פריץ כהן

פריץ אלכסנדר כהן או פרדריק א. כהן או פרידריך אלכסנדר כהן (בגרמנית: Fritz Cohen; ‏23 ביוני- 1904 – 9 במרץ 1967) היה מלחין, מנצח, פסנתרן, במאי ומורה יהודי גרמני שנודע במיוחד במוזיקת הבלט שכתב עבור הכוריאוגרף הגרמני קורט יוס. כיהן כמנהל מוזיקלי בתיאטראות במינסטר, בווירצבורג ובאסן, ולימד בבית הספר פולקוונג באסן, במכללת בלק מאונטן ובבית הספר ג'וליארד. החל משנת 1941 חי בארצות הברית. היה המייסד והמנהל הראשון של תיאטרון האופרה של בית הספר ג'וליארד.

פריץ כהן
Frederic Cohen

לידה	23 ביוני 1904 בון, הקיסרות הגרמנית
פטירה	9 במרץ 1967 (בגיל 62) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	פרידריך (פריץ) אלכסנדר כהן
מוקד פעילות	גרמניה
שפה מועדפת	גרמנית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר

קורות חיים

ילדות וצעירות

פרידריך אלכסנדר כהן נולד בעיר בון בגרמניה, כבנם הבכור מבין 3 ילדים של פרידריך כהן האב (1927-1872) בעל חנות ספרים, ושל הדוויג כהן לבית בובייה (1960-1883). בילדות ביקר בבתי ספר כולל הגימנסיה העירונית בבון ובמכללה הגרמנית בבאד גודסברג (1922). הוא למד בקונסרבטוריונים למוזיקה בלייפציג (1923-1922, פסנתר כמקצוע ראשי בכיתתו של רוברט טייכמילר, תאוריה אצל אמיל פאול, כינור אצל פריץ צולגר) ואחר כך בשנת 1923 בקלן ובאוניברסיטת בון והתמחה בתיאטרון המוזיקלי. בשנים 1924–1934 עבד כהן בכמה מהתיאטראות ולהקות המחול החשובות בגרמניה. הוא שימש כמנהל מוזיקלי של מחלקת האופרה, כמלחין וכמנצח בתיאטראות העירוניים של מינסטר (תחת ניהולו של רודולף שולץ-דומבורג) ואחר כך וירצבורג וב Tanztheater (תיאטרון הריקוד) באסן.

הפעילות האמנותית בגרמניה ובאנגליה. שיתוף הפעולה עם קורט יוס

במינסטר הוא יצר בשנת 1926 את המוזיקה הראשונה עבור קורט יוס, רקדן וכוריאוגרף מתלמידיו של רודולף לאבאן, לבלט "טרגדיה". אחרי שנת 1924 הוא כיהן זמן מה גם כפסנתרן מלווה של להקתה של הרקדנית איבון גאורגי בהנובר. בשנת 1928 התקבל כהן כמרצה בבית הספר "פולקוונגשולה" (למוזיקה, מחול, תיאטרון ועיצוב, בימינו "אוניברסיטת פולקוונג לאמנויות של אסן") באסן שהוקם ב-1927 על ידי שולץ-דומבורג, היין הקרוט ויוס ובשנת 1932 הוא התמנה למנהל מוזיקלי ופסנתרן הבית של להקת המחול של קורט יוס Neue Tanzbühne ("במת המחול החדשה"). החל בכך עשור (1942-1932) של שיתוף פעולה אינטנסיבי עם יוס. כהן הלחין את המוזיקה לעשר מתוך היצירות החשובות של יוס, לרבות "סוויטה" (1929), "השולחן הירוק"(1932), "הבן האובד" (1933), "הראי" (1935) ו"סיפור אביב" (1939) כיצירת מופת נחשבת במיוחד Der grüne Tisch - "השולחן הירוק", בלט-פנטומימה מקברי בעל סגנון אקספרסיוניסטי ומסר אנטי-מלחמתי, שזכה בפרס בתחרות בפריז והוקלט פעמים חוזרות. בפסטיבל ביירוית בשנת 1930 יצרו לאבאן, יוס וכהן את הבלט Bachanal לפי הבכחנליה שבאופרת טנהויזר של וגנר.

