פטרסון (ניו ג'רזי)
פטרסון (באנגלית: Paterson) היא בירת מחוז פסאיק במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית. בעיר, שנמצאת במטרופולין של ניו יורק, מתגוררים למעלה 146,199 איש (נכון ל-2010),[1] מה שהופך אותה לעיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בניו ג'רזי, אחרי ניוארק וג'רזי סיטי.
 דגל פטרסון | |
 | |
| מרכז פטרסון | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ניו ג'רזי |
| מחוז | פסאיק |
| ראש העיר | Andre Sayegh |
| תאריך ייסוד | 1791 |
| על שם |
ויליאם פטרסון  |
| שטח | 22.544 קמ"ר |
| גובה | 112 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 159,732[1] (1 באפריל 2020) |
| ‑ צפיפות | 6,697.4 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 40°54′53.09″N 74°09′46.18″W / 40.9147472°N 74.1628278°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
| www.patersonnj.gov | |
  | |
היסטוריה
עריכהפטרסון הוקמה ב-1791 על ידי האגודה להקמת יצרנים יעילים (Society for Establishing Useful Manufactures). האגודה שמה לה למטרה להבטיח את העצמאות הכלכלית של האזור מיצרני אנרגיה בריטיים על ידי הזרמת מים מהמפלים בנהר פסאיק למפעלים באזור. העיירה נקראה על שמו של ויליאם פטרסון, שהיה מושל ניו ג'רזי שאישר את הקמתה. פטרסון קיבלה מעמד של עיר ב-1851.
הכוח שנרתם מהמפלים עזר להתפתחות בתי חרושת ברחבי העיר שהאוכלוסייה סביבם גדלה. תחילה התעשייה בעיר התרכזה בעיקר בטקסטיל, ובהמשך בייצור נשק, משי וקטרים. בחצי השני של המאה ה-19 ייצור המשי הפך לענף הכלכלי המרכזי של העיר, והיא התחילה לשגשג.
הריכוז הגדול של עובדי התעשייה המהגרים בעיר גרם לכך שהייתה בה פעילות רבה למען זכויות עובדים. ב-1913 התקיימה שביתה באורך של כחצי שנה בתעשיית המשי בעיר בדרישה ליום עבודה בן 8 שעות ותנאי העסקה טובים יותר, אך היא נכשלה. עם זאת, בהמשך עברו המפעלים למקומות בהם לא היו איגודי עובדים.
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה בפטרסון תעשיית ייצור מנועי מטוסים חשובה. עם זאת, לאחר המלחמה הייתה ירידה גדולה בתעשייה שגרמה לאחוזי אבטלה גבוהים ולעזיבה של חלקים גדולים מהאוכלוסייה הלבנה בעיר בשנות ה-60 של המאה ה-20. על אף זאת, עדיין משכה העיר מהגרים רבים שסייעו לשיקומה בעשורים שלאחר מכן.
ב-1991 הייתה במרכז העיר שרפה שגרמה לנזקים כבדים. פטרסון גם נפגעה מהוריקן איירין ב-2011 שגרם לעליית נהר פסאיק על גדותיו.
תחבורה
עריכהבפטרסון עובר קו של רכבת פרוורית של חברת "ניו ג'רזי טרנזיט" אל העיר הובוקן.
מהעיר יוצאים קווי אוטובוסים של "ניו ג'רזי טרנזיט" לניו יורק וכן למספר מקומות נוספים בניו ג'רזי.
בעיר עוברים כביש בין-מדינתי 80 וכן הכבישים המדינתיים של ניו ג'רזי 4, 19 ו-20.
קבוצות אתניות
עריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא תרגום מכונה, כלילת פרטים חסרי חשיבות, חסרים מקורות להרבה מהטענות.גלים של אירים, גרמנים, הולנדים ויהודים התיישבו בעיר במאה ה-19. מהגרים איטלקים ומזרח אירופאים הגיעו בעקבותיהם. ב-1890 הגיעו לפטרסון גם מהגרים סורים, לבנונים ופלסטינים.
