פרמונטי די טרזיה (מחנה ריכוז)

פרמונטי די טרזיה
Ferramonti di Tarsia
מידע כללי
סוג	מחנה ריכוז
מדינה	איטליה
מחוז	קלבריה
תאריכים
תאריך הקמה	יוני 1940
תאריך שחרור	ספטמבר 1943
אוכלוסייה
צבא משחרר	הצבא הבריטי
נתונים
שימור היסטורי	מוזיאון
קואורדינטות	39°35′01″N 16°14′36″E / 39.583542°N 16.243383°E
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון פרמונטי די טרזיה
	www.campodiferramonti.it

פֶֿרַמוֹנטִי (איטלקית: Ferramonti di Tarsia) בקלבריה שבדרום איטליה^[1] היה מחנה ריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה. רוב הכלואים בו היו יהודים. המקום שוחרר בספטמבר 1943 ושימש עד סוף 1945 כמחנה עקורים.

תולדות המחנה

מחנה פרמונטי היה הגדול ב-15 מחנות המעצר שהקים בניטו מוסוליני בקיץ 1940. הקמתו החלה ב-4 ביוני 1940, ימים ספורים לפני הצטרפותה של איטליה למלחמה לצד גרמניה. המעצרים של פליטים חסרי נתינות ועצירים פוליטיים, מהם איטלקים מתנגדי המשטר הפשיסטי, החלו ב-15 ביוני. העצורים הראשונים הגיעו למחנה ב-20 ביוני. מיוני 1940 ועד לשחרורו בספטמבר 1943 היה מחנה פרמונטי נתון להשגחת המשטרה הלאומית ומתנדבי "החולצות השחורות". בתקופה זו נמנו בו 3,823 עצורים בני ארצות שונות, כמחציתם יהודים. היהודים הגיעו מגרמניה, פולין, יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, לוב, יוון ואלבניה. בינואר ובמרץ 1942 הגיעו למחנה פרמונטי מאות מניצולי האונייה פנצ'ו שהועברו ממעצרם באי רודוס.

מחנה פרמונטי הוקם באזור ביצות מוכה מלריה. המזון היה במשורה והמים רעים. עם הידרדרות המצב הכלכלי באיטליה הורעו תנאי מחייתם של אסירי המחנה. נאסרה התגודדות מכל סוג, והאסירים היו אמורים להצדיע לדגל. עם זאת תנאי המאסר במחנה היו נסבלים. האסירים לא עונו ולא היו נתונים לסכנת גירוש או השמדה. הם הורשו לצאת מן המחנה המגודר לעבודה, לנהל קשר מכתבים (שעברו צנזורה) ואף לקבל כסף וחבילות מזון ממשפחותיהם. מלבד הצלב האדום תמכו באסירי פרמונטי ארגון הסיוע לפליטים "דלאסם" בחסות הכנסייה הקתולית וכן קרן הסעד לילדים של ישראל קאלק.^[2] במחנה פעלה מרפאה, והכלואים נהנו מטיפול רפואי, שכן היו בהם רופאים לא מעטים.

המחנה, שהתפרש על פני 160 דונם, הכיל 92 ביתנים. הכלואים התארגנו בקבוצות, בהתאם למוצא לתרבות ולדת, וכל אחת מהן בחרה בנציג מטעמה. במחנה התקיימו גן ילדים ובית ספר, ספרייה, מקהלה, חוגי ספורט ותיאטרון. הוותיקן מינה את הנזיר הקפוצ'יני, האב Callisto Lopinot, לכומר המחנה, והוא דאג לכל הכלואים. במחנה היה בית כנסת ואף חוג לתלמוד תורה. ריקרדו (ראובן) פצ'יפיצ'י, רבהּ הראשי של ג'נובה, ביקר לא אחת את עצורי פרמונטי.

אחרי השחרור

ב-4 בספטמבר 1943, שישה שבועות אחרי הדחת מוסוליני, שוחררו הכלואים בפרמונטי. עשרה ימים לאחר מכן הגיע הצבא הבריטי למחנה, וחודש לאחר מכן באו למקום חיילים יהודים. רבים מהעצורים, רובם יהודים, נשארו במקומם באין להם לאן לפנות, והאתר שימש כמחנה עקורים עד לסגירתו ב-11 בדצמבר 1945.^[3]

צבי אנקורי, לימים איש הבריגדה, סיפר על מעשיו בפרמונטי: ” ...כשעברנו לאיטליה ב-1943 הגענו למחנה הריכוז פראמונטי ששכן בדרום איטליה. בגיל 23 ניהלתי את החינוך במחנה, תחת המפקד האמריקאי של המחנה, קפטן קורן (Corn). חייתי באותם תנאים של יושבי המחנה. את בני הנוער העברתי מהמחנה לחווה ששכרנו ליד בַּארי”.^[4]^[5]

לאחר סגירת מחנה העקורים ב-1945 פורקו ביתניו, ורוב שטחו נחרש למזרע. ב-2004 הוקם מוזיאון בשטח שבו שכנו בזמנם בנייני המנהלה ובתי המלאכה.^[6] המוזיאון מפעיל מרכז מבקרים ומקיים סמינרים וסיורים מודרכים לתלמידי בתי ספר בשיתוף עם משרד החינוך של מחוז קלבריה. ביום השואה נערכים במקום טקסי זיכרון.

בשנת 2017, נמסרה ליד ושם, במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים", תוכנייה של מסיבת חנוכה שנערכה במחנה פרמונטי בדצמבר 1944.^[7]

לקריאה נוספת

יהושע הלוי, הביתה...! – ארבע שנים בדרך לציון (תרגום: אליהו ישורון; עריכה: רפאל סוירדלוב), ארגון יוצאי "פנצ'ו" בישראל, אייר תש"י – 1950, עמ' 117–185
צבי אנקורי, כדקל במדבר, הוצאת כרמל, 2007, בפרק "מאפריקה למפתנה של אירופה", עמ' 355–375