בנוסף להוראה בבתי ספר ממלכתיים, אל-ביאתי ערך גם את מגזין התרבות הפופולרי והנפוץ "אל-ת'קאפא א-ג'דידה" (התרבות החדשה). ב-1954 הוא עזב את עיראק לאחר שהודח מתפקידיו בגלל דעותיו הפוליטיות הקומוניסטיות ופעילותו האנטי-ממשלתית, ועבר לדמשק. למרות שחזר לדמשק בערוב ימיו, נדודיו המוקדמים לקחו אותו גם לקהיר, ביירות ומספר בירות מערביות. אל-ביאתי היה מעורב תמיד בענייני העולם הגדול, חלק משיריו של אל-ביאתי מופנים למעשה לדמויות בינלאומיות כמו ט.ס. אליוט וצ'ה גווארה.
אין מידע רב על חייו האישיים. הוא היה נשוי לנורי אל-עבדן ונולדו לו ארבעה ילדים (עלי, סעד, נדיה, ואסמעה). נדיה מתה בקליפורניה בסוף שנת 1990, ובנו סעד מת בתאונה בבגדד בשנת 2004.
לאחר שבילה ארבע שנים בגלות בלבנון, סוריה ומצרים, חזר אל-ביאתי לעיראק ב-1958 לאחר הפיכה צבאית שבמהלכה נרצחו יורש העצר עבד אל-אילה ואחיינו המלך פייסל. הממשלה החדשה העניקה לו תפקיד במשרד החינוך, ולאחר מכן נסע למוסקבה כנספח תרבות בשגרירות עיראק. אל-ביאתי התפטר מתפקיד זה ב-1961, אך לא חזר מיד לעיראק. הוא המשיך להתגורר ברוסיה, לימד במכון העם האסייתי והאפריקאי של האקדמיה הסובייטית למדעים. הוא שהה במזרח אירופה, נסע לעיתים קרובות וחזר לעיראק לזמן קצר ב-1964, רק כדי לעבור לקהיר תוך שנה. באמצע שנות ה-70 אל-ביאתי עבר בין קהיר, פריז, לונדון, מדריד, וג'דה, מעולם לא נשאר במקום אחד זמן רב אלא תמיד חזר למזרח התיכון. במשך שארית חייו נע אל-ביאתי בין מולדתו לשאר העולם. "תמיד חיפשתי את מעיינות השמש", אמר, "כשאדם נשאר במקום אחד, סביר להניח שהוא ימות. גם אנשים עומדים בקיפאון כמו מים ואוויר. לכן מוות הטבע, המילים, של הרוח גרם לי להמשיך לנסוע, כדי לפגוש שמשות חדשות, מעיינות חדשים, אופקים חדשים. עולם חדש נולד".
למרות שלאל-ביאתי היה מבט פילוסופי לגבי נדודיו, זו לא הייתה בחירה אישית בלבד. השקפותיו הקומוניסטיות שלו גרמו לו בעיות לאורך כל חייו מצד השלטון. כאשר מפלגת הבעת' הפאן-ערבית הסוציאליסטית השתלטה על עיראק מידי מפלגת עריף ב-1968, אל-ביאתי חזר הביתה רק כדי לברוח מרדיפה נגד הליברלים כמה שנים מאוחר יותר. הוא חזר ב-1972, וב-1980 שוב הוצב כנספח תרבות ונשלח על ידי סדאם חוסיין לשגרירות במדריד. כשצבאו של חוסיין פלש לכווית ב-1990, אל-ביאתי עזב את ספרד ומצא מקלט בירדן ולאחר מכן בסוריה. ב-1995 שלל סדאם חוסיין את אזרחותו כעונש על השתתפותו של אל-באיתי בפסטיבל תרבות בערב הסעודית. יחסיו של אל-ביאתי עם עיראק במהלך חייו הפך לנושא של חלק גדול מכתיבתו. הוא מת בגלות בדמשק ב-3 באוגוסט 1999.
מקורות ההשראה לשירתו
עריכהאל-ביאתי הושפע באופן אינטנסיבי מדמויות של סופים במזרח התיכון בשל ערכי החזון שלהם ואהבתם הנלהבת. הוא היה מוקסם מאהבת השטן לאלוהים שפיתחו כמה מאסטרים סופיים כמו האימאם אל-ע'זאלי.
האידאולוגיה הקומוניסטית של אל-ביאתי גרמה לו ליצור ידידות קרובה עם המשורר והמחזאי הטורקי נאזים חכמת (1902-1963). הם נפגשו במוסקבה, שכן שניהם היו בגלות בברית המועצות. הוא גם היה תחת השפעתם של משוררים ואנשי שמאל אחרים כמו המשורר הרוסי ולדימיר מאיאקובסקי (1893-1930), המשורר הסוריאליסטי הצרפתי לואי אראגון (1897-1982), המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה (1898-1936) והמשורר והפוליטיקאי הצ'יליאני פבלו נרודה (1904-1973).
לאל בטאייתי היו יחסים קרובים עם יוצרים מהעולם הערבי ובהם ניזאר קבאני מסוריה, מוחמד אל-פיטורי מסודאן, באדר שייקר אל-סיאב מעיראק, פאללה אל-קילאני מעיראק, מחמוד דרוויש מישראל ועוד משוררים בעולם הערבי.
תרגומים לעברית
עריכהמספר שירים של אל ביאתי תורגמו לעברית בידי אליהו מנצור.[2]
שירים נוספים תורגמו בידי לירון שלומוביץ בספרה על השירה הערבית המודרנית (ראו "לקריאה נוספת").
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת תרגומים לשירים של עבד אל-והאב אל-ביאתי באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
לקריאה נוספת
עריכה- לירון שלומוביץ, ארס פואטיקה בשירה הערבית המודרנית, פרדס הוצאה לאור, חיפה, תשע"ט, 2019, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- לירון שלומוביץ, הלשון הפיגורטיבית בשירה הערבית המודרנית: המטאפורות ביצירתם של מיח'אא'יל נעימה, עבד אל-והאב אל-ביאתי ועבד אל-קאדר אל-ג'נאבי (דיסרטציה), האוניברסיטה העברית, 2007
החוקר הישראלי ראובן שניר כתב ספר בערבית על שירתו של אל ביאתי - ركعتان في العشق، دراسة في شعر عبد الوهاب البياتي ('שתי יחידות תפילה באהבה: עיון ביצירתו של עבד אל-ווהאב אל-ביאתי') אשר יצא בביירות בהוצאת דר אל-סאקי בשנת 2002.
הערות שוליים
עריכה- ^ לירון שלומוביץ, ארס פואטיקה בשירה הערבית המודרנית, פרדס הוצאה לאור, 2019, עמ' 10
- ^ אליהו מנצור, אסופת שירה ערבית קלאסית ומודרנית, 2004, עמ' 279-280. אליהו מנצור, יצירות מופת של שירה ערבית מודרנית ותרגומן לעברית, 2007, עמ' 322–339.