פרו השני, מלך אראגון

פרו השני, מלך אראגון
פרו השני
Pero II
Pietro II
לידה	יולי 1178; וסקה, ממלכת אראגון
נהרג	12 בספטמבר 1213 (בגיל 35); מירה, ממלכת צרפת
מדינה	ממלכת אראגון
מקום קבורה	Royal Pantheon of Santa Maria de Sixena (30 בספטמבר 1217)
בת זוג	מארי דה מונפלייה
שושלת בית ברצלונה
אב	אלפונסו השני, מלך אראגון
אם	סאנצ'ה מקסטיליה, מלכת אראגון
צאצאים	חיימה הראשון, מלך אראגון
	25 באפריל 1196 – 12 בספטמבר 1213; (17 שנים)
	→ אלפונסו השני, מלך אראגון חיימה הראשון, מלך אראגון ←

פרו השני, מלך אראגון (באראגונית: Pero II d'Aragón; יולי 1178 – 12 בספטמבר 1213) או גם פייטרו השני (Pietro II d'Aragón), שכונה גם הקתולי משום היותו המלך האראגוני הראשון שהוכתר על ידי האפיפיור, רוזן ברצלונה מ-1196, מראשי המחנה הספרדי שלחם בקרב לאס נאבאס דה טולוסה שעצר את הפלישה הערבית בחצי האי האיברי.

ביוגרפיה

ציור המתאר את קרב מירה

הסמל של מלכות אראגון

פרו נולד בשנת 1178 לאלפונסו השני, מלך אראגון והאינפנטה סנאצ'ה מקסטיליה, מלכת אראגון. בשנת 1196 מת אביו אלפונסו השני, מלך אראגון, ופרו עלה לשלטון במקומו. בשנת 1204 הכיר פרו בעליונות האפיפיור והוכתר ברומא על ידי אינוקנטיוס השלישי. הודות להכרה בעליונות האפיפיור הוענק לו התואר מלך קתולי, תואר שעבר בירושה לצאצאיו.

ב-15 ביוני 1204 נשא לאישה את מריה ממונפלייה (כבעלה השלישי), נישואים שלא החזיקו מעמד, אך נולד מהם מי שעתיד להיות חיימה הראשון, הכובש.

קרב מירה

פרו השני, מלך אראגון, שהיה גיסו של רמון השישי מבית טולוז, היה גם האדון הפאודלי של רבים מאצילי חבל לנגדוק שנחלותיהם נכבשו על ידי סימון דה מונפור, כולל רמון רוג'ה טרנקבל. הוא לא הכיר בכיבושיו של דה מונפור על בזייה וקרקסון, שהיו כפופות לו פאודלית והציע את עצמו מספר פעמים כמתווך בין הניצים. בגלל מאבקו במורים לא היה מסוגל לתמוך צבאית בגיסו, הרוזן מטולוז וגם לא רצה להסתכסך עם הכנסייה הקתולית, איתה היו לו יחסים מצוינים. ב-16 ביולי 1212 נחל, יחד עם בני בריתו, ניצחון גדול על המורים בקרב לאס נאבאס דה טולוסה ועטור בניצחון זה ניסה ללמד זכות על גיסו בפני האפיפיור אינוקנטיוס השלישי שהחליט לפתוח ויעוד בלה ואור. הוויעוד לא יצא לפועל וב-21 בינואר 1213 החליט פרו השני לקבל תחת חסותו את הרוזנים מבית טולוז, לה פואה, קומינז' והוויקונט מביארן.

פרו השני הטיל ב-8 בספטמבר 1213 מצור על אחת ממצודותיו של דה מונפור, מירה. אל צבאו התחברו במהרה הרוזנים דה פואה וקומינז' ורמון השישי הגיע עם מיליציה גדולה. לרשות צבאו של פרו השני ובני בריתו עמדו כאלפים ומאתיים פרשים ועשרים עד שלושים אלף לוחמים רגליים. לדה מונפור ולבן בריתו, הוויקונט מ-Corbeil, היו כ-900 פרשים ו-700 קשתים בין מגיני החומות. פרו הציב את מחנהו כך שאגף אחד נשען על נחל מקומי והאגף השני על ביצה.

ב-12 בספטמבר פרו השני שלח את המיליציה הטולוזית להתקפה על חומות מירה. ההתקפה נהדפה וגיחה מהירה של הפרשים הצלבנים המיומנים, שהתפצלו לשלושה ראשי חץ בהנהגתם של Guillaume des Barres, בוּשאר דה מארלי ודה מונפור עצמו, הפתיעה את צבאו של פרו השני שנאלץ להשתתף בתגרה שלא התכונן לה. שני פרשים צלבנים, אלן דה רוּאֶה ו-Florent de Ville החליטו לצאת ולהתקיף את מלך אראגון. פרו השני, שיצא בראש צבאו, הופל מסוסו ולמרות שצעק שהוא המלך, הרגו אותו. צבאו של פרו השני נכנס לפאניקה ונפוץ לכל עבר ודה מונפור זכה בניצחון מוחץ.

בנו בן השש של פרו השני, חיימה הראשון, מלך אראגון, נשבה על ידי דה מונפור, אך האפיפיור אסר על דה מונפור לנצל עובדה זו והוא נאלץ לשלוח את הילד, עם ליווי מתאים, לממלכתו.