ויקיפדיה

פורוס (שליט)

שליטים

פורוס (ביוונית: Πῶρος; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מלך פאוראבה - ממלכה עתיקה באזור פקיסטן של ימינו. מפורסם במיוחד בשל התמודדותו מול אלכסנדר הגדול בקרב הידספס. הובס בידי אלכסנדר בקרב, אולם אלכסנדר חנן אותו ואף הגדיל את שטחי ממלכתו.

ביוגרפיה

עריכה
 
ציור של שארל לה ברן, אלכסנדר ופורוס בקרב.
 
פורוס נכנע לאלכסנדר, תחריט מאת אלונזו צ'אפל, 1865.
 
פורוס נופל בשבי אלכסנדר.

השם "פורוס" הוא ככל הנראה שיבוש יווני-לטיני של השם הסנסקריטי "פורו".[1] או "פאוראנה".[2] ממלכתו נקראת בכתבי הסופרים העתיקים "פאוראבה", מדובר היה בממלכה עתיקה, שאזכורים לה נמצאים גם בריג ודה.[3] הממלכה נמצאה באזור פרובינציית פנג'אב בפקיסטן המודרנית. המקורות הכתובים היחידים ששרדו מאותה תקופה הם מקורות יווניים ורומיים, מקורות הודיים לא שרדו. מסיבה זו המידע אודות פורוס הוא מעורפל למדי ולא ברור. לא ידוע תאריך לידתו או מי מלך לפניו, וכן לא ידוע דבר על תקופת שלטונו המוקדמת. הוא מתואר לרוב כאדם גבה קומה.

בחורף 327 לפנה"ס–326 לפנה"ס חצה מלך מוקדון אלכסנדר הגדול עם צבאו את מעבר ח'ייבר המחבר בין אפגניסטן לפקיסטן, והחל במערכה להשתלטות על פקיסטן ועל צפון הודו של היום.[4] בתחילה נתקל בהתנגדות מועטה, ורוב השליטים ההודים המקומיים העדיפו להכיר במרותו. השליט ההודי הבולט באזור שממערב לנהר ההידספס היה טאכסילס, אשר שלט על ממלכה בהודו בין נהרות האינדוס וההידספס. טאכסילס הכיר במרותו של אלכסנדר ואירח את צבאו בבירתו, טאכסילה. הוא העניק לאלכסנדר 200 כיכרות כסף, צייד את צבאו באלפי שוורים וכבשים למאכל, ואף שלח 700 פרשים לסייע לו. אלכסנדר אישר מחדש את שליטתו של טאכסילס על ממלכתו, כפי שנהג בדרך כלל כלפי שליטים שנכנעו למרותו, אך השאיר בטאכסילה חיל מצב בראשות מושל מוקדוני.[5] ממלכתו של פורוס שכנה ממזרח לנהר, הוא סירב לקבל את מרותו של אלכסנדר, גייס צבא וערך אותו בגדה המזרחית של ההידספס על מנת למנוע את חציית הנהר על ידי אלכסנדר. לא היה מנוס מקרב בין שני המלכים, אך על מנת להכריע את פורוס היה על אלכסנדר לחצות תחילה את ההידספס.

פורוס, התכונן היטב מול אלכסנדר, אם כי המקורות העתיקים אינם מסכימים לגבי המספרים המדויקים בזרועות צבאו של פורוס. על פי אריאנוס הוא כלל: 4,000 פרשים, 30,000 חיילי רגלים, 300 מרכבות ו-200 פילים.[6] לפי דיודורוס הוא כלל: 3,000 פרשים, יותר מ-50,000 חיילי רגלים, יותר מ-1,000 מרכבות ו-130 פילים.[7] על פי קורטיוס הוא כלל: 30,000 חיילי רגלים, 300 מרכבות ו-85 פילים.[8] סביר להניח שהפילים בצבא ההודי בזמן הקרב כללו מהוט שנהג בהם וכן מספר חיילים, אך ללא צריח על גבו.[9] הפילים היוו ככל הנראה[10] אתגר חדש מבחינת אלכסנדר, ופורוס ידע זאת ככל הנראה.[1] אלכסנדר עצמו נהנה מיתרון קל בפרשים, אך לא בחיל הרגלים.