בנוסף להרבה אפרו-אמריקאים ממדינות הדרום, מהגרים הגיעו בהמשך גם מהאיים הקריביים ומאפריקה. אוכלוסיית השחורים של פטרסון גדלה במהלך ההגירה הגדולה של המאה ה-20, אך ישנם פטרסונים ממוצא אפריקאי מלפני מלחמת האזרחים. עם זאת, אוכלוסיית השחורים של פטרסון ירדה בין השנים 2000 ו-2010,[2]בהתאם להגירת החזרה הכוללת של אפרו-אמריקאים מצפון ניו ג'רזי בחזרה לדרום ארצות הברית. בית שהיה פעם בברידג' סטריט וברודוויי היה תחנה ברכבת התחתית. היא הופעלה בין השנים 1855 ל-1864 על ידי אנשי הביטול ויליאם ואן רנסלייר, מהנדס שחור, וג'וזיה האנטון, תעשיין לבן. במקום קיימת אנדרטה, רבים מבני הדור השני והשלישי של פורטו ריקנים קראו לפטרסון את ביתם מאז שנות ה-50, כולל על פי ההערכות 10,000 שהשתתפו בבחירות לראשות העיר של 2014, בהן ניצח חוסה "ג'ואי" טורס, אמריקאי פורטו ריקני שהיה אחד משלושה מועמדים היספנים. מתמודדים על המושב. המהגרים ההיספנים של היום לפטרסון הם בעיקר דומיניקנים, פרואנים, קולומביאנים, מקסיקנים ומרכז אמריקאים, עם התעוררות מחודשת של ההגירה הפורטו-ריקנית גם כן. בשנת 2014, יותר מ-600 אנשי עסקים השתתפו בכנס לשכת המסחר ההיספנית השנתית של ניו ג'רזי בפטרסון.
רחוב השוק המערבי, המכונה לפעמים לימה הקטנה בפי תיירים, הוא ביתם של עסקים פרואניים רבים ואחרים אמריקאים לאטינים. לעומת זאת, אם נוסעים מזרחה ברחוב מרקט, ניתן לראות ריכוז כבד של מסעדות בבעלות דומיניקנית, מכוני יופי, מספרות ועסקים אחרים. ברובע ההיסטורי של המפלים הגדולים, רחוב סיאנצ'י, שדרת יוניון ושדרה 21 יש כמה עסקים איטלקיים. מצפון למפלים הגדולים נמצאת אוכלוסיית בנגלדש שצומחת במהירות. פארק אווניו ורחוב מרקט בין סטרייט סטריט לשדרת מדיסון הם דומיניקניים ופורטו-ריקניים במידה רבה.
הרחוב הראשי, ממש דרומית למרכז העיר, הוא מקסיקני מאוד עם קהילה פורטו-ריקנית המתחדשת. ברודוויי, הנקראת גם ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור וואי, היא שחורה משמעותית, וכך גם הרובע הרביעי וחלקים מאיסטסייד ונורת'סייד, על אף שאוכלוסייתו האפרו-אמריקאית של פטרסון הולכת ופוחתת. תושבי קוסטה ריקה וקהילות מהגרים אחרות ממרכז אמריקה צומחות בשכונות ריברסייד ופארק פיפלס. הרחוב הראשי בין גבול קליפטון לשדרת מדיסון הוא טורקי וערבי. השדרה ה-21 בחלקת פארק העם מאופיינת במסעדות וחנויות בסגנון של קולומביה ואמריקה הלטינית.
מדי קיץ עורכים הפטרסונים מצעד יום אפרו-אמריקאי, מצעד יום דומיניקני, מצעד יום פורטו ריקני, מצעד יום פרואני ומצעד יום טורקי-אמריקאי; קיצוצים בתקציב בשנת 2011 אילצו את מארגני המצעד לתרום לכיסוי עלויות המשטרה ושירותים עירוניים אחרים.
פטרסון נחשבת באופן נרחב לבירת הפזורה הפרואנית בארצות הברית לימה הקטנה, מובלעת פרואנית במרכז העיר פטרסון, היא המובלעת הפרואנית הגדולה ביותר מחוץ לדרום אמריקה, ביתם של כ-10,000 מהגרים פרואניים. פטרסון קרא לאזור הגובל ברחובות מיל, מרקט, ראשי וצ'יאנצ'י "כיכר פרו". הקהילה הפרואנית הצומחת במהירות של פטרסון חוגגת את מה שידוע כ-Señor de los Milagros ("אדון הניסים שלנו" בעברית) ב-18 עד ה-28 באוקטובר בכל שנה ומדי יולי משתתפת במצעד היום הפרואני השנתי של מחוז פאסאיק, העובר דרך רחוב השוק. רחוב ראשי בשכונת לימה הקטנה בדאון טאון פטרסון. במפקד האוכלוסין של 2000, 4.72% מהתושבים רשמו את עצמם כבעלי מוצא פרואני אמריקאי, האחוז השלישי בגודלו באוכלוסיית כל עירייה בניו ג'רזי ובארצות הברית, אחרי מזרח ניוארק עם 10.1% והאריסון עם 7.01%. הקהילה כוללת גם דוברי קצ'ואה וגם דוברי ספרדית.