לוח זיכרון בביירוית לזכרו של פריץ כהן

בנוסף למנגינות המקוריות שכתב עבור יוס, עיבד כהן מוזיקה ליצירות בלט המבוססות של יצירות מאת הנרי פרסל ויוהאן שטראוס (הבן) בשנת 1927 התחתן כהן עם אחת הרקדניות שבלהקה של יוס, אלזה קאהל (1992-1901), שנודעה בהמשך כאלזה קאהל כהן.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בתחילת שנת 1933 הופעלו לחצים על יוס לפטר את החברים היהודים של להקתו, ביניהם פריץ כהן שפוטר ב-29 במרץ מתפקידו בתיאטרון העירוני באסן. בנסיבות אלה בספטמבר 1933 היגר יוס עם להקתו לאנגליה ומצא לה מושב חדש באחוזת דרטינגטון הול בדבונשייר. שם הוקם בית ספר למחול של יוס ומשם יצא אנסמבל "בלט יוס" לסיורים רבים ברחבי העולם עד שנת 1942 כשהתפרק בגלל הקשיים שנגרמו על ידי אירועי המלחמה.

הפעילות בארצות הברית

ב-11 ביוני 1941 כהן, תחת השם פרדריק כהן, ואשתו, היגרו לארצות הברית, בה התחיל ללמד כמורה למוזיקה במספר מכללות, בין השאר במכללת בלק מאונטן בצפון קרולינה (1944-1943) ומכללת קניון (1945). עבד תקופת מה כפסנתר מלווה במרכז למוזיקה ברקשייר בטנגלווד שם ליווה בפסנתר ב-26 בפברואר 1944 את הופעת הבכורה עם "אימתו ומצוקתו של הרייך השלישי" מאת ברטולט ברכט (מוזיקה מאת פאול דסאו) בתרגומו לאנגלית של אריק בנטלי. בשנים 1963-1946 הוא לימד בבית הספר ג'וליארד, ובשנת 1951 הקים בו את "תיאטרון האופרה ג'וליארד" שבו ניהל מעל 30 הפקות אופרה, לרבות כמה מופעי בכורה אמריקאית: המחזה המוזיקלי Jeu de Robin et Marion מאת אדם דה לה האל (1952) בעיבודו של דריוס מיו, יצירות של בנג'מין בריטן, זולטאן קודאי, לואיג'י דאלאפיקולה, ויטוריו ג'אניני וריכרד שטראוס. בשנת 1951 נבחר כהן ליושב ראש המחלקה האמריקאית של האגודה הבינלאומית למוזיקה בת-זמננו. בשנת 1953 קיבל את האזרחות האמריקאית. ב-1963 נאלץ לפרוש מעבודתו מסיבות בריאות. פריץ כהן נפטר בניו יורק בשנת 1967.

חיים פרטיים

כהן היה נשוי לאלזה קאהל, רקדנית ומורה לתנועות גוף, שנודעה גם בשם האמנותי אלזה קרל. לזוג לא נולדו ילדים.

פרסים ואותות כבוד

• 3 ביולי 1932 - הבלט של קורט יוס על מנגינות מאת כהן Der grüne Tisch ("השולחן הירוק") זכה בתחרות הכוריאוגרפיה של הארכיון הבינלאומי למחול בפריז

הנצחה

• תיעוד הקשור לקריירה של פריץ כהן ושל אשתו אלזה מוחזק הארכיון בדרטינגטון הול בבריטניה.

יצירות

מוזיקה לבאלט

• 1926 - Tragedie (טרגדיה)
• 1929 - Suite סוויטה
• 1932 - Der grüne Tisch (השולחן הירוק) - "ריקוד מוות" ב-8 תמונות לבלט ושני פסנתרים- אנטי-מלחמתי ועל חוסר תקשורת
• 1933 - הבן האובד
• 1935 - הראי
• 1939 - סיפור אביב

עיבודים מוזיקליים לבאלט:

• 1930 - Bachanal בכחנליה - עיבוד לפי מוזיקה של ריכרד וגנר לאופרה "טנהויזר"
• 1932 -Ein Ball in Alt-Wien נשף בווינה הישנה לפי מוזיקה של יוזף לאנר
• 1933 - The Seven Heroes - שבעה גבורים - לפי מוזיקה של הנרי פרסל
• 1935 - הלילה יוהאן שטראוס - לפי מוזיקה מאת יוהאן שטראוס הבן
• 1952 - עיבוד לפי דריוס מיו - למחזה "Jeu de Robin et Marion

כתבים

• • A manifesto for opera in the United States, in: Juilliard review, v. 4, no. 3 1957.

לקריאה נוספת

Bruce R Schueneman, ed.William E. Studwell- Minor Ballet Composers: Biographical Sketches of Sixty-Six Underappreciated Yet Significant Contributors. Haworth Press, 1997.

קישורים חיצוניים

• פריץ כהן, באתר AllMusic (באנגלית)
• לקסיקון המוזיקאים נרדפי הנאצים - המכון לתולדות המוזיקה, אוניברסיטת המבורג 2010

Barbara Busch - art. Frederic A.Cohen in Claudia Maurer Zenck, Peter Petersen (Hg.)-Lexikon verfolgter Musiker und Musikerinnen der NS-Zeit,Universität Hamburg, 2010 ,