פורוס ערך את כוחותיו בצורה כזו שאלכסנדר לא יוכל לחצות את הנהר. אלכסנדר נקט בתכסיס הטעיה מתוחכם, ופיצל את כוחו, בעוד הכוח העיקרי בפיקודו שלו חוצה בנקודה אחת, וכוח נוסף בפיקודו של קרטרוס חוצה בנקודה שנייה. שומריו של פורוס הודיעו לו על חצייתו של אלכסנדר, אולם פורוס לא ידע אם מדובר בכוח המוקדוני העיקרי, או שמא בכוח הסחה בלבד. על כן הוא שלח את בנו בראש כוח חלוץ של 2,000 פרשים ו-120 מרכבות על מנת להתמודד עם הצבא המוקדוני שצלח את הנהר. לפי כמות גודל הכוח ניתן לראות שלא מדובר רק ביחידת סיור אלא בכוח משמעותי שנועד לבלום את הצליחה. כוח לא מבוטל זה אכן יכול היה לפגוע בצליחה לו היה מגיע לפני הצליחה או בראשיתה, אבל מכיוון שרוב הצבא המוקדוני סיים את חציית הנהר, אזי משימתו של כוח החלוץ נגמרה באסון עבור ההודים. בנו של פורוס ו-400 פרשים הודים נהרגו.[11] משנודע לפורוס על כך, לא התעכב, אלא הותיר כוח קטן כהגנה מפני הצבא של קרטרוס, ויחד עם שאר הכוח תקף את צבאו של אלכסנדר. אלכסנדר ניצל היטב את יתרונו בפרשים, והצליח לגרום למנוסתם של הפרשים ההודים. כשראה זאת פורוס, שיגר לקרב את פילי המלחמה שלו. אלכסנדר הסיג לאחור את הפרשים, והטיל למערכה את הפלנקס שלו. המוקדונים שהשתמשו בחניתות ארוכות מאוד שנקראו סריסות, כיתרו מכל עבר את הפילים כבדי התנועה ודקרו אותם. הפילים השתוללו, רומסים אויבים וידידים כאחד, המוקדונים כיתרו את חיל הרגלים ההודי עד שזה פתח במנוסה. למרות שאלכסנדר סבל אבדות כבדות, הרי שהקרב נחשב לאחד ההישגים המרשימים שלו.

למרות התפרקות המערך ההודי ומנוסת חייליו נשאר פורוס להילחם על גבי הפיל שלו. פלוטרכוס כותב שהפיל שעליו רכב פורוס היה הפיל הגדול ביותר מבין הפילים בצבא ההודי.[12] פורוס ניסה למנוע מחייליו לברוח והמשיך ליידות כידונים בחיילים המוקדונים שסביבו. הוא נפצע תשע פעמים ורק כאשר איבד דם רב ונחלש מכדי להרים את ידיו ולהחזיק בנשק, הפסיק להילחם. על פי דיודורוס אלכסנדר הורה לקשתים שלו לרכז את כוח האש שלהם בפורוס וכך הביאו לפציעותיו המרובות ולניטרולו.[13]

