פדמלון בראון

מין של יונק כיס

פדמלון בראון (שם מדעי: Thylogale browni; קרוי גם פדמלון ניו-גינאי) הוא מין של וולבי קטן בסוג פדמלון, המצוי בגינאה החדשה ובארכיפלג ביסמרק הסמוך. הוא תואר מדעית בשנת 1887 על ידי הזואולוג האוסטרלי אדוארד פירסון רמזי (אנ') וקרוי על שמו של המיסיונר האנגלי ג'ורג' בראון שפעל באזור אוקיאניה. מין זה הוא הפדמלון הנפוץ ביותר בגינאה החדשה, ודומה למדי למין פדמלון ההרים שבעבר נחשב לתת-מין שלו.

קריאת טבלת מיוןפדמלון בראון
איור של פדמלון בראון
איור של פדמלון בראון
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: פדמלון
מין: פדמלון בראון
שם מדעי
Thylogale browni
‏1887
תחום תפוצה
תפוצת פדמלון בראון
  נפוץ באופן טבעי
  הובא על ידי האדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור

עריכה

פדמלון בראון בעל מאפיינים פיזיים אופיינים לכיסאים ממשפחת הקנגוריים: יש לו מבנה גוף גוצי ועגלגל עם גב קמור, ראש גדול וקצר, ופנים צרות עם עיניים צמודות למדי. האוזניים שלו גדולות ועגולות וזנבו העבה ארוך יחסית לפדמלונים אחרים. רגליו הקדמיות קטנטנות וקצרות, ורגליו האחוריות רחבות וארוכות ומשמשות אותו לקפיצה ולתנועה. הזכר גדול מעט מהנקבה במידות הגוף ושוקל כפליים ממנה: משקל הזכר עד כ-6 קילוגרם, ומשקל הנקבה כ-3 קילוגרם. אורך ראש וגוף הזכר 53–66 סנטימטרים, ואורך ראש וגוף הנקבה 48–56 סנטימטרים; אורך זנב הזכר 36–52 סנטימטרים, ואורך זנב הנקבה 30–42 סנטימטרים.

הפרווה של פדמלון בראון צפופה ועבה, אך היא פחות שעירה וצמרירית מזו של פדמלון ההרים. צבע הפרווה הוא חום-קפה כהה או חום-שחרחר באזור הכתפיים, הגב, ופלג הגוף האחורי, בעוד שבצלעות היא מתבהרת בהדרגה לחאקי, עד לבז'-אפרפר באזור המותניים. החזה, הגרון, הבטן והמפשעה בצבע אפרפר או לבן, ולעיתים קרובות הם בעלי גוון צהבהב או כתמתם. ראשו של פדמלון בראון מתחלק בין המצח והחרטום השחרחרים, לבין הפנים האפרוריות. בנוסף, הלחיים והסנטר בצבע צהבהב או לבנבן. סביב העיניים יש טבעות בהירות. האוזניים שחרחרות בצידן החיצוני ולבנות או ורודות בצידן הפנימי. גפיו, רגליו וזנבו של הפדמלון בצבע חום אפרפר חיוור יחסית לשאר הגוף.

תפוצה וביולוגיה

עריכה

פדמלון בראון מצוי בעיקר באי גינאה החדשה, בה הוא מאכלס את מרבית צפון ומרכז פפואה, עם גלישה מסוימת לעבר פרובינציית פפואה האינדונזית. פדמלון זה נפוץ גם באיים הבאים בארכיפלג ביסמרק: בריטניה החדשה, אירלנד החדשה, בגבג ואומבוי, אליהם הובא ככל הנראה על ידי האדם עוד לפני הספירה. אוכלוסייה נוספת הייתה קיימת על האי יאפן האינדונזי, אולם היא נכחדה ככל הנראה.

בית הגידול של פדמלון בראון מורכב מיערות גשם טרופיים בשפלות וברכסי ההרים עד לרום 3,200 מטר מעל פני הים, והוא מצוי גם בסוואנות גשומות טרופיות, כרי דשא אלפינים, ביצות ויערות גדותיים לאורך הנהרות.

בניגוד לבעלי חיים רבים, פדמלוני בראון חיים היטב גם ביערות עם הפרעה אנושית תדירה, בשל השפע הרב של כיסי עשב המהווים את עיקר מזונם. פדמלון בראון חי בגפו להוציא את עונת הרבייה, והוא ככל הנראה פעיל לילה. מעבר לכך אין מידע נוסף אודות האקולוגיה של המין, וסביר להניח שהיא דומה במובנים רבים לזו של מיני פדמלונים אחרים. לאחר תקופת היריון קצרה הנקבה ממליטה גור אחד בדרך כלל, והוא שוהה כחצי שנה בכיס שלה בטרם יעזוב אותו לצמיתות.

מצב שימור

עריכה

פדמלון בראון מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), בגלל ירידה מתמשכת באוכלוסייה בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21, שמוערכת בשיעור של 30% מגודלה הכללי.

האיום העיקרי על פדמלון בראון הוא הציד למזון על ידי הילידים הפפואנים שנעשה בסיוע של כלבי ציד. לעוצמת ושכיחות הציד יש השפעות מרחיקות לכת על הפדמלונים, כאשר סביב הכפרים והערים הם נדירים ביותר. מאידך, הפסקת השריפות המסורתיות על ידי הילידים בתחומי היערות שיצרו קרחות יער קטנות, הובילו לדילול בית הגידול של הפדמלון והקשו עליו למצוא כיסי עשב נמוך שהיוו מקור מזון חשוב עבורו.

פדמלון בראון מצוי במספר אזורים מוגנים, הבולט שבהם הוא אזור השימור YUS בחצי האי הואון שהוקם במקור עבור קנגורו אילני הואון.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פדמלון בראון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פדמלון בראון באתר הרשימה האדומה של IUCN