פיליפ פרידמן
פיליפ פרידמן (באנגלית: Filip (Philip) Friedman; 27 באפריל 1901, לבוב – 7 בפברואר 1960, ניו יורק) היה היסטוריון פולני-יהודי ומחברם של מספר ספרים על היסטוריה וכלכלה.
 | |
| לידה |
27 באפריל 1901 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1960 (בגיל 58) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית, פולין |
| השכלה | |
| מעסיק |
אוניברסיטת לודז', אוניברסיטת קולומביה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהפיליפ פרידמן נולד בלבוב בשנת 1901. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בלבוב למד פרידמן באוניברסיטת לבוב, באוניברסיטת וינה ובפדגוגיום היהודי תחת שלום בארון. בשנת 1925 עבר ללודז' לאחר שקיבל דוקטורט מאוניברסיטת וינה. פרידמן לימד בבית ספר תיכון עברי מוביל ובאוניברסיטה העממית בלודז', עבד ב-YIVO בווילנה (1935) ולאחר מכן לימד בבית הספר תחכמוני בוורשה (1938–1939). במקביל המשיך במחקריו ההיסטוריים. בסתיו 1939 חזר ללבוב, שם עבד באקדמיה למדע של אוקראינה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה עבר לעסוק בכתיבת היסטוריה מקיפה של יהדות פולין מראשיתה ועד המאה העשרים. לאחר נפילת פולין בראשית מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי של לבוב, פרידמן הסתתר מחוץ לגטו לבוב. הוא שרד את המלחמה אך איבד את אשתו ובתו.
לאחר שחרור פולין לימד פרידמן היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת לודז', וכן שימש כמנהל הוועדה ההיסטורית היהודית (שנוצר על ידי הוועד המרכזי של יהודי פולין) שתפקידה היה לאסוף נתונים על פשעי מלחמה שביצעו הנאצים. פרידמן אסף עדויות ותיעוד ופיקח על פרסום מספר מחקרים חלוציים, כולל מחקרו על מחנה אושוויץ. יצירה זו, To jest Oświęcim, פורסמה בוורשה בשנת 1945 והופיעה בגרסה אנגלית מקוצרת בשם This Is Oswięcim (1946). הוא המשיך לפרסם יצירות היסטוריות, כולל מונוגרפיות על קהילות יהודיות חרבות, ביניהן ביאליסטוק וחלמנו, ועל יחסי יהודים אוקראינים במהלך הכיבוש הנאצי באוקראינה. במקביל לימד היסטוריה יהודית באוניברסיטת לודז' (1945–1946) והיה חבר בוועדה הפולנית לחקירת פשעי מלחמה גרמנים באושוויץ ובחלמנו.
לאחר שהעידו במשפטי נירנברג, החליטו פרידמן ואשתו החדשה שלא לחזור לפולין. במשך שנתיים ניהל פרידמן את מחלקת החינוך בג'וינט בגרמניה הכבושה. הוא עזר למרכז התיעוד של יהדות זמננו בפריז - Centre du Documentation Juive Comtemporaire (אנ') - להקים את האוסף התיעודי שלו. הוא עבר לארצות הברית ב-1948 בהזמנת שלום בארון, שם היה תחילה עמית מחקר ומשנת 1951 עד מותו, היה מרצה באוניברסיטת קולומביה. משנת 1949 עמד בראש בית המדרש למורים יהודיים והעביר קורסים בסמינר למורים בהרצליה והיה מנהל המחקר של הפרויקט התיעודי המשותף של ייוו"א ויד ושם, סדרה ביבליוגרפית בנושא השואה, בין השנים 1954–1960.
מחקרו של פרידמן לאחר המלחמה התמקד בשואה, כולל תיאור של מרד גטו ורשה שכותרתו Martyrs and Fighters: The Epic of the Warsaw Ghetto (1954) וכרך המתאר את ההצלה הנוצרית, Their Brothers' Keepers (1957). כרך ממאמריו המוקדשים לנושאי השואה, " Pathways to Extinction: Essays on the Holocaust" (1980), יצא לאור לאחר פטירתו ונערך על ידי אשתו, ד"ר עדה אבר-פרידמן. הוא נותר מחויב לתחומי העניין המדעיים הקודמים שלו, ופרסם מאמרים ביידיש, פולנית, עברית, צרפתית ואנגלית, למשל "היסטוריוגרפיה יהודית פולנית בין שתי המלחמות" ו"המילניום הראשון להתיישבות יהודית באוקראינה ובאזורים סמוכים."
פיליפ פרידמן נפטר בניו יורק ב-7 בפברואר 1960.
לקריאה נוספת
עריכהרוני שטאובר, "הנחת היסודות לחקר השואה, פועלו של פיליפ פרידמן", עיון וחקר, כרך 15, יד ושם, 2009 (באנגלית)[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
פיליפ פרידמן (1901-1960), דף שער בספרייה הלאומית
- Papers of Philip Friedman.; RG 1258; YIVO Institute for Jewish Research, New York, NY.
- Laurence Weinbaum "Remembering a Forgotten Hero of Holocaust Historiography," Jewish Political Studies Review Volume 24, Numbers 3–4 (Fall 5773/2012) http://jcpa.org/wp-content/uploads/2013/05/BR4.pdf