התיאור של קורטיוס הוא הדרמטי מכולם. הוא מספר שהפיל של פורוס, שלא נפצע בקרב, המשיך להסתער קדימה ורק כאשר רוכב הפיל שם לב שהמלך התעלף בשל אובדן דם רב הוא הפנה את הפיל לברוח משדה הקרב. כאשר אחיו של המלך טאכסילס נשלח אל פורוס לשכנע אותו להיכנע, ענה לו פורוס: "אני מזהה את האח של טאכסילס, בוגד בממלכתו ובארצו!" והשליך עליו את הכידון האחרון שנותר לו והרגו. פורוס המשיך בנסיגתו עד אשר הפיל שלו גם הותש מרוב פציעות. בשלב הזה פורוס ארגן את חיילי הרגלים ההודים הנסוגים להתנגדות לצבא המוקדוני, אך המוקדונים הצליחו לכתר את ההודים והחלו טובחים בהם. פורוס שוב איבד את ההכרה והחל להחליק מהפיל שלו, הרוכב של הפיל חשב שפורוס יורד ממנו בצורה רגילה ולכן הורה לפיל לכרוע ברך. שאר פילי המלחמה שהיו מאומנים נהגו כמו הפיל של פורוס וכרעו ברך גם כן, דבר שהוביל לכניעה של הכוח ההודי. אלכסנדר, שחשב שפורוס מת, הורה לחייליו להסיר מפורוס את שריונו, אך משהתקרבו המוקדונים לפורוס החל הפיל שלו לגונן עליו. הפיל תקף את החיילים המוקדונים וניסה להרים את פורוס ולהניחו על גבו. החיילים המוקדונים תקפו את הפיל עם הסריסות שלהן, הרגו אותו והניחו את פורוס בכרכרה. רק אז שם לב אלכסנדר שפורוס עדיין חי.[14] אלכסנדר פנה לפורוס: "איזה רעיון שטותי הדריך אותך, אתה שידעת על גודל הישגיי, לנסות את מזלך נגדי כשטאכסילס כבר שימש דוגמה לסובלנות שאני מפגין כלפי אלה שנכנעים, דוגמה כה קרובה אליך?". פורוס השיב לו "מאחר ששאלת, אענה לשאלתך בכנות. לא חשבתי שיש מישהו חזק ממני. אמנם ידעתי את כוחי אבל עדיין לא העמדתי את כוחך במבחן וכעת תוצאות הקרב מוכיחות שאתה חזק ממני. אבל להיות שני לך מסב לי שביעות רצון לא קטנה".[15] אריאנוס מוסיף על דו השיח בין שני המלכים: אלכסנדר שאל את פורוס המובס כיצד הוא רוצה שינהגו בו, ופורוס ענה: "נהג בי אלכסנדר כמו שנוהגים במלך".[16] קרוב לוודאי שהדיאלוג המתואר כאן לא קרה בדיוק באותה צורה, אך סביר להניח שדו-שיח כלשהו כן התנהל בין שני המלכים ושכן שררה הערכה הדדית ביניהם לאור התנהגותו של אלכסנדר לפורוס אחרי הקרב.

יוסטינוס לעומת זאת מספר שפורוס היה כה מוכה צער מהפסדו, עד כדי כך שכאשר נלקח בשבי והותר לו לחיות, הוא סירב לאכול או לתת לשוביו לחבוש את פצעיו. רק אחרי מאמצים רבים הצליחו המוקדונים לשכנע אותו להמשיך לחיות.[17] לפי ה"אלכסנדר רומאנס" נהלו אלכסדר ופורוס דו-קרב. המלך ההודי נהנה מיתרון פיזי מובהק, אך העימות הסתיים בניצחונו של המלך המקדוני באמצעות תחבולה. סיפור זה, שניתן לראות קווים מקבילים בינו לבין סיפור דוד וגוליית, מבוסס על עובדה היסטורית (הפרשי הגובה בין שני המלכים), אך נעדר אמינות היסטורית מכל בחינה אחרת.[18]

אלכסנדר התרשם מאוד מגבורתו של פורוס ומהעובדה שבחר להישאר בשדה הקרב והמשיך להילחם עד הסוף, זאת בניגוד למלך פרס דריווש השלישי שבשני הקרבות שלו מול אלכסנדר נמלט משדה הקרב. הוא הפך את פורוס לבעל בריתו, השאיר אותו על כסאו ואף הרחיב את שטחי ממלכתו, לאחר שהאחרון קיבל את מרותו. בכך שמר אלכסנדר על מאזן הכוחות בין שני המלכים היריבים, פורוס וטאכסילס. אלכסנדר קיבל מידע מפורוס על הממלכות ששכנו מעברו השני של נהר הגנגאס, אולם החיילים העייפים של אלכסנדר התמרדו, ובלית ברירה נאלץ אלכסנדר לסגת מהודו. פורוס נזכר שוב לאחר מותו של אלכסנדר, כאשר הדיאדוכים קבעו במסגרת הסכמי בבל, שהוא יהיה מגן הגבול המזרחי של הודו תחת פיקודו של הסטראפ פאתון.[1] ההחלטה אושררה בהסכם טריפרדיסוס.[1] הוא נרצח מאוחר יותר בתאריך לא ברור, בידי אחד הדיאדוכים.[1] בנו ניסה לשמור על תפקידו, אולם מת בקרב גביינה. מותם של השניים, כמו גם חילופי השלטון הרבים שידע האזור בשנים הקרובות, אפשרו לצ'נדרגופטה מאוריה, מלך מגאדה, להשתלט על הודו כולה, ולהקים את האימפריה המאורית.

