פרנקים (כינוי)

פרנקים או פרנג'ים, הוא כינוי לאירופאים הנפוץ בשפות, תרבויות ואזורים שונים. בהם מקורות עבריים באירופה ובארץ ישראל, ובשפות העמים בארצות ערב, פרס, אתיופיה, דרום-מזרח אסיה ותת-היבשת ההודית. מקור הכינוי בשבטי הפרנקים, אשר שטפו את מערב אירופה במאה השישית והקימו את האימפריה הפרנקית. בהמשך שימש השם גם לצלבנים שהקימו את ממלכת ירושלים.

מאז מסעי הצלב ואחריהם, שימש הכינוי פרנג'ים לכינוים של אירופאים שהגיעו לממלכות של הערבים. הכינוי עבר לאתיופיה ופרס. בעידן התגליות התפשט הכינוי בתרבויות נוספות לחופי האוקיינוס ההודי וכיום הוא מופיע בהטיות שונות בשפות הינדי, אורדו, תאית, פרסית, ערבית, אמהרית ובעוד שפות אחרות.

עם השנים נקראו פרנג'ים גם צליינים, מיסיונרים, ואף שכירי חרב מאירופה.

בימי הביניים

שבטי הפרנקים באירופה בימי הביניים, בשנים 481–814

מקור השם פרנקים הוא בשבטי הפרנקים הגרמניים. אולם גלגולו לכינוי לצלבנים ואירופים זרים במזרח התיכון אינו ברור. הפרנקים היו שבטים גרמניים שחיו באזור פרנקיה, בגבולות האימפריה הרומית. לאחר התפוררותה הם הקימו אימפריה. בהמשך האימפריה התפוררה. חלקה המערבי המשיך להיקרא „ממלכת הפרנקים״ ובהמשך ממלכת צרפת ("ממלכת פרנקיה").

מבין ארבע קבוצות האבירים שיצאו למסע הצלב הראשון, שתיים היו מממלכת צרפת והשלישית הגיעה מאזור פלנדריה: אזור בו ישבו הפרנקים. הערבים כינו את הכובשים הצלבנים שהגיעו לארץ ישראל בעקבות מסע הצלב הראשון "פרנקים". בהמשך המונח שימש לתיאור כל האירופים שהגיעו לארץ ישראל באחד ממסעות הצלב, בעלייה לרגל או אזרחי ממלכת ירושלים ומדינות צלבניות אחרות.

הכינוי מוצא את מקומו במקומות רבים לתיאור זרים או חדשים.

בעת החדשה

באתיופיה ואריתריאה

הכינוי פרנג' (אמהרית: ፈረንጅ; תגרית: ፈረንጂ) באתיופיה הגיע מהשפה הערבית ובתחילה התייחס לאירופאים מהדת הנוצרית קתולית. אירופאים שלא היו קתולים כונו "גבצווי" לרבות ארמנים ויוונים. במאה ה-19 עם בואם של מיסיונרים פרוטסטנטים הכינוי היה שגור גם כלפיהם. במאה ה-20 היו שגורים הכינויים "מוסקוב" (ሞሰቆበ) כלפי רוסים ו"גרק" (ገሬቀ) כלפי יוונים. הכינוי גרק מקורו ביוונים שחיו באתיופיה ולא היו קתולים או פרוטסטנטים, אלו עבדו בעיקר בעבודת כפיים. בתקופה זו הכינויים "פרנג'" ו"גרק" התייחסו יותר למעמדות מאשר ללאומים או דתות. עם הזמן הכינוי גרק ניתן לכל אירופאי שהיה עובד עבודת כפיים. בעיני האירופאים המקומיים הכינוי היה כינוי גנאי. באתיופיה עצמה הייתה נפוצה האמונה כי האירופאים באירופה משתמשים ביוונים כעבדים, בעיני האתיופים המונח "גרק" הוא מקבילה אירופאית למונח האתיופי "ברייה". עם התמעטות הקהילה היוונית המונח גרק יצא מכלל שימוש והכינוי פרנג' ניתן לכל אדם מערבי ולבן עור.

כיום "פרנג'י" באמהרית הוא כינוי (גנאי) לכל אדם לבן עור.

בהודו

בהודו שימש הכינוי פִירַנג (Firang) או פרנג'י לתיאור מבקרים מהעולם המערבי, בטרם התייחד ככינוי גנאי לעובדי חברת הודו המזרחית הבריטית וקציני האימפריה הבריטית. בטמילית כונו האירופאים ככלל והבריטים בפרט "פּרנגיאר" (Parangiar). גם במלאית, הינדי ואורדו נעשה שימוש בכינויים אלה במובן זה. בסרי לנקה משמשת המילה "פָּרַנגי" (Parangi) הן לתיאור פורטוגזים והן לתיאור סוג מסוים של עגבת שאלה הביאו עמם.

בדרום-מזרח אסיה

בשפה התאית שימש הכינוי פָרַנג (ฝรั่ง - Farang) ככינוי גנאי לאירופים וכשם לפרי הגויאבה, שהגיע לראשונה לתאילנד עם הסוחרים הפורטוגזיים בעידן התגליות. המילה פרנג נזכרת בשמם של מזונות אחרים שהגיעו לתאילנד עם ספינות הסוחר הפורטוגזיות, כגון תפוח אדמה ("מאן פרנג" - มันฝรั่ง) ומסטיק (מאק פרנג - หมากฝรั่ง). הביטוי "פרנג שחור" (פָרַנג דוּם - ฝรั่งดำ) משמש לתיאור אפרו-אמריקאים, בייחוד בימי מלחמת וייטנאם. הביטוי "חצי ילד" (לוק קראונג - Luk kreung ,ลูกครึ่ง) תיאר ילד שאביו פרנג ואילו הביטוי "פרנג עם קשתית בצבע חלב אורז" (ฝรั่งตาน้ำข้าว ‏פרנג טה נאם קאו (לחצו להאזנה)^ⓘ‏^Ⓘ‏) נחשב מעליב. בשפה הקמרית הנהוגה בקמבודיה השכנה כונו הצרפתים ברנגים (Barang).

בעם היהודי ובישראל

הביטוי היידי "פרענק" היה שכיח אצל האשכנזים כלפי היהודים הספרדים, ובמובן הרחב שכלל גם את יהודי ארצות האסלאם, בעת החדשה. יש המסבירים את התהוותו בהיותה של צרפת (France) ארץ מעבר, בין חצי האי האיברי: ספרד ופורטוגל, לבין המרחב דובר גרמנית, ואחר כך גם ארצות מזרח אירופה, שנחשב לאשכנז.

בעברית המדוברת החדשה, כחלק מסלנג אשכנזי, הביטוי היה מוענק כמילת גנאי לאדם ממוצא ספרדי-מזרחי או לכל מי שמתנהג בצורה פחות תרבותית; כיום ביטוי זה נפוץ בעיקר בקרב הציבור האשכנזי הוותיק ובקרב הציבור החרדי דובר היידיש.

הביטוי פרנג'י הוענק בעבר לאדם הלבוש בצורה מגונדרת ("אירופאית"). כיום ביטוי זה אינו נפוץ.

ראו גם

• יקה
• סרצנים
• פראנקוס

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, ירושלים מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנקים בוויקישיתוף