פטרסון היא ביתה של הקהילה הדומיניקנית-אמריקאית השלישית בגודלה בארצות הברית, אחרי העיר ניו יורק ולורנס. במפקד האוכלוסין של שנת 2000, 10.27% מהתושבים רשמו את עצמם כבעלי מוצא דומיניקני אמריקאי, האחוז השמיני באוכלוסיית כל עירייה בארצות הברית והאחוז השלישי בגובהו בניו ג'רזי, אחרי 18.81% של פרת' אמבוי ושל יוניון סיטי. 11.46%. פטרסון שינה את שמו של חלק מפארק אווניו בסנדי היל לדרך הרפובליקה הדומיניקנית כדי להכיר בקהילה הדומיניקנית, שהיא הקהילה ההיספאנית הגדולה ביותר בעיר.
פטרסון היא ביתם של קהילת המהגרים הטורקית-אמריקאית הגדולה ביותר בארצות הברית (הידועה בשם איסטנבול הקטנה) והקהילה הערבית-אמריקאית השנייה בגודלה אחרי דירבורן. פטרסון זכה גם לכינוי רמאללה הקטנה והוא מכיל שכונה עם אותו שם בדרום פטרסון, כך גם הרחוב המרכזי בשכונה קרוי פלסטין,[3] עם אוכלוסייה ערבית אמריקאית המוערכת בשנת 2015 ב-20,000, המשמשת כמרכז הגידול הסורי האמריקאי של פטרסון ואוכלוסיות פלסטיניות אמריקאיות.[4] האגודה האזרחית הערבית-אמריקאית שבסיסה בפטרסון מפעילה תוכנית לשפה ערבית בבתי הספר הציבוריים של פטרסון המשרתת 125 תלמידים בבית ספר 9 בשבתות. פטרסון היא גם ביתה של קהילת המהגרים הצ'רקסית הגדולה ביותר בארצות הברית.
אזור פטרסון רבתי הכולל את הערים קליפטון וויין ואת הרבעים Haledon, Prospect Park, North Haledon, Totowa, Woodland Park ו-Little Falls, הוא ביתם של אוכלוסיית צפון קווקז הגדולה ביותר במדינה, בעיקר צ'רקסים, קראצ'אים וקטנים. קהילות צ'צ'ניות ודאגסטניות. המשקף את הקהילות הללו, בתי הספר הציבוריים של פטרסון ופרוספקט פארק מקיימים חגים מוסלמים.
פטרסון שילב קהילה בנגלדשית אמריקאית שצומחת במהירות, שעל פי ההערכות היא מונה 15,000, הגדולה ביותר בארצות הברית מחוץ לעיר ניו יורק. מוחמד אחטארוזמאן הוסמך בסופו של דבר כמנצח במרוץ למועצת העיר 2012 ברובע השני, מה שהפך אותו לנבחר נבחר הבנגלדשי-אמריקאי הראשון של צפון ג'רזי.
סניף של Sonali Exchange Company Inc. נפתח בשדרת יוניון בקטע טוטובה של העיר; the Sonali Exchange Company היא חברה בת של בנק סונאלי, הבנק המסחרי הגדול בבנגלדש בבעלות המדינה.
בתרבות
עריכההמשורר ויליאם קרלוס ויליאמס כתב יצירה אפית רחבת יריעה בשם "פטרסון", שהעיר פטרסון היא מקום התרחשותה.
ב-2016 ביים ג'ים ג'ארמוש סרט בשם "פטרסון", המתאר שבוע בחייו של נהג אוטובוס מהעיר.
ערים תאומות
עריכה
בנוסף, לפטרסון יש גם הסכם ידידות עם העיר מונטסקליוזו באיטליה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פטרסון (באנגלית)- פטרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פטרסון (ניו ג'רזי), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אתר American FactFinder של לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית.
- ^ פטרסון, ניו ג'רזי קישורים מהירים בארכיון ב-22 במאי 2012, ב-וייבאק מאשין, לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית
- ^ מתי ברנהרט, יום הנכבה בניו ג'רזי: אלפים חגגו את "רחוב פלסטין", באתר "סרוגים", 17 במאי 2022
- ^
צח יוקד, בניו ג'רזי מצאתי את פלסטין הקטנה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2017