המרשל הרוסי המפורסם גאורגי ז'וקוב טען ש"לטעון שאלכסנדר ניצח בהודו רק כי הגיע עד הידספס, זה כמו לטעון שהיטלר ניצח ברוסיה רק כי הגיע עד סטלינגרד". ז'וקוב טען בכמה ממאמריו, שלמעשה אלכסנדר נחל תבוסה בקרב, וזו הסיבה האמיתית לכך שנאלץ לסגת, אולם מקורות פרו-יווניים טשטשו את התבוסה והפכו אותה לניצחון פירוס.[19] דעה זו אינה מקובלת כיום במחקר, אם כי חוקרים מזרחיים שונים מאמצים אותה. בשנת 1960 טען היסטוריון הודי בשם בודהה פרקש טענה דומה בהסתמכו על רמזים מן האפוס הפרסי הקדום שאהנאמה. לטענת פרקש, אלכסנדר הוא זה שהובס בידי פורוס, ואולץ להעניק לו שטחים מכיבושיו בהודו. דעה זו ממשיכה להיות מקובלת במספר אוניברסיטאות בפקיסטן המודרנית.[1]

לקריאה נוספת

עריכה
  • דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
  • ג'. ב. ברי, תולדות העולם הקלאסי, כרך שני.
  • ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן - (מהדורה ראשונה בשנת 2010).
  • קלושה פאול, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963.
  • י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
  • פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
  • הרולד למב, אלכסנדר מוקדון – המסע אל קצה העולם, ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1967.
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
  • Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
  • .Bosworth A.B. Bosworth, Conquest and Empire: The Reign of Alexander the Great, Cambridge: University Press, 1988
  • .Bosworth A.B. Bosworth, Alexander and the East, Oxford New York, 1996
  • .Fuller John Fredrick Charles Fuller, The Genreralship of Alexander The Great, Routledge, 1958
  • .Sekunda Nick Sekunda, Alexander The Great: His Armies and Campaigns, Osprey, 1998
  • .Amitay Ory Amitay, From Alexander to Jesus, University of California Press, 2010
  • .J. R. Hamilton, The Cavalry Battle at the Hydaspes, Journal of Hellenic Studies, Vol. 76 (1956), pp. 26-31

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פורוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 ביוגרפיה באתר ליוויוס
  2. ^ מודז'ייבסקי, עמ' 125.
  3. ^ ראו כאן
  4. ^ בעבר היה מקובל לכנות את כל האזור בשם "הודו", אולם לאחר שהאימפריה הבריטית נטשה את האזור, השתנו הגבולות והאזור חולק בין שתי מדינות, פקיסטן והודו. במונחים מודרניים, אלכסנדר מעולם לא הגיע להודו.
  5. ^ קלושה, עמ' 82-87.
  6. ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר חמישי, 15.
  7. ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 10.
  8. ^ קורטיוס, ספר שמיני, 13, 6. ניתן לראות שקורטיוס כלל לא מציין שהיו לפורוס פרשים, דבר שהוא בהכרח שגוי לאור תיאור הקרב שמפורט לאחר מכן.
  9. ^ Michael B. Charles, AFRICAN FOREST ELEPHANTS AND TURRETS IN THE ANCIENT WORLD, Phoenix, Vol. 62, No. 3/4 (Fall-Winter/automne-hiver 2008), p 341
  10. ^ בקרב גאוגמלה השתמשו הפרסים בפילים, אם כי הם לא לקחו חלק פעיל בקרב.
  11. ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר חמישי, 14-15.
  12. ^ פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 60.
  13. ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 10.
  14. ^ קורטיוס, ספר שמיני, 13, 30-46.
  15. ^ ביל יני, עמ' 194.
  16. ^ אריאנוס, אנאבסיס, ספר 5, פרק 18
  17. ^ יוסטינוס, תקציר לספרו של פומפיוס טרוגוס, ספר שנים עשר, פרק 8.
  18. ^ אלכסדר רומאנס, גרסת אלפא, 3.4.1-4. ראו גם Ory Amitay, From Alexander to Jesus, University of California Press, 2010, p 152
  19. ^ Marshal Zhukov on Alexander’s failed India invasion


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פורוס_(שליט)&oldid=30129918"